מיקרופדיה תלמודית:ארבע פרשיות

הגדרה^[1] - פרשיות מיוחדות בתורה - שקלים, זכור, פרה והחודש - שקוראים אותן בצבור בשבתות ידועות

סדר קריאתן

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורים בפרשת שקלים, ואם חל להיות בתוך השבת, מקדימים לשעבר ומפסיקים - מלקרוא פרשה שניה - לשבת אחרת; בשניה זכור; בשלישית פרה אדומה; ברביעית החדש הזה לכם (משנה מגילה כט א; רמב"ם תפילה ונשיאת כפים יג כ; טוש"ע או"ח תרפה א-ד).

הפסקה מקריאת הפרשיות הרגילות או הוספה עליהן

ונחלקו אמוראים: יש אומרים שבשבתות הללו אין קוראים כלל פרשיות השבוע, אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד (רבי אסי בגמ' שם ל ב); ויש אומרים שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו (רבי ירמיה שם), וכן הלכה (רי"ף שם; רא"ש מגילה ד י; רמב"ם תפלה יג כב; טוש"ע אורח חיים תרפה א), ומוציאים שני ספרי תורה - באחת קוראים פרשת השבוע, ובשניה מארבע הפרשיות (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

מספר קרואים

לפי ההלכה שמפטיר עולה למנין שבעה הקרואים (ראה בערך מפטיר) קוראים ששה בספר תורה של פרשת השבוע, ואחד בספר תורה שני בארבע הפרשיות, אבל למנהגנו שהמפטיר אינו עולה למנין שבעה, קוראים שבעה בספר תורה אחד, ומפטיר בספר תורה שני (סדר רב עמרם גאון (הרפנס), סדר פורים ד"ה וכשתזדמן; טור או"ח תרפה); ויש אומרים שבארבע הפרשיות לדברי הכל קריאתן צריכה להיות מן השבעה (שבלי הלקט השלם קצג, בשם רבינו ישעיה), ולא נהגו כן (שו"ע שם א).

הפטרה

ההפטרות של פרשיות השבוע אין קוראים כלל, אלא את ההפטרות המיוחדות לארבע הפרשיות (גמ' שם), ואם אין בבית הכנסת ההפטרה של ארבע הפרשיות ויש להם הפטרה של פרשת השבוע, קוראים ההפטרה של השבוע (אוצר הגאונים מגילה, התשובות קפז, בשם רב האי גאון).

עלית קטן למפטיר

נחלקו ראשונים אם קטן עולה למפטיר בארבע פרשיות:

• יש אומרים שקטן עולה בהם למפטיר^[2] (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) קי; מרדכי מגילה תתט; מאירי מגילה כט א; רמ"א או"ח רפב ד).

• יש מי שאומר שפרשה שבאה לחובת היום, צריך שיקראנה גדול (ריב"ש שכו, בשם רבנו תם), שדוקא בשבת שקורא המפטיר מה שכבר קרא השביעי אז נוכל לקרות לקטן, מה שאין כן בכל אלו שקורא המפטיר פרשה שלא קראו מתחלה (משנה ברורה שם ס"ק כד).

• ויש מחלקים, שבפרשיות שהן מדרבנן קטן עולה בהם, אך בפרשיות זכור ופרה, לסוברים שהן מן התורה (ראה להלן) אין הקטן עולה למפטיר (ב"ח או"ח תרפה א, וט"ז שם סק"ב, בשם מהרש"ל).

אף אחרונים נחלקו בדבר:

• יש שכתבו שיש לנהוג כדעה השניה (שערי אפרים ח פא; ערוך השלחן או"ח רפב טז), ושכן המנהג בארץ ישראל (לוח לארץ ישראל, פרשת שקלים).

• ויש שכתבו שיש לחוש לדעה השלישית בלבד (אליה רבה רפב סק"ח; דרך החיים, דיני קריאת התורה, דין לאיזו אנשים וכו' ו).

במה דברים אמורים כשהקטן עולה ובעל-קורא קורא את הפרשה, אכן הכל מודים שאין קטן יכול לקרוא בתורה (גינת ורדים ב כא; משנה ברורה רפב ס"ק יג), שאינו מוציא אחרים ידי חובה, אפילו בחיובי דרבנן (ראה בערך חנוך).

אם גדול שלא הביא שתי שערות יכול לקרוא בתורה

גדול שלא הביא שתי שערות ודאי יכול לקרוא בפרשיות שחיובן מדרבנן, שאנו סומכים על חזקה דרבא (ראה בערך גדול).

ובפרשיות זכור ופרה, לסוברים שחיובם מדאוריתא, כתבו הפוסקים שאין חזקה זו מועילה בדיני דאוריתא (פרי מגדים או"ח נה אשל אברהם סק"ז; משנה ברורה שם ס"ק לא וסק"מ), ואינו יכול לקרוא פרשיות הללו (ספר חיים (פלאג'י) מא ב, בשם שמן המאור; כן משמע בזכר יהוסף ק).

אם לא קראו הפרשה

אם אירע אונס לצבור שלא יכלו לקרות הפרשה מענינו של יום, נחלקו אחרונים:

• יש אומרים שאין משלימים אותה בשבת אחרת (שערי אפרים ח צה; גינת ורדים או"ח א לו; משנה ברורה תרפה סק"ב), שכיון שעבר עצומו של יום שתקנו לקרות בו פרשת שקלים, אין לנו לחדש מדעתנו לקרוא בו בשבת הבאה (גינת ורדים שם)^[3].

• ויש אומרים שמשלימים אותו עד לראש חודש ניסן, כי טעם הקריאה להשמיע על השקלים (מהר"ם שיק או"ח שלה; לב שלמה יב; התעוררות התשובה תעה).

בשנה מעוברת

בשנה מעוברת קוראים את הפרשיות באדר שני (מגילה ו ב; טור או"ח תרפה), ואם טעו וקראו אותן באדר ראשון - נחלקו תנאים אם חוזרים וקוראים אותן בשני (רבן שמעון בן גמליאל בברייתא שם, לפי הגמ' שם), וכן הלכה (טור שם); או אין חוזרים וקוראים (תנא קמא שם, לפי הגמ' שם).

פרשת שקלים

קוראים פרשת שקלים בשבת ראש חודש אדר או בשבת שלפני ראש חודש, לפי שבזמן הבית היה כל אחד מישראל חייב ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות צבור (ראה בערך שקלים), ובאחד באדר היו משמיעים על השקלים (שקלים א א), שידע כל אחד להכין מחצית השקל שלו (רמב"ם שקלים א ט). לפי שמראש חודש ניסן צריכים לקנות הקרבנות מהשקלים החדשים, שנאמר: זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ (במדבר כח יד) - אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (מגילה כט ב), וקריאת הפרשה שימשה הודעה שיביאו שקליהם (ר"ן שם).

בזמן הזה שאין מחצית השקל, תקנת חכמים היא לקרוא בפרשת שקלים זכר למקדש (חינוך קה; לבוש או"ח תרפה א; מ"ב שם)^[4].

ויש מהאחרונים שכתב שבזמן הבית לא קראו כלל בפרשת שקלים, שכיון שהיו מכריזים על השקלים, אין צורך לקריאה, ולא תקנוה אלא לאחר החורבן (בנין שלמה א נד).

מהי הפרשה

ונחלקו אמוראים איזו פרשה היא:

• יש אומרים פרשת צו את בני ישראל (במדבר כח א-טו), לפי שבפרשה זו כתוב הפסוק זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ" וגו', שממנו למדים שמקריבים בניסן מהשקלים החדשים (רב במגילה כט ב).

• ויש אומרים פרשת כי תשא (שמות ל יא-טז), שבה נאמרה מצות מחצית השקל (שמואל שם), וכן הלכה (כן משמע בגמ' שם; רמב"ם תפלה יג כב; טוש"ע או"ח תרפה א).

ויש מהאחרונים שכתב שלא נחלקו מהי הקריאה בפרשת שקלים, שהרי הוא דבר ידוע ומפורסם ונהגו בו בכל שנה, והכל מודים שפרשת שקלים היא פרשת כי תשא, ולא נחלקו אלא בראש חודש אדר שחל בשבת - שלדעה הראשונה מכיון שנזכר בה חיוב הבאת השקלים החדשים בניסן, אין צורך לקרוא בספר אחד פרשת המוספים ובספר שני פרשת שקלים, וניתן לקרוא רק בספר הראשון, ולדעה השניה יש לקרוא כבשאר השנים פרשת כי תשא (פני יהושע שם).

הפטרה

מפטירים בשבת זו בפרשת שקלים שביהוידע הכהן (תוספתא מגילה (ליברמן) ג א; ברייתא מגילה ל א), ששם מדובר בענין שקלים (תוספות מגילה לא א ד"ה מפטיר).

• יש שכתבו להתחיל בפסוק: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית (מלכים ב יא יז. סדר רב עמרם גאון (הרפנס), סדר פורים ד"ה ראש חדש; אבודרהם, ארבע פרשיות; שו"ע שם), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג הספרדים בימינו).

• ויש שכתבו להתחיל בפסוק: בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ (שם יב א. אוצר הגאונים מגילה, התשובות קצא, בשם הלכות קצובות; טור או"ח תרפה; אור זרוע ב שפט; מנהגים (טירנא), ארבע פרשיות; לבוש או"ח תרפה), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג האשכנזים והתימנים בימינו).

בכל קהילות ישראל מסיימים בפסוק: כֶּסֶף אָשָׁם וגו' (שם יז. אוצר הגאונים שם, בשם הלכות קצובות; אבודרהם, ארבע פרשיות)^[5].

ראש חודש אדר שחל בשבת

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת - מוציאים שלשה ספרי תורה, וקוראים באחד בענינו של יום - פרשת השבוע - ובאחד בשל ראש חודש, ובאחד בכי תשא (מגילה שם; רמב"ם תפלה יג כג; טוש"ע שם).

ואין מפטירים בהפטרת ראש חודש, אלא בהפטרת שקלים, משלשה טעמים:

מכיון שאין מפטירים בשתים, אין זו של ארבע פרשיות נדחית מפני ראש חודש (שבלי הלקט השלם קצג).

שאף שקלים צורך ראש חודש היא, שכן למדו שקלים מפסוק זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ וגו' (אור זרוע ח"ב שפג).

שלעולם מפטירים מעניינה של הפרשה האחרונה שקראו בה (אור זרוע שם; מאירי מגילה כט א; לבוש או"ח תרפה א).

ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת

ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת נחלקו תנאים ואמוראים מתי קוראים פרשת שקלים:

• יש אומרים שמקדימים פרשת שקלים לשבת שלפניה, שבחמשה עשר באדר השלחנות יושבים במדינה להחליף השקלים, ואם יאחרו ימעטו הימים שמקריאת הפרשה עד זמן ישיבת השלחנות (רבי יהודה הנשיא ורב בבבלי מגילה ל א; רבי זעירה בירושלמי שם ג ד), וכן הלכה (רי"ף שם; רמב"ם תפלה יג כ; רא"ש שם ד י; טוש"ע או"ח תרפה ה).

• ויש אומרים שמאחרים לשבת שלמחרת ראש חודש, לפי שאם חל ראש חודש בערב שבת יחול גם ט"ו בו בערב שבת, והשלחנות ישבו באחד בשבת, וממילא לא ימעטו הימים שמהקריאה עד זמן ישיבת השלחנות (רבי שמעון בן אלעזר ושמואל בבבלי שם; רבי אילא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן בירושלמי שם).

כשחלה בפרשת תצוה או כי תשא

לפי חילוקי הסדרים שנקבעו אצלנו אין פרשת שקלים חלה לעולם לא בפרשת תצוה ולא בפרשת כי תשא (מאירי מגילה ל א; הגהות מימוניות תפילה יג כב; טור או"ח תרפה)^[6].

פרשת זכור

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וגו' (דברים כה יז-יט) היא פרשת זכור, וקוראים אותה סמוך לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן (רש"י מגילה כט א ד"ה ומפסיקין).

יש אומרים שצריך לקרות זֵכֶר עמלק, ויש אומרים שצריך לקרות זֶכֶר עמלק^[7], ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת ידי שמים (משנה ברורה תרפה ס"ק יח)^[8].

מדאוריתא או מדרבנן

שנינו במדרש חכמים: זָכוֹר (דברים כה יז) - יכול בלב, כשהוא אומר: לֹא תִּשְׁכָּח (שם יט) - הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור - בפה (תורת כהנים בחוקותי פרשה א ג; ספרי כי תצא רצו; מגילה יח א), ונחלקו ראשונים בפירוש הדבר:

• יש אומרים שבא ללמדנו שקריאת פרשת זכור בפה מתוך ספר תורה היא מצוה מן התורה (תוספות מגילה יז ב ד"ה כל, ותוס' ברכות יג א ד"ה בלשון; רא"ש ברכות ז כ; שו"ע או"ח תרפה ז, בשם יש אומרים) ובעשרה (רא"ש שם; שו"ע שם). ואף על פי שמן התורה אין לקריאתה זמן קבוע, בשנה ידועה וביום ידוע, מכל מקום קבעו חכמים לקרותה סמוך לפורים מעניינו של יום, ומקיימים בזה מצות זכירת מעשה עמלק (חינוך תרג).

• ויש אומרים ש"זכור בפה" המכוון ללימוד הלכות מגילה ולא לקריאת פרשת זכור, שחיובה מדרבנן (הראב"ד והר"ש משאנץ לתורת כהנים שם).

חיוב נשים

מהראשונים יש שכתב שנשים פטורות משמיעת פרשת זכור, לפי שאינן בנות כיבוש מלחמה (חינוך שם); ומהאחרונים נחלקו בדבר: יש שכתבו שהן חייבות, לפי שבמלחמת מצוה יוצאה אף כלה מחופתה, ועוד שאין הזכירה תלויה בכיבוש, ועוד שיש כאן גם לאו של "לא תשכח" (מנחת חינוך שם ג; בנין ציון (החדשות) ח, בשם הרב נתן אדלר; מרחשת א כב; מנחת אלעזר ב א)^[9]; ויש שכתבו שהנשים פטורות, כי אין הריגת זרעו של עמלק דוחה שבת, ולכן זו מצות עשה שהזמן גרמא (אבני נזר או"ח תקט), וכתבו שבמדינת פולין לא נהגו הנשים כלל ללכת לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור (תורת חסד לז)^[10].

אם יוצא ידי חובה בקריאה בפורים

אם לא שמע פרשת זכור, יש אומרים שיוצא בשמיעתו בפורים קריאת פרשת וַיָּבֹא עֲמָלֵק וגו' (שמות יז ח-טז. מגן אברהם תרפה); ויש אומרים שאינו יוצא בזה, שעיקר המצוה לזכור מה שעשה לנו ולספר לדורות הבאים שנצטווינו למחות שמו, וזה אין בפרשת ויבוא עמלק (משנה ברורה שם ס"ק טז).

הפטרה

מפטירים בשבת זו במעשה שאול ועמלק.

• כתבו תנאים שמתחילים בו בפסוק: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל (שמואל א טו ב. תוספתא מגילה (ליברמן) ג ב; ברייתא מגילה ל א). וכן כתבו ראשונים להלכה (רמב"ם תפלה יג כ; טוש"ע או"ח תרפה ב), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג האשכנזים בימינו).

• אכן יש מהראשונים שכתבו שנהגו להקדים פסוק אחד לזה (אבודרהם, ארבע פרשיות), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג הספרדים בימינו).

ובחלק מקהילות ישראל מקדימים פסוק נוסף לפניו (מנהג התימנים בימינו).

אף בסיומו מנהגים שונים:

• יש מהראשונים שכתב שמסיימים ב-וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג וגו' (שמואל א טו לג. אבודרהם, ארבע פרשיות), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג התימנים בימינו).

• ובחלק מקהילות ישראל מסיימים בפסוק שאחריו (מנהג האשכנזים והספרדים בימינו).

כשחל פורים בערב שבת

י"ד אדר שחל להיות בערב שבת, נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שמקדימים את הקריאה לשבת שלפני פורים, שלא תקדים עשייה לזכירה (רב במגילה ל א), וכן הלכה (רמב"ם תפלה יג כ; טוש"ע או"ח תרפה ו).

• ויש אומרים שמאחרים, כיון שאנשי כרכים המוקפים חומה עושים פורים בחמשה עשר, הרי העשייה והזכירה באות כאחת (שמואל שם).

כשחל פורים בשבת

כפי מחלוקתם כשחל י"ד אדר בערב שבת, כן נחלקו כשחל בשבת (גמ' שם)^[11], אלא שלפי חשבון קביעת השנים אצלנו, אינו חל לעולם בשבת (רש"י מגילה ל ב ד"ה ואי זו; פסקי הרי"ד שם א).

פרשת פרה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו' (במדבר יט א-כב) היא פרשת פרה, שבה מבואר מעשה פרה אדומה וטהרת הטמאים, ותקנוה כדי להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהם בטהרה (רש"י מגילה כט א ד"ה פרה), שהם טמאי מתים וצריכים להיטהר באפר פרה (אבודרהם, ארבע פרשיות)^[12].

בדין הוא שתקדים פרשת החודש לפרשת פרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה, שהיא טהרתם של כל ישראל (ירושלמי מגילה ג ה).

זמנה

בזמנה נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שהיא סמוכה לפרשת החודש, ולעולם אין הפסק פרשה ביניהם (רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא בירושלמי מגילה ג ה; כן משמע במגילה ל א), וכן הלכה (רמב"ם תפלה יג כא; טוש"ע או"ח תרפה ב).

• ויש אומרים שהיא סמוכה לפורים, ולעולם אין הפסק פרשה ביניהם (רבי בא בשם רבי חייה בר אשי שם).

מדאוריתא או מדרבנן

נחלקו ראשונים במקור חיובה:

• יש אומרים שהיא תקנת חכמים (תרומת הדשן קח, בשם תוספות שאנץ; כן משמע משו"ת מהרי"ל קסז וקפב. וראה משנה ברורה קמו ס"ק יג, ושם תרפה ס"ק טו, בשם אחרונים).

• ויש אומרים שחיובה מן התורה (תוספות ברכות יג א ד"ה בלשון, בדפוס ונציה, ובדפוסים שלנו נחסר מחמת הגהת המהרש"ל; תוספות ר"י שירליאון, ותוספות הרא"ש ורשב"א שם; ריטב"א מגילה יז ב; שולחן ערוך או"ח תרפה ז, בשם יש אומרים, ושם קמו ב)^[13].

לדעה זו כתבו אחרונים מספר מקומות המלמדים על חיובה:

• כתוב: זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר (דברים ט ז), והיה לנו לכאורה לזכור פרשת העגל משום כתוב זה, אלא שמכיון שהיא גנאי לישראל, קוראים פרשת פרה, שפרה באה לכפר על מעשה העגל [פסיקתא דרב כהנא ד; רש"י במדבר יט כב ד"ה פרה] (ארצות החיים א, ארץ יהודה סק"ד; דובב מישרים ב מג).

• כתוב בפרשת פרה: וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' לְחֻקַּת עוֹלָם (במדבר יט י), ודורשים אנו שינהג הדבר לדורות (ספרי חוקת קכד), ואינו תלוי בבנין בית המקדש, ואם כן ראויה המצוה להיות בזמן הזה, וחייבים אנו לקרותה ולדעת דיניה (ערוך השלחן או"ח תרפה ז).

מהכתוב הנ"ל מבואר שהחיוב הוא לדורות, ולגבי המילואים אנו למדים שמקרא הפרשה מעכב (יומא ד ב), ואם כן גם לדורות מקרא הפרשה מעכב לעשיית הפרה, והרי אנו מחויבים לקרוא הפרשה כדי שאם תזדמן לנו פרה אדומה נוכל לעשותה (משך חכמה במדבר יט כ ד"ה הנה).

כשלא קרא את כל הפרשה

חיוב הקריאה הוא מ-וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר (במדבר יט א) עד וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב (שם כב).

כתבו ראשונים שאם קרא הפרשה וסיים ב-וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם (פסוק י) לא יצא, שלא נאמר שם אלא רמז בלבד, ואם כבר גלל את ספר התורה, חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד סופה, ומברך לפניה ולאחריה (מחזור ויטרי רס, בשם רבי; כל בו כ, בשם רבי), ולא די שיתחיל ממקום שפסק, שכיון שלא קראו מתחילה כסדר שתקנו חכמים אין כאן קריאה (משנה ברורה קלז ס"ק יח), וכן הלכה (שו"ע שם ה). ויש מי שאומר שלא יצאו, מכיון שעיקר פרשת פרה אדומה איננה בעשייתה (עד פסוק י), אלא בכתוב לאחר מכן מענין טהרת טמאים, וכל שלא קרא בעיקר חובת היום לא יצא ידי חובתו (משנה ברורה שם, על פי אליה רבה שם סק"י)^[14].

כשדילג על פסוק

אם דילג על פסוק, נחלקו אחרונים בדינו:

• יש אומרים שלעולם אינו חוזר (מגן אברהם קלז ס"ק יא), שהרי קורא הפרשה בשבת שחלה בה פרשת חוקת (כן משמע במגן אברהם שם סק"ו).

• ויש מחלקים בין עיקר חובת היום (ראה לעיל), שאם דילג על פסוק בו חוזר, ובין שאר הפסוקים שאינו חוזר עליהם (אליה רבה שם סק"י).

הפטרה

מפטירים בשבת זו בנבואת יחזקאל על זריקת המים הטהורים עלינו לעתיד לבוא.

כתבו תנאים שמתחילים בו בפסוק: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וגו' (יחזקאל לו כה. תוספתא מגילה (ליברמן) ג ג; ברייתא מגילה ל א). וכן נהגו בעבר בקהילות בודדות מקהילות ישראל (מנהג יון העתיק, המכונה "מנהג רומניא"; מנהג סרקוסה העתיק; מנהג קונסטנטין העתיק).

אכן ראשונים כתבו שמקדימים לתחילת הפרשה: וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים וגו' (שם טז-יז. כן משמע באבודרהם, ארבע פרשיות), וכן נהגו במרבית קהילות ישראל (מנהג האשכנזים והספרדים והתימנים בימינו).

ראשונים נחלקו בסיומו:

• יש שכתבו שמסיימים ב-אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי (שם לו. אבודרהם, ארבע פרשיות), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג הספרדים והתימנים בימינו).

• ויש שכתבו שמסיימים ב-וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' (שם לח. רוקח רמא), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג האשכזנים בימינו).

פרשת החודש

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וגו' (שמות יב א-כ) היא פרשת החודש, ומתקנת חכמים לקוראה (תרומת הדשן קח, בשם תוספות שאנץ)^[15], ומספר טעמים נאמרו בקריאתה:

• שבה באו מצות קרבן פסח ודיניה (רש"י מגילה כט א ד"ה ברביעית).

• זכר לקידוש החודש, ומזכירים זאת לפני ראש חודש ניסן שהוא ראש החודשים (ר"ן שם).

להודיע שבשבוע הנכנס יהיה ראש חודש ניסן, ויכינו את עצמם לעלות לרגל (אבודרהם, ארבע פרשיות).

זמנה

אם ראש חודש ניסן חל בחול, קוראים אותה בשבת שלפניו, ואם חל בשבת קוראים אותה בשבת זו (מגילה ל ב).

הפטרה

מפטירים בשבת זו בנבואת יחזקאל על הקרבנות לעתיד לבוא.

• כתבו תנאים שמתחילים בו בפסוק: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (חזקאל מה יח. תוספתא מגילה (ליברמן) ג ד; ברייתא מגילה ל א). וכן כתבו ראשונים (אבודרהם, ארבע פרשיות), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג הספרדים בימינו; מנהג פרנקפורט-דמיין ופוזן).

• אכן מהגאונים יש שכתבו שמקדימים לזה שני פסוקים, ומתחילים ב-כֹּל הָעָם הָאָרֶץ (שם טז. סדר רב עמרם גאון (גולדשמידט) עמ' קו), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג רוב האשכנזים בימינו).

• ויש מהגאונים שכתבו שמקדימים עוד יותר ל-כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל (שם ט. אוצר הגאונים מגילה, התשובות קצא, בשם הלכות קצובות), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג התימנים בימינו).

אף בסיום ההפטרה מנהגים שונים:

• יש מהגאונים שכתבו שמסיימים: וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ (שם מו א. אוצר הגאונים שם, בשם הלכות קצובות).

• יש מהראשונים שכתבו שמסיימים: וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה (שם מו יא. אור זרוע ח"ב שפט; רוקח רמב), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג התימנים בימינו).

• יש מהראשונים שכתבו שמסיימים: בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד (שם טו. אבודרהם, ארבע פרשיות), וכן נהגו בחלק מקהילות ישראל (מנהג הספרדים בימינו; מנהג פוזן).

• ובחלק מקהילות ישראל נהגו לסיים ב-לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ (שם יח. מנהג האשכנזים בימינו).

כשחל ראש חודש ניסן בשבת

חל ראש חודש ניסן בשבת, מוציאים שלשה ספרים, באחד קוראים ששה בפרשת השבוע, אין אומרים קדיש ומגביהים וגוללים ספר זה; בשני קוראים בשל ראש חודש ואומרים קדיש ומגביהים וגוללים ספר זה; ובשלישי קוראים בפרשת החודש (רמב"ם תפלה יג כג; משנה ברורה תרפה סקי"ג), ודוחים הפטרת ראש חודש מפני הפטרת פרשת החודש [ראה לעיל] (אור זרוע ח"ב שפט).

ההפסקות

בין ארבע הפרשיות ישנן הפסקות - שבתות פנויות - שבהן אין קוראים שום פרשה מלבד פרשת השבוע.

הראשונים נתנו סימנים לסדר ההפסקות: זט"ו, ב"ו, ד"ד, ובי"ו, כאשר האות הראשונה מציינת את היום בשבוע שחל בו ראש חודש אדר, והאותיות לאחר מכן את הימים בחודש אדר שבהן חלות ההפסקות (רש"י מגילה ל ב ד"ה ואי זו; רי"ף שם; רא"ש מגילה ד י; טוש"ע או"ח תרפה ו).

טבלה 3

להלכה שלעולם אין מפסיקים בין פרשת פרה לפרשת החודש (ראה לעיל), נתנו לזה סימן: ארבע כוסות של פסח, שאם רצה לשתות בין הכוסות שותה, אבל בין שלישי לרביעי לא ישתה (ירושלמי מגילה ג ה).

הערות שוליים