מיקרופדיה תלמודית:ארנונא

הגדרה^[1] - חלק הניתן למלך מן הבהמות ומן התבואות של בני המדינה

מהותה

נחלקו ראשונים מהי ארנונא^[2]:

• יש מפרשים שארנונא היא מלשון שותפות, (ערוך ערך ארנן; מאירי פסחים שם). והוא שותפות שיש למלך בבהמות ובתבואה של בני המדינה (עי' ר"ן נדרים סב ב בלשון שני).

• יש מפרשים ארנונא מלשון סעודה, והיא ארוחת דורון או תשורה לשלטון העובר ממקום למקום, ואנשי המקום מפרנסים את חילותיו בכל מקום שעוברים (רי"ף ורא"ש בבא בתרא ח א; תוס' שם ד"ה והלך, בשם ר"ח; שו"ת הרשב"א א שמ, ושם תקכו; ר"ן נדרים סב ב, בלשון ראשון); שסעודה בלשון יון נקראת "ארנונא" (ר"ן שם).

• יש מפרשים ארנונא מלשון מס, כמו "מסים וארנוניות", והוא מס עישור שנותנים למלך מן הבהמות ומן התבואות (רש"י פסחים ו א, ובבא בתרא ח א ד"ה ארנונא; פירוש הרא"ש נדרים סב ב ד"ה זו ארנונא)^[3].

על ארנונא, מצד הקנין והבעלות על הדבר שחייבים ליתן ממנו למלך או שיש למלך חלק בו, דנים בנוגע לדינים התלויים בבעלותו של ישראל^[4]:

בחיוב בכורה

בהמת ארנונא, אם אין הישראל יכול לסלק בדמים את חלק המלך, הרי זו פטורה מן הבכורה כשתלד (פסחים ו א), כדין בהמה שיש לנכרי שותפות בה, או שיד נכרי באמצע - שפטורה מהבכורה (ראה ערך בכור בהמה).

ואם יכול הישראל לסלק את המלך בדמים, נחלקו בגמרא:

• יש אומרים שהבהמה חייבת בבכורה, שכיון שיכול לסלקו בדמים אין לו בה זכות; ויש אומרים שפטורה, שכל זמן שלא סילקו, עדיין ידו שייכת בבהמה (פסחים ו א ורש"י ד"ה ואף).

• ויש מהראשונים שסוברים, לפי גרסתם בגמרא, שאין מחלוקת בדבר, ולדברי הכל כשיכול לסלק בדמים חייבת בבכורה (תוס' פסחים שם ד"ה בהמת; אור זרוע א רלה בשם רבינו תם)^[5].

הלכה שבהמת ארנונא פטורה מהבכורה אפילו כשיכול לסלק בדמים (רי"ף ורא"ש פסחים ו א; טור ובית יוסף יורה דעה שכ; רמ"א בשו"ע שם ה).

בחיוב חלה

עיסת ארנונא חייבת בחלה (תוספתא חלה (ליברמן) א ד; פסחים ו א), ואפילו כאשר אינו יכול לסלק את המלך בדמים (פסחים שם).

ואף על פי שבהמת ארנונא פטורה מבכורה, הרי זה לפי שבהמה יש לה קול, אבל עיסה אין לה קול (פסחים שם), והרואה יאמר שלו היא ואוכלה בלי חלה, לפיכך חייבוה בחלה מדבריהם (רש"י שם ד"ה עיסת).

• לסוברים שארנונא היא סעודה, והדרך היא שגובים אנשי המקום מבני העיר לצרכי החיילות ואופים ומבשלים להם, החילוק הוא שבהמה ידועה היא, וניכרת איזו בהמה הכינו למלך, ויש לה קול, ואינו בא לידי חשד, אבל בעיסה שאין לה קול - אינה ניכרת איזו לשולחנו ואיזו לאכסניא של מלך (שו"ת הרשב"א א שמ).

• לסוברים שארנונא היא שותפות המלך, מה שאמרו חכמים שהעושה עיסה עם גוי בשותפות, כל שאין בחלקו של ישראל כשיעור חלה, הרי זו פטורה מן החלה (חלה ג ה), אינה אלא מדין תורה, אבל מתקנת חכמים חייבת העיסה בחלה משום מראית העין כעיסת ארנונא (מאירי פסחים ו א); ויש מפרשים לדעתם שעיסת שיש בה שותפות גוי פטורה אף מדבריהם, אלא ששם מדובר כשנכרי עומד עליו וניכר לכל שיש לו חלק בה, ולכן חייבת בחלה (מאירי שם, בשם יש אומרים; כלבו פט).

ויש מפרשים שלעולם העיסה פטורה מהחלה אף מדבריהם, ולא אמרו בעיסת ארנונא שחייבת בחלה אלא כשיש בחלק הישראל לבד כשיעור חלה (רבינו ירוחם כא ג), ואז חייב להפריש על כל העיסה, אף על חלק הנכרי, מפני שעיסה אין לה קול, ולא ידעו שיש לנכרי חלק בה (מהרי"ט אלגזי חלה י)^[6].

תלמידי חכמים

תלמידי חכמים פטורים ממס הארנונא (בבא בתרא ח א; לבוש יו"ד רמג ב; ביאור הגר"א שם סק"ג)^[7].

הערות שוליים