מיקרופדיה תלמודית:ארבע כוסות

הגדרה^[1] - מצות שתיית ארבע כוסות יין בליל ראשון של פסח

פרקים:

המצוה וטעמיה

ברכתם וסדר שתייתם

הכוס והיין

המצוה וטעמיה

החיוב

חובה על כל אחד מישראל לשתות ארבע כוסות של יין בליל ראשון של פסח (משנה פסחים צט ב; רמב"ם חמץ ומצה ז ז; טוש"ע אורח חיים תעב ח).

חובה זו תקנת חכמים היא (פסחים קיז ב; תוספות שם קח ב ד"ה שאף)^[2].

בחוץ לארץ, המצוה אף בליל שני (ראה ערך יום טוב שני של גליות).

יש מהגאונים שכתבו שמי שלא שתה ארבע כוסות חייב מלקות מדרבנן (אוצר הגאונים פסחים צט ב סי' רכא).

חכמים החמירו במצוה זו, כמבואר להלן. הטעם שהחמירו חכמים בדבר, לפי שבארבע הכוסות יש משום פרסום הנס (מגיד משנה חנוכה ד יב)^[3].

החייבים

• אף הנשים חייבות במצוה זו (פסחים קח ב; רמב"ם חמץ ומצה ז ז; טוש"ע תעב יד), לפי שאף הן היו באותו הנס (גמרא שם)^[4], היינו שעל ידן נגאלו, כמו שאמרו (סוטה יא ב): בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו (רש"י ורשב"ם פסחים שם ד"ה שאף), או שאף הן היו בשעבוד מצרים ונגאלו (תוס' שם ד"ה היו, על פי ירושלמי מגילה ב ה)^[5].

• בענין קטן נחלקו תנאים אם חייב בארבע כוסות (פסחים קח ב), והלכה שאם הגיע לחנוך (ראה ערכו) מצוה לתת לו ארבע כוסות שיש בהן שיעור (שו"ת הרא"ש יד ה; שו"ע או"ח תעב טו), ואינו צריך לשתות רוב רביעית רק כמלוא לוגמיו (משנה ברורה שם ס"ק מז), וצריך לחנכו לשתות ארבע כוסות על הסדר (שו"ע הרב שם כה). דין זה נכון גם לקטנה (שו"ע הרב שם; ערוך השלחן שם טו).

• אפילו מי שהיין קשה לו ומזיק לו - חייב להתאמץ ולשתות (תשובות הרשב"א א רלח; בית יוסף תעב י; שו"ע או"ח תעב י. וראה נדרים מט ב שרבי יהודה חש כאבי ראש אחרי שתיית ד' כוסות מפסח ועד עצרת^[6]), אבל אם יחלה ויפול למשכב – יש מי שכתב, שאינו חייב, משום שאין זה דרך חירות (משנה ברורה שם ס"ק לה, ושער הציון שם ס"ק נב)^[7], וכן מי ששונא יין והוא מאוס עליו – פטור, שאין זה דרך חירות (הרב י.ש. אלישיב, הובאו דבריו בספר סידור פסח כהלכתו פ"ג הע' 9); ויש מי שכתב, שאף אם היין יזיק לו שיהא חולה שאין בו סכנה – חייב לקיים המצוה (שו"ת מהר"ם שיק או"ח קס. וראה שו"ת שבט הלוי ה ריט).

• חולה שהחדירו לו צינור לקיבתו ומאכילים ומשקים אותו דרכו – אינו יוצא חובת ארבע כוסות, לפי שאין לו הנאת גרון (שו"ת מנחת יצחק ג יח. וראה ערך אכילה).

• אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ונוטל מן התמחוי, לא יפחתו לו גבאי צדקה מארבע כוסות (משנה פסחים צט ב; רמב"ם חמץ ומצה ז ז). ואם לא נתנו לו - ימכור מלבושו, או ילוה, או ישכיר עצמו כדי לקנות יין (רשב"ם שם ד"ה ולא יפחתו; שו"ע תעב יג), וחייב אפילו לשאול על הפתחים לשם כך (משנה ברורה או"ח תרנו ביאור הלכה ד"ה אפילו)^[8].

• נסתפקו הראשונים אם אחד יכול להוציא את כל בני הבית בארבע כוסות, כשם שמוציא אותם בקידוש, או שבארבע כוסות יש חיוב שתייה על כל אחד ואחד, והסיקו להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד (תוס' פסחים צט ב ד"ה לא יפחתו; רא"ש פסחים י כא; שו"ע הרב תעב כב; משנה ברורה שם ס"ק לו).

ברכות

אין מברכים על ארבע כוסות "אשר קדשנו במצוותיו", לפי אין מברכים אלא על המצוה שעשייתה בבת אחת, וזו הלא חייבים להפסיק בין כוס לכוס (רוקח רפג; אבודרהם סדר ההגדה ד"ה יש שואלין).

אף על פי ששתיית ארבע כוסות בפסח היא מצוה הבאה מזמן לזמן וגם יש בה שמחה, אין מברכים שהחיינו, לפי שכבר יצא ידי חובתו בברכת שהחיינו שאמר בקידוש, שפוטר בה את כל המצוות של הסדר בפסח (אבודרהם, ברכת המצוות ומשפטיהם).

זמנם

יש מהפוסקים שכתבו שצריך לשתות את ארבע הכוסות עד חצות (מהרי"ל סוף סדר ההגדה (אות מז); ביאור הגר"א או"ח תעז א, בדעת הרמ"א).

תשלומין

אין למצות ארבע כוסות תשלומין, ומי שלא קיימה בזמנה, אינו יכול להשלימה בשאר ימי הפסח (אוצר הגאונים פסחים תשובות רכז).

טעמי המצוה

כמה טעמים נאמרו למה תקנו חכמים מספר ארבע כוסות:

• כנגד ארבע לשונות של גאולה: וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי (שמות ו ו-ז) שנאמרו בגאולת מצרים (ירושלמי פסחים י א; בראשית רבה (וילנא) פח ה).

• כנגד ארבע פעמים כוס שנזכרו אצל פרעה (בראשית מ יא,יג) בפרשת שר המשקים (ירושלמי ובראשית רבה שם), לפי שהן היו סיבה לגאולת מצרים (מאירי פסחים צט ב).

• כנגד ארבע מלכויות שנשתעבדו ישראל להן: כשדים, מדי, יון ואדום (ירושלמי ובראשית רבה שם), ונרמז בכתובים להשקותם ארבע כוסות (מאירי שם).

• כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות לאומות העולם, שכנגדם עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות לישראל ארבע כוסות של נחמה, לפי רמזי הכתובים (ירושלמי ובראשית רבה שם), ויש בארבע הכוסות הללו סימן לחירות (ראה פסחים קח ב).

ברכתם וסדר שתייתם

ברכה ראשונה

ארבע כוסות אלו, כל אחד מצוה בפני עצמה היא (פסחים קט ב, קי א), ולכן צריך לברך על כל כוס וכוס בורא פרי הגפן (טור או"ח תעד, בשם רב שרירא ורב האי וגאונים אחרים; רמב"ם חמץ ומצה ז י; תוס' פסחים קג ב ד"ה רב אשי; רמ"א או"ח תעד א)^[9].

ויש חולקים וסוברים, שכיון שאין לו היסח הדעת בינתיים, מברך על כוס ראשון והוא פוטר את השני, וכן מברך על כוס שלישי שאחר ברכת המזון ופוטר את הרביעי, ואף על פי שכל כוס מצוה בפני עצמה, אין המצוה מזקקת ברכה מיוחדת כל שאין היסח הדעת בינתיים, וברכת המזון בלבד היא הפסק, שהיא סילוק וגמר הסעודה (רא"ש פסחים י כד; טור או"ח תעד בשם רב כהן צדק; המחבר בשו"ע או"ח תעד א).

ברכה אחרונה

אף בברכה אחרונה יש מחלוקת:

• יש אומרים שצריך לברך אחר כל כוס וכוס (מחזור ויטרי עמ' 276, בשם גאונים; שבולי הלקט השלם ריח, בשם רש"י).

• יש אומרים שאחר שני הכוסות הראשונים אין צריך לברך, שכיון שמברך אחר הסעודה ברכת המזון, הרי זו פוטרת ברכת הגפן (ראה ערך ברכה אחרונה), שמהכוס הראשון עד אחר ברכת המזון כולה סעודה אחת היא (בית יוסף או"ח תעד א, לדעת רב חננאל); ואחר שני הכוסות האחרונים שאחר ברכת המזון צריך לברך על כל אחד מהם ברכה אחרונה (טור או"ח תעד, בשם רב חננאל).

• יש אומרים שמברך אחר כוס שני ואחר כוס רביעי (רי"ף פסחים קט ב).

• יש אומרים שאינו מברך אלא אחר כוס רביעי בלבד (טור או"ח תעד, בשם רב שרירא ורב האי; רא"ש פסחים א כד; רמ"א בשו"ע או"ח תעד א, שכן מנהג האשכנזים), שאין היסח הדעת מחייב ברכה אחרונה מיד (שו"ע הרב או"ח תעד ג; משנה ברורה שם סק"ה).

סדר השתייה

• על כוס ראשון אומר קידוש היום.

• על כוס שני אומר את ההגדה עד גאל ישראל. מוזג הכוס בתחילת "מגיד", ושותה בסופו לפני אכילת המצה.

• על כוס שלישי מברך ברכת המזון. מוזגו לפני ברכת המזון, ושותה אחריו.

• על הרביעי גומר את ההלל, ומברך ברכת השיר - ברכה אחרי השבח לה', הנאמרת על כוס רביעי בליל פסח [ראה ערכו] (פסחים קיד א, קטז א, קיז ב; רמב"ם חמץ ומצה ז י)^[10].

דרך השתיה

שתה את ארבעת הכוסות בבת אחת, לא יצא (פסחים קח ב), דהיינו ששתה הכוסות שלא על הסדר האמור, אלא שתאם כולם זה אחר זה, ומכל שכן אם שפך כולם בכוס אחד ושתאם, שלא יצא אלא ידי כוס ראשון (תוס' פסחים קח ב ד"ה בבת אחת; רא"ש פסחים י כא; טוש"ע תעב ח).

ויש אומרים שאפילו אם לא הפסיק בקריאת הגדה והלל ביניהם, יצא, ואינו נקרא בבת אחת אלא כשלא שהה בינתיים כלל, ושתאם רצופים (בית יוסף סי' תפד א).

ויש סוברים שאפילו שתאם בבת אחת יצא (ירושלמי שבת ח א).

בעל הבית לא ימזוג בעצמו, רק אחר ימזוג לו דרך חירות (רמ"א בשו"ע או"ח תעג א).

שתיה בין הכוסות

בין כוס ראשון לשני, וכן בין שני לשלישי, אם רצה להוסיף לשתות יין הרשות בידו; אבל בין שלישי לרביעי אסור לשתות יין (משנה קיז ב; רמב"ם חמץ ומצה ז י; טוש"ע תעג ג, תעט א). וכן לאחר כוס רביעי לא ישתה יין (טוש"ע תפא א).

ויש אומרים שאף כל המשקים, מלבד מים, אסור לשתות אחר כוס רביעי (רמ"א תפא א), כדי שלא יתבטל מפיו טעם האפיקומן, ויש לחוש לדבריהם, אם לא לצורך רב (משנה ברורה שם סק"א).

ויש אומרים שגם בין כוס ראשון לשני לא ישתה יין או משקה המשכר (כל בו נ), וראוי להיזהר כן (שו"ע תעג ג), וכן נוהגים (משנה ברורה ס"ק יד).

כוס חמישי

יש הסוברים שאפשר לשתות כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול, והיא מצוה מן המובחר לדעתם, או רשות (רב שר שלום ורב כהן צדק וגאונים אחרים, הובאו בהמנהיג פח א, ובטור תפא; רמב"ם חמץ ומצה ח י); וכוס זה הוא כנגד הלשון החמישית שנאמרה בגאולת מצרים וְהֵבֵאתִי (שמות ו ח. אורחות חיים א הלכות פסח יג, בשם הראב"ד).

ויש חולקים וסוברים שאין לשתות כוס חמישית כל עיקר, ואפילו באיסטניס וחולה (טור ואוצר הגאונים שם, בשם רב האי גאון ורשב"ם ורבי יוסף טוב עלם ועוד).

המנהג כיום הוא שלא לשתות כוס חמישי, אלא שמי שהוא איסטניס או חולה מותר לו לשתות כוס חמישי, ויאמר עליו הלל הגדול (בית יוסף תפא א, בשם המרדכי; תוס' פסחים קיז ב ד"ה רביעי, בשם רבי יוסף טוב עלם; רמ"א בשו"ע תפא א), אם עוד לא אמר הלל הגדול על הכוס הרביעי (מגן אברהם שם סק"א).

יש נוהגים למזוג כוס חמישית, וקוראים לה כוס של אליהו הנביא (שו"ע הרב או"ח תפ ה; משנה ברורה שם סק"י), לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הקב"ה ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו (משנה ברורה שם)^[11], ולא שותים כוס זו.

הסיבה

צריך לשתות את כל ארבעת הכוסות בהסיבת שמאל, שהיא דרך חירות (פסחים קח א; רמב"ם חמץ ומצה ז ח. וראה ערך הסיבה).

שתה בלי הסיבה, לא יצא, וצריך לחזור ולשתות (רא"ש פסחים י כ; טור תעב; מחבר בשו"ע או"ח תעב ז).

ויש אומרים שבזמן הזה אין צריך לחזור ולשתות, כיון שיש מהראשונים הסוברים שבזמן הזה בכלל אין חובת הסיבה (רמ"א בשו"ע שם, בשם אגודה); ועל דעה זו אנו סומכים, שלא לחזור ולשתות אם לא היסב בשני הכוסות האחרונים, אבל בשני הכוסות הראשונים חוזר ושותה בלי ברכה (רמ"א שם, בשם מנהגים. וראה מגן אברהם שם סק"ז). ויש שכתבו שגם בכוס ראשון אם שתה בלי הסיבה לא יחזור וישתה (מגן אברהם שם; משנה ברורה תעב ס"ק כא).

הכוס והיין

שיעור הכוס

שיעור הכוס הוא רביעית הלוג (פסחים קח ב; רמב"ם חמץ ומצה ז ז; טוש"ע או"ח תעב ט)^[12], ואינו צריך לשתות את כולו, אלא רובו (פסחים שם; רמב"ם שם ט; טוש"ע שם), אבל לכתחילה ישתה כולו (ט"ז תעב סק"ח). וכל שכן בכוס הרביעי שצריך לשתות כולו, כדי שיוכל לברך עליו ברכה אחרונה (משנה ברורה תעב ס"ק ל).

אם היה הכוס גדול ויש בו כמה רביעיות, שותים ממנו כמה אנשים, כמספר הרביעיות שבו (בית יוסף תעב ט, בשם כלבו וארחות חיים; שו"ע תעב ט). ובדיעבד די שיגיע לכל אחד רוב רביעית (שו"ע הרב תעב כד; משנה ברורה תעב ס"ק לב).

ויש חולקים על כל זה וסוברים שצריך לשתות את רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות (ר"ן פסחים קח ב).

צריך לכתחילה לשתות כל השיעור בלי הפסק כלל בינתיים (ירושלמי שבת ח א; רמ"א או"ח תעב ט), ובדיעבד אם הפסיק בינתיים יצא, כל שלא שהה מתחילת השתיה עד סופה יותר מכדי אכילת פרס (ראה ערכו); ויש אומרים יותר מכדי שתיית רביעית (מגן אברהם תעב ס"ק יא; שו"ע הרב תעב כ. וראה ערך שתיה).

מהות הכוס

יש מהדרים לקחת כוס של כסף למצות ארבע כוסות (סידור בית יעקב דיני ערב פסח; כף החיים תעב ס"ק יא)^[13].

יש מרבני דורנו שאסרו לקחת כוס חד פעמית לכתחילה, ורק בשעת הדחק יוצאים ידי חובת ארבע כוסות (שו"ת אגרות משה או"ח ג לט (בכוס של קידוש); שו"ת באר משה ג נה (בקידוש ובנטילת ידיים), ושם ה מב), ויש שהתיר גם לכתחילה (שו"ת ציץ אליעזר יב כג)^[14].

היין

בזמן התלמוד שהיה יינם חזק, היה חייב למזוג את היין, כדי שתהיה שתייתו ערבה, הכל לפי היין ולפי טעמו של השותה, אבל לא יפחות בארבע הכוסות יחד מרביעית יין חי (פסחים קח ב; רמב"ם חמץ ומצה ז ט). אם שתאם מיין שאינו מזוג - יצא (פסחים שם), אלא שלא קיים מצוה מן המובחר, לפי שאין חשיבות ביין כזה, ואינו סימן לחירות (רשב"ם שם ד"ה ידי חרות).

אבל בזמננו שהיין אינו חזק כל כך, אין צורך במזיגה כלל (שו"ע הרב תעב יז; משנה ברורה תעב ס"ק כט).

מצוה לחזר אחר יין אדום (ירושלמי פסחים י א; טוש"ע תעב יא), אם אין הלבן משובח הימנו (טור ורמ"א בשו"ע שם); לפי שיין אדום חשוב יותר (ירושלמי שם). ועוד שהוא זכר לדם, שהיה פרעה שוחט מילדי ישראל (אור זרוע ח"ב סי' רנו; ט"ז שם סק"ט). אבל במקומות שהנכרים מעלילים על ישראל עלילות שוא ושקר, ימנע עצמו מלקחת יין אדום (ט"ז שם).

במדינות שאין היין מצוי, יוצא ביין שנעשה מצימוקים (ט"ז תעב סק"י. וראה ערך יין), אבל אינו יוצא במיני שכר (אוצר הגאונים פסחים תשובות רכז), שאין אומרים שירה אלא על היין (ערכין יא א); ויש מתירים בשעת הדחק, אם הוא משקה חשוב במדינה כמו מי דבש וכיוצא (רמ"א בשו"ע תפג א. וראה ערך חמר מדינה וערך יין)^[15].

מי שהיין קשה לו יוצא ידי חובת ארבע כוסות במיץ ענבים (מקראי קודש (פרנק) פסח ב לה; שערים המצויינים בהלכה קיח סק"א; חזון עובדיה ב עמ' קכה; הליכות שלמה מועדים פסח ט יא)^[16]; ויש חולקים (יד הלוי קנה; הרב מ. פיינשטיין, בהגדת קול דודי ג ח).

יוצאים ביין של שביעית (ירושלמי פסחים י א). יש שפרשו שמדובר ביין שביעית לפני הביעור, שאף על פי שהוא הפקר לכל, בארבע כוסות אין צריך שיהיה מ"שלכם" כמו במצה (קרבן העדה על הירושלמי שם); ויש שפרשו שמדובר בשביעית לאחר הביעור, ואף על פי שהיין אסור בהנאה, יוצא בו משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו (פני משה ירושלמי שבת ח א; תקלין חדתין שקלים ג א)^[17].

הערות שוליים