מיקרופדיה תלמודית:אסור חמור; אסור קל

הגדרה^[1] - היחס בין איסור אחד לחברו מצד החומר והקל שבין זה לזה

קביעת חומרה וקלות

גורמים שונים קובעים את החומרות והקולות של האיסורים:

• מידת העונש, כגון איסור שיש בו כרת, שחמור מזה שאין בו כרת (חולין קא א).

• איסור שאין אפשרות לבטלו הוא איסור חמור לגבי איסור שיש לו אפשרות כזאת, כגון האיסור לאכול בשר קדשים שנטמא חמור בזה מאיסור אכילת בשר קדשים בטומאת הגוף, שהבשר אין לו טהרה במקוה, והאדם שנטמא יש לו טהרה במקוה (חולין קא א).

• איסור עולם חמור מאיסור שיש לו זמן, כגון כלאי-הכרם שאיסורו חמור מאיסור חדש, שאחרי ששה עשר בניסן הוא ניתר (קדושין לח א).

• איסורי-הנאה חמורים מאיסורי-אכילה (חולין קא א).

• איסור שהותר במקום אחר, או לאדם אחר, קל מאיסור שאין לו היתר במקום אחר ולשום אדם, כגון איסורים שהותרו במקדש (תוספות יבמות לג ב ד"ה אמר).

• לפעמים מתחשבים עם התפיסה במושגי האדם על החומר והקל שבאיסורים, שיש איסור שבעיני בני אדם נראה חמור יותר מאיסור אחר (גיטין נד א).

מתי דנים בדבר זה

בחומר האיסור וקלותו דנים בעיקר כששני האיסורים נפגשים יחד, כגון:

• באיסור חל על איסור (ראה בערכו), שאפילו הסובר איסור חל על איסור, אינו אלא בחמור על קל, אבל באיסור קל על איסור חמור מודה שאינו חל, כגון כהן גדול שבא על אחותו אלמנה שאינו לוקה על לאו של אלמנה, שאיסור אלמנה שאינו אלא בלאו אינו חל על איסור אחותו שהוא בכרת (קדושין עז ב).

• מי שאחזו בולמוס - חולי שבא מחמת רעבון ומסוכן הוא על ידו - ואין דברים מותרים להאכילו, ולפנינו מיני איסורים שונים, מאכילים אותו הקל הקל תחילה (יומא פג א; רמב"ם מאכלות אסורות יד טז; טוש"ע אורח חיים תריח ט).

• יש מקרים מסוימים שבהם מוטב לו לאדם לעבור על איסור קל, כדי שלא יעשה חברו איסור חמור (ראה בערך אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך).

החשוד לעבור על דברי תורה

החשוד לעבור על דבר חמור, חשוד על דבר הקל ממנו, והחשוד על הקל אינו חשוד על החמור ממנו (משנה וגמ' בכורות ל א), ודבר זה נערך לפי תפיסתם של בני אדם, שאפילו איסור שבעצם הוא קל, אם בני אדם חושבים אותו לחמור, נחשב לענין זה לחמור, וכן להיפך (בכורות שם; טוש"ע יורה דעה קיט ה).

איסור חכמים משום הרחקה

כשחכמים גזרו איסור משום הרחקה שלא יבוא לידי איסור תורה, יש שבמקום חשש איסור חמור גזרו ולאיסור קל לא חששו (יבמות קיד א); ויש להיפך: באיסור חמור לא חששו חכמים לעשות הרחקה, שכן בני אדם נזהרים בעצמם, ובאיסור קל שאין נזהרים בו כל כך, חששו וגזרו (ביצה ב ב). אף כאן קובע לא מה שחמור בעצם, אלא מה שחמור בעיני בני אדם (כן משמע מכתובות ד ב, לענין הרחקה של מזיגת הכוס וכו' באבלות ובנדה), ואין לדמות גזרות חכמים זו לזו, שלפעמים החמירו יותר באיסור חמור, ולפעמים לא חלקו (תרומת הדשן רנ).

הערות שוליים