ברכה שאינה צריכה

הגדרה^[1] - איסור לברך ברכה שאין חייבים בה

האיסור ומקורו

כל מי שיצא ידי חובת ברכה מן הברכות וחוזר ומברך אותה, הרי זה מברך ברכה שאינה צריכה (ברכות לג א), כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר על ידי ברכת המוציא (ראה ערך ברכת הפת), שברכה שלא לצורך היא (משנה ברורה רטו ס"ק יז), וכל שכן כשמברך ברכה במקום שלא תיקנו חכמים כלל, שעובר משום ברכה שאינה צריכה, כגון מי המברך בקידוש של שבת שחרית מקדש השבת (תשובת רב האי גאון בתשובות הגאונים [שערי תשובה] קטו).

והמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ ז. ברכות לג א; רמב"ם ברכות א טו; טוש"ע שם ד), והרי הוא כנשבע לשוא (רמב"ם שם; טוש"ע שם), ונחלקו ראשונים:

• יש הסובר שאיסור מן התורה הוא, ועובר בלאו זה של לא תשא (שו"ת הרמב"ם [פריימן] פד; רמב"ם ברכות שם, לפי מגן אברהם שם סק"ו, וברכי יוסף או"ח מו סק"ו).

• אבל רוב הראשונים סוברים שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא מדרבנן, והדרשה מלא תשא אינה אלא אסמכתא, ולא אמרו שהזכרת שם שמים לבטלה אסורה מן התורה (ראה ערך אזכרות) אלא בהזכרה שלא לצורך ברכה (תוספות ראש השנה לג א ד"ה הא, ורא"ש קידושין א מט, בשם רבנו תם; חינוך תל; ריב"ש שפד; תרומת הדשן לז, בשם הגאונים).

נידוי ומלקות

השומע את חברו מברך ברכה שאינה צריכה, חייב לנדותו - כדין כל השומע הזכרת השם לבטלה (ראה ערך אזכרות) - ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי (רמב"ם שבועות יב ט), וחייבים מלקות - דהיינו מכת מרדות מדרבנן (עמודי אש, מעון הברכות א) - על ברכה שאינה צריכה (תשובת רב האי גאון שם).

עניית אמן ויציאה ידי חובה

כל המברך ברכה שאינה צריכה אסור לענות אחריו אמן (רמב"ם ברכות א טו; טוש"ע או"ח רטו ד), ואין חברו השומע את הברכה יוצא ידי חובתו בברכה זו, כגון מי שאינו אוכל ושותה, ובירך ברכת הנהנין, אין האחרים האוכלים ושותים יוצאים בשמיעתם, מכיון שהיתה ברכה לבטלה (בית יוסף או"ח ריג; מגן אברהם שם סק"ז), אבל אם בשעת הברכה לא היתה לבטלה, אלא שאחר כך נתבטלה הברכה בשוגג או באונס, כגון שנשפך הכוס אחר הברכה וכיוצא, יוצאים האחרים ששמעו (מגן אברהם שם).

לימוד לתינוקות

מותר ללמד לתינוקות הברכות כתיקונן, ואף על פי שהם מברכים לבטלה בשעת לימוד (רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רטו ג), ואפילו הרב מותר להזכיר השם בברכה כדי ללמדם, שהרי אנו מצווים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצוות (משנה ברורה שם ס"ק יד); אבל גדול בשעה שלומד הברכות בתלמוד, אומרן בלי הזכרת השם, ולכן מסודרות במשנה כמה ברכות בלי הזכרת השם, אף על פי שהמברך צריך לאמרן בשם ומלכות, כדי שלא יבוא הלומד למכשול שיגרוס אותן כמו שהן (מגן אברהם שם סק"ה)^[2].

ברכה בהרהור

המברך בהרהור אין בו משום ברכה לבטלה, ש"לא תשא" משמעו בפה, כמו שנאמר: וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי (תהלים טז ד. הלכות קטנות ב קמו; פרי מגדים, בפתיחה להלכות ברכות ב, ואו"ח קפה אשל אברהם סק"א)^[3].

תיקון הוצאת שם שמים לבטלה

המברך ברכה שאינה צריכה צריך לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", על שהוציא שם שמים לבטלה (רמב"ם ברכות ד י, על פי ירושלמי ברכות ו א; תוספות ברכות לט א ד"ה בצר; רבנו יונה שם; רא"ש שם ו כ; טוש"ע או"ח רו ו), ואם אמר "ברוך אתה ה'" ועדיין לא אמר "אלהינו", יסיים ויאמר: "למדני חוקיך", שיהא נראה כקורא פסוק: בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט יב), ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה (רבנו יונה שם; רא"ש שם; טוש"ע שם).

בשאר לשונות

אף המברך ברכה שאינה צריכה בשאר לשונות, שלא בלשון הקודש, עובר משום לא תשא, שדומה לאיסור שבועת שוא שעובר בכל לשון (פרי מגדים או"ח ריט, משבצות זהב סק"ג; שו"ת רבי עקיבא איגר כה; העמק שאלה נג ב)^[4].

כשחוזר ומתפלל

בתפילה, כשחוזר ומתפלל, אין בזה איסור של ברכה שאינה צריכה, שהרי אמרו: ולואי שיתפלל אדם כל היום (ברכות כא א. אור זרוע ב צא), ומכל מקום מטעמים אחרים אסור להתפלל כשכבר התפלל (ראה ערך תפלה)^[5].

גרם ברכה שאינה צריכה

אפילו אם בשעה שמברך אין הברכה לבטלה, אלא שיכול היה לפטרה בברכה אחרת שמברך, הרי זה גורם לברכה שאינה צריכה - ואסור (תוספות מנחות לו א ד"ה סח; מרדכי מגילה תשצג; המבי"ט א קיז וקפ, ומהרשד"ם או"ח א, בדעת הרמב"ם ברכות יא טז), ולפיכך:

• הכהן הגדול היה קורא ביום הכפורים בספר תורה בפרשת אחרי מות, וגולל את ספר התורה ומניחה בחיקו, ואחר כך קורא פרשת ובעשור לחדש בעל פה (משנה יומא סח ב), ואינו מביא ספר אחר לקרוא בו, שאז יצטרך לחזור ולברך ברכת-התורה, כדין מי שקורא בשני ספרים (ראה ערך קריאת התורה), ונמצא שגורם לברכה שאינה צריכה, שכשקורא בעל פה נפטר בברכה הראשונה (ריש לקיש שם ע א)^[6].

• וכן אם שולחנו ערוך לפניו, ודעתו לילך וליטול ידיו ולאכול, ולקח קודם הנטילה דברים שדעתו לאכלם בתוך הסעודה ומברך עליהם, הרי זה גורם לברכה שאינה צריכה, שהרי אפשר לו לפטרם בברכת הפת (מגן אברהם ריא סק"ט), וכל שכן המפסיק בדיבור בין ברכה לעשיה, שגורם שתתבטל הברכה הראשונה לגמרי, שבודאי אסור משום ברכה שאינה צריכה (משנה ברורה רטו ס"ק יח).

לצורך דברים שבקדושה

נחלקו ראשונים בדין גרימת ברכה שאינה צריכה לצורך דברים שבקדושה:

• יש אומרים שהדבר אסור, ולכן השומע קדיש, או קדושה, או ברכו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יפסיק לענות עם הציבור (רא"ש, הלכות קטנות, תפילין טו), וכן הלכה (טוש"ע או"ח כה י).

• ויש אומרים שהדבר מותר, ויפסיק ויענה עם הציבור, ויברך ברכה נוספת על של ראש (שו"ת הרשב"א ה יג)^[7].

להשלים מאה ברכות

אחרונים נחלקו אם מותר לגרום ברכה שאינה צריכה בשביל להשלים מנין מאה ברכות שאדם צריך לברך בכל יום (ראה ערך ברכות), כגון שהיו לפניו פירות בשעת סעודתו, ורוצה להניחם לאחר ברכת המזון כדי לברך עליהם ברכה נוספת:

• יש אומרים שהדבר מותר בשעת הצורך, כגון בשבת, שחסרים הרבה ברכות, וצריך להשתדל להשלים מאה ברכות בפירות וכדומה (מגן אברהם רטו סק"ו, בשם השל"ה).

• ויש אומרים שלעולם הדבר אסור, אלא יצוה מראש שיביאו הפירות רק לאחר הסעודה (מהר"ם גלאנטי לח; מגן אברהם שם).

חלוקת סעודת שחרית של שבת לשתים

סעודת שחרית של שבת - נחלקו ראשונים אם יכול לחלקה לשתים כדי לקיים סעודה שלישית: יש אוסרים, משום ברכה שאינה צריכה (תוספות שבת קיח א ד"ה במנחה); ויש אומרים שכיון שעושה כן מפני כבוד שבת לקיים מצות סעודה שלישית אין בזה משום ברכה שאינה צריכה (שו"ת הרא"ש כב ד, בשם רבותיו), וכן הלכה (טוש"ע או"ח רצא ג).

ולפיכך אם נמשכה סעודת שחרית בשבת עד שהגיע זמן המנחה, ויודע בעצמו שלא יוכל לאכול אחר כך סעודה שלישית, מפני שתהיה אכילה-גסה (ראה ערכו), מותר לו לחלק סעודתו לשתים, היינו שיברך ברכת המזון, ויחזור ויטול ידיו, ויברך ברכת המוציא (שו"ת הרא"ש שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם).

כשיכול לצאת ידי חובה בברכת שליח הצבור

במקום שיכול לצאת ידי חובתו על ידי השליח ציבור, אין זה נקרא ברכה שאינה צריכה אם הוא עצמו בירך, הואיל וגם הוא חייב (ברכי יוסף או"ח רצה סק"ד, בדעת הרבה ראשונים ואחרונים)^[8].

אם יש בברכות שהוסיפו אחרי התלמוד משום ברכה שאינה צריכה, ראה ערך ברכות.

הערות שוליים