מיקרופדיה תלמודית:בית פאגי
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - מקום ידוע[2] בירושלים, לפנים מן החומה או חוצה לה
שמו
בהוראת השם בית פאגי מצינו כמה ביאורים:
- יש אומרים שהוא מלשון היקף, כרצועה הסובבת ומקיפה את העיר (רש"י סוטה מה א ד"ה אבי, ובבא מציעא צ א ד"ה בית, כמו חמור ובית פגיה בבבא מציעא ט א, וראה תפארת ישראל מנחות ז ג).
- יש אומרים שהוא מלשון אכילה, שכן הוא בלשון יונית, ומובנו מקום אכילת פסח וקדשים קלים (מוסף הערוך ערך בית פאגי; תפארת ישראל שם; ערוך השלם ערך הנ"ל).
- יש אומרים שהוא מלשון פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ (דניאל א ה), לפי ששם אפו את חלות התודה ורקיקי נזיר (פירוש המשניות לרמב"ם מנחות שם).
- ויש אומרים שהוא לשון פגה של תאנה, לפי שהוא מגדל בולט בחומת ירושלים (כפתור ופרח ו, בשם רש"י, מהדורת לונץ עמ' קטז).
מקומו
בית פאגי הוא מקום לפנים מן חומת ירושלים (רש"י סנהדרין יד ב ד"ה בית פגי), וחומת בית פאגי היא חומת ירושלים (ערוך ערך בית פאגי), וחוץ לחומת בית פאגי חוץ לירושלים הוא (רש"י פסחים סג ב ד"ה בית פאגי; רש"י כתב יד בש"ס ווילנא מנחות עח ב)[3].
לדעה זו יש מספר שיטות:
- יש סוברים שבית פאגי אינו שם של מקום ידוע, אלא כל שהוא בתוך ההיקף החיצון של ירושלים שהוסיפו על העיר (ראה ערך תוספת העיר) נקרא בית פאגי (רש"י סוטה מה א ד"ה אבי פגי, ובבא מציעא צ א ד"ה בית פאגי)[4].
- יש אומרים שבית פאגי הוא בהר הבית, וחומת בית פאגי היא חומת הר הבית (רש"י מנחות עח ב ד"ה חוץ בשם רבו).
- ויש אומרים שבית פאגי הוא מחוץ לחומת הר הבית וקרוב אליו, והוא מקום מיוחד לאפיית מנחות (פירוש המשניות לרמב"ם מנחות ז ג במהדורא קמא, ורע"ב שם בשמו. וראה תוספות יום טוב שתמה על זה), חלות תודה ורקיקי נזיר (פירוש המשניות לרמב"ם שם במהדורה בתרא, שהביאה בתוספות יום טוב בשם נוסח א"י)[5],[6].
דיניו
לכל הדעות האלו בית פאגי נידון לכל דבריו כירושלים (רש"י ותוספות סנהדרין יד ב), ואוכלים שם פסחים (פסחים צא א), וכל קדשים-קלים [ראה ערכו] (שם סג ב), ומעשר-שני [ראה ערכו] (בבא מציעא צ א, וראה משנה מנחות צה ב, וברש"י ורבינו גרשום מאור הגולה שם, שבית פאגי הוא כל העיר, וראה ברש"ש שם עח ב)[7].
מקום ששמו בית פאגי
יש סוברים ששני בית פאגי היו, אחד תוך לחומה כדלעיל, ואחד חוץ לחומה (ערוך ע' פגי: חוץ לירושלים, ובכפתור ופרח שם בשם הערוך: חוץ לחומת ירושלים).
וכן אמרו: הרי שהביא את קדשיו מבית פאגי לירושלים, שומע אני יאכלם בירושלים וילין בבית פאגי, תלמוד לומר: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם (במדבר כט לה) - עצרו הכתוב מלצאת (ספרי שם פיסקא קנא), שישראל בעלייתם לרגל היו לנים בבית פאגי, שהוא חוץ לירושלים, ונכנסים לירושלים ומקריבים קרבנותיהם במקדש, ואם היו בהם קדשים קלים שנאכלים לפנים מן החומה אכלום בירושלים, ואסר הכתוב ללון אז בבית פאגי, שהוא חוץ לירושלים (רבנו הלל לספרי שם[8]).
וכן אמרו שפסח-שני (ראה ערכו) מכיון שאינו טעון לינה בירושלים, הרי זה שוחט את פסחו בעזרה, ויוצא ומספיד את אביו בבית פאגי (תוספתא פסחים ח. וראה שם במנחת בכורים).
ויש סוברים שהיו שני בית פאגי, אחד תוספת לירושלים, ואחד תוספת וחיזוק לעזרה (מהרי"ט, מובא בדרך הקודש ד ע"ב).
הערות שוליים
- ↑ ג, רעד1 – רעד2.
- ↑ על מקומו ראה פרס, אנציקלופדיה ארץ ישראל ולהלן ציון 22. וראה בס' בני אשר לר' יעקב גולדמן (יפו תר ד) עמ' א - ו).
- ↑ ועי' בפירוש רבנו גרשום מאור הגולה מנחות שם. ועי' ירושלמי יומא ו ו, וגליון הש"ס שם. ועי' הר הקודש עמ' לה ועמ' קלה, על חומת בית פאגי שהיתה בתוך ירושלים, והפרידה בין ירושלים המקודשת לבין ציון עיר דוד שלא קודשה.
- ↑ וכן משמע ברש"י פסחים סג ב, ועי"ש צא א ד"ה בית פאגי.
- ↑ וראה עוד פירוש המשניות שם מהדורת ר"י קאפח. ובפירוש המשניות יא ג: חוץ לעזרה, ועי' בני אשר (גולדמן) סי' א.
- ↑ עוד יש המזהים את בית פאגי כמקום הנקרא הבצע התחתון – ראה שו"ת מהרי"ט ב אה"ע יב; דרך הקדש (ר"ח אלפנדרי, קושטא ת"ע) ד' ע"א ד"ה לפנים. ועי' בני אשר (גולדמן) סי' א, ועיר הקדש והמקדש ג א עמ' יא - טו, ותנובות שדה 27 (כסלו - טבת תש"ס) עמ' 38 - 39: בית פאגי של התלמוד הבבלי - במזרח עיר דוד (ר"א גרוסברג), ותחומין י"ט: תחומיה המקודשים של ירושלים (ר"א גרוסברג) פ"ז; מפירות הכרם: התחום המקודש של ירושלים פ"ו (ר"א גרוסברג).
- ↑ ועי' משנה מנחות צה ב, וברש"י ורבנו גרשום מאור הגולה שם, שבית פאגי הוא כל העיר, ועי' ברש"ש שם עח ב.
- ↑ וראה ערוך השלם שהאריך להוכיח ששני מקומות הם, ואחד מהם חוץ לירושלים, ולא הביא את הספרי. וראה הורביץ, ארץ ישראל ושכנותיה עמ' 149; ירושלים בספרותנו עמ' 122 - 124.