מיקרופדיה תלמודית:אסטניס

הגדרה^[1] - אדם המפונק יותר מרוב בני האדם, או חלש יותר מהם, ונשתנה דינו מהם בדברים מסוימים

פירוש המילה

• יש אומרים שפירוש המילה - מעונג ומפונק (רש"י ברכות טז ב ד"ה רחץ).

• יש אומרים שפירושה - אדם מצונן, שקר לו תמיד, ומקור המלה מהמלה "צינה", שכן צ' וס' מתחלפות (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

• ויש אומרים שפירושה - איש חלש ומזגו רע, שכן פירושה בלשון יונית (מוסף הערוך, אסתניס).

שם נוסף לאסטניס הוא אנין דעת (תוספות בבא בתרא כג א ד"ה לדידי).

מהותו

מזגו וטבעו

מזגו וטבעו של האסטניס שונה משאר בני אדם:

• אינו יכול לאכול הרבה (כן משמע בפסחים קח א).

• דעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה (ערוך, אסתניס; רשב"ם בבא בתרא קמה ב ד"ה זה איסתניס).

• צריך לרחוץ יותר משאר בני אדם (כן משמע בברכות שם)^[2].

בטלה דעתו

אפילו בדבר שאומרים ביחיד בטלה-דעתו-אצל-כל-בני-אדם (ראה בערכו), מכל מקום כיון שכל האסטניסים שוים בזה, הרי הם נקראים רבים (ט"ז אורח חיים תרמ סק"ו).

בירור מיהו איסטניס

האומר אסטניס אני - אין מאמינים לו, עד שיאמרו בקיאים כדבריו (רא"ש ברכות ב טו, בשם רבנו חננאל), ויהיה הדבר ברור וידוע לנו (טוש"ע חושן משפט קנה מא; מגן אברהם תרמ סק"ט), שחוששים אנו מן הרמאים (רב האי גאון באוצר הגאונים ברכות, הפירושים עמ' 21).

דיניו

באכילה

• האסטניס, שקשה לו לאכול בערב אם טועם איזה דבר בבוקר, אסור לאכול בערב פסח כל היום שום דבר, כדי שיאכל מצה בערב לתיאבון (פסחים קח א; טוש"ע או"ח תע ג; רמ"א שם תעא א), והוא הדין בכל ערב שבת (מגן אברהם רמט סק"ז).

• שעור ערוב בפת לאסטניס, במזונו, כלומר שתי סעודות לפי אכילתו של האסטניס (תוספתא ערובין (צוקרמאנדל) ו ד).

• אף על פי שאסור לו לאדם להניח סוכתו אלא אם כן מתקלקל המאכל בה (ראה בערך סוכה), מכל מקום האסטניס שאינו יכול לסבול כשהרוח משירה קסמים של סכך על המאכל - מותר לו לצאת מן הסוכה (סוכה כט א; מגן אברהם תרמ סק"ט; ט"ז שם סק"ו).

• אסטניס שנשבע שאכל כבר היום, והוא לא אכל, נסתפקו בירושלמי אם חייב קרבן משום שבועת-ביטוי, כיון שאינו יכול להישבע שיאכל היום משום שקשה לו לאכול ולא יכול לקיים שבועתו, וכל שבועה שאינה בלהבא אינה בעבר (ראה בערך שבועת ביטוי), או שאפשר שתשתנה דעתו במשך היום ולא יהיה עוד אסטניס וישנה השבועה בלהבא, ולכן חלה גם בעבר (ירושלמי שבועות ג ז, לפי קרבן העדה).

• לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו, אלא אם כן שפך מהם, משום מעשה שהיה באחד ששתה מים ולא שפך מהם ונתן לתלמידו, ואותו תלמיד אסטניס היה ולא רצה לשתות, ומת בצמא (תמיד כז ב).

• בברכת ארוסין - כתבו ראשונים, שאם היו החתן והכלה אסטניסים, נותנים לתינוק לשתות את היין (ארחות חיים ח"ב קידושין כא, בשם הר"ש)^[3].

ברחיצה

• אבל שהוא אסטניס מותר לו לרחוץ (משנה ברכות טז ב) בזמן של אבלות דרבנן, שרחיצה באבל אינה אסורה אלא לתענוג, ואסטניס שהוא מצטער כשאינו רוחץ, לא גזרו בו חכמים (גמ' שם, ותוספות שם ד"ה אסטניס). יש אומרים שלא התירו לאסטניס אלא כשיבוא לידי סכנה אם לא ירחץ (רא"ש שם, בשם רבנו חננאל; טור יורה דעה שפא, בשם רב האי גאון); ויש חולקים ומתירים אפילו כשאין בו סכנה (רא"ש וטור שם, על פי גירסתם בירושלמי ברכות ב ז).

• אסטניס שאין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים, מותר לקנח ביום הכפורים (רא"ש יומא ח ז, בשם גאון; טור או"ח תריג, בשם גאון ורי"ץ גיאת)^[4], והמנהג להחמיר ולא לעשות כן (הלכות ומנהגי מהר"ש ריד א; מהרי"ל, יום כפור א, שקיבל ממהר"ש; רמ"א שם ד), ואפילו ברחיצת העיניים שיש בה קצת רפואה (רמ"א שם).

• כהן גדול אסטניס, מחמים לו חמין בערב יום הכפורים, ומטילים ביום הכפורים לתוך בית הטבילה, כדי שתפוג צינתם של המים (משנה יומא לא ב, ורש"י שם ד"ה מחמין).

• היו מסובים בסעודה, ויצא אחד מהם להטיל מים, שצריך ליטול אותה יד ששיפשף בה הניצוצות שעל רגליו (ראה בערך נטילת ידים), כשהוא נוטל לא יטול בחוץ וייכנס, מפני החשד, אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל, שלא יאמרו עליו שלא נטל ידיו (יומא ל א, ורש"י ד"ה לא יטול). אכן מי שנודע שהוא איסנטיס, ונוטל ידיו אף כשלא משפשף, רשאי ליטול בחוץ (תורת הבית הקצר ו ה, ומאירי שם, על פי הגמ' שם).

בהליכה

• מטלטלים את האסטניס בכסא ביום טוב, ואין כאן טורח ביום טוב, כיון שקשה לו ללכת (ירושלמי ביצה א ז).

• אסטניס מותר בנעילת הסנדל ביום הכפורים (ירושלמי יומא ח א). יש אומרים שמותר לנעול אפילו מנעל של עור (שלטי גבורים שם ב א מדפי הרי"ף אות א, בשם ריא"ז); ויש אוסרים במנעל של עור, ולא התירו אלא באנפילאות של בגד (ב"ח או"ח תריד ה, על פי הלכות גדולות, יום הכיפורים).

בנזיקין

אף על פי שהמחזיק בתשמיש שגורם נזק לחברו וחברו שתק, שוב אינו יכול לעכב עליו, שמסתמא מכר או מחל לו (ראה בערך נזקי שכנים), מכל מקום אם החזיק בתשמיש שאין חברו יכול לסובלו מחמת שהוא אסטניס, אין החזקה מועילה (בבא בתרא כג א, ותוספות ד"ה לדידי; רמב"ם שכנים יא ה; טוש"ע חו"מ קנה מא), שאנן סהדי שלא מחל לו ולא מכר לו (ערוך השלחן שם כט).

הערות שוליים