מיקרופדיה תלמודית:בין הערבים

הגדרה^[1] - הזמן שמחצות היום עד סוף היום

מהותו

זמן בין הערבים נאמר בתורה בכמה מקומות:

• בעשיית קרבן התמיד: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם (במדבר כח ד).

• בשחיטת הפסח: וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות יב ו. וראה ערך פסח)^[2]. ובפסח שני: בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ (במדבר ט יא. וראה ערך פסח שני).

• בהדלקת הנרות בבית המקדש והקטרת הקטורת: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה (שמות ל ח. וראה ערך הדלקת הנרות, וערך הקטרה).

חכמים תיקנו זמן תפלת מנחה בין הערבים, בזמן קרבן התמיד של בין הערבים (ברכות כו ב. וראה ערך מנחה).

עיקר זמנו

זמנו של בין הערבים הוא מאחר חצות היום ואילך, היינו מזמן שהשמש מתחילה לנטות למערב (פסחים נח א), שבאמצע היום השמש עומדת באמצע הרקיע, ואין הצל נוטה לכאן ולכאן, אלא צל כל אדם תחתיו, ומכאן ואילך היא מתחילה לנטות קצת כלפי מערב (רש"י שם ד"ה אלא, צג ב ד"ה ט"ו מילין).

אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר: קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב (ירמיה ו ד. מכילתא בא פרשת ה; תורת כהנים אמור פרשה ט פרק יא; ירושלמי פסחים ה א)^[3].

שמו

נקרא בשם בין הערבים, לפי שערב הוא לשון נשף וחושך, כמו: עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה (ישעיה כד יא), ואחרי שש שעות של היום מכי ינטו צללי ערב הוא עריבת היום, ובתחילת הלילה הוא עריבת הלילה, ואותן שעות שבינתיים הן בין שני הערבים (רש"י שמות יב ו).

יש מהראשונים שפירש שבין הערבים מובנו בין שני הערבים, הערב של אתמול והערב של היום, שכל הלילה נקרא ערב, כמו שכתוב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א ה), ובתחילת שעה שביעית הוא בין שני הערבים (רבינו חננאל פסחים נח א. וראה גור אריה שמות יב ו).

ויש שפירש בין הערבים לא במובן מה שמבדיל בין שני ערבים, אלא במובן בתוך הערבים, כמו: בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ (בראשית כו כח), שכל הזמן שאחרי זמן הצהרים נקרא ערבים, שבצהרים השמש בגובה הרקיע ומאירה לכל הצדדים, וכאשר יעברו הצהרים והשמש אינה זורחת בשני הצדדים נקרא הזמן "ערבים", שהשמש מעריבה משני הצדדים (רמב"ן שמות שם)^[4].

תחילת בין הערבים

התחלת הזמן של בין הערבים מן התורה היא מיד אחרי חצות היום, בתחילת שעה שביעית, שאז כבר מתחילה השמש לנטות קצת לצד מערב (רש"י פסחים ה א ד"ה לא תשחט, ושם צג ב ד"ה ט"ו מילין. וראה תוספות נדה סג ב ד"ה מן המנחה, ומגן אברהם או"ח רלג סק"א).

והוא זמן שהכתלים משחירים, שהכתלים העומדים זקופים אין החמה נוצצת עליהם בחצות היום אלא בראשיהם בעוביים, והחוד של שפת העובי מיצל על זקיפת הכותל ומשחיר (יומא שם, ורש"י ד"ה מכי).

תוספת חצי שעה

חכמים הוסיפו עוד חצי שעה אחר שש ותיקנו שאין התמיד של בין הערבים נשחט אלא בשש ומחצה. ושני ביאורים נאמרו בטעם הדבר:

• אם מפני שבבית המקדש לא היו יכולים להכיר את הזמן לפי שחרות הכתלים, שכותלי בית המקדש לא היו זקופים בצמצום, והיו רחבים מלמטה, ואין החוד מיצל שם (יומא כח ב, ורש"י ד"ה דלא).

• או שאין אנו בקיאים לכוין את השעה (תירוץ שני ביומא שם, וראה שם בתוספות ישנים. וראה מגן אברהם רלג סק"א, ומחצית השקל שם, ושו"ע הרב תנח א), ובשש ומחצה הצל מאריך וניכר ונראה לכל (ראה רמב"ם תמידים ומוספים א ג).

אף תפלת המנחה זמנה משש שעות ומחצה (ברכות כו ב. וראה ערך מנחה) מטעם זה שאין אנו בקיאים (מגן אברהם שם), ואברהם אבינו בלבד הוא שהתפלל תפלתו בתחילת שבע, לפי שהיה בקי ביותר בהליכות המזלות והתחלת השעות, והיה זקן ויושב בישיבה (יומא כח ב).

ויש אומרים שמן התורה התחלת זמן בין הערבים היא משש שעות ומחצה, שמחצי שש עד חצי שבע החמה עומדת בראש כל אדם, ומחצי שבע ואילך היא נוטה לצד מערב (מאירי פסחים נח א ד"ה תמיד נשחט).

הסוברים שזמנו משמונה ומחצה

יש מהאמוראים שאמרו שבין הערבים האמור בתמיד ופסח הוא בשמונה ומחצה עד תשע ומחצה, שכל הזמן שמאחר חצות היום עד הלילה נקרא ערב, ובין הערבים פירושו שנחלק את הערב לשני חלקים, שתי שעות ומחצה לכאן, קודם עשיית התמיד, ושתי שעות ומחצה לכאן, לאחר עשייתו, ושעה אחת לעשייתו (ר' יהושע בן לוי פסחים נח א, וירושלמי שם בתמיד, וחנניה בן יהודה בירושלמי שם בפסח), ונדחו דבריהם, ולא אמרו שתמיד נשחט בשמונה ומחצה אלא בכדי שיוכלו להקריב קרבנות יחיד קודם לכן (פסחים שם), אלא שבתורת סמך מן המקרא אמרו שבין הערבים פירושו חלקהו לשני חלקים, ואינו אלא אסמכתא (מאירי פסחים נח א ד"ה אע"פ).

סוף בין הערבים

סוף זמן של בין הערבים הוא בסוף היום (רמב"ם תמידין ומוספין א ג), היינו בשקיעת החמה (רש"י פסחים צג ב, ורבינו יונה ברכות ר ד), והוא תחילת הלילה (רש"י שמות יב ו).

ויש סוברים שבין הערבים אינו נמשך אלא עד שעה ורביע קודם הלילה (רמב"ן שמות יב ו)^[5].

בין הערבים בלשון חכמים

בלשון חכמים יש שבין הערבים אין מובנו כלשון בין הערבים שבתורה אלא לזמן שאין אור השמש מאיר היטב, וכך אמרו: אין רואים את הנגעים בין הערבים, שהכהה נראית עזה (תורת כהנים תזריע פרשה ב פרק ב; נגעים ב ב; סנהדרין לד ב), שחסר מאור היום (תורת כהנים שם), ואין כח אור החמה קיים (רש"י סנהדרין שם ד"ה שחרית).

ונחלקו תנאים אימתי זמנו: ר' מאיר ור' יהודה אומרים מסוף תשע שעות ולמעלה, ור' יוסי אומר מסוף עשר ולמעלה (תורת כהנים שם. וראה רמב"ם טומאת צרעת ט ו).

הערות שוליים