מיקרופדיה תלמודית:אנוסת האב

הגדרה^[1] - אשה שנבעלה מאביו באונס, שלא על ידי קדושין

אם אסורה לבן

נחלקו תנאים אם האנוסה - וכן המפותה - מותרת לבן:

• דעת חכמים שהיא אינה נחשבת לאשתו של הבועל, ולכן מותר בנו של הבועל לישא אותה, וזוהי שאמרו: נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו (משנה יבמות צז א), שכן באיסור אשת-האב נאמר עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה (ויקרא יח ח), ו"אֵשֶׁת" משמע על ידי אישות של קדושין (רש"י יבמות ד א ד"ה נושא אדם; רמב"ם איסורי ביאה ב יג). וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע אבן העזר טו ה)^[2].

• רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו (משנה שם), שנאמר: לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו, וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו (דברים כג א) - כנף שראה אביו לא יגלה, והוא דורש סמוכין ללמד שכונת הפסוק היא באנוסת אביו, שכן בפסוק הקודם (שם כב כט) מדובר באנוסה: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ וגו' (גמ' שם צז א), ולשיטתו אין בה חיוב מיתה של אשת האב, אלא איסור לאו (גמ' שם מט א)^[3].

רבי יהודה מודה במכות - שאינו לוקה - ובקרבן - שאינו מביא קרבן - ומודה שאם קידשה שתפסו בה קדושין (ירושלמי יבמות יא א).

לענין עשיית בעילתו בעילת זנות

מתוך שאמרו סתם נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, ולא חילקו בין כשהיה זה בפני עדים או שלא בפני עדים, הוכיחו ראשונים שבסתם אשה אין אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואין חוששים שמא נתרצו שניהם לשם קדושין, ולא אמרו כן אלא בארוסה ובגרושה (רשב"א ור"ן גיטין פא ב; רא"ש שם ח יג).

הערות שוליים