מיקרופדיה תלמודית:בקור חולים

הגדרה^[1] - המצוה לבקר את החולים ולטפל בצרכיהם

גדרי המצוה וחשיבותה

המצוה ומקורה

מצוה לבקר את החולים (רמב"ם אבל יד א; טוש"ע יו"ד שלה א):

• שכן מצינו בקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, ואמרו: אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ (דברים יג ה), אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא ביקר חולים, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא (בראשית יח א), אף אתה בקר חולים (סוטה יד א; טור יו"ד שם).

• ואמרו: וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ (שמות יח כ), ילכו - זה בקור חולים (בבא קמא ק א), שמקיימים על ידי הליכה אל החולה (פרישה יו"ד שלה).

אף על פי שבקור חולים בכלל גמילות חסדים, נצטוינו עליה במיוחד, שאפילו במקום שהמבקר הוא בן גילו של החולה, שאמרו שהוא נוטל אחד מששים בחליו, מכל מקום מצוה עליו לבקרו (בבא מציעא ל ב).

דרגת החיוב

• יש מן הראשונים שמונים מצות בקור חולים בכלל המצות שמן התורה (הקדמת ההלכות גדולות במנין העשין. וראה ברמב"ן על ספר המצות לרמב"ם, שורש ראשון, תשובה ג; ספר חרדים א אות לט).

• יש הסוברים שחיובה מן התורה (חקקי לב יז, בשם רבינו יונה והריטב"א; השל"ה ח"ב פסחים עמ' כד. וכן משמע משו"ת מהר"ח אור זרוע מא. ראה נדרים לט ב, רמז לבקור חולים מן התורה; ובמדרש הגדול ריש פ' וירא שכתב, ומכאן למדנו לביקור חולים מן התורה)^[2].

• ויש סוברים שאינה אלא מצות עשה מדבריהם (רמב"ם אבל יד א; מאירי ופירוש רבינו אברהם מן ההר, נדרים לט ב), אבל נכללת במצות התורה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט יח. ספר המצוות לרמב"ם שורש שני, וראה בנושאי כלי הרמב"ם שם. וראה ערך אהבת ישראל, וערך גמילות חסדים).

חשיבותה

בקור חולים היא מצוה גדולה (טור יו"ד שלה), ומהמצוות היותר גדולות (ערוך השלחן שם ב), וחז"ל הפליגו בערך המצוה הזו ובחשיבותה המיוחדת במאמרים רבים (ראה לעיל. וראה עוד נדרים לט ב - מ א).

בקור חולים הוא מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא (שבת קכז א).

כל המבקר את החולה כאילו נוטל חלק מחוליו והקל מעליו (רמב"ם אבל יד ד, על פי נדרים לט ב: נוטל אחד מששים בחוליו), וכל שאינו מבקר הרי זה כאילו שופך דמים (נדרים מ א; רמב"ם שם).

מטרות מצות בקור חולים

• המבקר את החולה צריך לעודדו ולגרום לו נחת (רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש).

• להשתדל בכל צרכי החולה הנחוצים לו, בין שיעשה המבקר בעצמו, או שיצווה לאחרים לעשות (פרישה יו"ד שלה סק"ד).

• לפקח בצרכי החולה (פירוש הרא"ש נדרים מ א ד"ה שכבדו), בענייני מיטתו ובענייני המקום אשר הוא בו (שיטה מקובצת שם). ומעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא, שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו ורבצו לפניו חיה. אמר לו, רבי, החייתני (נדרים מ א)^[3].

• להתפלל על החולה שיתרפא, ולבקש עליו רחמים (נדרים שם), והמבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה (רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש עמ' יז ; רמ"א יו"ד שלה ד).

ודברים אלו הם עיקר המצווה של ביקור חולים שיעשו לו צרכיו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ויבקשו עליו רחמים (רמב"ן שם), והמבקר את החולה, ולא בקש עליו רחמים, לא קיים המצווה (רמב"ן שם; רמ"א יו"ד שלה ד).

יש מי שכתב שמצות ביקור חולים היא גם באופנים שאין כל טעם, כגון שאין החולה צריך שישמשוהו, וגם הוא יכול להתפלל על עצמו (דרש משה (הגר"מ פיינשטיין), ריש פר' וירא); ויש מי שכתב להקל בחיוב ביקור חולים אם החולה בבית חולים שענייניו מסודרים שם (ציץ אליעזר ה רמת רחל ג).

אופני קיום המצוה

נטילת שכר

אסור ליטול שכר בעד בקור חולים (נדרים לט א), שמצוה יש לעשות בחנם (תוספות שם ד"ה על), או שנראה כמבזה מצות בקור חולים (פירוש הרא"ש שם ד"ה על).

במה דברים אמורים כשמבקרו בעמידה, אבל בישיבה מותר ליטול שכר, שמשום מצות בקור די בעמידה, ויש מקומות שנהגו להחמיר אף בישיבה, כדי שלא יבוא ליטול שכר על העמידה (נדרים שם, ור"ן שם ד"ה דאפילו).

כששוהה בישיבה יותר מכדי הצורך, ויש הנאה מרובה לחולה, מותר בכל מקום ליטול שכר על זה^[4] (ר"ן ורא"ש שם).

ביטול ממלאכה

יש אומרים, שהחיוב לבקר חולים הוא גם אם מתבטל ממלאכתו; ויש אומרים, שכשמתבטל ממלאכתו אינו חייב (שיטה מקובצת נדרים מ א).

ביטול תורה

יש אומרים, שחיוב מצות ביקור חולים הוא גם כשיבטל תורה עקב כך (לפי גירסה אחת בספר חסידים תתרד; מעבר יבק שפתי צדק ג); ויש אומרים, שאין לבטל תורה עבור מצות ביקור חולים (לפי גירסה אחרת בספר חסידים תתרפו. וראה במקור חסד שם).

שיעורו

בקור חולים אין לו שיעור, שאפילו גדול מבקר אצל קטן, ואפילו כמה פעמים ביום (נדרים לט ב; רמב"ם אבל יד ד; טוש"ע יו"ד שלה ב). והוא בכלל מה שאמרו: גמילות חסדים אין לה שיעור (פאה א א), דהיינו גמילות חסדים שבגופו (ירושלמי שם). גדול וקטן – יש אומרים שהכוונה בשנים, היינו גדול בשנים יבקר קטן בשנים (ראה אהבת חסד לבעל החפץ חיים ג ג; ילקוט יוסף ז א הע' ה); ויש אומרים שחיוב ביקור חולים הוא גם אצל קטן במעלה, ואינו לפי כבודו של המבקר, ואפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן מקטני ישראל (שיטה מקובצת נדרים לט ב, בשם הרי"ץ. וראה אהבת חסד שם בהג"ה; שו"ת אגרות משה יו"ד א סוף רכב; שו"ת מנחת יצחק ב פד).

וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יטריח על החולה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

על ידי טלפון, מכתב, או שליח

• יש מהאחרונים שכתבו שעל ידי טלפון או במכתב לא מקיים מצות ביקור חולים אלא רק מצות גמילות חסדים שהרי בדרכים אלה אינו יכול לקיים את כל ענייני הביקור (שערים המצויינים בהלכה קצג סק"א; כל בו על אבלות ב שו"ת א א; מנחת אשר בראשית כ ד).

• ויש שכתבו שמקיים חלק מחלקי מצות בקור בדרכים אלה (אגרות משה יו"ד א רכג; שו"ת מנחת יצחק ב פד; שו"ת מהר"י שטייף רצד; שו"ת חלקת יעקב יו"ד קפח; שו"ת ציץ אליעזר ה רמת רחל ח ו; יחוה דעת ג פג; שו"ת באר משה ב קד-קו), ובפרט אם הביקור איננו נוח לחולה, או שהוא בלתי אפשרי (שו"ת מנחת שלמה ב פב ט). ואם כבר ביקר בפועל פעם אחת, הרי הוא מקיים מצות ביקור חולים בכל פעם שמתעניין במצבו של החולה בטלפון (שו"ת מנחת יצחק שם).

• יש מי שהסתפקו אם מקיימים מצות ביקור חולים על ידי שליח (שו"ת אגרות משה שם; שו"ת באר משה שם. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר יז ו ו).

ביקור ביחידות

יש מהראשונים שכתבו שהמבקר לא ילך לבדו, אלא יחד עם אחרים (שאילתות צג, ולא הובאו דבריו בפוסקים)^[5].

ישיבה על הקרקע

המבקר את החולה לא ישב על גבי מטה, ולא על גבי כסא, ולא על גבי ספסל, ולא על גבי מקום גבוה, אלא מתעטף ויושב לפניו - על גבי קרקע (נדרים מ א; שאילתות צג) - מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה (שבת יב ב, וראה במאירי שם; רמב"ם אבל יד ו; טוש"ע יו"ד שלה ג), שנאמר (תהלים מא ד): ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי (שבת שם).

ודוקא כשהחולה שוכב נמוך, והיושב גבוה ממנו, אבל כששוכב על המיטה - מותר לישב על כסא וספסל (תוספות שבת שם ד"ה לא; שו"ת הראב"ד פב; ר"ן נדרים מ א; רמ"א שם; וכן נוהגים).

ולפי תורת הנסתר אסור לשבת מראשותיו של החולה, ולא לרגליו (זוהר פר' פנחס, עמ' שכט, הובא בערוך השלחן יו"ד שלה ז).

זמני הביקור

שעת הביקור

אין מבקרים את החולה בשלש שעות – זמניות (אהבת חסד [לבעל החפץ חיים] ג ב) - ראשונות של יום, ובשלש שעות אחרונות של יום (נדרים מ א; רמב"ם אבל יד ה; טוש"ע יו"ד שלה ד), שבבוקר כל חולה חוליו מיקל עליו, ולא יחוש לבקש עליו רחמים, ובסוף היום מכביד עליו חוליו, ויתייאש מלבקש עליו רחמים (נדרים מא א; טוש"ע שם)^[6]; ויש שכתבו הטעם לפי שבאותן שעות מתעסקים בצרכי החולה (רמב"ם שם). ואם אין לו זמן אחר, טוב יותר שיבקר על כל פנים באלו הזמנים משיבטל מצווה זו לגמרי (אהבת חסד שם ג). וכיום לא נהגו להקפיד ולדקדק בכך (ברכי יוסף יו"ד שלה סק"ב; ערוך השלחן יו"ד שלה ח), ובפרט בבית חולים, שקובעים את שעות הביקור של הקרובים והידידים בהתאם לנחיצות ביקורי הרופאים, מותר גם בשעות האחרונות של היום (שו"ת שלמת חיים תיא).

ויש לבקר את החולה, אפילו לא ידבר עמו דבר, כגון שמצאו ישן, כי נוח לו לחולה כאשר יגידו לו שפלוני בא לבקרו (פי' הרא"ש על התורה, פר' וירא).

יום הביקור

דרך ארץ שהקרובים נכנסים לבקר את החולה מיד, והרחוקים אחר שלשה ימים (ירושלמי פאה ג ז: רמב"ם אבל יד ה, ולא הזכיר קרובים; טוש"ע יו"ד שלה א. וראה נדרים מ א), והחברים כקרובים (טוש"ע שם), ותלמידי חכמים כקרובים זה לזה (קרבן העדה, ירושלמי גיטין ו ה).

אם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסים מיד (ירושלמי רמב"ם וטוש"ע שם).

בקור חולים בשבת

מבקרים חולים גם בשבת (שבת יב א, כדעת בית הלל; רמב"ם שבת כד ה; טושו"ע או"ח שו ו, ושם רפז א. וראה בביאור הלכה שם). ומי שלבו רך ומיצר על יסורי החולה, אין לו לבקר חולה בשבת (שערי תשובה או"ח רפז סק"א), ומרבני דורנו יש מי שכתב שאין לחשוש לצערו של המבקר (שו"ת ציץ אליעזר ה רמת רחל יד, ושם יג לו א).

דברים שאומרים ושלא אומרים

תפילה כוללת עם כל חולי ישראל

נחלקו תנאים בנוסח התפילה:

• רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל (שבת יב ב).

• רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל (שם, וראה בית יוסף וב"ח יו"ד שלה), ואמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל (שם וכרבי יוסי), שמתוך שכוללו עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותם של רבים (רש"י שם ד"ה בתוך).

הלכה כרבי יוסי (טוש"ע יו"ד שלה ו).

הנוסח בשבת

בנוסח התפילה בשבת, נחלקו תנאים:

• לתנא קמא: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא (שבת יב א)^[7].

• לרבי מאיר: יכולה היא שתרחם - אם תכבד את השבת מלהצטער בה (שם, ורש"י ד"ה יכולה).

• לשבנא איש ירושלים: בכניסתו אומר: שלום, וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבתו - נוחו בשבתכם - בשלום (שם ב, ורש"י ד"ה שבתו).

• לרבי יהודה: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל (שם).

• לרבי יוסי: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל (שם).

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים כתנא קמא (רמב"ם שבת כד ה; שו"ע יו"ד שלה ו; רמ"א או"ח רפז א).

• ויש שפסק כרבי יוסי (תורת האדם לרמב"ן שער המיחוש עמ' יח. וראה ב"ח יו"ד שם), שכשאומר בתוך חולי ישראל הרי זה כצרכי רבים המותרים בשבת (כלבו קיב).

• ויש שפסקו כשבנא איש ירושלים (טור או"ח רפז, ושם יו"ד שלה; שו"ע או"ח שם^[8])^[9].

בלשון הקודש

כשמבקש עליו רחמים, אם הוא לפניו יכול לבקש בכל לשון שירצה, ואם מבקש שלא בפניו לא יבקש אלא בלשון הקודש (תורת האדם לרמב"ן שער המיחוש עמ' יח, על פי שבת יב ב; טוש"ע יו"ד שלה ה. וראה ערך תפלה).

ברכה

אין מברכים על מצות ביקור חולים (ראה ערך ברכת המצוות ושם על פי הכללים הטעם שלא מברכים על מצות בקור חולים).

בשורות רעות

אין לגלות לחולה ידיעות רעות, או מותו של קרובו, כדי לא להחמיר את מצב בריאותו (ראה מועד קטן כו ב).

תיקון ענייניו והכנת צוואה

אומרים לחולה שיתן דעתו על ענייניו (טוש"ע יו"ד שלה ז)^[10], וכך אמרו: משאדם עולה למיטה נכנסים אצלו ואומרים לו לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים: שמא הלוית או שמא הלווך אדם, שמא הפקדת אצל בני אדם או שמא הפקידו אצלך (מסכת שמחות דרבי חייה א א; תורת האדם לרמב"ן שער המיחוש עמ' טז; טוש"ע שם), ואל יפחד מפני זה מן המות (טוש"ע שם), שלא ימות מחמת זה יותר מאם לא יעשה זאת (פרישה שם ס"ק טו).

וכתבו אחרונים שהמנהג בקהילות ישראל כשאדם חולה הולכים אליו ביום השלישי לחוליו גבאי בקור חולים או שאר אנשים, ואומרים לו: אתה ידעת שכן הוא התיקון והמנהג אצל כל החולים, ולכן אין לך לדאוג מזה כלום, ולכן תעשה צוואה מה שתרצה, ומה שאתה חייב, או מה שאחרים חייבים לך (חכמת אדם קנא).

על החיוב לומר לחולה שיתוודה, ראה ערך וידוי: בחולה.

החולים והמבקרים

חולים שהביקור קשה להם

אין מבקרים לחולי מעיים, ולא לחולי העין, ולא למיחושי הראש (נדרים מא א; רמב"ם אבל יד ה; טוש"ע יו"ד שלה ח), שהבקור קשה להם (רמב"ם שם; סמ"ג במצות עשה דרבנן הל' אבל מצות עשה ב; מאירי נדרים שם), וכן לכל חולה שהדבור קשה לו (רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש עמ' יז; טושו"ע יו"ד שלה ח, וביאור הגר"א שם; חכמת אדם כלל קנא), אלא נכנסים בבית החיצון ושואלים ודורשים בו אם צריכים לכבד ולרבץ בפניו וכיוצא בו, ושומעים צערו ומבקשים עליו רחמים (רמב"ן שם; טוש"ע שם).

חולה במחלה מדבקת - יש אומרים, שאין לבקר אותו, אלא יבקרוהו אנשים מחברה המיוחדת לכך בכסף מלא (שו"ת רשד"ם חו"מ שמו; שדי חמד מערכת הבי"ת קטז, בשם שלחן גבוה; תפארת ישראל כתובות ז י); ויש אומרים, שאין לחלק בין החולים, ומצווה לבקר גם חולים מדבקים, פרט לחולי צרעת (שו"ת הרמ"א סוף יט (או כ בדפוסים שונים); שיורי כנסת הגדולה יו"ד שלה הגהות הטור ב; דעת תורה יו"ד שלה ה. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ט יז ה; שו"ת שבט הלוי ח רנא ה).

וכן מחלות מדבקות שניתן להיזהר מלהידבק בהן, כגון שדרך ההדבקה ידועה, ואין המחלה מדבקת בדרך האוויר, יש בזה מצות ביקור חולים (שו"ת שבט הלוי שם).

חייבים לבקר כל חולה, כולל חולה שאין בו סכנה, וחולה נפש (שו"ת מהרי"ל קצז).

עשיר ועני

רבים הולכים לעשיר לכבדו, ילך אצל העני, אפילו אם העשיר תלמיד חכם (ספר חסידים שסא). ומצווה רבה לבקר עני חולה (אהבת חסד שם).

איש ואשה

נשים אף הן חייבות במצות ביקור חולים (שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' עו; שו"ת ויען אברהם חיו"ד סי' כה). אבל נשואות, מעוברות, או מינקות פטורות (שו"ת ויען אברהם שם).

ביקור חולים של איש אצל אשה ולהיפך - יש אומרים, שגם זה מחיובי המצווה, ובלבד שלא יתייחדו לבדם (ערוך השלחן יו"ד שלה יא; שערים מצויינים בהלכה קצב סקי"ח; שו"ת זקן אהרן ב עו), ושהאשה החולה תשכב במיטתה בצניעות (שו"ת באר משה ב קז), ושמטרת הביקור תהא לעזור לה ולא להרבות בשיחה (הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם יו"ד שלה סק"ד); ויש אומרים, שיש להימנע מביקורים כאלו, פרט לאותם קרובים שמותר להתייחד עמהם (שו"ת ויען אברהם יו"ד ה; שו"ת ציץ אליעזר ה רמת רחל טז).

שונא

יש אומרים שהשונא יכול לבקר את החולה (שו"ת מהרי"ל קצו; רמ"א יו"ד שלה ב, בשם יש אומרים), ויש חולקים וסוברים שלא יבקר, שלא יחשוב ששמח לאידו (רמ"א שם. וראה באר היטב שם סק"ב). והכל לפי השנאה ולפי השונאים (ב"ח שם). ומאחרונים יש שכתבו שהמנהג בדורות האחרונים, שהשונא יכול לבקר את החולה (ערוך השלחן שלה ו; בית הלל יו"ד שסב ו).

רשע

יש חיוב ביקור חולים גם אצל חולה שהוא רשע (שו"ת באר משה ה קנא. וראה בחכמת שלמה יו"ד שלח א; אהבת חסד ג ג. וראה בספר חסידים שג).

ביקור חולי גויים

מבקרים חולי גויים מפני דרכי שלום (גיטין סא א; רמב"ם אבל יד יב ומלכים י יב; טוש"ע יו"ד שלה ט. וראה ערך דרכי שלום), והרי נאמר (תהלים קמה ט): טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (רמב"ם שם).

הגר חייב לבקר את הוריו הנוכרים כשהם חולים, שכן מלבד הטעם של דרכי שלום, יש חיוב גם מצד כיבוד אב ואם (שו"ת אגרות משה יו"ד ב קל).

ביקור חולים ונחום אבלים

נחום אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים הוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים (רמב"ם אבל יד ז: יראה לי; רמ"א יו"ד שלה י)^[11]. ודוקא כשאי אפשר לקיים שניהם, אבל כשאפשר לקיים שניהם - בקור חולים קודם, כדי שיבקש רחמים עליו ויעשה צרכיו, שהוא כאילו מחייהו (ב"ח וש"ך שם ס"ק יא). וכן אם ידוע שיש תועלת לחולה - ביקור חולים קודם (ערוך השלחן יו"ד שלה יב; שו"ת אגרות משה או"ח ד מ. וראה שו"ת ציץ אליעזר ה רמת רחל יט).

בזמן בית המקדש

בזמן שבית המקדש היה קיים מי שיש לו חולה בתוך ביתו, כשנכנס להר הבית מקיף דרך שמאל, אף על פי שבדרך כלל צריך להיכנס דרך ימין (ראה ערך כל פנות שאתה פונה וכו'. מידות ב ב), והיו שואלים אותו, מה לך מקיף לשמאל, והוא משיב להם, שיש לו חולה בתוך ביתו, והם אומרים: השוכן בבית הזה ירחם עליו (שמחות ו יא).

לעניין ביקור חולים על ידי כהן בבית חולים ראה ערך כהן.

הערות שוליים