מיקרופדיה תלמודית:אשת אח
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - אשת אחיו לענין איסור ערוה
האיסור והחיוב
אשת אחיו היא אחת מן העריות האסורות מן התורה, והבא עליה עובר בלא תעשה, שנאמר: עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה (ויקרא יח טז), מלבד במקום מצות יבום (ראה ערכו)[2].
האסור נמנה במנין הלאוין (ספר המצות לא תעשה שמד; סמ"ג לאוין קס; חינוך רב).
אפילו נתגרשה מאחיו ואין לה בנים ממנו - אסורה (יבמות נד ב); ואף לאחר מיתתו, אם אין שם חובת יבום, כגון שיש לה בנים ממנו - אסורה (יבמות נה א).
בין שהיתה אשתו מן הנשואין ובין מן האירוסין חייב עליה, ככל העריות הבאות מחמת אישות, כאשת אביו וכיוצא בהן (רמב"ם איסורי ביאה ב א). אבל אנוסת אחיו מותרת, ואפילו למי שאוסר אנוסת אביו, מודה באנוסת אחיו שמותרת (ירושלמי יבמות יא א). וכל הנקרא אח מדין תורה חייב על אשתו משום אשת אחיו (ראה ערך אח (א)).
בא עליה במזיד, חייבים כרת (משנה כריתות ב א; רמב"ם שגגות א ד), שנאמר: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (ויקרא יח כט), וכל העריות האמורות שם בפרשה בכלל (ראה ערך עריות); ואם התרו בהם, חייבים מלקות (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א); ובשוגג חייבים חטאת (כריתות שם; רמב"ם שגגות שם), ככל חייבי כרת שעשו בשוגג (ראה ערך חטאת).
באשת אח נאמר עונש כרת במיוחד: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו וגו' עֲרִירִים יִהְיוּ (ויקרא כ כא), ללמד שאף הבנים שהיו לו ימותו (יבמות נה א).
בא עליה בחיי אחיו, הרי הם חייבים מיתת חנק, שהיא אשת איש, ובשוגג חייבים שתי חטאות, אחת משום אשת איש ואחת משום אשת אח, שהרי שני האיסורים באים כאחד (רמב"ם איסורי ביאה ב א; חינוך מצוה רב)[3].
באחיו מן האם
אף על פי שאין משפחת אם קרויה משפחה (ראה ערך אב (א) וערך אח (א)), ריבתה תורה שאשת אחיו אפילו מן האם אסורה, שנאמר באזהרה: עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא (ויקרא יח טז) - לרבות בין מן האב ובין מן האם (יבמות נה א ורש"י ד"ה ערות).
אשת אחיו מן האם אינה בדין יבום, ולכן נשארת באיסורה עליו אף לאחר מיתת אחיו, שנאמר: עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא - בהויתה תהא (יבמות נה א).
אף בעונש כרת אין הבדל בין אשת אח מן האב לאשת אח מן האם (משנה יבמות ב א, ותוס' שם ד"ה אשת; רמב"ם איסורי ביאה שם ב ב).
אבל יש דורשים האמור בעונש: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו (ויקרא כ כא), באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר, שנאמר: נִדָּה הִוא (שם), לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה, מה נדה יש לה איסור ויש לה היתר, אף אשת אח יש לה איסור ויש לה היתר, ואיזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה היתר, זו אשת אח מאביו, שאם יש לה בנים אסורה, ואם אין לה בנים מותרת (ספרא קדושים יא ח).
אלא שיש מפרשים שדרשה זו לא באה למעט אשת אחיו מן האם אלא מעונש ערירי, אבל בכרת חייב (תוס' יבמות ב א ד"ה אשת); ויש מפרשים שלא באו אלא למעט מכתוב זה בלבד, שלא נלמד ממנו אשת אח מן האם, אבל נתרבה מכתוב אחר, שנאמר: עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא (רמב"ן יבמות נד ב ד"ה הא).
בארוסת אחיו
מי שקידש אשה והלך למדינת הים, ושמע אחיו שמת בלא בנים ויבם את אשתו, ואחר כך בא אחיו, נחלקו תנאים:
חכמים סוברים שאינה צריכה הימנו גט, שהרי אין קדושי שני תופסים בה, שהיא ערוה עליו; ור' עקיבא סובר שמכל מקום צריכה ממנו גט מדבריהם, שמא יאמרו תנאי היה לאחיו בקדושיה, ולא נתקיים התנאי ונתבטלו הקדושין, וקדושי שני קדושין גמורים הם, ואם תצא בלא גט יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט (יבמות צד ב).
הלכה כר' עקיבא (רי"ף ורא"ש יבמות שם. רמב"ם גירושין י ח; טוש"ע אה"ע קנט ד).
אבל אם היתה נשואה לאחיו, וזה נשאה בטעות, אינה צריכה ממנו גט, שהרי אין תנאי בנשואין, לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואין לחוש בדבר (יבמות שם; טוש"ע שם).
בבן נח
אין איסור אשת אח לבן נח, ואפילו לדעת הסוברים שכל עריות של חייבי כריתות אסורות לבן נח (ראה ערך אחות וערך אחות אב), אשת אח מותרת, משום שלא נאסרו עליהם עריות הבאות מחמת אישות (רמב"ן ורשב"א וריטב"א יבמות צז ב; רמב"ם מלכים ט ה).
ויש סוברים שאף אשת אח נאסרה לבן נח, לדעת האומרים שבני נח מוזהרים על עריות כישראל (רמ"ה סנהדרין נח א).
במה דברים אמורים באשת אח מן האם, אבל באשת אח מן האב, מאחר שאין אחוה מן האב לבני נח, אין אשתו אסורה לו לכל הדעות (ראה רמ"ה שם).
בגר
הגר מותר באשת אח (יבמות צח ב; רמב"ם איסורי ביאה יד יג; טוש"ע יו"ד רסט ג), ואפילו באשת אח מן האם (רש"י שם ד"ה ומותר; רמב"ם וטוש"ע שם).
במה דברים אמורים כשאחיו הוא גוי, שאין לו תפיסת קדושין באשתו, או אפילו כשהוא גר אבל נשא את אשתו בגיותו, ולא בא עליה אחר שנתגייר (גמ' יבמות צח א ד"ה כשהוא); אבל אם נשאה אחיו משנתגייר, והיא אשת אח מן האם, נחלקו אמוראים:
יש אומרים שאסורה לו מדרבנן (יבמות צז ב), שיש לחוש שמא יבואו להחליפו בישראל, ויתירו אשת אח מן האם בישראל (רש"י שם ד"ה קרו); ולדעת הסוברים שבן נח אסור באשת אח מן האם, הטעם שאסרו בגר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (רמ"ה סנהדרין נח א); ויש אומרים שמותרת לו, שגר שנתגייר כקטן שנולד, ואין לחוש שיחליפוהו בישראל (רשב"א ומאירי יבמות צז ב).
הלכה שאסורה לו (רמב"ם איסורי ביאה יד יג; טוש"ע יו"ד רסט ג).
כל זה באשת אחיו מן האם, אבל באשת אח מן האב לדברי הכל מותר (יבמות צז ב), ואפילו אם נשאה אחיו אחר שנתגייר (רמב"ם איסורי ביאה יד יג; טוש"ע יו"ד רסט ג). הטעם: שהכל יודעים שאין קורבת אב לגוי וזרמת סוסים זרמתם, ולכן אין לגזור בהם שיחליפו בישראל (רמב"ן ורשב"א יבמות שם; תוס' שם כב א ד"ה ערוה).
אשת אח מן האב ומן האם, נחלקו אמוראים אם אסורה או מותרת (יבמות צז ב), והלכה שאסורה (רמב"ן יבמות שם בדעת הרמב"ם; מאירי יבמות שם).
שניות
אין שניות לאשת אח (יראים השלם עריות כד). ומותר אדם באם אשת אחיו, בין מן האב ובין מן האם (אור זרוע א תקצה, בשם ספר המקצועות).
אשת אחיו החורג מותרת. ולכן אם יש לאשת אביו בן מאיש אחר, אותו הבן מותר באשתו של בן בעל אמו מאשה אחרת, ואין בה משום אשת אח, וכן בן בעל אמו מותר באשתו של בן אשת אביו (טוש"ע אה"ע טו כג).