מיקרופדיה תלמודית:ביצה (שיעור)

הגדרה^[1] - ביצת תרנגולת בתורת מידת נפח בשיעורי הלכה

ביצה בתורת שיעור נאמרה בחשיבות אוכל בגודלה לדברים מרובים, וביניהם טומאת אוכלין (ראה ערכו. יומא פ א), נטילת ידים (ראה ערכו. סוכה כו ב), וברכת המזון (ראה ערכו. ברכות מט ב).

יחס המידות לביצה

ביצה זו היא ביצת תרנגולת (יומא פ א; רמב"ם שבת ח ה; מלאכת שלמה ומשנה אחרונה ותוספות אנשי שם כלים יז ו), ובה תלויות כל המידות שבהלכה: קב, סאה, איפה ועומר, שכולם משערים בביצה (אשכול (אלבק) ח"ב עמ' 52, בשם תשובת רב שרירא גאון), לפי שהביצה היא אחת ממאה וארבעים וארבע בסאה; אחת מעשרים וארבע בקב; ואחת משש בלוג (עירובין פג א, ורש"י ד"ה דמדברית)^[2].

ביצה מדברית

ביצה זו היא ביצה מדברית (גמ' שם), והיא שנזכרה לרוב בהלכה (כן משמע ברמב"ם בכורים ו טו, וכסף משנה שם, ותוספות מנחות עו ב ד"ה התודה).

אכן שני שיעורים נוספים נאמרו בביצה: ביצה ירושלמית, שבה הביצה היא אחת ממאה ושבעים ושלש בסאה, וביצה ציפורית, שבה הביצה היא אחת ממאתים ושבע בסאה (גמ' עירובין שם).

עם או בלי קליפה

כביצה שאמרו בטומאת אוכלין נחלקו תנאים אם השיעור הוא כביצה בקליפתה (רבי נתן ורבי דוסא בברייתא שם); או בלי קליפתה (חכמים שם), וכן הלכה (רמב"ם טומאת אוכלין ד א).

ויש מהראשונים שנתן טעם לזה, לפי שהשיעור כביצה לטומאת אוכלין למדנו מהכתוב: מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ויקרא יא לד), ו"אוכל אשר יאכל" משמעו אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא פ א), ואין דרכו של אדם לאכול ביצה בקליפתה (מאירי עירובין שם).

אף שיעור כביצה שאמרו באכילת פת בגודלה לענין נטילת ידים בברכה, הוא כביצה בלי קליפתה (שלחן ערוך הרב או"ח קנח ב; דגול מרבבה שם), שהשיעור בנטילת ידים מדין טומאת אוכלין הוא (ראה ערך נטילת ידים), והוא הדין בשיעור ביצה לאכילת סוכה ולסעודת שבת ויום טוב ולערוב תבשילין (שיעורי תורה ג ט, הערה יט).

אכן יש שיעורים שמשערים אנו בהם ביצה עם קליפתה:

• הביצה שהוזכרה כחלק ממידות הסאה והקב וכיוצא (כן משמע בעירובין פג א, ורש"י ד"ה בלא קליפתה).

• הביצים של שיעור אכילת פרס, מפני ששיעור זה נובע מחשבון הביצים שיש בקב (כן משמע בגמ' שם).

• הביצים של שיעור העיסה לחיוב חלה (ב"ח או"ח תנו א; מגן אברהם שם סק"ב)^[3].

ביצה בינונית

כביצה שאמרו - בכל המקומות ששיעור חכמים בכביצה (פירוש המשניות לרמב"ם כלים יז ו) - לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית (כלים שם), ונחלקו תנאים כיצד קובעים מהי בינונית:

• יש אומרים שמביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים וחולק את המים (רבי יהודה שם).

• ויש אומרים שהכל לפי אומד דעתו של הרואה, האומר שביצה זו היא בינונית (רבי יוסי שם, ופירוש המשניות לרמב"ם), וכן הלכה (פירוש המשניות לרמב"ם שם; ברטנורא שם).

אכן כביצים שאמרו בשיעור פרס (ראה ערך אכילת פרס), ולענין ביצה ביחס לשאר המידות בהלכה שיעורם שונה, ונחלקו בהם תנאים:

• יש אומרים ששיעורם בביצים קטנות (רבי יהודה בתוספתא מקוואות (צוקרמאנדל) ז ו, וברייתא עירובין פג א).

• ויש אומרים ששיעורם בביצים שוחקות (רבי יוסי בתוספתא שם וברייתא שם; חכמים בגמ' שם), שהתוספת בהם אחד מעשרים בביצה (רבי בתוספתא שם וברייתא שם, לפי הגמ' שם), לפי שהביצים שהיו במדבר גדולות משלנו (רש"י שבת טו א ד"ה חמשה; תוספות עירובין שם ד"ה יתירה), וכן הלכה (רמב"ם באבות הטומאות ח יא, ובפירוש המשניות נגעים יג ט; תורת הבית הארוך ד א; רמ"א או"ח תריב ד)^[4].

נפח ביצים לפי הפלת מים

בקביעת השיעורים שניתנו במספר ידוע של ביצים, כמו בשיעור חיוב חלה שהוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה (ראה ערך חלה), ניתן למדוד על פי הפלת מים:

• שיתנו מספר ביצים לתוך מים שבכלי המלא על כל גדותיו, וימדדו המים היוצאים (פירוש המשניות לרמב"ם כלים יז ו; רא"ש (הלכות קטנות) חלה ד; שבלי הלקט ריב, בשם רש"י; טור או"ח תנו).

• או שימלאו כלי מלא מים, ויערו המים ממנו לכלי אחר, ואחר כך יתנו מספר הביצים לתוך הכלי הריקן ויחזירו לתוכו המים שעירו ממנו, והמים שישארו הם שיעור המידה (טור שם; שו"ע שם).

אצבעות

כיון שהביצים משתנות ממקום למקום (תשב"ץ ג לג), והביצה מידה מסופקת, שיש מהן גסות ויש מהן דקות (כלבו פט, בשם הראב"ד; מאירי פסחים קט א), יש מהראשונים שכתבו שלא לסמוך על מידות של הביצים, אלא ימדדו בכל דבר לפי חשבון האצבעות (ראה ערך אגודל), כפי החשבון שנקבע בהשוואת מידות הנפח עם מידות האורך (ראה פסחים שם), כגון בשיעור חלה שהוא שבעה רבעים מדבריים, ימדדו לפי חשבון האצבעות שיש בכל רביעית (כלבו שם, בשם הראב"ד; תשב"ץ שם; מאירי שם); ויש שכתבו שני השיעורים, לפי הפלת המים ובאצבעות (רמב"ם בכורים ו טו).

הבדל בין שתי צורות המדידה

בדורות האחרונים נתגלה הבדל בין שיעור הביצה הבינונית על פי הפלת מים, ובין שיעורה לפי רוחב האצבעות:

לפי החשבון שאמרו בשיעור רביעית של תורה שהיא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע (פסחים קט א), יוצא שמידה המחזקת בארכה וברחבה ובגבהה שש אצבעות ושבע תשיעיות אצבע היא שיעור של חיוב חלה, היינו שבעה רבעים וחומש, שהם ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה (ראה עירובין פג ב, ורמב"ם בכורים שם), אכן כשמדדו כמות הפלת המים של סכום הביצים הזה, ראו שהיא נכנסת בחצי הכלי במנין האצבעות (חושב מחשבות (ריקי) מקוה טהרה כז; צל"ח פסחים קטז ב; שו"ת חתם סופר או"ח קכז).

ומספר דרכים נאמרו בפתרון בעיה זו:

• נתקטנו הביצים בדורנו, והן חצי מגודלם בימי התלמוד, אך אין לקבוע זה ככלל מוחלט, אלא רק לחוש לזה לחומרא ולא לקולא, ולכן יש להפריש חלה מעיסה שהיא בת מ"ג ביצים שלנו, אבל לא לברך עליה עד שיהא בה שיעור פ"ו ביצים (צל"ח שם; שו"ת חתם סופר שם)^[5].

• אין שום שינוי בגודל הביצים, אלא שמה שכתבו ראשונים ששיעור אגודל הוא שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך שתי שעורות בריוח (רמב"ם ספר תורה ט ט) הוא דוקא כשהן שוכבות על צדיהן, וכשהן שוכבות על רחבן לא יהיו אלא שש שעורות (שארית יהודה יו"ד יא, בשם שלחן ערוך הרב), והאצבע באופן כזה אינה אלא רוחב 2 ס"מ, ואז יתאימו המדידות של שני השיעורים (מנחת ברוך עה).

• ויש שכתבו שההלכה נאמרה לשער בכל דור ודור לפי הביצים שבאותו הזמן ולפי עיני הרואה (רב שרירא גאון, הובא בספר האשכול, הלכות חלה מהדורת אלבק ח"ב, יג (עמ' 52); תשובות הגאונים (שערי תשובה) מו, בשם רב האי גאון), ואין לחוש לשיעור האצבעות.

השיעור במידות שבימינו

יש מהראשונים שהעריך את שיעור נפח הביצה הבינונית עם קליפתה במשקל 27 דרהם מצריים (פירוש המשניות לרמב"ם, עדויות א ב), ומחוקרי דורנו קבעו שעל פי זה נפח הביצה הוא כ-50 סמ"ק (מדות ומשקלות של תורה [י.ג. וייס] כח בהערה).

מהאחרונים יש שהעריכו את נפח הביצה לפי מטבעות שרווחו בתקופתם (ראה ש"ך יורה דעה שכד סק"ג; צל"ח שם; חיי אדם ב-ג קכח טו), ומחוקרי דורנו קבעו שעל פי זה נפח הביצה הוא כ-46 סמ"ק (מדות ומשקלות של תורה פו הערה 3).

מרבני דורנו יש מי שקבעו ששיעור נפח הביצה הוא 57.6 סמ"ק (שיעורי תורה (הגרא"ח נאה) עמוד קפב; מידות ומשקלות של תורה, עמוד קח ועמוד קפה הערה טז)^[6]; ויש שקבעו את שיעור הנפח כ-99.5 סמ"ק (חזון איש או"ח קונטרס השיעורים לט, על פי צל"ח שם)^[7].

מרבני דורנו יש שהעריכו שנפח קליפת הביצה היא 1/15 מנפח הביצה (שיעורי תורה עמ' קנד), ויש שהעריכו אותה כ-1/10 מן הביצה (מידות ושיעורי תורה עמ' רלט).

מהאחרונים יש מי שכתב שלמעשה בחיובים מדאורייתא כגון כזית מצה בליל פסח, וקידוש של שבת בלילה שעיקרו הוא דאורייתא, יש להחמיר כשיעור הגדול, אבל בחיובים מדרבנן כגון קידוש בשבת בשחרית, ולשאר כוסות של ברכה יש לסמוך על מנהג העולם שנוהגים כשיעור הקטן (ביאור הלכה רעא יג ד"ה של רביעית).

הערות שוליים