מיקרופדיה תלמודית:בונה

הגדרה^[1] - העושה מלאכת בנין בשבת

גדרו ומהותו

בנין הוא אחד מל"ט אבות המלאכות, שמנו חכמים במשנה (משנה שבת עג א).

טעם היותו אב מלאכה

במלאכת המשכן היה בנין של קרשי המשכן, שהיו נותנים אותם על גבי האדנים, ומכיון שכל מה שהיתה מלאכה במשכן הוא אב, לכן הבנין הוא אב מלאכה (ירושלמי שבת ז ב, ושם יב א).

שיעורו

שיעור מלאכת הבנין הוא בכל שהוא (משנה שבת קב ב; רמב"ם שבת י יב), שאף בכל שהוא מלאכה חשובה היא, שכן בעל הבית שיש לו נקב בבית שהוא אוכל ושוכב שם ומקפיד על חור קטן שבו, סותמו בטיט, ואף במשכן היה בנין בכל שהוא, שכן קרש שאכלה בו תולעת מטיף לתוכו אבר וסותמו (גמ' שם).

גדר בנין

גדרו של בנין הוא שיהיה בנין קבוע (ביצה לב ב), ושיתקבץ חלק אל חלק עד שיעשה גוף אחד (רמב"ם שבת ז ו).

חיוב בונה בחלקי הבנין השונים

בבנין של אבנים יש הבדל בין חלקי הבנין בנוגע לחיובם:

• בשורה התחתונה, שהיא יסוד הבנין, כשמושיב את האבן ומצדדה עד שמתיישבת יפה בקרקע ועפר סביב לה, חייב משום בונה אפילו כשלא חיברה בטיט, שיש שמקיימים כך בלא טיט (שבת קב ב, ורש"י ד"ה תתא).

• בשורות האמצעיות, שהן כל הבנין שמן היסוד עד הנדבך העליון, אינו חייב עד שיצדד את האבנים ויחברן בטיט, ולפיכך אחד נתן את האבן, ואחד נתן את הטיט - הנותן את הטיט חייב (גמ' שם, ורש"י שם).

• בשורה העליונה, שאין על גבה כלום, אפילו בהנחה בלבד בלי צידוד ובלי טיט חייב (גמ' שם, ורש"י ד"ה עילאה), בלי צידוד - שלא אכפת לו אם תטה האבן לצד אחר (רש"י שם), ובלי טיט - שהרי אין מניחים עליה טיט אחר (רמב"ם שבת י יב)^[2].

משוה פני קרקע

המשוה פני הקרקע בבית, כגון שהשפיל תל - המחובר לקרקע הבית (נשמת אדם ב מ א) - או מילא גומא או גיא, הרי זה בונה, וחייב (שבת עג ב, ורש"י ד"ה בבית; רמב"ם שם), אבל אם היה התל תלוש והסירו, אין בו משום בונה (נשמת אדם שם), אלא אם כן ביטלו לבית שישאר שם תמיד (נשמת אדם כלל מ סי' א)^[3].

לפיכך חצר שנתקלקלה במי גשמים, אסור לזרות בה מלח וכיוצא מהדברים שמבטל אותם שם, שהרי הוא משווה הגומות, שהוא כבונה (ראה ערך דבר שאינו מתכון. עירובין קד א, ורש"י ד"ה דלא מבטל; ב"ח אורח חיים שיג י), אבל מותר לזרות בה תבן, שכיון שראוי למאכל בהמה או לטיט אינו מבטלו (עירובין שם; רמב"ם שבת כא ד; טוש"ע שם).

משחק גולות וכדור

אסור לשחק באגוזים - או בגולות (שמירת שבת כהלכתה טז ה), או בכדור (שם ו) - על גבי קרקע בשבת, משום איסור השוואת גומות (עירובין קד א, ורי"ף שם; רמב"ם שבת כא ג; טור או"ח שלח, בשם הרי"ף; שו"ע שם ה), אבל על גבי מחצלת מותר, שאין לגזור שם משום גומות (רבינו ירוחם יב ז), והוא הדין על גבי שולחן (רמ"א שם).

אף ברצפה מרוצפת הדבר אסור, שמא יבואו להחליף קרקע בקרקע ולהתיר לשחק אף בקרקע (מחצית השקל שם סק"ז, על פי הרמ"א שם שלז ג; שלחן ערוך הרב שם ו; משנה ברורה שם סק"כ); ויש מי שמסתפק בזה (מגן אברהם שם סק"ז).

ונחלקו הדעות: יש אומרים שהוא דוקא מחוץ לבית, אבל בתוך הבית הדבר מותר (שמירת שבת כהלכתה שם, על פי ביאור הלכה שלז ד"ה ויש); ויש אומרים שאף בתוך הבית הדבר אסור (קצות השלחן קמו, בדק השלחן סק"ס).

סיתות

המסתת את האבן - שמרבע את האבן ומתקנה, לפי הרגילות באותו המקום אם להחליק או לחרוץ בה חריצים (רש"י שבת קב ב) - חייב (משנה שם).

ונחלקו אמוראים:

• יש אומרים שחייב משום בונה (רב בגמ' שם), שכל שהוא עושה באבן לצורך בנין, בנין הוא (מאירי שם).

• ויש אומרים שחייב משום מכה בפטיש (שמואל ורבי יוחנן שם; רבי יהושע בן לוי שם עה ב).

ונחלקו ראשונים אם ההלכה כדעה הראשונה (רמב"ם שם יח); או כדעה השניה (מאירי שם קב ב).

קידוח

הקודח ועושה נקב בעץ או באבן של כותל, חייב (משנה שם, ורש"י ד"ה והקודח), ונחלקו אמוראים:

• יש אומרים שחייב משום בונה (רב בגמ' שם), ואף על פי שאין נקב זה עשוי להכניס ולהוציא, שיהיה בנין כמו פתח, מכל מקום הועיל לבנין שעשוי לתקוע בו יתד (גמ' שם קג א, ורש"י ד"ה בשלמא, ותוספות ד"ה בשלמא), או לשום בו מפתח (מנחות נז א, ורש"י ד"ה לבבא).

• ויש אומרים שחייב משום מכה בפטיש, אם עשהו באופן שהוא גמר מלאכה (שמואל בשבת שם)^[4], וכן הלכה (רמב"ם שבת י טז).

קידוח עבור הוצאת ריח רע

וכן נחלקו בעושה נקב בלול של תרנגולים בשביל שיוציא הריח של הצואה ולא יזיק להם, ולהכניס בו האויר:

• יש אומרים שחייב משום בונה (רב בגמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שם יד).

• ויש אומרים שחייב משום מכה בפטיש (שמואל שם).

דלת המחוברת לקרקע

דלת המחוברת לקרקע, כגון דלת של בור ודות וכיוצא, שניטלה, כשמחזירה חייב משום בונה (עירובין קב ב).

בנין העשוי לסתירה ובניה

בנין לשעה - בנין העשוי מתחלה לבנותו ולסותרו בכל עת שירצה (חתם סופר או"ח עב) - נחלקו בו אמוראים:

• יש אומרים שאינו בנין, ואף על פי שהבנין שהיה במשכן לא היה עשוי שיהיה לעולם, שהרי פרקוהו בזמן נסיעתם במדבר, מכל מקום כיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור, הרי זה כמי שהוא לעולם (רבי יוסי בירושלמי שבת ז ב), שהרי לא ידעו אימתי יסעו (קרבן העדה שם).

• ויש אומרים שהוא בנין, שכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסם לארץ, ידעו שלא יהיה הבנין לעולם (רבי יוסי בי רבי בון שם, וקרבן העדה), ואפילו אם בדעתו לסותרו באותו היום, הרי הוא בנין (כן משמע בחתם סופר שם).

ונחלקו אחרונים בדבר: יש שפסקו כדעה הראשונה (חתם סופר שם; תפארת ישראל, כלכלת שבת לד ב); ויש שפסקו כדעה השניה (ישועות יעקב שיד סק"א; אור שמח שבת י יב; שביתת השבת דף ח).

חשמל

מהאחרונים יש מי שכתב שחיבור מעגל חשמלי קרוב הדבר לומר שאסור מן התורה משום בונה, שאם החוטים מחוברים לבית הרי זה בנין במחובר, ואף באינם מחוברים לקרקע, הרי זה כעושה כלי, ויש בנין בכלים בכגון זה, ואף על פי שאינו מחבר את המעגל אלא לפי שעה, יש בו משום בונה, מכיון שהוא עושה הרכבה הדרושה לשימוש, ובזה אף תיקון לשעה חשוב בונה (חזון איש או"ח נ סק"ט. וראה בשיטתו בערך חשמל)^[5].

תולדותיו

• העושה אהל קבוע, הרי זה תולדת בונה (רמב"ם שבת י יג)^[6].

• המגבן את הגבינה - יש אומרים שחייב משום בונה (שבת צה א), שהמקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד הרי זה דומה לבנין (רמב"ם שבת ז ו)^[7], וכן הלכה (רמב"ם שם, ושם י יג)^[8]; ויש אומרים שחייב משום לש (ירושלמי שבת ז ב).

• התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר, בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד, הרי זה תולדת בונה (רמב"ם שם י יג; שו"ע או"ח שיג ט).

• המפיס מורסא, היינו שמבקע את המכה שבגופו, בשביל לעשות לה פה, חייב (עדיות ב ה), ונחלקו ראשונים אם חייב משום בונה פתח (רש"י שבת קז א ד"ה חייב, בפירוש הראשון, וכתובות ו ב ד"ה חייב)^[9]; או משום מכה בפטיש (כן משמע ברש"י שבת שם, בפירוש השני; רמב"ם שם יז). לא נתכוין לעשות לה פה, אלא להוציא ממנה ליחה, פטור (עדיות שם), ומותר אף לכתחילה (שבת ג א), שמשום צערו התירו לו (תוספות שם קלה א ד"ה מפני).

• הגודלת - הקולעת שער ראשה (פירוש המשניות לרמב"ם שבת צד ב) - נחלקו תנאים אם חייבת (רבי אליעזר במשנה שם) משום בונה (גמ' שם צה א; ירושלמי שם י ו), אם קולעת שער חברתה ויכולה לראות ולקלוע יפה (רבי שמעון בן אלעזר בגמ' שם, ורש"י ד"ה לעצמה), שדרך בנין בכך, שכן הקדוש ברוך הוא קלע שערה של חוה (גמ' שם); או שאינה חייבת אלא משום שבות (חכמים במשנה שם צד ב), שסוברים שאין דרך בנין בכך (פירוש המשניות לרמב"ם שם), ואינו אלא נראה כבונה (רמב"ם שבת כב כו), וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שג כו)^[10].

• וכן נחלקו בפוקסת (רבי אליעזר וחכמים במשנה שם), היינו המתקנת שערה במסרק או בידיה (רש"י שם ד"ה וכן הפוקסת, בשם יש מרבותי), או השוטחת כמין בצק על פניה וכשנוטלתה מאדים הבשר (רש"י שם, בשם יש מפרשין), אם חיובה משום בונה (רבי אליעזר במשנה שם, לפי גמ' שם צה א), או שבות (חכמים במשנה שם). אכן יש מפרשים בדעה הראשונה שאין החיוב משום בונה אלא משום צובע (ירושלמי שבת י ו).

נראה כבונה

דלת שאין בה שימוש תמידי

דלת שבפתח שאין משתמשים בה תמיד, כגון ברחבה שאחורי הבתים, שאין עושים שם דלת קבועה, אלא או זקופה כנגד הפתח וכשפותחים מטילים אותה לארץ, או שתלויה ונגררת בארץ, אין נועלים בה, אלא אם כן היתה גבוהה מן הארץ (משנה עירובין קא א, ורש"י ד"ה הדלת; רמב"ם שבת כו ח; טוש"ע או"ח שיג ג); והוא הדין כשתלה בה מחצלת של קנים, או פרצה שגדרה בקוצים כעין דלת (משנה שם, ורש"י ד"ה וחדקים, וד"ה ומחצלת), שכיון שאין זו דלת קבועה נראה כבונה (רש"י שם ד"ה אין נועלין)^[11].

במה דברים אמורים כשאין ציר בדלת, אבל יש לה ציר, ניכר הדבר שדלת גמורה היא ולא נראה כבונה, אפילו בקשורה ותלויה לבד והיא נגררת כארץ ואינה גבוהה ממנה (גמ' שם, ורש"י ד"ה כשיש להן ציר).

אין לה עכשיו ציר, והיה לה ציר קודם לכן, נחלקו אמוראים: יש אוסרים (אביי שם); ויש מתירים, אם ניכר שהיה לה ציר (רבא שם, ורש"י ד"ה כשהיה להן ציר), וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

היתה גבוהה מן הארץ, אפילו כמלא נימא, מותר לנועלה (ברייתא שם), אם קשרה וקבעה שם באופן שאף כשפותחה אינה נגררת בארץ (ריטב"א שם; שלחן ערוך הרב שם ט), שכיון שאף בשעת פתיחתה היא מחוברת וקבועה שם - אינו נראה כבונה (שלחן ערוך הרב שם)^[12].

דלת שיש בה שימוש תמידי

היתה הדלת עשויה לכניסה ויציאה תמיד, נועלים בה אפילו אין לה היכר ציר והיא נגררת על הארץ (רא"ש עירובין י טו; טוש"ע שם), שכיון שמשתמש בה תמיד, הרי אין דעתו בנעילתה לסתום הפתח לימים רבים, ולא נראה כבונה (ט"ז שם סק"ג; שלחן ערוך הרב שם י)^[13], ואפילו שומטים אותה לגמרי כשפותחים אותה, שאינה קשורה שם כלל (שלחן ערוך הרב שם; באור הגר"א שם ס"ק כא-כב, בדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א)^[14].

דלת אלמנה

"דלת אלמנה" אין נועלים בה (תני רבי חייא בעירובין קא א), ואפילו יש לה ציר (תוספות שם ד"ה דלת, בשם ר"י), שכיון שאין לה צורת שאר פתחים, נראה כבונה וסותם במקום הפתוח (ט"ז שם סק"ד).

בפירוש "דלת אלמנה" נחלקו בגמרא: יש אומרים שאין לה אלא לוח אחד (לשון ראשונה בגמ' שם); ויש אומרים שאין לה האסקופה התחתונה (לשון שניה שם, לפי הרי"ף שם), או שאין לה בריחים המחברים אותה (לשון שניה שם, לפי רש"י שם ד"ה גשמה).

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש מחמירים כשתי הלשונות, שבין בלוח אחד, ובין שאין לה אסקופה - אסור (טוש"ע שם ד).

• ויש שפסקו כשתי הלשונות להקל, שאינו אסור אלא כשהיו שתי הריעותות: לוח אחד וגם אין לה אסקופה (רמב"ם שבת כו ט), שכיון שאין האיסור אלא מדרבנן, שנראה כבונה, ספיקו להקל (בית יוסף שם).

קנה המשמש כמפתח

קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו את הדלת, נחלקו בו תנאים:

• יש אומרים שהדבר תלוי אם קשור ותלוי בפתח, שאם קשור ותלוי בו, פותח ונועל בו, ואם אינו, אינו פותח ונועל בו, שבזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל בו, ובזמן שאין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו (תנא קמא בתוספתא שבת (ליברמן) יד ג ובברייתא שבת קכו א).

• ויש אומרים שאף אם אינו תלוי, אלא מוכן מאתמול לדבר זה, פותח בו (רבן שמעון בן גמליאל בתוספתא שם, ובברייתא שם, ורש"י ד"ה והוא שמתוקן), ואף על פי שאין עליו תורת כלי (גמ' שם ב).

ההלכה כדעה השניה, אלא שלהלכה צריך שיהיה עליו תורת כלי (רבי יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שבת כו ז; טוש"ע או"ח שיג א), שאם לא כן הרי זה דומה לבנין (רא"ש שם יז י; טור שם)^[15], ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שצריך שיהיה ראוי לאיזה שימוש אחר, כגון להפוך בו זיתים או לפצח בו אגוזים (רש"י שם ד"ה וכ"ת), ומשום זה יש עליו תורת כלי המוציאו מתורת בנין (ב"ח שם)

• ויש סוברים שאין צריך שיהיה ראוי לדבר אחר, אלא כשתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לנעילת הדלת דיו (תוספות שם ד"ה וכי, בשם רבנו תם) להוציאו מתורת בנין (ב"ח שם), וכן הלכה (שו"ע שם שח י, לפי משנה ברורה שיג סק"ז).

נגר שיש בראשו גלוסטרא

נגר - קורה כעין בריח שנותנים אותה ברוחב הדלת לנעלה (ערוך, נגר א, בסתם; פירוש המשניות לרמב"ם עירובין קא ב), או יתד שתוחבים אותו בחור שבאסקופה לנעול הדלת (ערוך שם, בשם יש מפרשים; רש"י שם ד"ה נגר) - שיש בראשו גלוסטרא, היינו שראשו עב, וראוי לכתוש ולשחוק בו פלפלים, ותורת כלי עליו (רש"י שם ד"ה שיש בראשו), והוא ניטל באגד שלו - שקשור ותלוי בחבל חזק, שראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק (רש"י שם קא ב ד"ה בניטל; רבינו יהונתן שם; טוש"ע או"ח שיג א) - הכל מודים שמותר לנעול בו הדלת, שכיון שקשור ותלוי יפה, מוכח הדבר שרק לנעול הוא רוצה, ואינו נראה כבונה (גמ' שם, ורש"י ד"ה כולי עלמא)^[16].

ואם אינו ניטל באגדו, נחלקו תנאים: יש אוסרים, שנראה כבונה (רבי אליעזר במשנה שם, על פי הגמ' שם קב א); ויש מתירים, שהגלוסטרא מוכיחה שכלי הוא, ואינו נראה כבונה (רבי יוסי במשנה שם, על פי הגמ' שם, ורש"י ד"ה כשאין ניטל), וכן הלכה (רמב"ם שבת כו י), ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת, ואפילו אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר, אלא כולו מונח בארץ (טוש"ע שם, על פי הגמ' שם קב א).

נגר שאין בראשו גלוסטרא

נגר שאין בראשו גלוסטרא, והוא נגרר בארץ, שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ, נחלקו תנאים:

• יש אוסרים לנעול בו, שנראה כבונה, אבל אינו בונה ממש, ולכן במקדש מותר לנעול בו (ראה ערך אין שבות במקדש. חכמים במשנה עירובין קב א).

• ויש מתירים אפילו במדינה (רבי יהודה שם).

היה מונח בארץ, שאינו לא קשור ולא תלוי אלא מונח בקרן זוית:

• יש אוסרים לנעול בו אפילו במקדש (חכמים בברייתא שם).

• ויש מתירים במקדש, ואוסרים במדינה (רבי יהודה שם).

ונחלקו ראשונים בפירוש המחלוקת:

• יש מפרשים בדעת חכמים שסוברים שבמונח בנין גמור הוא מן התורה, ולכן אסרו אפילו במקדש, ור' יהודה סובר שאינו אלא נראה כבונה (רש"י שם).

• יש מפרשים שאף לחכמים אינו בונה גמור אלא נראה כבונה, אלא שלא כל השבותים שוות, ובשבות זו אסרו אף במקדש (ריטב"א שם, בשם התוספות. וראה ערך אין שבות במקדש).

• ויש סוברים שבנגר אין בכלל איסור בונה, אפילו מדרבנן, ולא דנו בדבר אלא משום איסור טלטול (תוספות שבת קכו א, בשם ר"ת. וראה ערך מוקצה).

הלכה כדעה השניה (שמואל בגמ' שם; רמב"ם שבת כו י; טוש"ע או"ח שיג א), אלא שאם הוא קשור בדלת - מותר אפילו באין ניטל באגדו, ואם הוא קשור בבריח - צריך שיהיה דוקא ניטל באגדו (גמ' שם; ראב"ד בהשגות שם; טוש"ע שם); ויש סוברים שבניטל באגדו אין צריך כלל שיהיה קשור, ומותר אפילו מונח בקרן זוית (רמב"ם שם).

נפחתה האסקופה

הנגר שאמרו הוא כשהאסקופה גבוהה, וכשנועצים אותו במפתן אינו נוקב בארץ (תוספות עירובין קב א ד"ה נקמז; טוש"ע שם ב), אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ, נחלקו תנאים: יש מתירים לנעול בו (תנא קמא בברייתא שם); ויש אוסרים (רבי יהודה שם), וכן הלכה, לפי שנראה כבונה (גמ' שם; טוש"ע שם).

האיסור הוא אפילו יש בראשו גלוסטרא והוא קשור (בית יוסף שם; משנה ברורה שם סק"כ), אלא אם כן עשה לו בית יד באמצעיתו ודומה למקבת, שניכר הדבר שהוא כלי (גמ' שם, ורש"י ד"ה עשה לו; מגן אברהם שם סק"ה), וכיון שעשה בו מעשה לעשותו כלי לא נראה כבונה, שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם, ומותר אפילו אינו קשור (בית יוסף שם)^[17].

בנין בכלים

נחלקו תנאים אם יש תורת בנין בכלים:

• יש אומרים שיש בנין בכלים (בית שמאי, לפי ביצה י א, ושם כב א), וחייבים בו משום תולדה של בונה (רבנו חננאל שבת קב ב), ושיעורו בכל שהוא, כבונה (רש"י ביצה כב א ד"ה יש).

• ויש אומרים שאין בנין בכלים (בית הלל, לפי ביצה שם ושם), אלא בבתים ואהלים (רש"י שם כב א ד"ה אין תורת), וכן הלכה (רמב"ם שבת כב כו, ויום טוב ד יג; טוש"ע או"ח שיד א).

ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאין איסור בונה בכלים מן התורה כל עיקר, והעושה כלי בשבת או ביום טוב חייב משום מכה-בפטיש, או משום מלאכה אחרת אם ישנה שם (רש"י שבת מז א ד"ה חייב חטאת, ושם עד ב ד"ה ואי חייטיה, וביצה יא ב ד"ה דאין בנין; ר"ן שבת מז ב, בדעת הרי"ף; כן משמע ברשב"א שם קב ב, בשם רב האי גאון).

• יש סוברים שהעושה כלי חייב לדברי הכל משום בונה, ואין לך בנין גדול מזה, שאין זה בנין בכלים אלא עשיית כלים, ולא אמרו אין בנין בכלים אלא בהחזרת כלי שנתפרק וכיוצא בזה (תוספות שבת קב ב ד"ה האי, בשם ר"י, ושם עד ב ד"ה חביתא; רמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן שבת קב ב; רא"ש עירובין ג ה; מגיד משנה שבת י יג, בדעת הרמב"ם), ואחד העושה כלי אדמה, כגון תנור וחבית קודם שצרפם, ואחד העושה כלי קנים חייב, וחיובו משום תולדה של בונה (רמב"ם שם). ואף כלי שנתפרק, אם צריך אומן להחזירו - חייב משום בונה כעושה כלי מתחילתו, שכשנתפרק כל כך עד שאין הדיוט יכול להחזירו בטל תורת כלי ממנו (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם).

• ויש שמחלקים בין שני כלים זה על גבי זה, כגון שידה תיבה ומגדל, שדרך בני אדם לעשותם תחתיים שניים ושלישים, וכיוצא בהם, שבזה הוא שאמרו אין בנין בכלים, לכלי אחד, שלדברי הכל יש בנין בכלים (המאור שם).

הצר צורה בכלי והנופח בכלי זכוכית

בצר צורה בכלי ונופח בכלי זכוכית, נחלקו הדעות: יש אומרים שחיובו משום מכה בפטיש (שבת עה ב), וכן הלכה (רמב"ם שבת י טז); ויש אומרים שהעושה כן בתחילת עשייתו, שעל ידי כך מתהוה הכלי, והעושה כלי בדפוס, חייב משום בונה (ראה לעיל. ירושלמי שבת ז ב).

המחבר יחד שני חלקי קרדום

המכניס יד הקרדום בתוך העץ שלו, או שתחב היתד הקטן בתוך בית יד של קרדום כשהוא בנקב הברזל כדי להדקו, נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שחייב משום בונה (רב בשבת קב ב).

• ויש אומרים שחייב משום מכה בפטיש (שמואל שם).

ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שלדעה הראשונה יש בנין בכלים (רבנו חננאל שם; רשב"א שם, בשם רב האי גאון; מלחמות לרמב"ן שם), ולפיכך אין הלכה כמותו (רשב"א שם, בשם רב האי גאון; מלחמות שם)^[18]; ולדעה השניה אין בנין בכלים (רבנו חננאל שם), או שיש בנין בכלים אלא שאין דרך בנין בכך (מלחמות שם).

• יש מפרשים שהכל מודים שאין בנין בכלים, ואין כוונת הדעה הראשונה לומר שחייב משום בונה, אלא לומר שאין כאן חיוב של מכה בפטיש, שכל שמחוסר בנין אין לדעתו משום מכה בפטיש (יראים השלם רעד).

• ויש מפרשים שלדעה הראשונה חייב משום בונה, אף על פי שאין בנין בכלים, שכאן הוא עושה כלי מתחילתו וחייב לדברי הכל, ולפיכך הלכה כמותו (תוספות שם ד"ה האי, בשם ר"י, ועד ב ד"ה חביתא; רמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן שבת קב ב; רא"ש עירובין ג ה; מגיד משנה שבת י יג, בדעת הרמב"ם).

המחבר יחד כלי העשוי מחוליות, שנתפרק

מנורה של חוליות שנפרקה, וכן מיטה של פרקים, וכיוצא בהן, אם החזירן ותקע בחוזק על ידי יתדות, חייב משום עושה כלי (שבת מו א, ורש"י ד"ה בשל חליות; רב ושמואל שם מז א ושם ב, ורש"י ד"ה יתקע), וכן אם הדקן בחוזק, בענין שצריך לזה גבורה ואומנות (סמ"ג לאוין סה; מגן אברהם שיג ס"ק יא; שלחן ערוך הרב שם כ). לפיכך:

• אסור לטלטל מנורה של פרקים, שמא תפול ותתפרק ויחזירנה (גמ' שם מו א, ורש"י ד"ה בשל חוליות).

• ואפילו אין בה פרקים אלא יש בה חתוכים וחריצים הנראים כמו פרקים - אסור לטלטלה, אם היא גדולה, גזרה משום זו שיש בה חוליות (גמ' שם, ורש"י ד"ה גדולה וד"ה גזרינן).

• היתה קטנה, שאין דרך לעשותה של חוליות, נחלקו אמוראים: יש אוסרים (רבי יוחנן שם); ויש מתירים (ריש לקיש שם).

ונחלקו ראשונים בדבר:

• לדעה שלהלכה לעולם אין בנין בכלים, אין הדברים אמורים אלא לדעת האומרים יש בנין בכלים, ולפיכך אין הלכה כמותם (ר"ן שם, בדעת הרי"ף).

• ולדעה שעשיית כלי יש בה משום בנין בכלים, הדברים אמורים גם לפי ההלכה (רמב"ם שבת כו יא; טוש"ע או"ח רעט ז), אלא שנחלקו כמי הלכה במנורה קטנה: יש פוסקים שאסור לטלטלה (רא"ש שם ג כב; טוש"ע שם); ויש פוסקים שמותר (רמב"ם שם).

כלי של פרקים שאינו מהדקו אלא מעט והוא רפוי, נחלקו בדבר: יש מתירים להחזירו (רבן שמעון בן גמליאל בברייתא שבת מז ב; מספר אמוראים שם מו א); ויש אוסרים (תנא קמא בברייתא שם מז ב, לפי תוספות שם ד"ה רבן; רב יהודה שם מו א).

ההלכה שמותר (רמב"ם שבת כב כו; טוש"ע או"ח שיג ו), אם דרכו של הכלי להיות רפוי, אבל אם דרכו להיות תקוע בחוזק, אף שעכשיו מניחו רפוי - אסור להחזירו, גזירה שמא יתקע (עבודת הקודש לרשב"א ג ג; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם והטור; רמ"א שם)^[19].

היה רפוי ואינו רפוי, אסור לכתחילה, גזירה שמא יתקע בחוזק (עבודת הקודש שם), משום שנראה כבונה (רמב"ם שם).

סטנדר

לפי ההלכה שאסור להחזירו, יש שכתבו לחוש ולאסור להנמיך ולהגביה סטנדר - עמודון - העשוי להנמיך ולהגביה באמצעות חיזוק בורג (מנחת יצחק ט לח); ויש שהתירו, מכיון שעשוי מלכתחילה לכך (שבט הלוי ו לב; אז נדברו יד יא).

ידית מטאטא

והוא הדין בידית מטאטא שנתפרקה ממקומה, שנחלקו בו: יש אוסרים לעולם להחזירו למקומו, ואפילו בצורה רפויה (נחלת שבת עמ' רסא הערה כד); ויש מצדדים להתיר להחזירו אם דרכו להתפרק תמיד (שבת היום שיג ו, אליבא דהלכתא יג).

לגו

וכן קוביות לגו, שדרך הילדים לבנותם ולפרקם מרגע לרגע, נחלקו בנושא: יש שהתירו, מפני שהוא בנין ארעי, ועומד לסתירה כל הזמן, ואין זה כלל בגדר בנין, אף אם נותר עומד יום אחד (ציץ אליעזר יג ל ב,ה; באר משה ו כה; בנין שבת (כהן) עמ' מז, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך); ויש האוסר, כיון שעשוים לתקוע בחזקה (שמירת שבת כהלכתה ג טז יט).

החלפת בלוני גז ביום טוב

אסור להחליף בלוני גז ביום טוב, משום שהברגתם היא חיבור חזק, ולא הותרה מלאכת בונה לצורך אוכל נפש (מלאכת שבת עמ' רצד).

החזרת דלת של שידה שניטלה

דלת של שידה תיבה ומגדל שניטלה, מן התורה מותר להחזירה, שאין בנין בכלים, אבל מדרבנן אין מחזירים, גזרה שמא יתקע בחוזק (שבת קכב ב; רמב"ם שבת כב כה; טוש"ע או"ח שח ט), שאם יתקע יתחייב משום בונה, לסוברים שבנין גמור יש גם בכלים, או משום מכה בפטיש, לסוברים שלעולם אין בנין בכלים (כן משמע בשלחן ערוך הרב שם שיד יז).

שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מן הצד, ויש להם שני צירים, אחד למעלה בחור שבמשקוף ואחד למטה בחור שבאסקופה:

• אם יצא ציר התחתון כולו ממקומו, נחלקו תנאים: יש אוסרים להחזירו (תנא קמא במשנה עירובין קב ב), גזרה שמא יתקע בחוזק, ואם תקע חייב חטאת (ברייתא שם), וכן הלכה (רמב"ם שבת כב כה; טוש"ע או"ח שיג ה); ויש מתירים (רבי יהודה במשנה שם).

• יצא מקצתו, דוחקו עד שמחזירו למקומו (רש"י שם ד"ה ובמדינה, בפירוש הברייתא; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שכיון שהעליון נשאר במקומו, יכול בנקל להחזיר את התחתון (טוש"ע שם).

• יצא ציר העליון כולו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאסור להחזיר מן התורה, שהוא בונה ממש (רש"י שם ד"ה ובמדינה); ויש אומרים שאף הוא איסור חזרתו מדרבנן, גזרה שמא יתקע (תוספות שם ד"ה והעליון, בשם ר"י; רמב"ם שם; כן משמע בטוש"ע שם).

• יצא מקצתו - אסור לדוחקו (רא"ש שם י טז; טוש"ע שם), גזרה שמא יתקע, שהעליון צריך להדקו בחוזק יותר מהתחתון (שלחן ערוך הרב שם).

• אין להם ציר כל עיקר - מותר להחזיר (ביצה יא ב; רמב"ם יום טוב ד יב; טוש"ע או"ח תקיט א).

• יש להם ציר באמצע דופן פתח התיבה - בשבת אסור להחזיר, וביום טוב מותר, משום שמחת יום טוב (ביצה שם, ורש"י ד"ה דאין; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

כיסוי כלים העשויים לפתיחה וסגירה

כיסוי כלים שאינם עשויים לקיום, אלא עשויים לפתוח ולסגור תמיד - אין בהם משום בונה, ומותר לפותחם ולסוגרם (משנה ברורה שיג ס"ק מה).

קופסת שימורים

קופסת שימורים, שלאחר פתיחתה ראויה לשימוש נוסף, יש מי שכתב שאסור לפותחה בשבת, מפני שעושה אותה כלי (חזון איש או"ח נא יא); אכן הרבה כתבו שבימינו הדרך לזרוק קופסאות השימורים לאשפה ולא להשתמש בהם שנית, ולכן הם כלים גרועים שאין איסור בעשייתם בשבת (שמירת שבת כהלכתה ג ט, הערה י, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך; אור לציון א או"ח כד).

פתיחת בקבוק חדש

הפותח בקבוק חדש, הופך את המכסה שבראשו, שלפני פתיחת הבקבוק היה רק מכסה, להיות ראוי לשימוש ככלי, ונחלקו בדינו:

• יש מי שמחלק: מכסים העשוים מפלסטיק, המיוצרים מראש כמכסים, ולאחר מכן מוצמדת להם במפעל הטבעת, נחשבים כדבר נפרד, והרי הם כלי מתחילת בריאתם, אך מכסים העשוים ממתכת, שהם מיוצרים כחטיבה אחת עם הטבעת שלה, אלא שמנקבים בה חורים, על מנת שיוכלו להפריד הטבעת ממנה, הרי פתיחתם בשבת עושה אותם כלי, ואסורה משום בונה, ועל מנת לפותחם יש לנקב בראשם חור, כך שלא יוכלו לשמש ככלי, ורק לאחר מכן לפותחם (שמירת שבת כהלכתה ג ט, הערה י, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך).

• והפוסקים אחרים מתירים לפתוח כל מכסה, מפני שמתחילת עשייתו עשוי אך ורק לשמירה על מה שנמצא בבקבוק, ואין כונה ביצורו לעשיית כלי, והוא הדין בפתיחתו, שאין אדם פותח בקבוק כדי שיהיה לו מכסה לבקבוק אחר (ציץ אליעזר יד מה א; אור לציון ב כז ח; דבר יהושע ב מה), וכל שאיננו מתכוון לתקן כלי, אין אומרים בו פסיק רישא (מגיד משנה שבת יב ב).

כלי שיש עליו תורת בנין

כלי המחובר לקרקע יש בו תורת בנין (שבת קכב ב; טוש"ע או"ח שח ט), ואף כלי שאינו מחובר לקרקע, אם הוא גדול כל כך שמחזיק ארבעים סאה, הרי הוא כאהל, ויש בו משום בנין (אור זרוע ח"ב עח יב; תרומת הדשן סה, בשמו; רמ"א או"ח שיד א).

משקפיים

עדשת משקפיים שנפלה ממקומה, אסור להחזירה מפני שהוא תיקון כלי (אמרי יושר א יב); ויש מתירים אם יכול להחזירו שלא על ידי אומן (יסודי ישורון ד עמ' קכד).

מוט משקפיים שנתעקם, אסור לישרו (בנין שבת א כג); ויש מתירים אם עדיין ראוי לשימוש בעקמימותו (נחלת שבת עמ' רסג; נשמת שבת ז שלב).

הערות שוליים