מיקרופדיה תלמודית:אסור דאוריתא; אסור דרבנן

הגדרה^[1] - דבר האסור מן התורה ודבר שנאסר בידי יושבי בית הדין הגדול

איסור דאורייתא

• כל איסור המפורש בתורה, הרי הוא איסור דאורייתא^[2].

• והוא הדין איסור הנלמד באחת המידות שהתורה נדרשת בהן; ואפילו הסוברים שדבר זה נקרא דברי-סופרים, אינו אלא לענין השם בלבד, אבל בנוגע לחומר האיסור מודים הם שיש לו כל התוקף של איסור דאורייתא (מגיד משנה וכסף משנה אישות א א).

• אף דבר שאיסורו מהלכה-למשה-מסיני הוא איסור דאורייתא (מגיד משנה שם).

• דבר הנלמד מסברא, אף הוא כאיסור תורה, עד ששאלו: "למה לי קרא, סברא הוא" (כתובות כב א), ודוקא בסברא פשוטה, אבל כשאין הסברא פשוטה - צריך פסוק להשמיענו הסברא (תוספות שבועות כב ב ד"ה איבעית).

חומרות באיסורי דאורייתא מאיסורי דרבנן

איסור דאורייתא יש בו כמה חומרות לגבי איסור דרבנן, כגון:

• ספיקו לחומרא (ראה בערך ספק דאורייתא).

• אין האשה נאמנת לומר שתיקנה אותו בדבר שיש בו טורח (תוספות פסחים ד ב ד"ה הימנוהו).

• אין שבועה חלה עליו (שבועות כג ב).

• אסור אפילו במקום הפסד (חולין מט ב).

• אם יוכל להציל עצמו בממון מלעבור עליו, ייתן כל אשר לו ולא יעבור (ר"ן סוכה לד א; רמ"א יו"ד קנז א).

• אסור אפילו במקום כבוד-הבריות (ברכות יט ב).

• אסור לערב איסור דאורייתא בתור היתר, כדי לבטל את האיסור (ראה בערך אין מבטלין אסור לכתחלה).

• כשחכם מורה היתר בדבר מדאורייתא, ותלמיד יודע להשיב על דבריו ולדחותם, לא יתן לחכם לעשות כהוראתו, אלא ידונו תחילה בדבר, שלא לעבור על איסור תורה (ערובין סז ב).

איסור דרבנן

כל דבר שחכמים אסרוהו, אם משום גזרה, שלא יבא לידי איסור תורה, ואם משום חשש, שמא יש כאן איסור תורה, ואם משום תקנה, לאיזה טעם שראו מחמתו צורך בדבר לאסור, הוא איסור דרבנן.

איסור שיש לו עיקר, ואיסור שאין לו עיקר

שני סוגי איסורי דרבנן הם:

• איסורים שיש להם עיקר מן התורה, כגון האיסור לזר לאכול תרומת פירות, אף על פי שהוא מדרבנן - לסוברים שאין תרומה מן התורה אלא בדגן תירוש ויצהר בלבד (ראה בערך תרומה) - מכל מקום עיקרו מן התורה, כיון שיש דבר שתרומה נוהגת בו מן התורה (תוספות ביצה ד ב ד"ה ותנן).

• איסורים שאין להם עיקר מן התורה, כגון: האיסור לטלטל בשבת מחצר למבוי, שאין לו עיקר מן התורה, שמן התורה אין איסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים, וחצר ומבוי שתיהן רשות היחיד הן (גיטין סד ב, ורש"י ד"ה שיתופי).

קולות באיסורי דרבנן מאיסורי דאורייתא

אפילו הסוברים שבכל דבר שחכמים תיקנו יש בו איסור דאורייתא של לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ (דברים יז יא. ראה בערך דברי סופרים), מכל מקום קלים איסורים דרבנן בכמה דינים מאיסורי תורה:

• איסור דרבנן ספיקו לקולא (ראה בערך ספק דרבנן).

• לענין עדות: נאמנת אשה לומר שתיקנה איסור דרבנן אפילו בדבר שיש בו טורח, כגון ביעור-חמץ (פסחים ד ב), ונאמן הגדול להעיד מה שראה בקטנותו בדברים שהם דרבנן (כתובות כח א).

• שבועה חלה על איסור דרבנן (שבועות כג ב).

• יש שהותר איסור דרבנן במקום צער, כגון גונח שיונק חלב בשבת, אף על פי שהיונק הוא מפרק (ראה בערכו), שכיון שאינו אלא מפרק כלאחר יד, שאין דרך בני אדם לינוק, אלא לחלוב ביד, ואינו אסור אלא מדרבנן - התירו במקום צער (כתובות ס א, ורש"י ד"ה כלאחר יד).

• חולה, אפילו שאין בו סכנה, מותר להתרפאות באיסורי-הנאה שמדרבנן (רמ"א יורה דעה קנה ג).

• יש שהותר איסור דרבנן במקום הפסד, כגון צינור המקלח מים מן הגג, שעלו בו קשקשים שסותמים את הקילוח, והמים דולפים לבית, ממעכם ברגלו בשבת על ידי שינוי ואינו חושש, ואף על פי שהוא מתקן כלאחר יד, במקום הפסד לא גזרו (כתובות שם).

• יש שהותרו איסור דרבנן משום כבוד-הבריות (ראה בערכו), כגון מי שנפסקה ציצית טליתו בכרמלית בשבת, לא הצריכוהו להניח טליתו שם ולהיכנס לביתו ערום (מנחות לח א).

• יש אומרים שמותר לערב איסור דרבנן בתור היתר, כדי לבטל את האיסור (ראה בערך אין מבטלין אסור לכתחלה).

• כשחכם מורה היתר בדבר מדרבנן, ותלמיד יודע להשיב על דבריו ולדחותם, יתן לחכם לעשות כהוראתו, ואחר כך ישיב וידונו אם יפה הורה (ערובין סז ב).

• אחרונים כתבו שכל איסורים דרבנן הם איסורי גברא, שאין בדברי חכמים כדי לשנות את החפץ מכפי מה שהוא ולקבוע בגוף הדבר מהות של איסור, אלא שהם גוזרים על האדם לעשות או שלא לעשות דבר פלוני (אתון דאוריתא י; בית האוצר א קכב).

• יש מהאחרונים שכתבו שייתכן שמי שעבר על איסור דרבנן בשוגג - אין צריך כפרה (נתיבות המשפט רלד סק"ג), שדוקא השוגג באיסור תורה צריך כפרה, כיון שהדבר בעצמו אסור, ואפילו שהוא עשה בלי כונת עברה, מכל מקום עברה נעשתה כאן; אבל באיסור דרבנן, שכל עיקרו אינו אלא איסור על האדם, כיון שלא נתכוין לעבור על דברי חכמים אין כאן עברה כלל (תורת חסד או"ח לא; שערי יושר א י); ויש מי שדחה דבריהם (עין יצחק אבן העזר סז).

• איסור דרבנן נדחה מפני איסור תורה, ולכן התירו לעבור על איסור של דבריהם כדי להינצל מאיסור תורה, כגון אם הדביק פת בתנור בשבת, שהתירו לו לרדותה קודם שתיאפה ויבוא לידי איסור סקילה, שרדיית הפת אינה אסורה אלא מדבריהם (שבת ד א).

• יש שנסתפקו לומר, שאין אומרים אין-שליח-לדבר-עברה באיסור דרבנן (שו"ת מהרי"ט ח"א קטז).

הערות שוליים