מיקרופדיה תלמודית:בית הכוסות

הגדרה^[1]

- האברים הפנימיים של הבהמה, המעכלים את המאכל, בין כרס (ראה ערכו) להמסס (ראה ערכו)

צורתו

תיאורו

בית הכוסות הוא סוף הכרס (ראה ערכו), ועשוי ככובע (רש"י חולין מב א ד"ה ובית), ותוכו עשוי כמין כוס (רש"י שבת לו א ד"ה בית. ובפירוש המשניות לרמב"ם חולין ג א: כדמות כיס) ויש בו גומות גדולות (פירוש המשניות שם), ולפי שעשוי בפנים בתים-בתים כמו כוסות נקרא בית הכוסות (יבין שמועה לרשב"ץ, טרפות ב א).

חיבורו להמסס

המאכל נכנס מן הכרס אל בית הכוסות, ומבית הכוסות אל המסס (ראה ערכו).

המסס מחובר ודבוק בו, ובמקום החיבור יש דופן לזה ודופן לזה שאפשר להפרידן (רש"י חולין מב א ד"ה ובית), והם אדוקים זה לזה (רש"י שם נד א), ובאמצע יש פתח שבו הם שופכים זה לתוך זה (רש"י שם ושם).

דופן בית הכוסות

דופן בית הכוסות הוא כפול, שהם שתי דפנות אדוקות זה בזה ושומן מחברן (רש"י חולין מט א ד"ה עובי, שבת לו א, וסוכה לד א ד"ה בית). ולמקצתו יש עור אחד בלבד (ר"ן על הרי"ף חולין יד א; מגיד משנה שחיטה ו יב; מאירי חולין נ ב; רבנו ירוחם טו ה י)^[2], אבל הוא עב וגס, ויש שכתבו שיש שם כעין קרום מבפנים (מאירי שם).

התחלפות השמות

בזמן התלמוד החליפו בתקופה ידועה השמות המסס ובית הכוסות (שבת לו א), ויש שכתבו שאף בזמן המשנה החליפו השמות (האשכול [הוצאת רצ"א] סדר י"ח טרפות בקצרה).

בעוף

לעוף אין בית הכוסות (רמב"ם שחיטה ו יז).

ניקב

ניקב טריפה

ניקב בית הכוסות - טרפה (תורת כהנים שמיני ג ח; חולין מב א; רמב"ם שחיטה ו יא; טוש"ע יו"ד מח ז), והיא מהטרפות שמהלכה למשה מסיני (חולין שם).

במנין שמנו חכמים בטרפות (ראה ערך טרפה וערך נקובה), נמנו נקב בהמסס ובבית הכוסות לאחת (חולין שם ב, ורש"י שם מג א ד"ה שמנה), לפי שסמוכים זה לזה ודומים כאחד (רש"י שם מב ב ד"ה חשבינהו. וראה רמב"ם שחיטה י ט במנין שבעים הטרפות שמנאן לשתים).

שיעור הנקב

נקובתו במשהו, ולחללו (רמב"ם שחיטה ו א), נקב מפולש מעבר אל עבר (טוש"ע יו"ד מח ז, על פי המשנה חולין מב א: שניקבו לחוץ. וראה ערך המסס פירוש אחר בניקבו לחוץ). אפילו אם החֵלֶב שעליו סותם את הנקב - טרפה, שחלב זה אסור (ראה ערך חֵלֶב), וחלב טמא אינו סותם (ראה רמב"ם שם יא. וראה ערך נקובה).

ניקב בחיבורו להמסס

ואם ניקב במקום חבור בית הכוסות להמסס - כשרה (חולין נד א; רמב"ם שחיטה ו יא; טוש"ע יו"ד מח ז), שהרי גם מלבד הנקב הם שופכים זה לתוך זה (רש"י חולין שם ד"ה זה; שו"ת הרשב"א א שעג), וכל אחד מגין על חברו (שו"ת הרשב"א שם), וכל מה ששופכים זה לזה נשאר בתוכם ואינו יוצא לחוץ (שושנים לדוד למשניות חולין ג א).

וכן אם ניקב שלא לתוך חלל ההמסס, שהרי דופן ההמסס מגין עליו (ראב"ן רמח; מאירי חולין נ ב; תוספות יום טוב חולין ג א, לדעת הרע"ב). אבל במקום ששומן מפסיק ביניהם - טרפה, ששומן זה טמא (ראה ערך חֵלֶב) ואינו סותם (תוספות חולין נ ב ד"ה מחט; ש"ך יו"ד מח ס"ק יא).

מחט שניקבתו^[3]

בצדו הפנימי

מחט שנמצאה תחובה בעובי בית הכוסות מצד אחד (היינו שניקב העור הפנימי, ראה לעיל: דופן בית הכוסות), כשרה (חולין נ ב; רמב"ם שחיטה ו יב; טוש"ע יו"ד מח ח), שחברו סותמו ומגינו (רש"י שם מט א ד"ה כשרה).

וכשרה בכל אופן:

• אף על פי שניקב עור אחד שלם (תוספות שם נ ב ד"ה מחט).

• ואפילו אם גם מעור החיצון נשאר רק מעט שלא ניקב (שו"ת תרומת הדשן קסה; רמ"א שם^[4]), ואין חוששים שמא ניקבה המחט לחוץ והבריא (תרומת הדשן שם; ש"ך ס"ק כב. וראה ערך ושט).

• ואפילו ראשה העב של המחט כלפי חוץ (חולין מט א; טוש"ע שם), ואין חוששים שבאה מחלל הבהמה, וכבר נקבה אבר שנקובתו במשהו (חולין שם. וראה ערך כבד, וראה להלן בניקב הצד החיצון).

בצד החצוני

ניקב הצד החיצון על ידי מחט - טרפה, שבודאי ניקב הושט או אחד משאר אברים הפנימיים (ראה ערך נקובה), ונכנסה לחלל הגוף, ומשם נתחבה בצד החיצון של בית הכוסות (תוספות חולין מט א ד"ה אבל, ושם נ ב ד"ה מחט; טוש"ע יו"ד מח י, ושם נא א. וראה ערך חלל הגוף). ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאף בניקב מצד חוץ מכשירים מצד אחד (משמעות לשון הרמב"ם שחיטה ו יב, ראה שם בראב"ד ובכסף משנה ולחם משנה).

משני הצדדים

נמצאה המחט תחובה משני צדדי הדופן - טרפה, ודוקא כשנמצא עליה^[5] קורט דם, שזה מוכיח שלפני השחיטה עברה המחט מעבר לעבר; אבל אין עליה קורט דם - כשרה (חולין נ ב; רמב"ם שחיטה ו יב; טוש"ע יו"ד מח ח).

חלודה על המחט

חלודה על המחט דינה כקורט דם (מאירי חולין נ ב; רבנו ירוחם טו ה; בית יוסף ושו"ע יו"ד מח ט), שאם ניקב מעבר לעבר החלודה מוכיחה שזה כמה ימים שעברה שני הצדדים, וקודם שחיטה ניקב (בית יוסף ורמ"א שם).

ואם ניקב מצד אחד - נחלקו הפוסקים אם החלודה מוכיחה שהמחט ניקבה נקב מפולש וחזרה לאחוריה (בית יוסף ורמ"א שם), או שבזה אין דינה כקורט דם (ים של שלמה חולין ג סא; ש"ך שם ס"ק לה).

הדין בזמן הזה

בזמן הזה - יש אומרים שאין אנו בקיאים בבדיקה, ויש להטריף אם ניקבה המחט משני צדדים, אפילו אם לא נמצא קורט דם ולא חלודה (איסור והיתר נא כא; רמ"א יו"ד מח ח: והכי נהוג; ועוד), ויש מתירים אף בזמן הזה בהפסד מרובה (ב"ח שם; ש"ך שם סק"ל; ועוד).

במקום שדופנו אינה כפולה

אם נמצאה המחט במקום שדופנו אינה כפולה - יש אומרים שדינו כניקב ההמסס, שיש מטריפים אפילו כשניקבה המחט מצד אחד (ראה ערך המסס. ר"ן חולין ג; רבנו ירוחם טו ה י; ש"ך יו"ד מח ס"ק יג); ויש אומרים שבבית הכוסות בכל מקום ניקב מצד אחד כשרה, שהעור שם גס ומגין (מאירי חולין נ ב. וראה לעיל: צורתו).

נמצאה בחלל בית הכוסות

נמצאה המחט בתוך חלל בית הכוסות, ולא נתחבה בעורו - כשרה, ואין צריך שום בדיקה (רמ"א יו"ד מח ח).

אם במקרה בדקו וראו קורט דם מבחוץ - יש אוסרים (ט"ז שם ס"ק יד; ש"ך שם ס"ק לא), ויש מתירים (פרי חדש שם ס"ק כב; חידושי רבי עקיבא איגר שם, בשם אחרונים; ועוד. וראה דרכי תשובה שם ס"ק צא).

סירכא (ראה ערכה)

אם נסרך בית הכוסות לטרפש הכבד (ראה ערך חצר הכבד), יש לבדוק בכרס (היינו בבית הכוסות), שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה, ועל ידי זה באה הסירכא (רמ"א יו"ד מא ח).

נחלקו אחרונים בטיבה של בדיקה זו:

• יש מפרשים שהבדיקה היא שאם תמצא מחט תחובה כנגד הסירכא מבפנים, אפילו שלא ניקבה מעבר לעבר - טרפה, אף שסירכא אוסרת רק בריאה (ראה ערך סרכא), מכל מקום אין הסירכא גרועה מקורט דם (ראה לעיל: מחט שניקבתו. שו"ת צמח צדק [קרוכמאל] מט. וראה עוד אחרונים שהובאו בדרכי תשובה יו"ד מא ס"ק עא)^[6].

• ויש מפרשים שהבדיקה היא לראות אם לא נעשה שם נקב מפולש על ידי מחט, אבל אם אין נקב מפולש, אפילו מצאו שם מחט - כשרה, שאין הסירכא מוכיחה שהיה נקב כמו קורט דם, אלא שעל ידי שהתחילה המחט לנקוב עלה במקום ההוא ניפוח וליחות, ומחמתם נסרך לטרפש (כרתי ופלתי מא, והשאיר בצריך עיון; שו"ת תולדות יצחק ג).

חסר ויתר

חסר בית הכוסות - טרפה, וכן אם נמצאו שני בתי הכוסות (רמב"ם שחיטה י ט), והם מסוג חסורה (ראה ערכו) משמונה סוגי הטרפות שמנו חכמים (כסף משנה בדעת הרמב"ם שם. וראה ערך חסורה).

על מעי היוצא מבית הכוסות להמסס או לכרס ראה ערך דקין.

על ניקור החלב שעל בית הכוסות – ראה ערך נקור.

על דיני מליחת בית הכוסות – ראה ערך מליחה.

הערות שוליים