מיקרופדיה תלמודית:אשת איש

הגדרה^[1] - אשת חברו בתורת איסור ערוה^[2]

האיסור והחיוב

המקור והחייבים

אשת איש היא אחת מן העריות האסורות מן התורה, שנאמר וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ (ויקרא יח כ). ולפי שלא נאמרה אזהרה זו אלא לאיש בלבד, נאמרה בעשרת הדברות אזהרה נוספת לֹא תִּנְאָף (שמות כ יג) - לחייב את האיש ואת האשה (ספר המצות להרמבם לא תעשה שמז; יראים השלם יח).

איסור זה נמנה במנין הלאוין (ספר המצות לא תעשה שמז; סמג לאוין צז; חינוך לה). ואף על פי שנאמר לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע, מכל מקום חייב אפילו לא הוציא זרע, ואפילו בהעראה בלבד, כמו בכל העריות (ראה ערך עריות), ולא בא הכתוב אלא למעט משמש באבר מת, או משמש כשהיא מתה (יבמות נה ב, ורשי דה למשמש).

העונש

בא עליה במזיד והתרו בהם עדים, חייבים חנק (משנה סנהדרין פד ב; רמבם סנהדרין טו יג, ואסורי ביאה א ו). במה דברים אמורים באשת איש הנשואה, אבל בנערה המאורסה שלא נבעלה, שניהם בסקילה (ראה ערך נערה המאורסה). אשת איש, שהיתה בת כהן, מיתתה בשרפה, ובועלה בחנק (ראה ערך בת כהן).

היו מזידים, ולא היתה שם התראה או עדים, חייבים כרת (משנה כריתות ב א; רמבם שגגות א ד). ואם היו שוגגים חייבים חטאת (כריתות שם; רמבם שם), ככל חייבי כריתות שעברו בשוגג (ראה ערך חטאת).

גדרי האיסור

כל אשה שקדושין תופסים בה, הרי היא אשת איש משעה שנתקדשה, אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה, והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין (רמבם אישות א ג). נתקדשה למי שאין הקדושין תופסים בה, אינה בכלל אשת איש (ראה ערך עריות).

חכמים גזרו להתרחק מן העריות אפילו בלי קירוב בשר, ואסור לישן עם אשת איש אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה (שבת יג א), שיצרו תוקפו ויתגבר עליו ביותר (תוס' שם דה מה).

יש סוברים שאסור מן התורה להסתכל באשת איש ובשאר עריות, שנאמר וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר טו לט; רבנו יונה שערי תשובה ג סד; ספר חרדים לא תעשה ב א,ד).

אשה שאין בה קידושין

אשת חרש שוטה וקטן

אשת קטן, אפילו היתה יבמה, שבא עליה היבם בן תשע שנים ויום אחד, שביאתו ביאה (ראה ערך ביאה וערך יבום), מכל מקום הבא עליה פטור, שנאמר וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ (ויקרא כ י), פרט לאשת קטן (קידושין יט א; רמבם איסורי ביאה ג א). ונחלקו ראשונים בפירוש הדבר

יש אומרים שקנה את יבמתו מן התורה, אלא שנתמעט ממיתה (רשי שם דה דמדאורייתא; רמבן יבמות צו א); ויש אומרים שהתורה מיעטה שאינה קנויה לו כל עיקר (תוס' שם דה ומדאורייתא).

וכן הבא על אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת טומטום ואנדרוגינוס, או שבא על החרשת, ועל השוטה אשת פקח, ועל אשה שהיא מקודשת מספק או מגורשת מספק, פטור, אלא שאם היו מזידים מכים אותם מכת מרדות (רמבם איסורי ביאה ג א). ואף על פי שאשת שוטֶה, ושוטָה אשת פקח אין להן נשואין אפילו מדבריהם (ראה ערך שוטה), מכל מקום לוקים מכת מרדות, שלא יהא אלא כבא על הפנויה (מגיד משנה שם).

במה דברים אמורים כשקיבלה השוטה בעצמה את קדושיה, אבל אם קיבל אביה את קדושיה בעודה קטנה או נערה הרי היא אשת איש גמורה; וכן חרשת אשת פקח שקיבל אביה קידושיה היא אשת איש גמורה, לפי שאביה זכאי לקבל קדושיה מן התורה, ואפילו היא שוטה או חרשת (רמבם אישות ג יא).

וכן קטנה פקחת שקיבל אביה קדושיה, ובא עליה אחר כשהיא מבת שלש שנים ואילך, שהיא בת ביאה, אף על פי שהיא פטורה ממיתה, שאינה בת עונשין, הבועל חייב (רמבם איסורי ביאה ג ב).

נאמנות מיוחדת יש לאב על בתו קטנה או נערה לומר שהיא נתקדשה על ידו לאיש, והיא אסורה על אחרים כאשת איש, שנאמר אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה (דברים כב טז), הרי שהאמינתו תורה לומר שקיבל קדושיה (כתובות כב א). ונחלקו אמוראים אם הנאמנות היא אף לחייב מיתה למי שבא עליה, או רק לאיסור בלבד (קידושין סג ב). והלכה שלמיתה אינו נאמן (רמבם איסורי ביאה א כג)refבענין הבירור על האשה שהיא אשת איש, ראה בערך אומדנא. ובענין נאמנות האשה ראה ערך אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה; ערך אמתלא; ערך גרושה. בענין נאמנות העדים ראה ערך דרישה וחקירה; ערך הכחשה.ref.

אשת גוי

הבא על אשת גוי אינו חייב מיתה, שנאמר אֵשֶׁת רֵעֵהוּ (ויקרא כ י) - פרט לאשת אחרים (ספרא קדושים י יא; סנהדרין נב ב). ולגבי האיסור של ודבק באשתו נחלקו הראשונים

יש אומרים שאף איסור עשה של וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב כד) האמורה בבן נח (ראה להלן) אין לישראל (רשבא קדושין כא; אבני מלואים טז סקג לדעת הרמבם), ואפילו כאשר היתה בעולת בעל (תוס' סוטה כו ב דה יצא).

יש אומרים שהיא אסורה גם לישראל באיסור עשה האמור בבן נח (תוס' קדושין כא ב דה אשת), אם היא בעולת בעל (תוס' עבודה זרה לו ב דה משום; יראים השלם יח; אור זרוע א תשכה), ומיוחדת לו, שאינה מפקירה עצמה לאחרים (אור זרוע שם).

ויש אומרים שגם לדעת הסוברים שאין איסור עשה באשת גוי, מכל מקום יש שם איסור לפני עור, שהרי היא ודאי עוברת משום וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, נמצא הבא עליה עובר משום ולפני עור (אבני מלואים טז סקג).

איסורה לבעלה

האיסור

אשת איש שזינתה ברצון, נאסרת לבעלה, ואם בא עליה עובר בלא תעשה, שנאמר במחזיר גרושתו לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן וגו' לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ וגו' אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה (דברים כד ד) - לרבות הבא על סוטה שנסתרה (ספרי דברים כי תצא רע ד), דהיינו שנבעלה (יבמות יא ב), שאף הוא בכלל אותו הלאו (רמבם גירושין יא יד; סמג לאוין פב; יראים השלם לז).

העונש

אין לוקים על לאו זה, לפי שהוא לאו שבכללות, שכולל גם מחזיר גרושתו, שהוא עיקר הלאו (מגיד משנה איסורי ביאה א כב, לדעת הרמבם שם); אלא שלוקה מכת מרדות (כסף משנה ולחם משנה גרושין יא יד, בדעת הרמבם).

יש אומרים שאם גירשה אחר שזינתה והחזירה - לוקה מן התורה, שסוברים שעיקר הלאו הוא במחזיר גרושתו, אלא שכולל שני אופנים או שמחזירה אחרי שנישאת לאחר, או שמחזירה כשזינתה קודם שנתגרשה בעודה תחתיו (כסף משנה שם, בשם יש אומרים בדעת הרמבם).

ויש סוברים שלעולם אשה שזינתה ברצון בעלה הבא עליה אחר כך לוקה משום הלאו של אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה (מאירי ורשבא יבמות יא ב).

איסורה לבעלה

ומכל מקום לדברי הכל אסורה לבעלה אף כשלא גירשה באיסור עשה, שכתוב בפרשת סוטה (במדבר ה יג) וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה (עי' יבמות יא ב, ותוס' שם א דה צרת).

האשה שזינתה תחת בעלה באונס, מותרת לבעלה, שנאמר וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה (במדבר ה יג) דהיינו שלא נאנסה, אסורה, אבל נתפשה מותרת (כתובות נא ב; רמבם אישות כד יט; טושע אהע ו יא)refוראה ערך סוטה על אשת איש שנסתרה עם אחר; וערך כיעור על אשת איש שראו בה דברים מכוערים עם אחר. ref.

איסורה לבועל

אשת איש שזינתה, כשם שהיא אסורה לבעל, כך היא אסורה לבועל, אחרי שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה (משנה סוטה כז ב; רמבם סוטה ב יב; טושע אהע יא א). והסתפקו הפוסקים כשהבועל אנס אותה, שהיא מותרת לבעלה, אם היא מותרת גם לבועל, או שמכיון שאצל הבועל היה האיסור ברצון אסורה לו (ראה רשבא כתובות ט א; בח ובש יא סקג).

בבן נח

מקור האיסור

אשת איש אסורה אף לבן נח, שנאמר וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב כד), ודרשו באשתו, ולא באשת חברו, והיא מכלל העריות האסורות לבני נח (סנהדרין נח א; רמבם מלכים ט ה), ואף האשה מוזהרת על כך (סנהדרין נז ב).

גדרי האיסור

אין בן נח חייב אלא אם כן בא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה; אבל מאורסה, או שנכנסה לחופה ולא נבעלה - אינו חייב עליה, שנאמר וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל (בראשית כ ג), מכלל שעל ידי בעילתו של הבעל היא נאסרת (סנהדרין נז ב, ורשי דה בעולת; רמבם מלכים ט ז).

במה דברים אמורים בבן נח שבא על אשת חברו, אבל בא על אשת ישראל, אפילו אינה אלא מאורסה ולא נבעלה, חייב (סנהדרין שם), ואפילו בא עליה שלא כדרכה (רמבם שם).

עבד כנעני

עבד כנעני, אסור באשת איש (חינוך ריא; מגיד משנה איסורי ביאה יד יח).

הערות שוליים