מיקרופדיה תלמודית:בזוי מצוה

הגדרה^[1] - איסור לבזות דבר של מצוה

בעשיית מצוה

המקור

בכיסוי הדם נאמר: וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז יג), ודרשו: במה ששפך - דהיינו בידו (רש"י חולין פז א ד"ה במה ; רמב"ם שחיטה יד טז), או בסכין או בכלי (רמב"ם שם) - בו יכסה; שלא יכסנו ברגל, שלא יהיו מצוות בזויות עליו (ספרא אחרי מות ח יא; חולין שם; רמב"ם שחיטה שם; טוש"ע יורה דעה כח ו). דהיינו שלא יעשה את המצוה דרך בזיון (ראה טור אורח חיים סי' כא), "ואין הכבוד לעצמן של מצוות, אלא למי שציוה בהן ברוך הוא" (רמב"ם שם).

ומכאן למדים לכל אופני איסור ביזוי מצוה, שאסור לעשות את המצות דרך בזיון (שבת כב א, ורש"י ד"ה דם). איסור זה הוא מן התורה, שהדרשה "ושפך וכיסהו" דרשה גמורה היא (שאגת אריה מ; פני יהושע ביצה ל ב; חיי אדם סח ב).

החומר

אף החומר שממנו נעשה המצוה לא יהיה מדברים פחותים, ולכן אין עושים ציצית מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מהנימים הנתלשים מהבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד (רמב"ם ציצית א יא; טוש"ע או"ח יא ה), משום בזוי מצוה (כסף משנה שם, ובית יוסף שם; שו"ע שם); ואף בדיעבד פסול (ט"ז שם סק"ד).

הכלי

אף הכלי שבו עושים את המצוה לא יהיה בזוי, ולכן אסור להדליק נר של חנוכה בנר ישן (מסכת סופרים כ א), אם הנר הוא של חרס (טוש"ע או"ח תרעג ג). ואם הדליק בנר של חרס לילה אחד - נעשה ישן, ואין מדליקים בו לילה אחר אלא לוקח חדשים בכל לילה (טוש"ע שם), לפי שחרס נמאס בהדלקה בו, והרי זה ביזוי מצוה (נחלת יעקב למסכת סופרים שם; משנה ברורה תרעג ס"ק כט).

שימוש במצוה

נר חנוכה

נחלקו אמוראים בשימוש בנר חנוכה: יש סוברים שאסור להשתמש לאורה, ואפילו להרצות מעות כנגד נר חנוכה אסור, משום שיש בשימוש לאורה משום ביזוי מצוה (שבת כא ב, כב א). ואף על פי שלא נראה כנהנה ממנו, שמרחוק הוא מרצה אותן - אסור (רמב"ן ורשב"א ומאירי שבת שם); או שאף על פי שאין זה תשמיש קבוע, שהרואה יאמר לשם תשמיש זה הדליקה ולא לשם מצוה, אלא תשמיש עראי הוא, ולא הדליקה לשם כך, מכל מקום אסור, לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהן יפה, והרי זה תשמיש של גנאי (רא"ש שבת ב ו).

ויש סוברים שמותר להשתמש לאורה (שבת שם). הלכה שאסור להשתמש לאורה (רמב"ם חנוכה ד ו; טוש"ע או"ח תרעג א).

יש אומרים שאפילו תשמיש של מצוה, כגון לאכול סעודת שבת, או ללמוד בספר לאורה, אסור, שגם זהו ביזוי מצוה, שנראה שמצוה זו לא חביבה עליו, ולכן משתמש בה למצוה אחרת (רמב"ן ור"ן שבת כא ב; טוש"ע או"ח תרעג א); ויש אומרים ששימוש למצוה אינו ביזוי, ומותר (בעל המאור שבת שם; טור שם בשם בעל העיטור; המחבר בשו"ע שם בשם ויש מי שמתיר)^[2].

מעשר שני

אין שוקלים דינרים כנגד דינרים שחילל עליהם מעשר שני, משום ביזוי מצוה. ואפילו כאשר בדעתו לעשות גם בדינרים האחרים מצוה, לחלל אף עליהם מעשר שני - אסור, שמא לא ימצאם טובים, או ימצאם יתרים על המשקל, ויחוס עליהם ולא יחלל מעשר שני עליהם, ונמצא שביזה מצוה שלא לצורך מצוה (שבת כב ב, ורש"י ד"ה לא; ר"ש מעשר שני א א).

דיו של ספר תורה

אף על פי שמותר ליטול דיו מן אות הכתובה בספר תורה כשצריך לדיו לכתוב אות אחרת (ראה רמ"א בשו"ע יו"ד רעד ה), אסור ליטול דיו בשביל לכתוב דבר של חול, שזהו ביזוי מצוה, כהדלקה מנר לנר (ט"ז יו"ד שם סק"ג, וש"ך שם סק"ה). והוא הדין שאסור ליטול דיו מאות שבשם הקודש בשביל אות אחרת בספר תורה (ש"ך שם).

ארבע מינים

אסור להריח ב"הושענא" – הדס - בעודה במצותה, וכן אתרוג של מצוה אסור לאכלו, משום ביזוי מצוה (שאילתות שלח קכו). ואפילו בחול המועד אסור (העמק שאלה לנצי"ב שם).

ציצית

וכן חוטי ציצית, כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם, כגון לקשור בהם איזה דבר, משום ביזוי מצוה (שאילתות שם; שו"ע או"ח כא א). ואפילו בזמן שאינו לובשם אלא מונחים בקופסא (ב"ח שם; פרי מגדים משבצות זהב כא סק"ב; משנה ברורה שם סק"ד, וביאור הלכה ד"ה אבל)^[3].

ויש מי שחולק וסובר שאין בחוטי ציצית משום ביזוי מצוה, כיון שאינו מקיים באותה שעה את המצוה (טור או"ח כא), שהרי אינו לבוש בהם עתה (ב"ח שם).

לאחר שנפסקו הציציות מהטלית, לדברי הכל מותר לעשות בהן כל צרכיו (שאילתות שלח קכו).

סוכה

אף במצוה שזוהי מצותה להשתמש בה, כגון סוכה שמצוה לאכול ולישן בה, אין להשתמש בה שימוש של גנאי ומיאוס, משום ביזוי מצוה. לפיכך אין משהים כלי אכילה בסוכה אחר האכילה, מפני שהם נמאסים (סוכה כט א, ורש"י ד"ה במטללתא); וכן לא ישטוף הקערות והקדירות לאחר האכילה, ולא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, שלא יהיו המצוות בזויות עליו (בית יוסף תרלט א, בשם ארחות חיים; רמ"א בשו"ע שם א).

מנהג בזיון

תפילין

אסור לנהוג מנהג בזיון בדבר מצוה, ולכן אסור לישון בתפילין, בין שינת קבע ובין שינת עראי, שמא יפיח בהן (ברכות כג ב, ורש"י ד"ה ולא; רמב"ם תפילין ד טו), והרי זה ביזוי מצוה (שאגת אריה מ).

טלית

יש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, ושלא יכבסנו גוי, שלא יהיו מצוות בזויות עליו (כלבו הלכות ציצית כב; בית יוסף ורמ"א בשו"ע או"ח כא ג בשמו); ונהגו להקל (בית יוסף ורמ"א שם).

יש להיזהר כשאדם לובש טלית שלא יגררו הציציות על גבי קרקע, משום ביזוי מצוה (שו"ע או"ח כא ד).

נפסקו חוטי הציצית מהטלית מותר לזרקם לאשפה (רמב"ם ציצית ג ט; טוש"ע כא א); ויש אומרים שאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון, לזרקם במקום מגונה (רמ"א בשו"ע שם).

בית כנסת

אסור לשטוח בגדים באויר בית הכנסת (ירושלמי מגילה ג ג) משום ביזוי מצוה (שו"ת דברי חיים א ג).

ביזוי מצוה והידור מצוה

בביזוי מצוה והידור מצוה, כגון שהתחיל להתעסק במצוה, ואחר כך נזדמן לו לקיימה בהידור יותר, שאם יקיים ההידור יהיה ביזוי למצוה הקודמת, כמו מי שהדביק לכותל נרות שעוה למצות נר חנוכה, ובעוד שהוא עוסק בהם הביאו לו שמן זית, נחלקו אחרונים מה מהם נדחה:

יש סוברים שהידור מצוה של שמן זית אינו דוחה איסור של בזוי מצוה של נרות הראשונים (שו"ת שבות יעקב א לז); ויש חולקים וסוברים שאיסור ביזוי מצוה נדחה מפני הידור מצוה; או שאין בזה משום ביזוי מצוה כשמניחה בשביל לקיים המצוה בהידור (שו"ת חכם צבי מה)^[4].

ביטול מצוה

טלית

המוכר טלית מצוייצת לישראל, אסור לו להוציא ממנה הציציות, כיון שמבטל המצוה מהציצית, והרי זה בזיון למצוה (שאילתות שלח קכו; מג"א או"ח טו סק"ב).

מזוזה

וכן אסור ליטול מזוזה מהבית כשיוצא ממנו, שמבטל את המצוה מהמזוזה, ובזיון מצוה הוא (שאילתות שם).

סוכה

אוכלים ומשקים שתולים בסוכה כדי לנאותה, אסור להסתפק מהם בעודם תלויים בסוכה כל שבעה ימי החג, משום ביזוי מצוה (שבת כב א), שכשמבטל המצוה ועושה דבר רשות ממנה הרי זה ביזוי מצוה (רמב"ן שם).

נפלו הנויים - יש סוברים שאין בשימוש בהם משום ביזוי מצוה, כיון שאינם עוד במצותם, ולכן אם נפלו בחול המועד, שאין בו משום איסור מוקצה, מותרים באכילה (תוס' שבת שם ד"ה סוכה; הגהות אשר"י על הרא"ש שבת ב ז); ויש סוברים שאפילו כשנפלה הסוכה ונוייה, אסורים הנויים משום ביזוי מצוה, שהוא צריך לחזור ולבנותה ולעטרה בנוייה, ולכן הרי זה ביזוי מצוה כשמשתמש בהם (רמב"ן שבת מה א).

התנה עליהם בשעה שתלאם, ואמר: איני בודל מהם כל בין השמשות, הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה, שלא חלה עליהם קדושת הסוכה ואינם נחשבים כמותה, מכיון שלא הקצה אותם לכך (ביצה ל ב; רמב"ם סוכה ו טז; שו"ע או"ח תרלח ב); ויש סוברים שמכל מקום כל זמן שהם תלויים אסורים משום ביזוי מצוה (שו"ת הרא"ש כד ט).

הערות שוליים