מיקרופדיה תלמודית:בקור מומים

הגדרה^[1] - בדיקת הקרבנות העומדים להקרבה אם אין בהם מומים הפוסלים אותם מקרבן

ארבעה ימים קודם השחיטה

פסח ותמיד

הפסח והתמיד (ראה ערכו) צריכים בקור ממומים ארבעה ימים קודם שחיטתם, שכך הצטוו בפסח מצרים (ראה שמות יב ג-ו), והפסח והתמיד הוקשו זה לזה (מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא ה; פסחים צו א; רמב"ם תמידין ומוספין א ט: בתמיד, וראה בפירוש המשניות לרמב"ם ערכין יג א, וברע"ב שם).

פסח דורות

ואף פסח דורות טעון בקור ארבעה ימים קודם, שכל הפסחים הוקשו זה לזה (פסחים צו א, ורש"י שם ד"ה שיהו).

ויש חולקים וסוברים שאינו טעון בקור, לפי שקרבן יחיד הוא, ואינו טעון בקור (רשב"א מנחות מט ב ד"ה שמירה).

פסח שני

פסח שני (ראה ערכו), שהטמא ומי שהיה בדרך רחוקה מביאים בארבעה עשר באייר, אינו טעון בקור ארבעה ימים קודם (פסחים צו א).

מוספים

המוספים, אף שהם קרבנות צבור, אינם צריכים בקור ארבעה ימים קודם שחיטה (רש"י מנחות מט ב ד"ה לעולם; רשב"א מנחות מט ב ד"ה שמירה), שהכתוב שהוקש לפסח, אינו מוסב אלא על התמיד (רשב"א שם).

ארבעת הימים

יש אומרים שיום הבקור ויום השחיטה בכלל ארבעת הימים (פירוש א' ברש"י ערכין יג ב ד"ה ארבעה; רבנו גרשם שם, ומנחות נ א), ומקצת יום הרביעי ככולו (רבנו גרשם שם. וראה ערך מקצת היום ככולו); ויש אומרים שאין יום השחיטה בכלל (רש"י ערכין שם, ומנחות שם).

לשכת הטלאים

מפני שהתמידים צריכים להיות מבוקרים ארבעה ימים קודם, היו תמיד בלשכת הטלאים (ראה ערך לשכות) לא פחות מששה טלאים מבוקרים (ערכין יג א; רמב"ם תמידין ומוספין א ט), ובכל יום נוטלים שנים ונותנים שנים, ונמצאו כל התמידים מבוקרים ארבעה ימים קודם שחיטה^[2] (רש"י ערכין שם).

ביקור בחולין

האחרונים נסתפקו אם הבקור צריך להיות אחר שהקדישו אותו לקרבן, או שיכולים לבקרו אף בהיותו חולין (ראה טורי אבן מגילה כט ב)^[3].

לפני השחיטה

ביקור שני קודם השחיטה

לא היו שוחטים את התמידים עד שהיו מבקרים אותם פעם שניה קודם השחיטה לאור האבוקות (רמב"ם תמידין ומוספין א ט, על פי תמיד ג ד).

ומצינו מצות בקור מן התורה לפני ההקרבה, שנאמר: תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ (ויקרא א ג), ואמר רבי יוסי, יבקרנו ויקריבנו (תורת כהנים דבורא דנדבה פרשה ג יב, וראה ראב"ד וקרבן אהרן שם. וראה עוד דרשת רבי יוסי בתוספתא פסחים שם).

כשלא ביקרו

כשלא ביקרו כלל

רבי יוסי אמר השוחט בשבת תמיד שאינו מבוקר כהלכתו חייב חטאת, שהקרבן פסול ונמצא שחילל שבת בשוגג, שסבור שהוא מבוקר (סוכה מב א, ורש"י ד"ה הכי גרסינן). ואפילו נמצא שהקרבן תמים, שהבקור מעכב (תוספות סוכה שם ד"ה שאינו).

ויש מהאחרונים שהוכיחו שחכמים חולקים וסוברים שהביקור למצוה ולא לעכב, ורק כשנמצא הקרבן בעל מום אחר השחיטה חייב חטאת, משום שהיה לו לבקר ולא בקרו (שו"ת תורת חסד או"ח כג. וראה כפות תמרים סוכה שם).

ביקרו רק קודם שחיטה

יש מהראשונים שנראה מדבריהם שאפילו הבקור של ארבעה ימים קודם לשחיטה מעכב בדיעבד (ראה תוספות סוכה שם), אבל האחרונים הוכיחו שאם בקרו לפני שחיטה, אינו מעכב (קרבן אהרן לתורת כהנים דבורא דנדבה פרשה ג יב; שו"ת תורת חסד או"ח כג. וראה אור זרוע ב רטז ורכח שדן בדבר), ובימי מלכות יון היו משלשלים להם שתי קופות של זהב, והיו מעלים להם שני טלאים (ירושלמי ברכות ד א), הרי שהיו מקריבים בו ביום, שבקור ארבעה ימים אינו מעכב (שו"ת תורת חסד שם).

הערות שוליים