מיקרופדיה תלמודית:בין המצרים

הגדרה^[1] - שלושת השבועות שבין שבעה-עשר-בתמוז לתשעה-באב

הרקע והשם

משהובקעה העיר ירושלים ועד שחרב בית המקדש היו עשרים ואחד יום, שבשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר (ראה ערך שבעה עשר בתמוז), ובתשעה באב חרב הבית (ראה ערך תשעה באב). ונתנו סימן לדבר: מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה (ירמיהו א יא) - מה הלוז הזה משהוא מוציא את נצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום, כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום (ירושלמי תענית ד ה).

הימים הללו נקראים "בין המצרים", על שם הכתוב: כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים (איכה א ג), ואמרו: "בין המצרים", בימי הצרות, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (איכה רבה (וילנא) א כט).

שלושת השבועות נחלקים לשש תקופות: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב; מראש חודש אב עד שבוע שחל בו תשעה באב; שבוע שחל בו תשעה באב; ערב תשעה באב; תשעה באב; י' באב.

משבעה עשר בתמוז עד ראש חודש אב

בתלמוד לא מצינו דינים מיוחדים לימים שמשבעה עשר בתמוז עד ראש חדש אב, אבל בגאונים וראשונים הוזכרו כמה מנהגי אבלות:

תענית

יש פרושים שמתענים משבעה עשר בתמוז ואילך (טוש"ע או"ח תקנא טז), ואמרו בשם גאונים שהם הם הימים האמורים בדניאל שהתענה שלשה שבועות (שבלי הלקט רסג, בשם רב סעדיה גאון; טור שם, בשם יש אומרים), שנאמר: בַּיָּמִים הָהֵם וגו' הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים, לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי (דניאל י ב-ג. שבלי הלקט שם)^[2].

אכילת בשר ושתיית יין

יש שנזהרים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין באותם הימים, פרט לשבתות ולסעודות מצוה (סידור רש"י סי' תה; כלבו ריש סי' סב; שבלי הלקט שם; הגהות מימוניות שבועות יב יב; טור שם; שו"ע שם ט), ומספר טעמים נאמרו בדבר:

• על שם הכתוב שם: וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי (דניאל י ג. שבלי הלקט שם).

• שבשבעה עשר בתמוז בטל התמיד (משנה תענית כו ב), ובטל ניסוך היין (כלבו סב, בשם ה"ר אשר).

• לפי שאין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים קט א), ומשום צער חורבן שבבין המצרים נמנעים מזה (מהרי"ל, הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב ה, בהג"ה)^[3].

נישואין

נוהגים שאין נושאים נשים משבעה עשר בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב (ספר המנהגים (טירנא), תמוז; רמ"א או"ח תקנא ב; שדי חמד, בין המצרים א), שאין זה סימן טוב, ועוד שלא יהא נראה כאינו חושש להתאבל על ירושלים (ב"ח שם).

ואין חילוק לענין זה אם כבר קיים מצות פריה ורביה, אם לאו (ב"ח שם).

אירוסין ושידוכין

מותר להתארס ולהשתדך בימים אלו (מגן אברהם שם סק"י; דרך החיים קכט; משנה ברורה שם ס"ק יט, ושער הציון שם ס"ק כו).

אכן נחלקו הדעות אם מותר לסעוד סעודת אירוסין ושידוכין: יש אוסרים (מגן אברהם שם); ויש מתירים (דרך החיים שם; משנה ברורה ושער הציון שם).

ריקודים ומחולות

אסור לעשות ריקודים ומחולות משבעה עשר בתמוז ואילך (מגן אברהם שם סק"י; אליה רבה שם סק"ו), ואפילו בשעת אירוסין (אליה רבה שם).

תספורת

האשכנזים נוהגים שלא להסתפר משבעה עשר בתמוז ואילך (ספר המנהגים שם; רמ"א שם ד), וכיון שאינו אלא מנהג לא החמירו באבל שחל יום השלושים שלו בשמונה עשר בתמוז, שקודם לכן לא יכול להסתפר מחמת האבלות (ב"ח שם).

נטילת ציפורנים

בנטילת ציפורנים לא נהגו איסור (ט"ז שם ס"ק יג).

ברכת שהחיינו

יש מהחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין המצרים, כי אמרו איך נברך שהחיינו וגו' לזמן הזה (ספר חסידים (מרגליות) תתמ), והזמן הוא של פורענות (מגן אברהם שם ס"ק מב), וטוב ליזהר בדבר (שו"ע שם יז)^[4].

בשבתות שבין המצרים יש מתירים לברך שהחיינו (ספר חסידים שם, בשם יש מברכים; לבוש שם נא); ויש אוסרים (כן משמע בספר חסידים שם, בשם החכמים; שער הכוונות פט ב; מגן אברהם שם ס"ק מב, בשם כתבי האר"י).

ראש חדש אב דינו כשבת (שער הכוונות שם).

על פדיון-הבן שאירע בין המצרים יברך שהחיינו ולא יחמיץ המצוה (שו"ת מהרי"ל לא; שו"ע שם), והוא הדין בברית-מילה (צפיחית בדבש לג).

ויכול גם לאכול מייד לאחר מכן פרי חדש, אם כיוון בברכה לפטור גם אותו (צפיחית בדבש שם).

וכן על פרי שלא ימצא אחר תשעה באב, יברך שהחיינו ולא יחמיץ המצוה (שו"ת מהרי"ל שם; רמ"א שם); אכן לדעת המתירים לברך בשבת אין היתר לברך בחול אלא בפרי שבשבת לא יהיה בנמצא ואם יקחהו בחול יתקלקל עד השבת (מגן אברהם שם ס"ק מד).

גם בעשירי באב אין לברך שהחיינו, שבו נשרף בית המקדש (יוסף אומץ נז; קיצור שלחן ערוך קכד כ).

דברים מיוחדים שיש להיזהר מהם בימים הללו

צריך להיזהר משבעה עשר בתמוז ואילך:

• שלא לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות ביום, שבהם השד קטב מרירי שולט (הגהות מימוניות תעניות ה יב, על פי איכה רבה א כט; שו"ע או"ח תקנא יח).

• שלא לילך בין חמה לצל (שבלי הלקט רסג, על פי איכה רבה שם).

• ושלא יכו מלמדי תינוקות את התלמידים באותם הימים (שבלי הלקט שם, והגהות מימוניות שם, על פי איכה רבה שם; שו"ע שם).

הפטרה

כשחל ראש חדש אב בשבת, מבואר בגמרא שמפטירים: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי (ישעיהו א יד. מגילה לא ב), ואין המנהג כן (תוספות שם ד"ה ראש; רשב"א שם), מפני שבשבתות של בין המצרים נוהגים להפטיר שלש הפטרות העוסקות בפורענות (תוספות שם, על פי הפסיקתא; רשב"א שם, על פי הפסיקתא ותקנת הראשונים), ושתי שיטות בדבר:

• יש הנוהגים להפטיר בהפטרות שסימנן דש"ח (מהרי"ל, הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב): דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ (ירמיהו א א); שִׁמְעוּ דְבַר ה' (שם ב ד); חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ (ישעיהו א א. תוספות שם, בשם הפסיקתא; רשב"ם שם, על פי הפסיקתא ותקנת הראשונים; טוש"ע או"ח תכח א), וכן מנהג האשכנזים והספרדים.

• ויש הנוהגים להפטיר בהפטרות שסימנן דח"א: דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ (ירמיהו א א); חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ (ישעיהו א א); אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה (שם כא. רמב"ם תפלה יג יט, בשם נהגו העם), וכן מנהג התימנים.

ויש שלא נהגו כלל בהפטרות הללו, אלא מפטירים מענין הפרשה (רמב"ם סדר התפילות, בשם נהגו רוב העם)^[5].

משנכנס אב

שמחה

משנכנס אב ממעטים בשמחה (משנה תענית כו ב; רמב"ם תעניות ה ו; טוש"ע או"ח תקנא א), דהיינו שאין עוסקים כלל בעניני שמחה (ערוך השלחן שם א).

בניה ונטיעה

ממעטים מעסקיהם מלבנות ולנטוע (ברייתא ביבמות מג א, ושם ב; ירושלמי תענית ד ו; רמב"ם שם; טוש"ע שם ב), ודוקא בבנין ונטיעה של שמחה (ירושלמי תענית ד ו; תוספות יבמות שם א ד"ה מלישא וטור שם, בשם הירושלמי)^[6], כגון בית חתנות לבנו, או אבורנקי של מלכים (טוש"ע שם, על פי תענית יד ב) היינו אילן שצילו נאה ועשוי להסתופף בצלו (כן משמע ברש"י תענית שם ד"ה אבוורנקי, בלישנא אחרינא, וד"ה של מלכים), והוא הדין בנין שאינו עשוי אלא לנוי ולהרווחה (שו"ע שם; מגן אברהם שם סק"ז).

היה כותלו רעוע ונוטה ליפול - מותר (ירושלמי שם; טוש"ע שם), ואפילו היה כותל של בית חתנות (טוש"ע שם).

לצורך מצוה, כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות (רמ"א שם; מגן אברהם שם סק"ה) לצורך נשואין שיעשה אחר תשעה באב (משנה ברורה שם ס"ק יד).

משא ומתן

וכן ממעטים מעסקיהם מלישא וליתן (ברייתא ביבמות מג א, ושם ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שלא אסרו אלא בשל שמחה, כגון צרכי חופה (תוספות יבמות שם א ד"ה מלישא, בשם יש מפרשים),

• ויש אומרים שכל משא ומתן אסור, אפילו שאינו של שמחה, אלא שלא אסרו רק ריבוי משא ומתן, שימעטו בו מבשאר ימים (תוספות שם).

ובזמננו נהגו להקל בכל משא ומתן, שסומכים על הדעה שלא אסרו אלא בשל שמחה, ואצלנו כל המשא והמתן הוא כדי פרנסתנו (בית יוסף וב"ח שם), או לפי שיש עלינו מסים וארנונות הקילו בדבר (ט"ז שם סק"א. וראה משנה ברורה שם ס"ק יא).

דין ודברים

ישראל שיש לו דין עם עכו"ם ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע המזל של חודש זה לישראל (תענית כט ב). יש אומרים שכל החודש ישתמט (מגן אברהם שם סק"ב); ויש אומרים רק עד אחר ט' באב (קרבן נתנאל תענית שם).

נישואין ואירוסין

אסור מצד הדין לשאת נשים מראש חדש ואילך, אפילו בלא סעודה, ולעשות סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר (יבמות מג ב; טוש"ע שם), שבנשואין יש שמחה אף בלא סעודה, ובאירוסין בלא סעודה אין שמחה (גמ' שם).

תספורת וכביסה

בתספורת וכביסה נחלקו תנאים:

• יש אומרים שאסור לספר ולכבס מראש חודש ועד התענית (רבי מאיר בברייתא תענית כט ב), שנאמר: וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ (הושע ב יג), ו"חגה" היינו ראש חדש שנקרא מועד (גמ' שם כט ב - ל א, ורש"י שם ל א ד"ה וחגה).

• יש אומרים שאסור בכל חדש אב (רבי יהודה בברייתא שם כט ב), שדורשים בכתוב זה את המילה "חָדְשָׁהּ", שהוא כל החדש (גמ' שם ל א).

• ויש אומרים שאין איסור אלא בשבוע שחל בו תשעה באב (משנה תענית כו ב; רבן שמעון בן גמליאל בברייתא שם כט ב), בין לפני תשעה באב ובין לאחריו (גמ' שם ל א), שדורשים בכתוב זה את המילה "וְשַׁבַּתָּהּ", שהוא באותו שבוע (גמ' שם).

ההלכה כדעה הראשונה והשלישית לקולא, שאין איסור אלא באותו השבוע, אך האיסור עד תשעה באב בלבד (גמ' שם; רמב"ם תעניות ה ו; טוש"ע או"ח תקנא ג). ומכל מקום אשכנזים נוהגים להחמיר בכביסה כדעה הראשונה (רמ"א שם), ובתספורת משבעה עשר בתמוז ואילך (ראה לעיל).

מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו מראש חודש עד שבת (משנה ברורה שם ס"ק כט, בשם אחרונים).

בגדים חדשים

וכן נוהגים האשכנזים שלא ללבוש בגדים חדשים מראש חדש ואילך (רמ"א שם ו), בקל וחומר מכביסה שנוהגים בה איסור (באור הגר"א שם ו ד"ה ואנו), אף אם בירך על הבגד שהחיינו קודם שבעה עשר בתמוז (מגן אברהם שם ס"ק כא).

תפירת בגדים חדשים וקנייתם

נוהגים שלא לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים מראש חודש ואילך, שיש בבגדים חדשים משום שמחה, ומשנכנס אב ממעטים בשמחה (טור או"ח תקנא, בשם רשב"ט; שו"ע שם ז), והוא הדין שאסור לקנותם (רמ"א שם), אפילו שדעתו שלא ללבשם עד אחר תשעה באב (משנה ברורה שם ס"ק מט).

עשייתם לאחרים

וכן אומן ישראל אסור לעשותם לאחרים, בין בשכר ובין בחנם (בית יוסף שם; רמ"א שם), ונהגו להקל בזה (רמ"א שם), ואפילו כשעושה לצורך ישראל, אם נתנו לו קודם ראש חדש (מגן אברהם שם ס"ק כד).

רחיצה

מעיקר הדין אין הרחיצה אסורה אלא בתשעה באב בלבד (ראה ערך תשעה באב), אכן האשכנזים נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש ואילך (רוקח שי,שיב; טור שם, בשם אבי העזרי, שכן נהגו אבותינו; שו"ע שם טז, בשם יש נוהגים), ואפילו בצונן (תרומת הדשן קנ; בית יוסף שם).

אכן כשחל ראש חדש בערב שבת, אם הוא רוחץ תמיד בערב שבת לכבוד שבת, מותר לרחוץ אף כל גופו בחמין (ב"ח שם; ט"ז שם ס"ק טז; מגן אברהם שם סק"מ); ויש מתירים אף אם אינו רוחץ תמיד (כן משמע בערוך השלחן שם לה).

בערב שבת שלפני תשעה באב, נחלקו הדעות:

• יש אוסרים רחיצה, ומתירים רק חפיפת הראש בצונן ורחיצת פניו ידיו ורגליו בצונן (שו"ת מהרי"ל טו; רמ"א שם).

• ויש מקילים לחפוף ראשו בחמין, אם רגיל בכך בכל שבת (בית יוסף שם, בשם המהרי"ל; רמ"א שם, בשם יש מקילין), אבל לא בסבון (חיי אדם ח"ב קלג יט; מגן אברהם שם ס"ק מא).

• ויש מקילים לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין, אם רגיל בכך בכל שבת (חיי אדם שם).

וכן הנוהג לטבול בכל ערב שבת, מותר אף בערב שבת זו (מגן אברהם שם; ערוך השלחן שם).

נדה רוחצת וטובלת, שלצורך מצוה מותר (רמ"א שם)^[7], והוא הדין יולדת (מג"א ס"ק מ).

וכן אשה הלובשת לבנים (ראה ערך בדיקת אשה) יכולה לרחוץ מעט, כדרכה בשאר ימות השנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה (רמ"א שם).

אכילת בשר ושתיית יין

מצד עיקר הדין אין איסור באכילת בשר ושתיית יין אלא בסעודה המפסקת בערב תשעה באב (ראה ערך ערב תשעה באב), אכן נהגו האשכנזים (רוקח שי; הגהות מימוניות תעניות ה ו) והספרדים (כלבו סב) שלא לאכול בשר, ולבטל השחיטה, מראש חדש ואילך (רמב"ם שם, בשם יש מקומות), ומי שאוכל בשר במקומות שנהגו בו איסור פורץ גדר הוא וישכנו נחש (שו"ת הרשב"א א שו; שו"ע שם יא).

האשכנזים אף נוהגים שלא לשתות בו יין (רוקח שם; הגהות מימוניות שם).

בסעודת מצוה

בסעודת מצוה, כגון ברית מילה וסיום מסכת, אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה, אבל יש לצמצם, שלא להוסיף (רמ"א שם י) על האורחים, רק מי שבא מחמת קורבה או אהבת רעים, אבל מי שבא רק לאכול ולשתות - עבירה היא בידו (משנה ברורה שם ס"ק עו).

אם חלה סעודת המצוה בשבוע שחל בו תשעה באב, אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מנין מצומצם (רמ"א שם).

יין הבדלה וברכת המזון

אף הנוהגים שלא לשתות יין משנכנס אב, מותרים לשתותו ביין הבדלה וברכת המזון (שו"ת מהרי"ל טו, בשם רבותיו; שו"ע שם י); אכן המנהג להחמיר בזה: ברכת המזון מברכים ללא כוס (מגן אברהם שם ס"ק לב), ובהבדלה נותנים לתינוק - שאינו יודע להתאבל על ירושלים (מגן אברהם שם ס"ק לא) - לשתות, וכשאין תינוק ישתה בעצמו כוס של הבדלה (רמ"א שם).

בשבת

בשבת אוכלים בשר ושותים יין, ושוחטים בימי השבוע לצורך שבת, וכן לצורך חולה וסעודת מצוה (רמ"א שם ט).

שבת שלפני תשעה באב

השבת שלפני תשעה באב נקראת שבת חזון, על שם שמפטירים בה חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ (ישעיה פרק א. שו"ע או"ח תכח ח).

החלפת בגדים

מנהגים שונים בענין החלפת בגדים לכבוד שבת זו^[8]:

• יש שנהגו שלא להחליף כלל הבגדים, ואין בכך משום אבלות בשבת, שהרואה אומר אין לו בגדי שבת, ואין האבלות ניכרת (מהרי"ל, הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב ט).

• יש שנהגו לא להחליף הבגדים, מלבד הכתונת (מהרי"ל שם ז, בשם האגודה; רמ"א או"ח תקנא א), משום הזיעה (מגן אברהם שם סק"ד; משנה ברורה שם סק"ו).

• יש שנהגו להחליף מקצת הבגדים (ספר המנהגים (טירנא), תשעה באב, הגהות המנהגים פד, בשם הגהות מימוניות; מהרי"ל שם, בשם מהרא"ק).

• יש שנהגו להחליף כל הבגדים, מלבד בגד חשוב אחד (חתם סופר או"ח קנח, שכך מנהג פרנקפורט-דמיין).

• ויש שנהגו להחליף כל הבגדים, כמו בשאר שבתות השנה, שסוברים שבאי-החלפת הבגדים יש משום אבלות בשבת (סידור היעב"ץ, שער השלכת, שכך נהגו החכם צבי והיעב"ץ; מעשה רב קצז, שכך נהג הגר"א).

אב הרחמים

מהאשכנזים הנוהגים לומר "אב הרחמים" (ראה ערך הזכרת נשמות), יש שלא נהגו לאמרו בכל השנה, אלא בשבת שלפני שבועות ולפני תשעה באב בלבד (מהרי"ל, הלכות שבועות א, בשם בכל מדינת ריינוס).

שבוע שחל בו תשעה באב

כביסה

שבוע שחל בו תשעה באב, אסור לכבס (ראה לעיל. משנה תענית כו ב; רמב"ם תעניות ה ו; טוש"ע או"ח תקנא ג), ואפילו אין לו אלא חלוק אחד (תורת האדם לרמב"ן, האבל, אבלות ישנה, עמ' רמה במהדורת שעוועל, על פי גמ' שם כט ב; טוש"ע שם), ונחלקו אמוראים:

• יש אומרים שהאיסור אינו אלא לכבס וללבוש מיד, אבל לכבס ולהניח כדי ללבוש לאחר תשעה באב מותר (רב נחמן שם כט ב).

• ויש אומרים שהאיסור הוא אפילו להניח לאחר תשעה באב (רב ששת שם), וכן הלכה (כן משמע בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

וכן אסור ללבוש בגדים שכובסו קודם לכן (תורת האדם שם, על פי הגמ' שם; ר"ן שם; טוש"ע שם).

אסור לכבס בגדי הנכרים בשבוע זה (תרומת הדשן קנב; בית יוסף שם ה, על פי ירושלמי תענית ד ו; שו"ע שם), ואף על פי שמצד הדין מותר, שהרי אין איסור הכיבוס משום מלאכה אלא משום שמחה, וכשמכבס לנכרים אין לו שמחה, מכל מקום אסור משום מראית-העין (תרומת הדשן שם; ט"ז שם סק"ו; מגן אברהם שם ס"ק יט)^[9], ובמקום שהנכרים יש להם מלבושים אחרים, שניכר שהם של נכרים - מותר (מגן אברהם שם).

בחמישי בשבת מותרים לכבס מפני כבוד השבת (משנה תענית כו ב), שאם חל תשעה באב בערב שבת מותר לכבס ביום חמישי שלפניו (ברייתא שם כט ב), ואם לא כבס בחמישי יש מהתנאים שהתירו לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה (ברייתא שם), ואין הלכה כן (גמ' שם).

בגדים חדשים

אסור מעיקר הדין ללבוש בגדים חדשים בשבוע זה - בין לבנים בין צבועים, בין של צמר ובין של פשתן (תורת האדם לרמב"ן, האבל, אבלות ישנה, עמ' רמה במהדורת שעוועל; טוש"ע שם ו).

לאחר תשעה באב

בשבוע שחל בו תשעה באב אחר תשעה באב, נחלקו אמוראים: יש אוסרים (שמואל בתענית כט ב בגמ' שם; רבי יוחנן בירושלמי שם ד ו); ויש מתירים (רב בגמ' שם; רבי שמעון בן לקיש בירושלמי שם), וכן הלכה (רבא שם ל א; רמב"ם שם; טוש"ע שם ד).

חל תשעה באב באחד בשבת

לפיכך אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין קודם התענית, שהרי אינו שבוע שחל בו תשעה באב, ובין לאחר התענית (כן משמע בירושלמי שם; רא"ש שם ד לב; ר"ן שם; טוש"ע שם); ויש סוברים שאם חל בשבת ונדחה אסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום חמישי ויום שישי (סמ"ק צו; טור שם, בשמו; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר).

תספורת

שבוע שחל בו תשעה באב, אסור לספר (ראה לעיל. משנה תענית כו ב; רמב"ם תעניות ה ו; טוש"ע או"ח תקנא ג).

התספורת שאסרו היא בין השער שבראשו ובין כל שער שבו, ובזקן כל שמעכב את האכילה - מותר (תורת האדם לרמב"ן שם; טוש"ע שם יב-יג).

יש סוברים שלא אמרו שבחמישי מותר מפני כבוד השבת אלא בכביסה, אבל בתספורת אסור (אור זרוע ח"ב תיד, לגירסתו בירושלמי שם; מגן אברהם שם ס"ק יד), שבלאו הכי אין אנו רגילים להסתפר בכל שבוע (מגן אברהם שם); ויש מתירים אף בתספורת לכבוד שבת (תוספות שם ל א ד"ה ותרווייהו).

נטילת ציפורנים

יש אוסרים ליטול הציפורנים בשבוע זה (ט"ז שם ס"ק יג); ויש מתירים (מגן אברהם שם ס"ק יא), ולכבוד שבת וטבילת מצוה ודאי יש להתיר (מגן אברהם שם; משנה ברורה שם סק"כ, בשם אחרונים).

סיפור וכיבוס לקטנים

אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל תשעה באב בתוכה (בית יוסף שם יד, בשם הלכות שמחות; שו"ע שם) משום חינוך, אם משום אבלות או משום עגמת נפש (תרומת הדשן קנב; מגן אברהם שם ס"ק לח), אבל בגדים שמלפפים בהם התינוקות שמלכלכים אותם ברעי, מותר לכבסם (בית יוסף שם; רמ"א שם), ואף בבגדי שאר קטנים נוהגים להקל (רמ"א שם).

בדיני ערב תשעה באב ותשעה באב – ראה ערכיהם

הערות שוליים