ברכה מעין שלש

הגדרה^[1] - ברכה אחרונה על המזון, שיש בה מעין שלש הברכות של ברכת-המזון

הברכה ומקורה

ברכת מעין שלש היא הברכה שמברכים אחר אכילת מאכל שנעשה מאחד מחמשה מיני דגן - שלא בצורת פת (ראה להלן) - שהם: חטים, שעורים, כוסמים, שבולת שועל ושיפון (ברכות מד א), או אחר אכילת אחד מחמשה מיני פירות האילן שנזכרו בפסוק המדבר בשבח ארץ ישראל (דברים ח ה): תאנים, ענבים, רמונים, זיתים ותמרים (ברכות שם), או אחר שתיית יין (שם).

ונקראת הברכה מעין שלש, לפי שהיא מעין ברכת-המזון (ראה ערכו), שנקראת במשנה "שלש ברכות" (ברכות שם), על שם שעיקרה ותחילתה אינה אלא שלש ברכות, שהברכה הרביעית - הטוב והמטיב - תיקנוה אחר כך (ראה ערך ברכת המזון).

מדוע נשתנו המינים הללו

נקבעה ברכה מיוחדת על מינים אלה, לפי שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ואף על פי שממיני התבואה נשתבחה ארץ ישראל רק בחטים ושעורים בלבד, מכל מקום כוסמים הם מין חטים, ושבולת שועל ושיפון מין שעורים (ראה פסחים לה א); ועוד, שיש להם מעלה שהם מיני מזון ועליהם יחיה האדם, ואם עשה מהם פת מברך עליה המוציא וברכת-המזון, ולפיכך אפילו אם לא עשה מהם פת מברך אחריהם ברכה מעין שלש (טור או"ח רח; ט"ז שם סק"א וסק"ב)^[2].

מדאורייתא או מדרבנן

ובמקור הברכה נחלקו גאונים וראשונים:

• יש אומרים שחיובה מן התורה, כמו ברכת המזון (שאילתות נג; רמב"ם ברכות ד א, לפי מראה הפנים ברכות ט ה; רמב"ן ברכות מט ב, בסתם ובשם הלכות גדולות; כן משמע ברא"ש ברכות ו טז; רשב"א ורא"ה שם לה א; טור או"ח רט, לפי בית יוסף שם), שזה שנאמר בתורה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (דברים ח י) מוסב על כל שבעת המינים שהוזכרו למעלה: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (שם ח. רמב"ן שם).

• ויש אומרים שחיובה מדרבנן (רמב"ם ברכות ח ב, לפי כסף משנה שם, ובית יוסף שם; סמ"ג עשין כז; רבנו יונה שם, בשם מורי הרב; יראים רנג), ש"וברכת" האמור בתורה אינו מוסב אלא על פסוק שלפניו: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם (שם ט), ולכן אין צריך לברך מן התורה אלא על לחם בלבד (סמ"ג שם), וכן הלכה (שו"ע או"ח רט ג).

נסתפק אם בירך הברכה

אם נסתפק אם בירך ברכה מעין שלש או לא בירך: לסוברים שהברכה מן התורה צריך לחזור ולברך, שספק דאורייתא להחמיר (ראה ערך ספק דאורייתא. רמב"ן שם; טור שם); ולסוברים שהיא מדרבנן אין צריך לחזור ולברך (שו"ע שם).

וכתבו אחרונים שלצאת מן הספק יאכל מאותו המין עוד שיעור כזית (ראה להלן), ויברך אחריו ויוציא גם את הספק (ט"ז שם סק"ג).

הפסק

וכתבו אחרונים שמכיון שרבים הסוברים שחיובה מן התורה, אין להפסיק באמצעה אפילו לקדיש וקדושה וברכו ועניית אמן (תהלה לדוד קפג סק"ה).

המינים החייבים בה

כל שהוא משבעת המינים של שבח ארץ ישראל ולא מין דגן, או מין דגן ולא עשאו פת, נחלקו בדינו תנאים:

• יש אומרים שמברך ברכה אחת מעין שלש (רבי יהודה בשם חכמים בתוספתא ברכות (ליברמן) ד טו, וברכות לז א-ב), וכן הלכה (רמב"ם ברכות ג ג,יא, ושם ח א; טוש"ע או"ח רח א-ב).

• ויש אומרים שמברך שלש ברכות (רבי יהודה בשם רבן גמליאל שם ושם)^[3], דהיינו ברכת המזון (פירוש המשניות לרמב"ם שם מד א)^[4].

בירך ברכת המזון במקום מעין שלש

אף בדיעבד אם בירך ברכת המזון במקום מעין שלש, לא יצא (רבנו יונה שם מא ב, בשם רבני צרפת; שו"ע שם יז), ודוקא שאר פירות, אבל אכל תמרים ובירך אחריהם ברכת המזון - יצא, לפי שהם מזינים (ברכות יב א; רבנו יונה שם; שו"ע שם), וכן אם שתה יין ובירך ברכת המזון, שהיין מזין יותר מתמרים (רבנו יונה שם, על פי ברכות לה ב; שו"ע שם), ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד, שהיא ברכה ראשונה משלש הברכות של ברכת המזון - יצא (רבנו יונה שם; שו"ע שם).

ודוקא כשכבר חתם ואמר ברוך אתה ה' הזן את הכל, אבל אם אמר כל נוסח הברכה ולא חתם ונזכר, יתחיל "ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" וכו' - היינו הנוסח של ברכה מעין שלש - ויסיימה בחתימתה (רא"ש שם א יד; שו"ע שם).

אכל דייסא ממיני דגן - והוא הדין שאר מיני תבשילים מחמשה מיני דגן (כן משמע מרבנו יונה שם, בשם רבני צרפת; משנה ברורה שם ס"ק עה) - נחלקו בדינו ראשונים^[5]:

• יש אומרים שנפטרת בברכת המזון, כפי שתמרים נפטרים בה (ר"ן פסחים, כד ב מדפי הרי"ף, בדעת הגאונים; ערוך השולחן שם כו, בדעת הרא"ש והרשב"א), בקל וחומר, שהיא מזינה יותר מתמרים (באר הגולה שם סק"ו), וכן מסקנת האחרונים (באר הגולה שם; חיי אדם נ יא; פרי חדש שם ד"ה שאם אכל).

• ויש אומרים שאינה נפטרת בברכת המזון (רבנו יונה שם, בשם רבני צרפת; שו"ע שם), אף על פי שהיא מזינה יותר מתמרים, כיון שיש בו מעלה אחרת, שפת נעשית עיקר ממיני דגן, ולא שייך ברכת המזון כי אם בפת (משנה ברורה שם, על פי מגן אברהם שם ס"ק כה).

מי שאין לו סידור ואינו יודע הנוסח בעל פה

מי שאין לו סידור ואינו יודע נוסח מעין שלש בעל פה, ועד שיגיע סידור לידו יעבור הזמן שיכול לברך, מלכתחילה לא יאכל, ואם עבר ואכל - יברך בורא נפשות (אגרות משה או"ח א עד; ארץ צבי כט).

דגן שלא עשאו פת

דגן שלא עשאו פת, כגון מעשה קדירה, שחילק הדגן או כתשו ועשה ממנו תבשיל (ברכות לז א; רמב"ם ברכות ג ד; טוש"ע שם ב), כגון הריפות וגרש כרמל (רמב"ם שם; שו"ע שם), ודייסא (טוש"ע שם), וכן דגן חי, או עשוי קליות, או שלוק והגרעינים שלמים (תוספות ברכות לז א ד"ה הכוסס), נחלקו בדינו ראשונים:

• רוב הראשונים סוברים שאין מברכים אחריו ברכה מעין שלש, אלא בורא נפשות (רמב"ם ברכות ג ב; רא"ש שם ו ט; טוש"ע או"ח רח ד, בסתם), שכיון שמתחילה מברכים עליו בורא פרי האדמה (ראה ערך ברכות הנהנין) לא מצינו בשום מקום שתיקנו ברכה מעין שלש על האדמה ועל פרי האדמה (רא"ש שם).

• יש מהראשונים שנסתפקו לומר שיברכו אחריו ברכה מעין שלש, ויסיימו הברכה על האדמה ועל פרי האדמה, שאף זה בכלל מה שאמרו חכמים כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת ברכתו מעין שלש (תוספות שם, בשם ר"י; טוש"ע שם, בשם התוספות)^[6].

• ויש מהראשונים הסובר שיברכו מעין שלש, ויסיימו הברכה על המחיה ועל הכלכלה (ראב"ן ברכות קצ).

ולפיכך נכון להחמיר שלא לאכול קליות או חטים שלוקות אלא בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתן (תוספות שם, ורא"ש שם, על פי ירושלמי ברכות ו א; טוש"ע שם, בשם התוספות), ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה, לא יברך אחריו מעין שלש אלא בורא נפשות (מגן אברהם שם סק"ז).

בוסר

והוא הדין ענבים שהם בוסר, שנחלקו בו אם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה (ראה ערך בוסר), שמספק מברך בורא פרי האדמה (טוש"ע או"ח רב ב), לא יאכל מהם כשיעור אלא בתוך הסעודה (משנה ברורה שם ס"ק יד, בשם האחרונים).

אורז

כל שמברכים עליו בתחילה בורא מיני מזונות (ראה ערך ברכות הנהנין) מברכים לאחריו ברכה מעין שלש (רמב"ם ברכות ג יא), חוץ מן האורז, שאף על פי שכשבישלו או עשה ממנו פת מברכים עליו בתחילה בורא מיני מזונות (ראה ערך אורז), אין מברכים עליו בסוף ברכה מעין שלש, אלא בורא נפשות (ברכות לז ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם ז).

השיעור

אין מברכים ברכה מעין שלש אלא אם כן אכל כזית, שבפחות משיעור זה אינו מתחייב בברכה אחרונה (ברכות לט א; רמב"ם ברכות ג יב; טוש"ע או"ח רי א)^[7], שבברכת פירות הארץ כתוב אכילה - וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (דברים ח י) - ואין אכילה פחותה מכזית (רש"י ברכות שם ד"ה בצר)^[8].

אכל פרי שלם

אכל פרי שלם כברייתו (ראה ערך בריה), בירושלמי מפורש שאפילו שאין בו כשיעור מברך אחריו מעין שלש, לפי שהוא בריה (ירושלמי ברכות ו א).

נחלקו ראשונים אם הבבלי מודה לזה (תוספות ברכות לט א ד"ה בצר, בשם הר"ר יוסי); או שחלוק ומצריך לעולם שיעור כזית (תוספות שם, בסתם; בית יוסף שם, בדעת הרי"ף והרמב"ם; שו"ע שם, בסתם); וראשונים רבים הסתפקו בזה (תוספות יומא עט א ד"ה ולא; רבנו יונה ברכות שם; רשב"א שם; רא"ש שם ו טז; שו"ע שם, שיש מסתפקים), ולכן נכון להיזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית (תוספות יומא שם; רא"ש ברכות שם; טוש"ע שם).

יין

ברכה מעין שלש אחר שתיית יין, נחלקו ראשונים בשיעורה:

• יש אומרים שאין מברכים אלא אם כן שתה רביעית (רמב"ם שם; שו"ע שם, בסתם).

• ויש אומרים ששיעורה כמלא-לוגמיו (תוספות ברכות לט א ד"ה בצר), שהוא רוב רביעית (ראה ערך מלא לוגמיו).

• ויש מסתפקים לומר ששיעורה בכזית, כשיעור אכילה, או בכביצה, לפי שאמרו: ואכלת, זו אכילה; ושבעת, זו שתיה (רבי מאיר בברכות מט ב), ושיעור שביעה הוא כביצה (תוספות יומא שם, וסוכה כו ב ד"ה ולא; רא"ש ברכות שם).

ולכן טוב להיזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית שלדברי הכל פטור מברכה אחרונה, או רביעית, שלדברי הכל חייב בברכה (רא"ש שם; טוש"ע שם), ובדיעבד שכבר שתה כזית ואין לו כדי רביעית, אין צריך לברך אחריו (סדר ברכות הנהנין להרב ח ב).

צירוף לכזית

כל האוכלים משבעת המינים מצטרפים לכזית.

אכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית ממין אחר, אין מצטרפים לברכה מעין שלש, אבל מצטרפים לבורא נפשות.

אכל חצי שיעור ושתה יין חצי שיעור, אין אכילה ושתייה מצטרפות (מגן אברהם רי סק"א)^[9].

עירוב עם קמח קטניות

כתבו ראשונים שאם עירב קמח של אחד מחמשת מיני דגן עם קמח קטניות ועשה מהם פת, ואין בתערובת כזית דגן בכדי אכילת-פרס מהתערובת - שאז מברך עליה ברכת המזון (ראה ערך ברכת הפת) - אף על פי שבתחילה מברך עליה המוציא, בסוף מברך אחריה ברכה מעין שלש (אבודרהם, ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון, בשם ה"ר יונה; שו"ע או"ח רח ז), אפילו לא אכל אלא כזית מהתערובת, כיון שיש טעם פת בכולה, אף שאין בה ממשות הפת אלא כל שהוא (סדר ברכות הנהנין להרב ח ד, לדעה זו).

ויש מהאחרונים שחולקים על זה וסוברים שכשם שאין הדגן מצטרף לענין שלש ברכות, כך אינו מצטרף לברכה מעין שלש, ואינו מברך אלא בורא נפשות (מגן אברהם שם ס"ק טו; באור הגר"א שם ס"ק לד).

לכן כתבו אחרונים שיש להימנע מלאכול פת זו כי אם בתוך הסעודה (סדר ברכות הנהנין שם; משנה ברורה שם ס"ק מז).

אם בישלו מהתערובת בקדירה, ואין בה כזית דגן בכדי אכילת פרס, אף על פי שבתחילה מברך עליה בורא מיני מזונות (ראה ערך ברכת הפת), אין מברך עליה בסוף ברכה מעין שלש אלא בורא נפשות (אבודרהם שם; שו"ע שם).

עירוב עם שאר דברים

אבל עירב קמח דגן שלא בקמח אחר אלא עם שאר דברים, כגון דבש ותבלין וכיוצא בהם:

• יש סוברים שאפילו אם אין בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, מברך אחריה ברכה מעין שלש (מגן אברהם שם).

• ויש סוברים שאין הבדל בין תערובת קמח בקמח, לתערובת קמח בשאר דברים, ולעולם אם אין בה כזית בכדי אכילת פרס אינו מברך אחריה מעין שלש, אף על פי שבתחילה ברכתה בורא מיני מזונות (דברי חמודות ברכות ו ז; עולת תמיד שם סק"ז; באור הגר"א שם ס"ק לה; נשמת אדם נ סק"ו; מאמר מרדכי שם ס"ק יז; משנה ברורה שם ס"ק מח, ובאור הלכה שם ד"ה בקדירה), וכתבו אחרונים שיש לחוש לדבריהם לאכול עוד כזית שברכתו האחרונה היא מעין שלש בודאי, ועוד כזית שברכתו האחרונה היא בורא נפשות בודאי (סדר ברכות הנהנין להרב ג ב)^[10].

הנוסח

בברכת מעין שלש יש מעין ארבע הברכות של ברכת-המזון: "על המחיה" מעין ברכת הזן, "ועל ארץ חמדה" מעין ברכת הארץ, "רחם" וכו' מעין ברכת ירושלים, "כי אתה ה' טוב ומטיב" מעין ברכת הטוב והמטיב (רבנו יונה ברכות מד א; טור או"ח רח), ואף על פי שתיקנוה מעין ארבע ברכות, קוראים אותה מעין שלש, לפי שכך נקראה קודם שתיקנו הטוב והמטיב (המנהיג טז), או שאין קוראים אותה אלא על שם השלש של תורה שבברכת המזון (רבנו יונה שם; טור שם); ויש שלא נהגו להזכיר בברכה זו הודאה על הטוב (רמב"ם ברכות ח יד, בסתם), שלא תיקנו חכמים אלא מעין שלש, ולא מעין ארבע (רמב"ם שם, בשם יש מי שאמר).

פתיחת הברכה

כשמברך על חמשה מיני דגן פותח בברכה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה", וכשמברך על הפירות - דהיינו חמשה מיני פירות שמשתבחת בהם ארץ ישראל, מלבד היין - אומר: "ברוך וכו' על העץ ועל פרי העץ" (ברכות מד א), וכשמברך על היין אומר: "ברוך וכו' על הגפן ועל פרי הגפן" (גמ' שם, לגירסת שאילתות נד, ורא"ש שם ו מב, וכתב יד מינכן המובא בדקדוקי סופרים; ילקוט שמעוני עקב תתנ; הלכות גדולות א, ברכות ו, עמ' סד במהדורת מכון ירושלים; תוספות שם ד"ה על; רמב"ם ברכות ח יד, ובפירוש המשניות שם), שמכיון שמשום חשיבותו קבעו ברכה לעצמו בתחילה (ראה ערך ברכת היין) הוא הדין לאחריו (תוספות שם).

חתימת ברכת המחיה

בחתימת הברכה על חמשת מיני דגן נחלקו אם חותמים "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה" (ברכות מד א, לגירסתנו; ילקוט שמעוני עקב תתנ; הלכות גדולות שם; הרמב"ם בברכות ג יג ובפירוש המשניות שם); או "ברוך וכו' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה" (רשב"א שם; טור או"ח רח; אבודרהם, ברכת בורא מיני מזונות), וביארו שנוסחאות חלוקות הן בתלמוד (ב"ח שם).

חתימת ברכת הפירות

בברכה על הפירות חותמים - כשאוכלים מפירות חוץ לארץ (ראה להלן) - "ברוך וכו' על הארץ ועל הפירות" (גמ' שם; רמב"ם שם ושם; טוש"ע שם י).

חתימת ברכת הגפן

בברכה על הגפן - כשהענבים הם ענבי חוץ לארץ (ראה להלן) - נחלקו מהי חתימתה:

• יש החותמים: "על הארץ ועל פרי הגפן" (ראב"ד ברכות ח יד; רבנו יונה ברכות מד א; רא"ש שם ו מב; טור שם), וכן המנהג (משנה ברורה שם ס"ק נו, שכן משמע מהאחרונים; ערוך השלחן שם ו).

• יש החותמים: "על הגפן ועל פרי הגפן" (רוקח שמא; תוספות שם ד"ה על, שיש שחותמין כן); והשיגו עליהם שכשם שבדגן ופירות מזכירים הארץ בחתימה, כך צריך להזכיר ביין, שאין הבדל ביניהם אלא שביין צריך להזכיר השם הפרטי של האילן שבו גדלו הענבים, אבל הארץ לעולם עומדת (רבנו יונה שם; רא"ש שם).

• ויש שחותמים, כמו על אכילת פירות: "על הארץ ועל הפירות" (רמב"ם שם; תוספות שם, שיש שחותמין כן, ובמסקנתם; באור הגר"א שם ס"ק לח)^[11].

חתימת הברכות על פירות ארץ ישראל

בארץ ישראל חותמים: "על הארץ ועל פירותיה" (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם י), שמשבחים לה' על הארץ שמוציאה אותם הפירות (גמ' שם מט א). ואף אם מביאים פירות מארץ ישראל לחוץ לארץ צריכים לברך עליהם "ועל פירותיה" (רשב"א שם מד א, על פי הגמ' שם; שו"ע שם)^[12].

בארצות הסמוכות לארץ ישראל, ויש ספק אם הפירות הובאו מהארץ, אין לשנות ממטבע הברכה שבחוץ לארץ (רבנו יונה שם), ואפילו כשאוכל בארץ ישראל, אם אינו יודע אם הם מפירות הארץ או חוץ לארץ, יברך "ועל הפירות" (אליה רבה שם ס"ק יח; משנה ברורה שם ס"ק נד)^[13].

אף אחר היין - לדעת החותמים "על הארץ ועל פרי הגפן" - צריך לחתום בארץ ישראל "על הארץ ועל פרי גפנה" (הלכות קטנות ב נה, שכן נוהגים); ויש שכתבו שיותר טוב לברך "ועל פירותיה", שלא לייחס שבח הארץ על דבר פרט (הלכות קטנות שם).

אף אחר מיני דגן יש ראשונים שכתבו לחתום בארץ ישראל: "על הארץ ועל מחייתה" (תוספות ר"י שירליאון ברכות מד א; כפתור ופרח י, ח"א עמ' קעד במהדורת בית המדרש להלכה בהתישבות; הלכות קטנות שם, שכן נוהגים), ויש אחרונים שכתבו כדבריהם (חכמת אדם, משפטי ארץ יא י; פאת השלחן ב יד); אך רוב הגאונים והראשונים הזכירו החילוק רק לגבי פירות ויין (הלכות גדולות שם; רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם), ונהגו כדבריהם שלא לשנות נוסח הברכה בארץ ישראל (ברכי יוסף שם; אגרות משה יו"ד ג קכט ד), ומספר טעמים לדבר:

• מעשה קדירה עובר עיבוד מרובה עד שנאכל, ולא שייך לברך ביחוד על הארץ שמצמיחה אותו (הגהות האדר"ת לפאת השלחן שם).

• שבעת המינים הם משובחים, והפירות הללו ניכרים בארץ ישראל, שרק בה כולם גדלים, ושייך לשבח עליהם שהארץ מוציאה אותה, אבל לא על דברים פרטיים (הלכות קטנות שם).

• בתוך חמישה מיני דגן מצויים שלשה מינים שאינם בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ולכן לא שייך לשבח את הארץ בייחוד על גידולם (הר צבי או"ח א קח).

אכל פירות משבעה המינים ומיני מזונות ושתה יין

אכל פירות משבעה המינים ואכל מיני מזונות של דגן, ושתה יין, נחלקו גאונים וראשונים בדינו:

• יש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה בפני עצמה על כל מין לחוד, לפי שאין חותמים בשתים (ראה ערך אין עושין מצות חבילות. שבלי הלקט קסא, בשם הגאונים; שלטי הגבורים שם, לב א מדפי הרי"ף, ד, בשם ריא"ז).

• ויש אומרים שיכלול הכל בברכה אחת ויאמר: "על המחיה ועל הכלכלה, ועל הגפן ועל פרי הגפן, ועל העץ ועל פרי העץ" וכו'^[14], וחותם: "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות" (תוספות ברכות מד א ד"ה על, בשם רבנו חננאל; רשב"א שם, בשם רב האי גאון, ורבנו חננאל, וקצת מגדולי רבותינו הצרפתים; רמב"ם ברכות ח טו), וכן הלכה (טוש"ע או"ח רח יב), ואין זו חתימה בשתים, שהארץ היא המוציאה המחיה והפירות (תוספות שם, בשם רבנו חננאל; רשב"א שם).

אכל משבעה המינים ודבר אחר

אכל פירות משבעה המינים, ואכל תפוחים או אגסים וכיוצא בהם, ברכת מעין שלש פוטרת גם את התפוחים, ואין צריך לברך עליהם בורא נפשות, שאף הם פרי העץ הם (רמב"ם שם טז; רא"ש שם ו מב; טוש"ע שם יג), אבל אכל תפוחים ושתה יין, צריך לברך בורא נפשות על התפוחים (רא"ש שם; טוש"ע שם), ואפילו לסוברים שאחר יין חותם "ועל הפירות" (ראה לעיל), מכל מקום כיון שבפתיחה הוא מזכיר גפן בלבד, אין התפוח בכלל (מגן אברהם שם ס"ק כא)^[15].

אכל בשר או פרי האדמה, ושתה יין, או אכל משבעה המינים, צריך לברך על כל אחד ואחד (טוש"ע שם)^[16].

דילג על עיקרי מעין שלש

אם דילג על עיקרי מעין שלש הברכות (ראה לעיל) לא יצא ידי חובתו (חזון איש או"ח לד סק"ד), אכן אם דילג על מעין הטוב והמטיב יצא (שלחן הטהור (ספרין) רח יט).

מחלוקות בנוסחאות

מלבד המחלוקות בחתימת הברכה, מצאנו עוד מספר מחלוקות בראשונים לגבי נוסחאות הברכה:

ועל תנובת השדה

נוסח הברכה הנזכר בגירסתנו בתלמוד: "על המחיה ועל הכלכלה", וכיוצא "ועל תנובת השדה" (ברכות מד א), וכן כתבו הרבה ראשונים (ילקוט שמעוני עקב תתנ; רי"ף שם; תוספות שם ד"ה על).

• אך יש שלא גרסו בתלמוד "ועל תנובת השדה" (הלכות גדולות שם; מעשה הגאונים סב; סמ"ג עשין כז; סמ"ק קנא), ויש ששלל אמירה זו מלבד בדגן הנאכל כמות שהוא, שלא שייך לומר "תנובת השדה", אלא בדבר הנאכל כמו שיצא מהאדמה (רב עמרם גאון, באוצר הגאונים ברכות, הפירושים רב).

• יש שהשמיטו אמירה זו אחר מיני דגן, והזכירוה בפירות ויין בלבד (רמב"ם ברכות ג יג ושם ח יד; פירוש התפילות והברכות לר"י בר יקר ח"ב עמ' מז,מט; הגהת סמ"ק שם); וביארו בדעתם, שמיני מזונות שנטחנים ונאפים, לא שייך לומר בהם "תנובת השדה", מה שאין כן בפירות וביין (קונטרס בברכת מעין שלוש, בסוף סידור רבי שבתי סופר, חלק ברכת המזון והנהין, עמ' קלג, על פי אוצר הגאונים שם).

• ויש שכתבו להיפך, שאין לומר "ועל תנובת השדה" אחר פירות ויין, אלא אחר מיני דגן בלבד, שאין לשון זו נופלת אלא עליהם, כמו שכתוב: וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי (דברים לב יג. רבנו יונה שם; טור שם, בשמו).

ברית תורה חיים ומזון והוצאה ממצרים

בברכת המזון צריכים להודות לה' על היציאה ממצרים, ברית המילה, התורה, החיים והמזון (ראה ערך ברכת המזון), ונחלקו ראשונים אם כך הדין רק בברכת המזון, ובמעין שלש אין צורך להזכירם (מאירי ברכות מט א; שיטה מקובצת שם ומד א), וכן הלכה (רמב"ם ברכות ג יג; טור שם); או שאף בברכה מעין שלש יש להזכירם (רוקח שמא; אור זרוע א קפא, בשם רבנו חננאל; ראבי"ה ברכות קכא).

ונאכל מפריה ונשבע מטובה

גאונים וראשונים הזכירו בנוסח הברכה, בתחינה על ירושלים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" (ברכות מד א, לגירסת ילקוט שמעוני עקב תתנ; הלכות גדולות א, ברכות ו, עמ' סד במהדורת מכון ירושלים; רי"ף שם; מחזור ויטרי (הורוויץ) פג; הרמב"ם בברכות שם, לחלק מהגירסאות, ובפירוש המשניות שם; מאירי שם); ויש מהראשונים שכתבו שאין לומר נוסח זה, שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה (סמ"ג עשין כז; טור שם, בשמו; כלבו פז, בשם יש מדקדקים), כי אם לקיים המצות התלויות בארץ (כלבו שם, בשם יש מדקדקים; טור שם, בשם הסמ"ג), ושני ביאורים מצינו בדעה האומרת נוסח זה:

• העיקר איננו באמירה זו, אלא מה שנאמר לאחר מכן: "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", ומשום שהברכה באה מפני האכילה אומרים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" (בית יוסף שם).

• או להיפך, שיש עיקר גדול באמירה זו, מפני שקדושת הארץ נשפעת גם בפירותיה היונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, ובאכילת פירותיה של ארץ ישראל אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה (ב"ח שם).

ונודה לך על הארץ

יש מהראשונים שהגיה להוסיף בנוסח הברכה, לפני החתימה: "ונודה לך על הארץ ועל המחיה" וכיוצא בזה, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה (ראה ערך ברכות. סמ"ג שם; טור שם, בשמו); ובארו בטעם שאין צורך בהוספה זו:

• שהאמירה "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" מספיקה להיות מעין חתימה סמוך לחתימה (בית יוסף שם)^[17]; ויש שדחו באור זה, שאינה מעין החתימה, ועוד שלאחר מכן נאמר סמוך לחתימה: "כי אתה ה' טוב ומטיב" (ב"ח שם).

• או שלא תקנו חכמים שיהא מעין חתימה סמוך לחתימה אלא בברכה פרטית, אבל ברכת מעין שלש אם יוסיף ויאמר סמוך לחתימה: "ונודה לך על הארץ ועל המחיה" היה נראה כאילו לא נתקנה עיקר ברכה זו אלא לברך על המזון ועל המחיה, ולכלול בה גם כן ברכת הארץ ובנין ירושלים, אבל עיקרה אינה אלא על המזון, ולכן אין לומר תוספת זו, כדי להורות שכל מעין שלש שקולים זו כזו בשוה (ב"ח שם).

• ומכל מקום יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג להוסיפו (ערוך השלחן שם א; משנה ברורה שם סק"נ)^[18].

מעין המאורע

בירושלמי מובא שיש להזכיר בברכה זו - בימים מיוחדים (ראה להלן) - מעין המאורע (ירושלמי ברכות ו א), ונחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שלא נהגו כן (תוספות ברכות מד א ד"ה על, ותוספות ר"י שירליאון שם; רשב"א שם, בשמם, ובשם הראב"ד; המכתם שם, בשם הראב"ד; סמ"ג עשין כז), שלא אמרו להזכיר אלא בימי התלמוד, שהיו רגילים לקבוע על יין ומיני פירות, אבל בזמן הזה שאין קובעים על כך - אין צריך להזכיר (תוספות שם, ותוספות ר"י שירליאון שם; סמ"ג שם, בשם מורי רבינו יהודה), או שכיון שלא נזכר בבבלי, הוא כעין ספק שיש לפושטו לקולא (המאורות שם, בשם דודו)^[19].

• ויש אומרים שיש להזכיר מעין המאורע אף בימינו (רמב"ם ברכות ג יג; רבנו יונה שם; רא"ש שם ו מב), וכן הלכה (טוש"ע שם יב), אך בדיעבד אם לא הזכיר, יצא ידי חובה (מגן אברהם שם ס"ק יח).

הימים המיוחדים שבהם מוסיפים מעין המאורע הם: שבת, ויום טוב, וראש חודש (רא"ש שם; טוש"ע שם)^[20], אבל בחנוכה ופורים אין מזכירים מעין המאורע (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) ע; הגהות מימוניות שם, בשמו; שו"ע שם), שכל חיוב אמירת "על הניסים" הוא מדין ברכת ההודאה, אבל בברכה מעין שלש שאין ברכת ההודאה, אין מזכירים אותו (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם).

נוסח ההזכרה

בנוסח ההזכרה מעין המאורע יש נוסחאות רבות בראשונים, ועיקריהן:

• בשבת מוסיף קודם שאומר "כי אתה ה' טוב ומטיב": ונחמנו ביום המנוח הזה (טור שם); או: ורצה והחליצנו ביום השבת הזה (תשבץ קטן שכב, בשם המהר"ם מרוטנבורג; מגן אברהם שם ס"ק יח).

• ביום טוב מוסיף: ושמחנו בחג פלוני הזה (טור שם), או: וזכרנו לטובה ביום חג פלוני (תשב"ץ שם, בשם המהר"ם מרוטנבורג; מגן אברהם שם) הזה (מגן אברהם שם).

• ובראש השנה מוסיף: וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה (המנהגים (טירנא), הגהות המנהגים ליל הסדר ז).

• בראש חדש מוסיף: וזכרנו לטובה ביום ראש החדש הזה (תשב"ץ שם, בשם המהר"ם מרוטנבורג; טור שם; מגן אברהם שם)^[21].

מקומה

ברכה מעין שלש, אם צריכים לברכה במקום האכילה, כמו בברכת המזון (ראה ערכו), נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם (רשב"ם פסחים קא ב ד"ה אבל; טור או"ח קעח, בשמו; רמב"ם ברכות ד א; שו"ע או"ח קעח ה, ושם קפד ג, בשם יש אומרים, הראשון)^[22].

• יש אומרים שחמשה מיני דגן בלבד, באופן שברכתם היא מעין שלש, טעונים ברכה במקומם, מפני חשיבותם, אבל פירות שמברכים אחריהם מעין שלש, וכן יין אינם טעונים ברכה במקומם (רי"ף שם; המאור שם; תוספות שם ד"ה אלא, ששמא יש לומר כן: רא"ש שם י ו; טור או"ח קעח, בשם ר"י; שו"ע שם ושם, בשם יש אומרים; באור הגר"א או"ח קעח ס"ק כא-כב).

• ויש אומרים שכל דבר שאינו טעון אלא ברכה אחת לבסוף אינו טעון ברכה לאחריו במקומו, ורק בפת שמברכים אחריה ברכת המזון הוא שאמרו שטעונה ברכה לאחריה במקומה (תוספות שם, שכן נראה לומר; רשב"א ברכות נג ב; רמ"א או"ח קעח שם, בשם יש אומרים).

• ויש להחמיר לכתחילה לברך על כל שבעה המינים במקומם (מגן אברהם שם ס"ק יב; משנה ברורה שם ס"ק מה, בשם האחרונים; ערוך השלחן שם ט).

הערות שוליים