מיקרופדיה תלמודית:אסורא מממונא לא ילפינן

הגדרה^[1] - אין למדים להקל באיסורים מדיני ממונות

ההבדל בין ממון לאיסור

ממון נחשב קל יותר מאיסור (רש"י ברכות יט ב ד"ה ממונא)^[2], לפי שממון ניתן למחילה (תוס' שבועות ל ב ד"ה אבל). ולפיכך אין ללמוד קולא באיסורים ממה שמצינו כן בדיני ממונות.

לפיכך המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק, ואינו חושש לכבוד הבריות, ואיננו למדים מדין השבת אבדה, שנאמר בה: וְהִתְעַלַּמְתָּ (דברים כב א), ודרשו: פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינה לפי כבודו, שמשום כבוד הבריות פטור מלהחזיר האבדה לבעליה, לפי שאין למדים איסור מממון (ברכות יט ב).

אף בדבר שאין בו לימוד מיוחד מן התורה להקל בממון, אלא שמסברא אמרו כן, אין למדים ממנו להקל באיסור. לכן כשרצו להוכיח שגט אשה מקויים בבית דין שנמצא והשליח המביאו אומר ממני נפל, שיש להחזיר לו, ממה ששנינו לגבי ממון: מצא אגרות שום וכו', וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר, דחו ואמרו שאין לפשוט איסור מממון (בבא מציעא כ ב).

וכתבו הראשונים, שבאמת בממון מחמירים יותר, שהרי אין הולכים בממון אחר הרוב נגד חזקת ממון (בבא קמא כז ב, וראה ערך אין הולכין בממון אחר הרוב), ובאיסורים הולכים אחר הרוב אפילו נגד החזקה (חולין יא א, וראה ערך רוב); ורק באיסור אשת איש חששו למיעוט משום שהוא איסור חמור ביותר, ולכן אמרו בו שאין ללמוד מממון (תוס' בבא מציעא כ ב ד"ה איסורא); או שמן התורה באמת יש להחזיר את הגט, ואין חוששים שמא נפל מאיש אחר ששמו כשם המשלח הזה, אלא שמדרבנן יש לחוש ללעז, שהבריות יאמרו שנפל מאחר והיא עדיין אשת איש, ועל חשש זה של לעז הוא שאמרו שאין לפשוט איסור מממון, שבממון לא שייך לעז (תוס' שם).

יש מהראשונים שנראה מדבריהם שמחלקים: ממון שצריכים להוציא מידי המוחזק חמור יותר מאיסור, אבל ממון שאינו מוחזק, כמו באבדה וכיוצא, הממון קל יותר מאיסור (נמוקי יוסף יבמות קטו ב; שו"ת הר"ן לג, להבנת הנודע ביהודה קמא אה"ע לו).

יש מהאחרונים שכתב, שמצד הסברא יש באיסור ובממון קולא וחומרא לכל אחד מהם: קולא בממון שניתן למחילה מה שאין כן באיסור, וחומרא בממון שהעובר עליו נקרא רע לשמים ורע לבריות, מה שאין כן באיסור שאינו אלא רע לשמים בלבד (סנהדרין כז א). ולכן כשם שאין למדים איסור מממון, כך אין למדים ממון מאיסור (שו"ת באר יעקב סוף או"ח).

ומצינו בכמה כללים בהלכה שאיסור וממון אינם שוים בין להקל ובין להחמיר:

• בממון אין הולכים אחר הרוב (בבא קמא כז ב), ובאיסורים הולכים אחר הרוב (חולין יא א).

• ספק איסור לחומרא, וספק ממון לקולא (חולין קלד א).

• איסור שנתערב בטל ברוב, וממון שנתערב אינו בטל (ביצה לח ב).

• עד אחד נאמן באיסורים, ובממון דוקא שני עדים נאמנים (גיטין ב ב).

בדרבנן

תקנות שתיקנו חכמים בדיני ממונות, אין למדים מהן לענין איסורים, לפי שבממונות יש כח בידי חכמים לתקן תקנות בתורת הפקר בית דין הפקר, אבל אין בכח חכמים להפקיע איסור.

ולכן אמרו שאם השבת אבדה על ידי סימנים היא מדרבנן, אין מחזירים גט אשה על ידי סימנים, משום שרק בממון תקנו חכמים ללכת אחר סימנים, אבל לא בגט שהוא איסור (בבא מציעא כז ב).

כשם שאמרו בדיני ממונות שאין עושים תקנה לתקנה (בבא מציעא ה ב), כך באיסורים אין עושים תקנה לתקנה, ואף על פי שבדרך כלל אין למדים איסור מממון, זה אינו לימוד של דין, אלא גילוי מילתא בלבד, שיש הבדל בין תקנה אחת לשתי תקנות (שו"ת חכם צבי קטז).

הערות שוליים