מיקרופדיה תלמודית:בוגרת

הגדרה^[1] - אשה שהגיעה לפרק זמן שאחרי נערותה

סימניה

סימני המשנה

מספר סימנים נמנו במשנה (נדה מז א) כסימני בוגרת:

• משיעלה הקמט תחת הדד (רבי יוסי הגלילי שם), שגדלו דדיה עד שכפולים מעט על החזה ויראה כקמט (רש"י שם ד"ה קמט)^[2].

• משיטו הדדים (רבי עקיבא שם), שיגדלו עד שיטו, והוא שיעור גדול יותר מהשיעור הראשון (כן משמע מרש"י שם ד"ה משיטו).

• משישחיר הפיטומת (בן עזאי שם), והוא ראש הדד (רש"י שם ד"ה הפיטומת).

• כדי שיהא נותן ידו על העוקץ - חודו של דד שהתינוק יונק (רש"י שם ד"ה עוקץ) - והוא שוקע ושוהה לחזור (רבי יוסי שם).

סימני התוספתא

ומספר סימנים נמנו בתוספתא (תוספתא נדה (צוקרמאנדל) ו ד; ברייתא בגמ' שם):

• משיתקשקשו הדדים (רבי אלעזר ברבי צדוק בברייתא שם; רי"ף יבמות לט ב מדפי הרי"ף; רמב"ם אישות ב ז, לגירסתנו), כלומר: שיהיו גדולים הרבה (רש"י שם ד"ה משיתקשקשו), ויש גורסים: משיתקשו הדדים (תוספתא שם; רמב"ם שם, לגירסת כת"י המובאת במעשה רקח).

• משיכסף ראש החוטם (רבי יוחנן בן ברוקא בתוספתא שם וברייתא שם), דהיינו משיפצל ראש החוטם (רב אשי שם), ונחלקו בפירושו: יש שפירשו שיתחיל להיראות הנקב שבראש הדד, שממנו התינוק שותה (ערוך, פצל; מאירי שם; כן משמע ברמב"ם שם, בשם רבותיו); ויש שפירשו שיתפצל ראש הדד ויעשה בראשו כדור קטן (רמב"ם שם).

• משתקיף העטרה (רבי יוסי שם ושם), ונחלקו בפירושו: יש שפירשו שהעוקץ של הדדים גדול ועב ומוקף עטרה (רש"י שם ד"ה משתקיף); ויש שפירשו שהעטרה היא מקום הבשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן (רמב"ם אישות ב ז).

• משנתמעך הכף (רבי שמעון שם ושם), היינו המקום התפוח שלמעלה מן הערוה, שמשעה שהיא מתגדלת הוא מתמעך והולך (רב הונא בגמ' שם ב), ולא יהיה קשה (רמב"ם שם).

אם הסימנים נאמרו בבגרות או בנערות

ונחלקו הראשונים בסימנים הללו:

• יש אומרים שכל הסימנים, בין של המשנה ובין של הברייתא, הם סימני בגרות (רש"י שם ד"ה להחמיר, ושם א ד"ה צמל וד"ה איזו; רי"ף יבמות שם, לפי שלטי גבורים שם; פירוש המשניות לרמב"ם נדה שם; רשב"א שם, בשם רבנו חננאל; ראב"ד אישות ב ח; רמב"ם שם, לפי פסקי הלכות (קרלין), אישות ב ס"ק לא, וערוך לנר נדה שם)^[3].

• יש אומרים שהסימנים שבמשנה הם סימני נערות (ראה ערך נערה), והסימנים שבברייתא בלבד הם סימני בגרות (אוצר הגאונים כתובות, התשובות רצט, בשם רב שרירא ורב האי; תוספות שם ד"ה איזהו, בשם רבנו תם; רא"ש ורשב"א וריטב"א ורמב"ן שם, בשמו; אור זרוע א תרעב, בשם הר"י).

• ויש אומרים שכל הסימנים, בין שבמשנה ובין שבברייתא, הם סימני נערות (רמב"ם שם, לפי סמ"ג עשין נ, ומגיד משנה שם)^[4].

הלכה

במחלוקת התנאים הלכה כדברי כולם להחמיר (נדה מז ב), שאם הביאה אחד מסימני הבגרות - לסוברים שאלה הם סימני בגרות - הרי היא ספק בוגרת, שבאותם הדינים שבוגרת חמורה יותר, מחמירים (רש"י שם ד"ה להחמיר; תוספות שם ד"ה הלכה; רא"ש שם ה ג).

זמנה

אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים (שמואל בכתובות לט א), לא פחות ולא יותר (גמ' שם), שמשהביאה שתי שערות לאחר שהגיעה לשתים-עשרה שנים ויום אחד, ונעשית נערה (ראה ערך נערה), ועברו ששה חדשים אחר זה, נעשית בוגרת (רש"י שם ד"ה וכי תימא; רמב"ם אישות ב ב; רמ"א יורה דעה רלד א), אפילו שלא הביאה סימני בגרות (מאירי קידושין עט א; בית שמואל לז סק"ה)^[5].

ביום שנשלמו בו ששה החדשים

ביום האחרון שנשלמו בו ששה החדשים, הדבר תלוי בסימנים: אם הביאה סימני בגרות, הרי היא בוגרת, ואם לאו, עדיין היא נערה (קידושין עט א).

הביאה באותו יום סימני בגרות, נחלקו אמוראים מאיזו שעה היא נעשית בוגרת:

• יש אומרים שאפילו אם הביאה הסימנים בערב - נעשית בוגרת מתחילת היום, שהרי היא בוגרת לפנינו (רב שם), וכן הלכה (גמ' שם ב; טוש"ע אבן העזר לז ה), ואפילו אם היא בעצמה אינה אומרת שבבוקר הביאה סימנים (רא"ש שם ד יח; טוש"ע שם)^[6].

• ויש אומרים שמתחילת היום עד השעה שהביאה הסימנים היא ספק בוגרת, ואינה בוגרת ודאית אלא משעה שראינו בה הסימנים (שמואל שם א).

הביאה סימנים בתוך ששה חדשים

הביאה סימני בגרות בתוך ששה החדשים, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שנעשית בוגרת משעה שהביאה סימנים, שפעמים שהיא ממהרת להתבגר בתוך ששה חדשים מנערותה (רש"י קידושין עט א ד"ה אי נימא; ראב"ד אישות ב ח), ואם הביאה בתוך זמן זה אחד מסימני הבגרות, ולא כולם, הרי היא ספק נערה ספק בוגרת (ראב"ד שם).

• ויש סוברים שאין סימני בגרות מועילים לעשותה בוגרת תוך ששה חדשים מנערותה (תוספות ישנים שם; רמב"ם שם).

הכל מודים שמועילים סימנים אלה לענין שאם הביאה סימני בגרות אחרי שתים-עשרה שנה וששה חדשים, אבל לא היו בה סימני נערות, שהרי היא בוגרת (ריטב"א נדה מז א)^[7].

דיניה

אף על פי שהאשה משנעשית נערה הרי היא כגדולה לכל המצוות והאיסורים והקנינים (ראה ערך נערה), מכל מקום נשתנה דין הבוגרת מהנערה בעניינים אלה:

זכויות האב

משנתבגרה יצאה מרשות האב בכל אותן הזכויות שהיו לו בה בנערותה (כתובות לט א), שלא מצינו שזיכתה לו תורה בבתו בבגרותה, ואין לנו לזכותו בשלה (רש"י שם ד"ה בגרות). לפיכך:

• אין האב יכול לקדש את בתו כשהיא בוגרת, ואינו זוכה במעשי ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה, ולא בכתובתה כשנתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין (רמב"ם אישות ג יא).

• אין הבת שבגרה ניזונת מנכסי אביה שמת, שכיון שבגרות מוציאה מרשות האב אינה ניזונת מנכסיו (כתובות נג ב, ורש"י ד"ה לרב).

• האונס והמפתה את הנערה, שהקנס ושאר החיובים לאביה (ראה ערך אונס (ב)), אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה, משלם הכל לעצמה (ראה ערך הנ"ל)^[8].

קנס אונס ומפתה ומוציא שם רע

האונס והמפתה את הבוגרת, פטור מקנס, שנאמר: נַעֲרָה (דברים כב כח) - ולא בוגרת (כתובות לח א), וכן המוציא שם רע על הבוגרת פטור מקנס של מאה כסף, שנאמר: וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה (דברים כב טו. רמב"ם נערה בתולה ג ב).

ארוסה

בוגרת ארוסה שזינתה, דינה בחנק ככל אשת-איש, ולא בסקילה כנערה המאורסה (משנה סנהדרין סו ב).

אמה העבריה

אמה העבריה שבגרה, אפילו שהיא אילונית ואין לה סימני נערות, יוצאה לחירות, שנאמר: וְיָצְאָה חִנָּם (שמות כא יא) - אלו ימי בגרות (ברייתא קידושין ד א)^[9], ובא ללמדנו באילונית, שאין לה סימני נערות (אביי שם), שסתם אמה עבריה יוצאת לחפשי כשמביאה שתי שערות, שנאמר: אֵין כָּסֶף (שם) - אלו ימי נערות (גמ' שם), שלא הכסף מוציאה אלא דבר אחר, היינו הנערות (רש"י שם ד"ה אין כסף, הראשון).

טומאת כהנים

למרות שכהנים מוזהרים שלא להיטמא למת, מצוה על הכהן להיטמא לאחותו הבתולה, שנאמר: וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא (ויקרא כא ג), ואף הבוגרת בכלל, שנאמר שם: "אליו", לרבות את הבוגרת (תורת כהנים אמור פרשה א יב; יבמות ס א-ב; ירושלמי שם ו ד; רמב"ם אבל ב י; טוש"ע יו"ד שעג ד)^[10], ודוקא קטנה ולא גדולה (תורת כהנים שם ט), ונחלקו בפירושו:

• יש מפרשים ש"גדולה" היינו בעולה שאינו נטמא לה, כמפורש שם: "הבתולה", ו"קטנה" היינו בתולה שנטמא הוא לה, ואפילו נערה ואפילו בוגרת הרבה (רבנו הלל שם; ר"ש משאנץ שם, בתירוץ הראשון).

• ויש מפרשים ש"קטנה" היינו שיש לה בתולים, ואפילו בוגרת קרויה קטנה לפי שיש לה מקצת בתולים (ראה להלן), אבל גדולה יותר מבוגרת, שאין לה בתולים כלל, אינו נטמא לה (רבנו הלל שם, בשם אית דמפרשי; ר"ש משאנץ שם, בתירוץ השני)^[11].

בתולים

הבוגרת בתוליה כלים (יבמות נט א), כלומר שנתמעטים קצת (תוספות שם ד"ה פרט). לפיכך:

• נחלקו תנאים אם כהן גדול שמצווה לישא בתולה, מותר לקחת בוגרת לאשה, מאחר שכלו מקצת בתוליה (ראה ערך בעולה לכהן גדול).

• אין למי שנשא את הבוגרת טענת בתולים עליה (ברייתא כתובות לו א).

ונחלקו ראשונים בטיב הבתולים הכלים בבוגרת:

• יש מפרשים שרחמה אינו צר כמו בבתולה, שנתרפו אבריה כשגדלה ואין פתחה סתום לגמרי, אבל דמים יש לה כמו בכל בתולה (רש"י כתובות לו ב ד"ה ה"ג; רמב"ם אישות יא יב).

• ויש מפרשים להיפך, שהדמים של הבתולים מתמעטים אצלה, אבל פתחה סתום כמו בכל בתולה (תוספות כתובות ט א ד"ה האומר, בשם רבנו חננאל; ערוך, פתח א).

ואמרו: בוגרת כחבית פתוחה של יין (ירושלמי כתובות א א).

לדעה הראשונה היינו שפתחה פתוח (כן משמע בתוספות שם).

לדעה השניה הפירוש, שסתם חבית סתומה לעולם יש בה יין, שאין דרך לסתום חבית ריקנית, אבל חבית פתוחה פעמים יש בה יין ופעמים אין בה יין, וכך בוגרת פעמים אין לה דמים ופעמים יש לה (תוספות שם, לדעה זו).

במחלוקת זו תלויה מחלוקת בפירוש מה שאין טענת בתולים על הבוגרת (ראה לעיל):

• יש סוברים דוקא טענת פתח פתוח אין לה, שמשבגרה אין רחמה צר כבתחילה, ודומה לו כאילו פתחה פתוח, אבל טענת דמים יש לה (רש"י כתובות לו ב ד"ה ה"ג, לגירסתו בגמ'; רמב"ם שם; טוש"ע אה"ע סח ג).

• ויש סוברים להיפך, שיש לה טענת פתח פתוח אבל לא טענת דמים, לפי שישנן בוגרות שדמיהן כלים (תוספות שם ד"ה אי, בשם רבנו חננאל, ושם ט א ד"ה האומר, בשם רבנו חננאל, לגירסתו בגמ'; ערוך, פתח א; רמב"ם שם יג, בשם יש גאונים).

דם בתולים

הבוגרת שלא ראתה דם בבית אביה, נותנים לה לדם בתולים כל לילה הראשון בלבד (רב נדה סד ב), ואם ראתה אין לה אלא בעילת מצוה בלבד (רב שם; שמואל שם סה א).

זמן אירוסין

דרך הבוגרת להכין לה תכשיטיה לצרכי נישואין, שאם ימצא לה בעל יהיה הכל מוכן (תוספות כתובות נז ב ד"ה בגרה), ולכן כשנתארסה נותנים לה זמן להכין עצמה לנישואין פחות ממה שנותנים לנערה (ראה ערך ארוסה).

מניעתה מלהינשא

הבוגרת ראויה היא לנשואין (רש"י סנהדרין ק ב ד"ה בנערותה), וזה המשהה בתו בוגרת הרי הוא רשע (סנהדרין עו א), כשמשהה אותה מלהינשא בשביל מלאכה שעושה לו, שאינו רוצה לקנות שפחה לשמשו, וגורם להזנותה (רש"י שם ד"ה משהה), ואמרו: בתך בגרה, שחרר עבדך ותן לה (פסחים קיג א).

הערות שוליים