מיקרופדיה תלמודית:אפרוח

הגדרה^[1] - עוף רך, מתחילת ריקומו עד שנתגדל^[2]

בקליפתו

אפרוח עוף טהור, בעודו בקליפת הביצה, אסור באכילה^[3], ואפילו לסוברים שאפרוח שלא נתפתחו עיניו מותר באכילה (ראה להלן), הרי זה כשכבר יצא לאויר העולם, אבל כל זמן שלא יצא לאויר העולם אף הם מודים שאסור (ביצה ד א; טוש"ע יורה דעה טו א).

מדאורייתא או מדרבנן

ונחלקו ראשונים במקור איסורו:

• יש אומרים שאיסורו מן התורה, בתורת נבלה, שהרי בעודו בקליפתו אי אפשר לשחטו, ודומה לעובר במעי בהמה שאינו ניתר בלי שחיטה (תרומה איסור והיתר כז; בדק הבית ב ד), אלא שאם אין בו עדיין בשר וצורת אפרוח, והוא בתחילת ריקומו, אינו אסור משום נבלה, אלא מדרבנן, שדומה לשרץ השורץ על הארץ [ראה בערך שרץ הארץ] (פרי חדש יו"ד פו ס"ק כא, על פי התרומה שם, ואיסור והיתר מב ה).

• ויש אומרים שאף כשנגמרה צורת האפרוח אין בו משום איסור נבלה, לפי שכל זמן שלא יצא לאויר העולם אינו נקרא עוף, שיהיה בכלל נבלת עוף טהור, ואין איסורו אלא מדרבנן, שדומה לשרץ השורץ על הארץ (הרשב"א בתורת הבית הארוך ב ד, ובמשמרת הבית שם).

אפרוח עוף טמא

אפרוח עוף טמא, משהתחיל להתרקם בקליפתו ולא יצא לאויר העולם, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאסור מן התורה, ולוקה משום שרץ-העוף (רמב"ם מאכלות אסורות ג ח, על פי חולין סד א; טוש"ע יו"ד פו ח).

• ויש אומרים שאסור מן התורה, ולוקה משום שרץ השורץ על הארץ (תרומה, איסור והיתר כז).

• ויש אומרים שכל זמן שלא יצא לאויר העולם כעוף המעופף על הארץ אינו לא בכלל שרץ העוף ולא בכלל שרץ הארץ, ואינו אסור אלא מדרבנן (הרשב"א בתורת הבית הארוך ב ד, ובמשמרת הבית שם).

כשלא נפתחו עיניו

אפרוח מעוף טהור, שנולד אך עדיין לא נתפתחו עיניו, נחלקו תנאים בדבר:

• יש מתירים אותו באכילה (חכמים, ביצה ו ב).

• ויש אוסרים מדרבנן (רבי אליעזר בן יעקב שם, וגמ' חולין סד א-ב), לפי שהוא נמאס לאכול ודומה לשרץ (רא"ש ביצה א ז), וסמכוהו למקרא: לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא מב) - לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם (ברייתא ביצה שם וחולין שם)^[4].

אף ראשונים נחלקו בדבר:

• יש פוסקים כדעה הראשונה (רי"ף חולין סד ב; רמב"ם מאכלות אסורות ג י; תורת הבית הארוך ב ד), וכן הלכה (שו"ע יו"ד טו א).

• ויש פוסקים כדעה השניה (תוספות ביצה ו א ד"ה אפרוח; רא"ש ביצה א ז).

כשלא גדלו כנפיו

איסור אכילה

אפרוח עוף טהור, שנולד אך עדיין לא גדלו כנפיו - היינו הנוצות הגדולות שעל כל הגוף, שיש להן קנים (אור זרוע א תלד; הגהות אשר"י ביצה א ו; איסור והיתר נה א) - אסור באכילה משום שקץ, ואינו אסור משום נבלה (ברייתא ירושלמי ביצה א א).

ונחלקו אחרונים ביחס בין דין זה למחלוקת בלא נתפתחו עיניו:

• יש אומרים שדין זה הוא לכל הדעות, וגם הדעה המתירה לא התירה אלא כשנולד עם כנפים, או שגדלו הכנפים לפני שנפתחו עיניו, אבל כל זמן שלא גדלו הכנפים אסור (נקודות הכסף יו"ד טו ד"ה ותימא; שירי קרבן שם).

• ויש אומרים שאין דין זה אמור אלא לדעה השניה, שלא נפסק להלכה כמותה, שכל זמן שלא נפתחו עיניו אסור, וגדילת הנוצה ופתיחת העינים שעור אחד הוא (ט"ז שם סק"א).

• ויש אומרים שדעה שלישית יש כאן, לפי שגדילת הכנפים היא אחר פתיחת העינים, והרי לאחר שנפתחו עיניו לדברי הכל מותר, ולדעה זו עדיין האפרוח אסור עד שיגדלו כנפיו, ולכן אף על פי שלמעשה יש להחמיר לכתחילה לבלי לשוחטו עד שיגדלו כנפיו, מכל מקום אם עבר ושחטו מותר באכילה (פרי תואר שם א).

כמו-כן נחלקו אחרונים במהות האיסור:

• יש אומרים שאין האיסור משום שרץ השורץ על הארץ, אלא משום בל-תשקצו (ראה בערכו מחלוקת ראשונים אם הוא מדאורייתא או מדרבנן), לפי שהוא מאוס לבני אדם לאכילה (ב"ח שם א; נקודות הכסף שם).

• ויש אומרים שהאיסור הוא מדרבנן, משום שדומה לשרץ השורץ על הארץ (דעת תורה שם סק"ד).

בשילוח הקן

אפרוחים שמדובר בהם במצות שלוח-הקן: וְהָאֵם רֹבֶצֶת (דברים כב ו) הם אפרוחים שאינם יכולים לפרוח וצריכים לאמם, שנאמר: עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים (שם) - מה ביצים צריכות לאמן, אף האפרוחים צריכים לאמם, יצאו גדולים שיכולים לפרוח (משנה חולין קמ ב, ורש"י ד"ה מפריחים).

בראש אילן הקדש או אשרה

אפרוחים וביצים שבקן בראש אילן של הקדש או של אשרה, אין דינם שווה:

האפרוחים מותרים, שפורחים לכל מקום שרוצים ואינם צריכים לאילן.

והביצים אסורות, שכיון שצריכות לאילן כאילן עצמו דומות.

ואפרוחים שלא גדלו כנפיהם, הרי הם צריכים לאמם, ודינם כביצים (מעילה יד א, ורש"י ד"ה אפרוחים).

הערות שוליים