מיקרופדיה תלמודית:אתין וגמין

הגדרה^[1] - המלים "את" ו"גם" שבתורה באו לרבות איזה דבר

אתין וגמין ריבויים (ירושלמי ברכות ט ה; בראשית רבה א יד; רש"י בבא קמא מא ב ד"ה אתין; רא"ש בכורות א ה. וראה להלן שבאתים יש מחלוקת), וכך אמרו: נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין (ירושלמי ברכות שם; בראשית רבה שם, בשינויים, וראה חגיגה יב א).

בשלשים ושתים מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (ראה ערך מדות), במידת הריבוי (מדה א), נמנו שלש לשונות של רבויים, ובהן "את" ו"גם".

ויש מי שכתב, שאף על פי שמצינו הרבה לשונות של ריבויים בדרשות חכמים בהלכה, אבל שאר הלשונות לא תמיד באו לריבוי, מה שאין כן אתין וגמין שתמיד נדרשות לרבות (מדרש תנאים [רבי זאב וואלף אינהורן] מדה א).

אתין

הטעם ש'את' מרבה

בטעם הדבר ש"את" בא לרבות, כתב אחד מהראשונים, לפי שהמלה "את" נגזרה משורש "אתא", כמו: אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה (ישעיה כא יב), היינו ביאת דבר חדש (רמב"ן בראשית א א). ויש אומרים ש"את" פירושו "עם", כמו: וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו יג), שפירושו: עם הארץ, ולכן הוא מורה תמיד על הוספה וריבוי (יפה תואר בראשית רבה א יד).

מקומות שנחלקו אם 'את' מרבה

בכמה מקומות בתלמוד מצינו מחלוקת של תנאים אם 'את' בא לרבות:

• שמעון העמסוני - או נחמיה העמסוני - היה דורש כל אתים שבתורה, עד שהגיע לאֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים י כ), וחזר בו מכל מה שדרש - שכשם ש"את" זה לא בא לרבות, אף כולם אינם באים (רש"י פסחים כב ב ד"ה את), אמרו לו תלמידיו: רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה, עד שבא רבי עקיבא ודרש אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא לרבות תלמידי חכמים (פסחים שם), שיהא מורא רבך כמורא שמים (רש"י שם ד"ה לרבות).

• וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (שמות כא כח), שכתוב בשור הנסקל (ראה ערכו) נחלקו תנאים אם דורשים 'את' לרבות לאיסור הנאה את הטפל לבשרו, והיינו עורו, או שלמדים זאת ממקום אחר (פסחים שם).

וכן נחלקו בדרשת פסוקים אלו:

• וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה (ויקרא טו לג. נדה לה א, מחלוקת חכמים ורבי אליעזר).

• וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר (במדבר ה כג. סוטה יז א, מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר).

• וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה (ויקרא ו ח. מנחות יא ב, מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון).

• אֶת הַגָּמָל (ויקרא יא ד. בכורות ו ב, מחלוקת חכמים ורבי שמעון^[2]).

מקומות שלא חלקו על ריבוי 'את'

במקומות אחרים מצינו דרשות של 'את לרבות' ולא הוזכרה שם מחלוקת:

• כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ (שמות כ יב), לרבות אשת אביך (כתובות קג א ורש"י ד"ה את. וראה תוספות בכורות ו א ד"ה ורבי שמעון, שזה נאמר רק לדעה הסוברת לדרוש 'את').

• וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה (ויקרא ב ח), לרבות מנחת חוטא או שאר מנחות להגשה [ראה ערכו] (מנחות ס ב).

וכן מצינו בלי מחלוקת דרשות של 'את לרבות הטפל' (ראה לעיל בשור הנסקל):

• וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ (ויקרא יט כג), לרבות הטפל לפריו, והוא השומר לפרי (ברכות לו ב. וראה ערך ערלה).

• וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ (ויקרא טו טז), לרבות הטפל לבשרו, והוא השער, שהחציצה פוסלת אף בו (עירובין ד ב. וראה ערך טבילה וערך חציצה. וראה תוספות פסחים ח ב ד"ה מלמד עוד דרשת 'את הטפל לבשרו').

להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין דורשים אתים לרבות (תוספות בכורות ו א שם); ויש שכתבו שהלכה שדורשים אתים (רא"ש שם א ה. וראה רמב"ם פסולי המוקדשין יא ח: שנאמר את כל וכו').

'ואת'

אפילו מי שאינו דורש 'את' לרבות, צידדו ראשונים לומר שאם כתוב "ואת" דורש (תוספות מנחות יא ב ד"ה ורבי, לרבי יהודה).

תוקף הדרשה מ'את'

דרשה שלומדים מ"את" הרי היא ככתובה ומפורשת בתורה, שלא כדרשה שלמדים מו"ו שדינה כדברי סופרים (כסף משנה ממרים ו טז^[3]).

דרשות אחרות מ'את'

• יש שדרשו "את" לא במובן של ריבוי.

• וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א א), להקדים שמים לארץ (חגיגה יב ב), שלא נאמר שכאחת נבראו (רש"י שם ד"ה להקדים; תוספות שם ד"ה ואת. ובבראשית רבה א יד: לרבות אילנין כו').

• את, בסמוך לו (ירושלמי יבמות יא ב).

• את, להפסיק (מגילה ב ב; בבא קמא סה ב; עבודה זרה נב א).

גמין

• בנואפים החייבים מיתה: וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם (דברים כב כב), אילו לא נאמר 'גם' הייתי אומר שאם נתחייבה מיתה והיא מעוברת ממתינים לה עד שתלד, תלמוד לומר גם לרבות את הולד למיתה שאין ממתינים לה עד שתלד (ברייתא דל"ב מדות, מדה א; ערכין ז א. ובספרי דברים שם דרשו ריבוי אחר מ"גם" זה).

• באתנן זונה ומחיר כלב: כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם (דברים כג יט), דרשו בית שמאי: גם לרבות שינוייהם (בבא קמא סה ב); ובית הלל שמתירים, מפני שלמדים לימוד מיוחד להתיר, ואמרו: "גם" לבית הלל קשה (בבא קמא שם. וראה ערך אתנן זונה).

• בתרומה: כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם (במדבר יח כח), לרבות את השליח (קידושין מא ב, ורש"י ד"ה גם. וראה ערך שליחות).

• ובאגדה: גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ (שמות יב לב), מלמד שנתן להם דורון משלו ומשל שריו (ברייתא דל"ב מדות שם), וכיוצא עוד (ראה רש"י בראשית מב כב, שמות ד י, ועוד).

אתין וגמין יחד

לפעמים אתין וגמין באים ביחד, ונדרשים שניהם לריבוי:

• גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ (שמואל א יז לו), אילו נאמר ארי ודוב הייתי אומר שתים בלבד, כשהוא אומר 'גם את גם' הרי אלו שלשה ריבויים, מלמד שהיו ה' חיות, ארי ושני גורים, דוב וגורו (ברייתא דל"ב מדות מדה ג).

• כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם (דברים יב לא), 'גם את' ריבוי אחר ריבוי, מלמד שאף אבותיהם היו מקריבים לעבודה זרה (ברייתא דל"ב מדות שם, וראה ספרי דברים פא. וראה ערך ריבוי אחר ריבוי מתי דורשים שני ריבויים למעט).

הערות שוליים