מיקרופדיה תלמודית:בורר

הגדרה^[1] - המפריד בשבת אוכל ופסולת המעורבים זה מזו

גדרו

ברירה היא אחת משלושים ותשע אבות מלאכות ששנו חכמים במשנה (שבת עג א), והיא מהמלאכות של "סידורא דפת" - סדר הכנת הפת, שלאחר מלאכת הדישה והזרייה עומדים גרעיני התבואה בגורן, וכאשר באים לטחון אותם בוררים אותם מהעפר והצרורות שנתערבו בהם (ראה שם עד ב).

מלאכה זו היתה במשכן (שם ב), שבררו הפסולת מצמחי הסממנים של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני (רש"י שם א ד"ה האופה), ומכיון שכל מלאכה שהיתה במשכן היא אב, לכן הברירה היא אב מלאכה (ראה רש"י שם. וראה ערך אבות מלאכות).

מלאכת בורר ומלאכות זורה ומרקד

אף על פי שמלאכה זו דומה למלאכות זורה (ראה ערכו) ומרקד (ראה ערכו), ששלשתן הן הפרשת פסולת מאוכל, מכל מקום כל אחת מהן אב מלאכה בפני עצמה, שכל אחת מהן היתה במשכן (אביי, שבת עג ב, ושם עד א. וראה ירושלמי שבת ז ב), ואין מעשיהן שוים, ואינן בזמן אחד אלא בזה אחר זה (ר"ן על הרי"ף שבת לא ב; מאירי שם עג א ד"ה הזורע. וראה רש"י עה ב ד"ה הרי הוא אורג), וכולם נצרכות בדבר אחד, שכך סדר עשיית הפת - זורה ובורר ומרקד, מה שאין כן בזריעה ונטיעה וכיוצא (המיוחס לר"ן שבת עג ב ד"ה תנא, בשם הרא"ה; באורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה).

ההבדל בין שלש המלאכות הללו הוא באיכות הפעולה, שזורה הוא ברוח, בורר ביד, ומרקד בכלי (רבינו חננאל שבת עד א; ערוך ערך זר ב. וראה רש"י במשנה עג א, ובר"ן שם). אך יש מהראשונים הסוברים שכל שהוא בתבואה ולא בקמח, אפילו כשמנפה הפסולת על ידי כלי, הרי זה בורר (רש"י שבת קלח א ד"ה דנטל; וכן הרמב"ן והמיוחס לר"ן שם עד א, וכפשטות לשון הגמרא שם; מאירי שם קמ א), אם האוכל נשאר למעלה והפסולת נופלת למטה, שאם הוא להיפך הרי זה מרקד (באורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין סה^[2]. וראה ערך זורה וערך מרקד).

ההבדל בין בורר לדש

יש מהראשונים שכתבו שגדר מלאכת בורר - וכן זורה ומרקד - הוא כשהאוכל והפסולת מעורבים זה בזו ואינם מחוברים יחד, שאם הם מחוברים וצריכים פירוק להפרידם הרי זה דש [ראה ערכו] (רבינו חננאל שבת עד א; ערוך ערך דש. וראה להלן: קילוף).

מלאכה הצריכה לגופה

אף על פי שמלאכת בורר אינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך את הפסולת אלא את האוכל הנשאר, ובמלאכה כזו פוטר רבי שמעון, ויש ראשונים שפסקו כך (ראה ערך מלאכה שאינה צריכה לגופה), מכל מקום כיון שכך היתה המלאכה במשכן, שהרי עיקר המלאכה באופן כזה, ולכן חייבים עליה אף שאינה צריכה לגופה (בעל המאור שבת לז ב); ויש סוברים שבורר נקרא מלאכה הצריכה לגופה (רמב"ן שם קו א ד"ה ואין אני), שעל ידי הפסולת גם האוכל עצמו אינו ראוי כל כך לאכילה, והמלאכה אינה ברירת הפסולת אלא תיקון האוכל (ישועות יעקב אורח חיים שיט סק"א. וראה באור הלכה או"ח שיט ג). ועוד, לשיטת ראשונים שמלאכה שאינה צריכה לגופה נקראת כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכים לה במשכן אלא לענין אחר, אבל אם היא נעשית לאותו צורך שהיתה מלאכה נעשית בשבילו במשכן הוא גוף איסור המלאכה ושורשו (תוספות שבת צד א ד"ה רבי שמעון), אם כן בורר נחשב כמלאכה הצריכה לגופה.

שיעורו

השיעור לחיוב ולאיסור

שיעור מלאכת בורר להתחייב עליו הוא בכגרוגרת [ראה ערכו] (ירושלמי שבת ז ב; רש"י שבת עד א ד"ה פחות; רמב"ם שבת ח יא), שכל מלאכות שבת שהן באוכלים, שיעורן כשיעור הוצאתן, בכגרוגרת (ראה שבת עט א, ותוספות שם עו ב ד"ה והמוציא).

השיעור צריך שיהיה באוכל לבד, מבלי הפסולת (מנחת חינוך מוסך השבת ו - ז).

פחות מכגרוגרת אין בו חיוב, אך אסור מן התורה (שבת שם, ורש"י ד"ה וכי מותר. וראה ערך חצי שעור).

ברירת חלק מהאוכל

בירושלמי אמרו שצריך שיברור כל הפסולת מגרוגרת אוכל המונח לפניו (שבת ז ב, וקרבן העדה שם). אך האחרונים הוכיחו שהבבלי סובר שבברירת כגרוגרת מתוך האוכל מתחייב, שהרי אמרו שמלאכת בורר דומה למלאכת זורה (ראה שבת עג ב. וראה לעיל), ובזורה נשארת עוד פסולת אחרי הזרייה, שהרי אחרי הזרייה בוררים את הצרורות (ראה אגלי טל מלאכת זורה, ושם שכל הפוסקים השמיטו את דברי הירושלמי, מלבד האור זרוע ב נט).

אופני הברירה

בתערובת

מלאכת בורר היא רק כשבורר בין דברים המעורבים זה בזה, שברירתם היא תיקונם, ומאחר ולא נאמרה בזה הגדרה מוחלטת מה נחשבת תערובת לענין זה, על כן אין להקל בלא ראיה ברורה (תרומת הדשן נז). ועל כן חתיכות דגים שונות המונחות יחד ואינן מסודרות כל מין לעצמו, יש בהם איסור בורר (רמ"א או"ח שיט ג. וראה להלן: בשני מיני אוכלים).

דוגמאות מצויות לתערובת: סכו"ם שאינו ממוין; ספרים שנערמו על השולחן, או ספרים דומים שבארון הספרים; ירקות שבתחתית קדירת התבשיל; הרוטב המצוי בקופסאות שימורים עם האוכל (ראה ארחות שבת א עמודים קלב-קלג).

כשהפסולת מועטת ביותר

כשהפסולת מועטת ביותר כך שרוב בני האדם אינם מקפידים כלל לבוררה, אין זה נחשב לתערובת האסורה בברירה בשבת (ארחות שבת א עמ' קמ, על פי שבת קלט ב, ושו"ע או"ח שיט י. וראה להלן: סינון במשמרת, לגבי יין ומים צלולים). אך איסטניס המקפיד גם בתערובת כזאת, יש שכתבו שאפשר שיש לאסור בזה (ביאור הלכה אוח שיט י).

דוגמאות מצויות לדין זה: שימוש במערכות לטיהור מים; סחיטת שמן ממטוגנים; קילוף פירות שקליפתם נאכלת בדרך כלל (ראה ארחות שבת א עמוד קמג).

שלשת אופני בורר

שלשה אופני בורר הם: א) על ידי כלי המיוחד לכך (ראה לעיל שלרבינו חננאל חיובו משום מרקד); ב) על ידי כלי שאינו מיוחד לכך; ג) ביד.

בכלי המיוחד

הבורר בכלי המיוחד לכך - חייב חטאת, בין שבורר אוכל מתוך הפסולת, ובין פסולת מתוך האוכל, בין על מנת לאכול לאחר זמן, ובין על מנת לאכול לאלתר (שבת עד א, לפירוש רבינו חננאל ועוד ראשונים שם, ראה בית יוסף או"ח שיט א; רמב"ם שבת ח יב-יג; סמ"ג לאוין סה; טוש"ע או"ח שיט א,ד). ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שברירת אוכל מתוך פסולת לאכילה לאלתר מותר אף בכלי המיוחד לכך (ראה רש"י שבת שם ד"ה והתניא, וקושית תוספות שם ד"ה והתניא; אגלי טל מלאכת בורר סק"ה, בדעת רש"י^[3]).

דוגמאות מצויות לכלי מיוחד לברירה: מסננת (ראה ארחות שבת א עמוד קנח); שקיקי תה (שם קס); מקלף (שם קסד). והפוסקים דנו אם יש דין כלי המיוחד גם בכף מחוררת (שם קנט), מסננת שבפתח המזיגה של תיון (שם קס), ורשת שבפתח קנקן (שם קסג).

בכלי שאינו מיוחד

הבורר בכלי שאינו מיוחד לכך – אם ברר אוכל מתוך פסולת על מנת לאכול לאלתר, פטור מן התורה, שאין זו דרך מלאכה (ראה ערך כלאחר יד), אבל אסור מדרבנן^[4]; אבל הבורר פסולת מתוך אוכל, אפילו לאכול לאלתר, או שבורר אוכל מפסולת לאכול לאחר זמן, חייב חטאת (רבינו חננאל ושאר הראשונים שבת עד א).

אך יש מי שמדקדק מראשונים אחרים, שהבורר אוכל מתוך פסולת אינו חייב אפילו כשמניח לאחר זמן, שאין דרך לברור בכלים אלו, והרי זה שינוי במלאכה (אגלי טל מלאכת בורר סק"ה, בדעת רש"י שבת שם, והרמב"ם שבת ח יג).

דוגמאות מצויות לברירה בכלי שאינו מיוחד: ברירה על ידי הצמדת מצקת לדופן הסיר, או על ידי מכסה הסיר בעירוי מן הסיר (ראה דעות בזה, בארחות שבת א עמוד קנט).

ביד

הבורר ביד – אם ברר אוכל מתוך פסולת לאכילה לאלתר, מותר לכתחילה^[5]; אבל אם ברר פסולת מאוכל - לדעת רוב הראשונים אפילו לאכילה לאלתר חייב, וכן הבורר שלא על מנת לאכול לאלתר, אפילו אוכל מפסולת, חייב (רבינו חננאל ושאר ראשונים שבת עד א).

טעם ההיתר בבורר בידו אוכל מתוך פסולת לאלתר:

• יש סוברים שהוא מפני שאין דרך מלאכת ברירה בכך (תוספות שבת עד א ד"ה בורר ואוכל. וראה ערך כלאחר יד).

• ויש סוברים לפי שנטילת אוכל מפסולת כדי לאכול מיד אינה מלאכה אלא דרך אכילה, אבל נטילת פסולת אינה דרך אכילה אלא דרך תיקון האוכל לאכילה (שו"ע הרב או"ח שיט א. וראה באריכות בשביתת השבת בורר סק"ב).

• ויש מהראשונים שסוברים שברירה לאלתר בידו אף פסולת מתוך אוכל מותר לכתחילה (רשב"א עבודת הקודש בית מועד שער א ה,ח; ספר המכריע כג), וכן יש שסוברים שברירה בידו אוכל מתוך פסולת אף לאחר זמן מותר (אגלי טל סק"א, בדעת רש"י), או פטור אבל אסור (ספר המכריע שם).

כשהאוכל מיעוט או שהוא קשה לברירה

• יש מהראשונים שמחלקים בין אוכל מרובה על הפסולת לפסולת מרובה על האוכל, שכשהפסולת מרובה על האוכל, כיון שהדרך היא בברירת האוכל, לכן יברור הפסולת (תוספות שבת עד א ד"ה בורר ואוכל).

• ויש שאינם מחלקים בכך, ולעולם בורר אוכל מתוך פסולת (רמב"ן שבת שם ד"ה ואיכא; שו"ע הרב או"ח שיט א. וראה בית יוסף שם ד, בדעת הרמב"ם; באור הלכה שם ה, על פי השו"ע והרמ"א שם).

• ויש סוברים שאם הפסולת מרובה על האוכל אסור לגמרי לברור, ואפילו בטלטול אסור, שהאוכל בטל ברוב ונעשה הכל מוקצה (ראה ערכו), אלא שמחלקים בין כשהאוכל גס והפסולת דקה, שיש טורח יותר בברירת הפסולת, אז בורר האוכל, ואם האוכל דק והפסולת גסה, שיותר טורח לברור האוכל, בורר את הפסולת (טור או"ח שיט ד, בשם הרא"ש, על פי ביצה יד ב לענין יום טוב, ראה שם בבית יוסף ובדרישה).

גם לדעה זו, אגוזים ובטנים שנשברו ועדיין הם בקליפותיהם, אף על פי שהפסולת מרובה על האוכל, אין הקליפה נחשבת לפסולת, שכיון שהדרך בכך אינה אלא שומר לפרי, ואינה דומה לעצמות וקליפות שנפרדו לגמרי מן האוכל (רא"ש ביצה א כג; טור או"ח תקי; רמ"א שם ב).

אף על חילוק זה חולקים הפוסקים, וסוברים שרק ביום טוב, משום שמחת יום טוב התירו למעט בטורח, אבל בשבת אסור לברור הפסולת שדרך ברירה היא (בית יוסף שם, בשם ראשונים; רמ"א שם ד).

באותה סעודה

"לאלתר" נקרא מה שצריך לאותה סעודה שמיסב בה על השולחן (רבינו חננאל שבת עד א; מאירי שבת שם; טור ורמ"א או"ח שיט א), ואפילו שאחרים אוכלים עמו (תוספות שם ד"ה בורר ומניח; רמ"א שם), ואפילו שהבורר עצמו אינו אוכל עמהם (ברכי יוסף שיט א), ולאו דוקא שיאכלו תיכף לברירה (מאירי שם), ואפילו בורר כדי להאכיל לבהמתו לאלתר (תוספתא שבת [ליברמן] טז ט; וראה פרי מגדים שם במשבצות זהב סק"ה).

בסעודה הסמוכה

אבל אם בורר קודם לסעודה ורוצה לאכול לאחר שעה, הרי זה כבורר להניח לאוצר וחייב (הגהות מרדכי שבת תסא; בית יוסף או"ח שיט א-ב, בדעת הרמב"ם, ובשני מיני אוכלים ראה להלן).

ויש אומרים שאפילו בורר כמה שעות קודם האכילה, כל שאוכל בסעודה הראשונה לברירתו, הרי זה לאלתר (רבנו ירוחם יב ח, ראה בית יוסף שם בדעתו).

בשעת אכילה

במקום שאסור אפילו לאלתר, כגון בפסולת מתוך אוכל - יש סוברים שמכל מקום בשעת אכילה עצמה מותר, שאין זה בורר כלל, ומי שאוכל והפסולת מעכבתו מלאכול ומפרישה אין זו דרך ברירה (ברכי יוסף או"ח שיט ה, בשם מהר"י אבולפיה בשו"ת מהריט"ץ רג. וראה באור הלכה שיט ד, בדעת הרמב"ן שבת עד א ד"ה וכי מותר). ובאחרונים נחלקו אם היתר זה הוא גם בדבר שמחזיקו בידו (ביאור הלכה שם), או דווקא כשבורר מתוך פיו כשאוכל ממש (חזון איש או"ח נד א).

אבל רוב הפוסקים סוברים שאין הבדל בין בורר קודם האכילה לבורר בשעת האכילה (ברכי יוסף שם, בשם מהריט"ץ, ושכן משמע מסתימת הפוסקים. וראה באור הלכה וחזון איש שם. וראה להלן: משמר, לגבי שתיית מים על ידי מפה).

הוצאת זבוב מהכוס

לדעת רוב הפוסקים שגם בשעת אכילה אסור, לפיכך כשנופל זבוב לתוך הכוס, לא יוציא אותו אפילו ביד, שהרי זה פסולת מתוך אוכל, אלא יקח גם קצת מן המשקה עם הזבוב (ט"ז או"ח שיט ס"ק יג; שו"ע הרב שם כד. וראה ברכי יוסף שם ובאור הלכה ד וטז).

ויש שכתבו שאסור על ידי כף, ויש בו חשש חיוב חטאת - כמו בנפה וכברה (ראה לעיל), אלא ישפוך מהכוס עד שתצא הפסולת מתוכו, שכיון שאוחז הכוס עם המשקה ומטהו בידו, הרי זה בורר אוכל מתוך פסולת, שהותר כדי לשתות מיד (סידור הרב, הלכתא רבתא לשבתא^[6]. וראה להלן: בעירוי).

הזזה בתוך התערובת

כאשר אינו מוציא מן התערובת, אלא מזיז בתוך התערובת ממקום למקום, אין זה נחשב ברירה. ולכן אם נפל זבוב לכוסו, יכול להזיזו לצדדים כדי שיוכל לשתות (שביתת השבת בורר ס"ק לג; סידור הרב; וראה פרי מגדים או"ח שלט באשל אברהם ס"ק יב). וכן לגבי הזזת מפתחות בצרור כדי להשתמש במפתח המתאים, חיפוש כרטיסיה בכרטסת או דף מבין דפים שבאוגדן (ארחות שבת א עמוד קמה).

רחיצת פירות

אין שורים את הכרשינים ולא שפים אותם (שבת קמ א), פירוש, אין מציפים עליהם מים, ואין משפשפים אותם כדי לברור או להסיר מעליהם את הפסולת (רש"י שם ד"ה ואין; שו"ע או"ח שיט ח), ואפילו בסמוך לאכילה, כיון שבורר הפסולת מתוך האוכל (פרישה או"ח שיט סק"ז; פרי מגדים שם במשבצות זהב ס"ק כט). ועל כן אין לשרות תפוחי אדמה להסיר העפר שעליהם (משנה ברורה או"ח שיט ס"ק כט), ומצוי הדבר ברחיצת אשכול ענבים, תותים או צימוקים (ראה ארחות שבת א עמ' קעג), ובשריית עלי חסה, אם בשרייתן במים העפר שעליהם נפרד מהם (שם עמ' קעה).

האחרונים נחלקו לגבי רחיצת פרי בודד מלכלוך שעליו: יש שכתבו שאסור לרוחצו (דינים והנהגות מהחזון איש); אך הרבה פוסקים סבורים שמותר לרחצו בסמוך לאכילה (אגרות משה או"ח קכה; קצות השלחן קכה בבדי השלחן ס"ק טז, ובחלק ח עמ' קה; ציץ אליעזר ו לז), כמו הדחת כלים המותרת בשבת (שו"ע או"ח שכג ו), משום שניקוי דבר מלכלוך שעליו אין זה בורר אלא ניקוי (שמירת שבת כהלכתה א ג הערה נב, בשם הגרש"ז אויערבך. וראה ארחות שבת א עמ' קעג-קעו).

בשני מיני אוכלים

אוכל מתוך אוכל

הבורר מין אחד משני מיני אוכלים המעורבים יחד, אף הוא בכלל בורר (שבת עד א. וראה תוספתא שבת [ליברמן] טז ט).

בירושלמי נחלקו בדבר (שבת ז ב), והלכה שחייב אם ברר להניח לאחר זמן, אפילו בו ביום (רמב"ם שבת ח יג; שו"ע או"ח שיט ג), היינו מסעודה לסעודה (בית יוסף שם א-ב, בדעת הרמב"ם, ובפסולת מתוך אוכל ראה לעיל: בסעודה הסמוכה; מגן אברהם שם סק"ו^[7]), או שברר בכלי (רמב"ם שם יב), ואינו מותר אלא בבורר ביד בשביל לאכול לאלתר (רמב"ם שם יג; שו"ע שם).

ברירת כל המין

בירושלמי אמרו שאם בורר מין אחד - כולו אסור, אפילו כשרוצה לאכול את המין השני לאלתר (שבת ז ב). האחרונים הוכיחו שהבבלי חולק על זה (ראה אגלי טל מלאכת זורה סק"א, וראה שם שהפוסקים לא הביאו את הירושלמי).

הגדרת האוכל והפסולת

המין שרוצה לאכול עכשיו הוא הנקרא אוכל, והמין שרוצה להשאיר הוא הנקרא פסולת, ולכן אין מותר אלא כשבורר מה שרוצה לאכול ומשאיר המין האחר (תוספות שבת עד א ד"ה היו לפניו; רא"ש שם ז ד; תרומת הדשן נז; טור או"ח שיט ג; מגן אברהם שם סק"ד).

ויש סוברים שבאוכל מתוך אוכל לעולם נקרא אוכל מתוך פסולת, אפילו כשבורר את מה שיניח לאחר כך, ומשאיר את מה שרוצה לעכשיו (קרית ספר [מבי"ט] שבת ח; וראה מגיד משנה שם יב).

במין אחד

בברירה במין אחד, נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים, שבמין אחד אין ברירה, ואפילו חתיכות גדולות מקטנות (תרומת הדשן נז; רמ"א או"ח שיט ג), אלא אם קצת מהן ראויות לאכילה רק על ידי הדחק, כגון שבורר העלים המעופשים, שפטור אבל אסור מדרבנן, וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת (מגן אברהם שם סק"ה. וראה שו"ע הרב שם ד).

• ויש מי שאומר שאף במין אחד יש איסור ברירה (ט"ז שם סק"ב, וראה משנה ברורה ס"ק טו שאחרונים חולקים עליו^[8]).

ברירה שלא בין המינים

היו שני מינים ובורר משניהם יחד, כגון הגדולות מתוך הקטנות, מותר, הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חברו (תרומת הדשן נז; רמ"א או"ח שיט ג).

הגדרת שני מינים

• שני מיני דגים נקראים שני מיני אוכלים, אף שהחתיכות גדולות וכל אחת ניכרת לעצמה (תרומת הדשן נז; רמ"א או"ח שיט ג).

• חלבון וחלמון של ביצה - יש אומרים ששני מינים הם (ב"ח או"ח שיט י; לבוש שם טו); ויש אומרים שנקראים מין אחד (מגן אברהם שם ס"ק טז. וראה להלן: משמר).

• בשר צלי ומבושל נחשבים לשני מינים, וכן בשר של כמה מיני עופות (חיי אדם טז ה).

• פירורי מצה וקמח מצה, הם שני מינים (מגן אברהם או"ח תקד סק"ט. וראה פרי מגדים שיט במשבצות זהב סק"ב).

כל שחלוקים בטעמם או בשמם, הם שני מינים (פרי מגדים שם באשל אברהם סק"ה).

איסור והיתר במין אחד

מין אחד שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כגון פירות ערלה המעורבים בפירות היתר, הסתפקו אחרונים אם הם כשני מינים או כמין אחד (מנחת חינוך מוסך השבת ז. וראה להלן: ניקור).

משמרת - סינון

סינון במשמרת - תולדת בורר

משמרת - שנותנים לתוכה שמרי יין כדי שיטפטף מהם היין - נחלקו תנאים אם מותר לתת לתוכה בשבת את השמרים: רבי אליעזר מתיר אם היתה המשמרת תלויה מערב שבת, וחכמים אוסרים (שבת קלז ב).

הלכה כחכמים (רמב"ם שבת ח יד; טוש"ע שיט ט). ואם שימר, חייב חטאת (שבת קלח א; רמב"ם שם).

ונחלקו אמוראים משום מה חייב:

• רבה אמר משום תולדת בורר, שדומה לבורר שנוטל אוכל ומניח פסולת (שבת שם).

• ורבי זירא אומר משום תולדת מרקד (ראה ערכו), שדומה למרקד שהפסולת מלמעלה והאוכל מלמטה (שם).

ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שרבה סובר שיש בו גם חיוב מרקד וגם חיוב בורר, ולכן חייב בין אם התרו בו משום מרקד ובין אם התרו בו משום בורר (ראה ערך התראה), ורבי זירא סובר שחיובו רק משום מרקד ולא משום בורר (רש"י שבת שם ד"ה דנוטל; ר"ן על הרי"ף שם נו ב ד"ה משום; רמב"ם שבת ח יא, ראה בית יוסף או"ח שיט בדעתו).

• ויש סוברים שרבה מחייב משום בורר בלבד, ורבי זירא מחייב משום מרקד בלבד (רבינו חננאל שבת שם; תוספות שבת עג ב ד"ה משום זורע. וכדבריהם מבואר בירושלמי שבת ז ב. וראה באור הלכה או"ח שיט ט בדעת הרמב"ם).

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כרבה (רמב"ם שם, ראה בית יוסף שם; מאירי שבת שם), ויש פוסקים כרבי זירא (רבינו חננאל שבת שם).

מותר לתת בערב שבת שמרים לתוך המשמרת, שהיין יזוב מהם בשבת (אור זרוע ב נט; דרכי משה שיט אות יד).

נתינת מים על השמרים

נותנים מים על גבי השמרים בשביל שיצלו (שבת קלט ב; רמב"ם ח יד). ונחלקו בפירושו:

• יש שפירשו שמותר לתת מים בשבת על שמרים שבמשמרת מערב שבת, כדי שיהיו צלולים ויזובו כל יינם (רש"י שם ד"ה נותנין; רע"ב שם כ ב, בפירוש א; טוש"ע או"ח שיט ט, וראה שם במשנה ברורה).

• ויש שפירשו שנותנים מים על שמרים שנשארו בחבית, שיקלטו טעם היין, ומוציאים אותם בשבת ושותים, ואין בזה משום בורר (רע"ב שם, בפירוש ב; המיוחס לר"ן לשבת שם, בשם ה"ר יונתן).

סודר , כפיפה מצרית , יין צלול , ובשעת הגתות

כמה אופני היתר יש בסינון, ששנינו שמותרים בשבת:

• מסננים את היין בסודרים (שבת קלט ב), ובלבד שלא יעשה גומא בסודר בפי הכלי (גמרא שם), שלא יעשה כדרך חול (רש"י שם ד"ה שלא, וראה שם עוד טעם).

• וכן בכפיפה מצרית (משנה שבת שם) - סל נצרים (רש"י שם ד"ה כפיפה; רע"ב שבת כ ב) - ובלבד שלא יגביה הסל מקרקעית כלי התחתון טפח (גמרא שם), שלא יהיה כאהל [ראה ערכו] (רש"י שם ד"ה שלא), או כדי שיעשה שינוי והיכר (ר"ן על הרי"ף שם נז ב ד"ה ובלבד; שו"ע או"ח שיט יב).

• נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת; אבל עכורים לא, שהרי זה כבורר (שבת שם).

• בשעת הגיתות, שהיינות עכורים ושותים אותם בשמריהם, מותר לערבב חבית בשמריה ונותן לתוך המשמרת (שבת שם). יש אומרים משום שגם בלי הסינון שותים אותם אין כאן תיקון (רש"י שם ד"ה בין); ויש אומרים לפי שכל זמן שהוא תוסס עדיין לא נפרדו השמרים מהיין כל כך, וכל היין כגוף אחד הוא (רמב"ם שבת ח יד).

הראשונים נחלקו בפירוש היתרים אלו. לדעת רוב הראשונים שלשה חילוקים בדבר:

• צלולים לגמרי מותר לסנן במשמרת, וכן עכורים בשעת הגיתות.

• עכורים קצת, שרוב בני אדם אינם שותים כך, מותר לסנן בסודרים וסל, אבל לא במשמרת.

• עכורים לגמרי, או מעורבבים עם שמריהם, שאין שותים אותם כך כלל, אסור לסננם אפילו בסודרים וסל (ר"ן על הרי"ף שבת נז ב; רשב"א שבת קלט ב ד"ה ומסננין, וראה מגיד משנה שבת ח יד; בית יוסף או"ח שיט י, בדעת רש"י; טוש"ע שם י; שו"ע הרב ושאר אחרונים).

ויש מהראשונים הסוברים לחלק באופן זה:

• צלולים מותר לסנן רק בסודרים או בסל, אבל במשמרת אסור, כיון שאפשר לבוא בה לידי חיוב חטאת אם יתן שם עכורים.

• עכורים אף בסודרים אסור, כיון שאפשר לבוא לידי חיוב חטאת אם יתנם במשמרת (רמב"ם שבת ח יד, ראה בית יוסף שם בדעתו).

נראה כמשמרת

לא יתן בפי הכלי שממלא בו קשין וקיסמים בחזקה, אף שהשמרים עוברים שם, כיון שקיסמים וטינופת אינם עוברים, דומה למשמרת (שבת קלט ב, ורש"י שם ד"ה לא; טוש"ע או"ח שיט יג). וכן כשנתן הקשין והקיסמים בערב שבת, לא יריק ממנו היין בשבת (ר"ן שם, וראה משנה ברורה שם סק"נ).

סינון מים שיש בהם תולעים

מים שיש בהם תולעים, מותר לשתותם על ידי מפה, שבורר הוא תיקון הדבר קודם אכילה או שתיה, אבל לא כשמעכב שלא תכנס הפסולת לפיו, שאין זה מעין מלאכה כלל (שו"ת הרא"ש כב ט; שו"ע או"ח שיט טז. וראה ערך מלבן אם יש בזה חשש של כיבוס וסחיטה^[9]).

מחבץ

הפרדת נוזלי החלב

המחבץ חייב משום בורר (שבת צה א), ותולדת בורר הוא (רמב"ם שבת ז ו, ושם ח יא; טוש"ע או"ח שיט יז).

ישנן מספר צורות של הפרדת הנוזלים בחלב הנקראות מחבץ:

• נתינת קיבה בחלב כדי להעמידו, שמפריד הקום - נסיוב החלב (רש"י נדרים נא ב ד"ה מתני') - מן החלב (רמב"ם שבת ז ו; פירוש א' ברש"י שבת שם ד"ה המחבץ; מגן אברהם שם ס"ק יח. וראה ערך חלב).

• שעושה כמין כלי גמי, ונותן הקום בתוכו, ומי החלב נוטפים מתוכו (רש"י שם; מגיד משנה שבת ח יא; מגן אברהם שם).

אף על פי שהקום והחלב הם מין אוכל אחד, ואין כאן פסולת כלל, הואיל והם דברים לחים שמתערבים יפה והוא מפרידם יש בזה משום בורר (שו"ע הרב שם כה, על פי מגיד משנה שביתת עשור א ג).

צורות נוספות:

• הוצאת חמאה מן החלב (שו"ת הריב"ש קכא; המפרש בשו"ע שם).

• העמדת חלב במקום חם או להוסיף לו חומץ, כדי שתיעשה גבינה (חיי אדם טז יא).

הפרדת אוכל מנוזלים

דיני הפרדת נוזלים מהאוכל - מחבץ, הוזכרו בדברים נוספים:

• נותנים שומשמים ואגוזים לדבש, אבל לא יחבצם בידו (רמב"ם שבת כא יז; שו"ע או"ח שיט יז), להפריד אותם מן הדבש (משנה ברורה שם ס"ק סו^[10]).

• מחבץ אדם מעשה קדרה ואוכל (תוספתא [ליברמן] שבת יב יד), היינו שמפריד בכף המאכל העב מן הרוטב, שדרך אכילה היא בכך ואינו בורר (משנה ברורה שיט ס"ק סו. וראה מנחת בכורים שם פירוש אחר).

קילוף, ניקור ועירוי

קילוף

הקולף שומים ובצלים ומסיר אותם מקליפותיהם, חייב משום בורר (ירושלמי שבת ז ב; רמ"א או"ח שכא יט), ודוקא כשקולף להניח, אבל לאלתר מותר (סמ"ג לאוין סה מלאכת לש; סמ"ק רפב; בית יוסף או"ח שם; רמ"א שם).

והוא הדין בקולף תפוחים (מגן אברהם שם סק"ל) ואגוזים ושקדים וכיוצא בהם (משנה ברורה שם ס"ק פד); ויש שכתב שתפוחים, שדרך רוב העולם לאכלם עם הקליפות בלי דחק, מותר אף בקולף להניח (פרי מגדים באשל אברהם שם^[11]).

הטעם שקילוף מותר לאלתר, אף על פי שגם בשני מיני אוכלים כשבורר אחד מהשני הרי זה כבורר פסולת מאוכל (ראה לעיל: בשני מיני אוכלים):

• יש שכתבו, ששני מיני אוכל נחשבים כפסולת ואוכל משום שהם שני מינים, אבל כאן הכל מין אחד, אלא שהאוכל נמצא בתוך קליפתו שהיא השומר שלו, ותיקון האוכל הוא, ואין על זה שם מלאכה (ים של שלמה ביצה א מב)^[12].

• ויש שכתבו, שכיון שאי אפשר להגיע אל האוכל מבלי להסיר את הקליפה, לכן הקילוף נחשב דרך אכילה ולא מלאכה, אבל כשמקלף כדי להניח אין זה דרך אכילה, ולכן חוזר ונחשב כמלאכת בורר (ביאור הלכה או"ח שכא יט, בשם מאמר מרדכי; חזון איש או"ח נד ד)^[13].

ניקור בשר

בניקור (ראה ערכו) בשר מגידי החֵלב שבו - אין משום בורר (הגהות מיימוניות יום טוב ג ב, בשם ראבי"ה; מרדכי ביצה תרסב; מאירי שבת קלד א), ולכן מותר לנקר את הבשר בשבת כשרוצה לאכלו כשהוא חי (אגלי טל בורר יא^[14]). וכמה טעמים נאמרו בדבר:

• שאין ברירה אלא בדבר המעורב, אבל כאן כל אחד מהם קבוע ועומד בפני עצמו (מגן אברהם או"ח תק ס"ק יב, לפירוש א).

• שהבשר והחלב הם מין אחד, אלא שאיסור מונח על החלב ("אריא רביע עליה" (אריה רובץ עליו. משל לאיסור המוטל על דבר, שמכל מקום הדבר מצד עצמו ראוי לשימוש. וראה ערכו)), ובשביל כך אינו נקרא פסולת (מגן אברהם שם; שו"ע הרב שם יח. וראה לעיל: איסור והיתר במין אחד).

• כיון שאי אפשר בענין אחר - אינו בורר (הגהות מימוניות שם, להבנת התרומת הדשן פ, וט"ז שם סק"ד). שבמקום שצריך לברור, אם אפשר לברור מבלי שיעסוק בפסולת, אסור לעשות בדרך ברירה, אבל כשאי אפשר בצורה אחרת, כמו בניקור, אין זה בורר^[15] (ט"ז שם).

סינון על ידי עירוי מכלי

מותר לערות בנחת מהכלי, כך שהפסולת תישאר בכלי, ובלבד שיזהר להפסיק כשנפסק הקילוח ומתחיל לטפטף מתוך הפסולת, שאם לא יפסיק, מוכח שהוא בורר, אבל בהתחלה כשאין הפסולת ניכרת, אינו בורר (טוש"ע או"ח שיט יד, על פי שבת קלט ב).

ואם דעתו לשתות לאלתר אינו צריך להפסיק, שהרי זה כבורר אוכל מתוך פסולת בידו לאכול לאלתר (ראה לעיל: אופני הברירה^[16]), שאף שמערה מהכלי, עיקר הברירה נעשה בידיו (מגן אברהם שם ס"ק טו; שו"ע הרב שם יח, על פי רי"ף שם נז ב), ואם נתן קיסמים בפי הכלי שמערה בתוכו כדי שיסתנן, אפילו לאלתר אסור אם אינו מפסיק בניצוצות, שהרי זה כבורר על ידי כלי (מגן אברהם שם, על פי הרי"ף שם).

עירוי הפסולת

אסור לערות כל השומן הצף על גבי תבשיל, אפילו כדי לאכול התבשיל לאלתר, שהם שני מיני אוכלים, והמין שאוכל לאלתר נקרא אוכל והשני פסולת (ראה לעיל: שני מיני אוכלים), וכשמערה השומן הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל (מגן אברהם או"ח שיט ס"ק טו; שו"ע הרב שם יט). ואם מערה עם השומן גם קצת מן הרוטב - מותר (משנה ברורה שם ס"ק נג, בשם אחרונים).

בדברים שאינם נאכלים

צרורות וקנים

אף בדברים שאינם נאכלים יש תורת ברירה, והרי שבירר צרורות גסים מתוך רגבים חייב משום בורר (רש"י שבת עד ב ד"ה שבע חטאות), וכן הבורר קנים גרועים מיפים (רש"י שם ד"ה חייב; ט"ז או"ח שיט ס"ק יב).

כלים ובגדים

וכשם שבאוכלים בשני מינים נקרא בורר כשבורר מין אחד מחברו, כך בכלים אם היו לפניו שני מיני כלים מעורבים ורוצה לברור מין אחד כדי להשתמש בו, הרי מין זה חשוב כאוכל, והשני שמניח חשוב כפסולת, וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת ולא להיפך, ולהשתמש בו לאלתר (שו"ע הרב או"ח שיט ח). ויש שכתב שבכלים אין הבדל בין אוכל מפסולת, או פסולת מאוכל, ולעולם הוא בורר (תפארת ישראל כלכלת שבת, בורר).

וכן הבורר ספר מתוך ספרים, או בגד מתוך בגדים (מסגרת השלחן פ, וראה שביתת השבת בורר יג).

דוגמאות מצויות לכך: משחקים שיש למיינם לפי צורות או צבעים וכדומה, אסור למיין על מנת לסדרם במקומם, אבל מותר על מנת להשתמש לאלתר (ראה ארחות שבת א עמ' קכט); מעילים התלויים בצפיפות אסור להסיר את המעילים העליונים כדי לחפש אחר מעילו, אלא רק להזיזם לצדדים (ראה שם קפב).

ויש מהאחרונים שחולק על כל זה וסובר שבכלים ובגדים אין תורת ברירה כלל, שבורר הוא בדבר הבלול ומשתמשים בו כשהוא בלול, אבל כלים ובגדים כל אחד עומד בפני עצמו, ותשמישם הוא בכל אחד בפני עצמו, אין בהם ברירה כלל (אור שמח שבת ח יא).

שיעור כבמלאכת הוצאה

שיעור הברירה להתחייב עליה בדברים שאינם אוכלים הוא לא בכגרוגרת, אלא בכל דבר ודבר כשיעורו במלאכת הוצאה כך שיעורו בברירתו (מנחת חינוך מוסך השבת ז. וראה ערך מוציא).

הערות שוליים