מיקרופדיה תלמודית:ברכות השחר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.


ברכות השחר

הגדרה[1] - ברכות שבח לה' שחייב אדם לברך בשחרית, בקומו משנתו

חיובן

ברכות השחר תקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו (טור או"ח מו), שהבריות נהנים מזה בכל יום (לבוש שם א; שלחן ערוך הרב שם א), ומברכים לקב"ה בפעם הראשונה שנהנים הנאה זו בכל יום ויום (שלחן ערוך הרב שם), שכן אסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל בקדש (טור שם, על פי ברכות לה א).

נחלקו ראשונים אם חיוב ברכות אלו הן על הנאת אותו האדם המברך, או על הנאות בני האדם בכלל (ראה להלן: סדרן וזמנן).

טעם נוסף לתקנת חכמים זו, כדי להשלים מאה ברכות שצריך אדם לברך בכל יום (ראה ערך ברכות. טור שם, בשם רב נטרונאי גאון; לבוש שם; שלחן ערוך הרב שם).

ברכת אלהי נשמה[2]

הנוסח

כשייקץ אדם משנתו מברך: אלהי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני, ולהחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים (ברכות ס ב, לגירסתנו).

  • במקום "טהורה" יש הגורסים: "טהורה היא" (רי"ף שם).
  • במקום "אתה יצרתה" יש הגורסים: "אתה בראתה ואתה יצרתה" (רמב"ם תפלה ז ג).
  • במקום "נפחתה בי" יש הגורסים: "נפחתה", לפי שנפיחה היתה רק באדם הראשון, שנאמר: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים (בראשית ב ז), ובשאר בני האדם שייך רק לומר שהנשמה ניתנה בהם, שנאמר: נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ (ישעיהו מב ה. עטרת זקנים או"ח ו ד"ה ברכת).
  • במקום "שהנשמה בקרבי", יש הגורסים: "שהנשמה תלויה בקרבי" (רמב"ם שם, לגירסתנו).
  • במקום "כל העולמים", יש הגורסים: "כל המעשים" (רמב"ם שם).

ויש שאינם גורסים את המילים: "אדון כל הנשמות" (רמב"ם שם, לגירסתנו; אבודרהם, ברכות השחר, בשם המון העם); והשיגו עליהם שיש לגרוס כן, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לה (אבודרהם שם).

הטעם שאינה פותחת בברוך

ברכה זו אינה פותחת בברוך, ומספר טעמים בדבר:

  • לפי שהיא ברכת הודאה ושבח לקב"ה על החזרת הנשמה, וברכות הודאה אינן פותחות בברוך, כמו ברכת גשמים (תוספות ברכות יד א ד"ה ימים, ושם מו א ד"ה חוץ ופסחים קד ב ד"ה כל; שבלי הלקט, תפילה ב, בשם יש מפרשים; אבודרהם שם; טוש"ע או"ח ו ג).
  • לפי שעיקר הברכה הוא "המחזיר נשמות לפגרים מתים", אלא לפי שצריך אדם לברך ברכה זו כשניעור משנתו מיד, תיכף כשמתעורר, האריכו בה כדי שיהא מתעורר יפה ויוכל לכוין לבו בברכה, ואינה נחשבת כברכה ארוכה (שבלי הלקט שם, שכן נראה לו לפרש)[3].
  • לפי שהברכה מיוסדת על השינה, והיא סמוכה לברכת המפיל הנאמרת לפני השינה, ונחשבת כברכה הסמוכה לחברתה, וכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך (ראה ערך ברכות. שבלי הלקט שם, בשם אחיו, ששמע מרבי לוי, שקבל מרבותיו; מאירי ברכות ס ב; תוספות הרא"ש שם, ואבודרהם שם, בשם הראב"ד).
  • לפי שהיא סמוכה לברכת אשר יצר (ראה ערכו), ולפיכך אין להפסיק בין אשר יצר לאלהי נשמה (שבלי הלקט שם, בשם הר"ר ישעיה; שו"ת הרא"ש ד א; טור שם, בשם יש אומרים; בית יוסף שם, בשם הגאונים); ויש חולקים בזה, שהרי תיכף כשמתעורר משנתו חל החיוב לברך ברכת אלהי נשמה (שבלי הלקט שם, בשם אחיו; טור שם), ולפיכך רשאי לומר בקומו בבוקר עד אלהי נשמה בביתו, ובבית הכנסת להתחיל מאלהי נשמה (טור שם; מגן אברהם שם סק"ח).

וכתבו אחרונים שמכל מקום על צד היותר טוב יש להסמיך אלהי נשמה לברכת אשר יצר, כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה (ב"ח שם; מגן אברהם שם).

הטעם שאין בה מלכות

אף על פי שכל ברכה צריכה להיות בשם ומלכות (ראה ערך ברכות), בברכת אלהי נשמה אין מלכות, אפילו לסוברים שאינה סמוכה לברכת אשר יצר, שכיון שמזכיר בה שהקב"ה בורא הנשמות ונפחן בגופות, ואחר כך נטלן מהם ומחזירן להם, אין לך מלכות גדולה מזו (בית יוסף או"ח ריד א).

הפסק בין אלהי לנשמה

צריך להפסיק מעט בין "אלהי" ל"נשמה", כדי שלא יהיה נשמע כאילו הנשמה היא אלוה חס ושלום (אבודרהם שם; עטרת זקנים מו ד"ה כשיעור, בשמו).

אם ברך ברכת מחיה המתים

בירושלמי אמרו: הניעור משנתו אומר ברוך אתה ה' מחיה המתים (ירושלמי ברכות ד ב; מדרש תהלים (בובר) יז), וכתבו אחרונים שהיו אומרים אותו - בארץ ישראל - במקום "המחזיר נשמות לפגרים מתים (כן משמע בפני משה שם; פרי חדש או"ח מו א ד"ה כשיעור)[4].

ולפיכך יש מהאחרונים הסובר שאם לא בירך ברכת אלהי נשמה עד לאחר שהתפלל תפלת שמונה עשרה, אינו מברך שוב לאחר התפלה, שכבר יצא בברכת מחיה המתים שבתפילה (פרי חדש או"ח נב א).

אך רבים המפקפקים בדבר (פרי מגדים או"ח שם, משבצות זהב סק"א; שערי תשובה או"ח ו סק"ז), שברכת אלהי נשמה היא על ההווה, החזרת הנשמה בקומו משנתו, וכן ברכת מחיה המתים שאמרו בירושלמי היא על ענין זה, מה שאין כן בברכת מחיה המתים שבתפילה שהיא על תחיית המתים שלעתיד לבוא (שערי תשובה שם).

וכתבו אחרונים שכדי לצאת מידי ספק, אם התחיל להתפלל ושכח מקודם ברכת אלהי נשמה, יכוין בפירוש בברכת מחיה המתים שאינו רוצה לפטור בזה ברכת אלהי נשמה, שגם לצד שמצוות אינן צריכות כוונה (ראה ערך כונה), המכוין בפירוש שלא לצאת ודאי אינו יוצא (פרי מגדים או"ח נב שם; משנה ברורה שם סק"ט).

כשהתעורר באמצע שנתו, או בשינת יום

ברכה זו אינו מברך אלא כשייקץ בסוף שנתו (רמב"ם תפלה ז ג), אבל לא כל זמן שייקץ באיזו שעה שתהיה (כסף משנה שם).

הישן ביום וניעור משנתו, נחלקו ראשונים בדינו:

  • יש אומרים שצריך גם כן לברך ברכת אלהי נשמה (שבלי הלקט, תפילה ב, בשם ה"ר שמחה; אגור ג, בשם שבלי הלקט; מאירי ברכות ס ב, בשם יש חולקים).
  • ויש אומרים שאפילו ישן ביום כל כך כמו בלילה, אין צריך לברך (מאירי שם, בסתם; שיטה מקובצת שם), שלא ניתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום, והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם, ונוהג העולם הוא לשכב בלילה ולעמוד ביום, אבל כשישן ביום נוהג של עצמו הוא, ולא על כך ניתקנו הברכות (מאירי שם; כן משמע במשנה ברורה רלא סק"ב), וכן נהגו (בית יוסף שם; רמ"א שם א).

המשכים לקום ויצטרך לישן שנית, נחלקו אחרונים בדינו:

  • יש אומרים שיאמר ברכת אלהי נשמה בלא חתימה, מכיון שיש אומרים שאפילו ביום כשישן יאמר אלהי נשמה, ואחר כך כשיקום שנית יאמר בחתימה (סדר היום, כוונת הברכות; מגן אברהם ו סק"ח, בשמו), ואם רוצה יאמר אלהי נשמה בחתימה בקימה ראשונה, ואחר כך בבוקר יאמר בלי חתימה (שערי תשובה שם סק"ו).
  • ויש אומרים שלא יאמר כלל בקימה ראשונה, אלא יאמרנה כשיקום בבוקר, שלא נתקנה אלא על סוף השינה (פרי חדש או"ח מו א ד"ה כשיעור, על פי הרמב"ם תפילה ז ג, והכסף משנה שם).

ודוקא כשקם ממטתו ללמוד וכיוצא בזה, אלא שרוצה לחזור ולישן, אבל אם אינו רוצה לקום, אף על פי שעתה ניעור ודעתו לישן עוד, הכל מודים שאין צריך לומר כלל (כן משמע בסדר היום שם; שערי תשובה שם).

שאר הברכות החיוביות

אשר נתן לשכוי בינה

כששומע קול תרנגול מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם[5] אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה (ברכות ס ב, לגירסתנו; מעשה רב יא).

במקום "אשר נתן", יש הגורסים: "שנתן" (רי"ף שם; תוספות שם ד"ה כי, הראשון); ויש הגורסים: "הנותן" (רמב"ם תפלה ז ד,ז; טוש"ע או"ח מו א).

ובמקום "להבחין", יש הגורסים: "להבין" (רמב"ם שם, לגירסת תשב"ץ ג רמז).

ויש שכלל אינם גורסים סיום הברכה, והנוסח אצלם: "אשר נתן לשכוי בינה" (הלכות גדולות, ברכות ט, עמ' צ במהדורת מכון ירושלים; גמ' שם, לגירסת תשב"ץ שם).

ואין קפידא בדבר משום שינוי מטבע הברכה, שעניינם אחד (תשב"ץ שם).

ונחלקו ראשונים על איזו בינה מברכים:

  • יש אומרים שברכה זו לא ניתקנה בעיקרה על התרנגול, אלא על האדם, מפני שהלב נקרא שכוי בלשון המקרא, כמו שכתוב: אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה (איוב לח לו), והלב הוא המבין, ועל ידי הבינה מבחין האדם בין יום ובין לילה, ומפני שהתרנגול גם כן מבין זה, ובערבייא קורים לתרנגול שכוי, תיקנו לומר ברכה זו בשמיעת קול התרנגול (רבנו יונה שם; רא"ש שם ט כג; טור שם).
  • ויש אומרים שהתרנגול הוא השכוי שבברכה, ונקרא כן מפני שהוא צופה ומביט למרחוק, ש"וַיַּבֵּט" (שמואל א יז מב) מתרגם התרגום: ואסתכי (תרגום יונתן שם), או שנקרא כן מפני מראה כנפיו, מלשון מַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף (משלי כה יא), ואנו מברכים על בינת התרנגול, מפני שהוא דבר פלא, שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה, ואפילו האדם, אלא התרנגול, והוא מצרכי בני אדם, שהם עומדים ממיטתם לקולו (אבודרהם, סדר תפלת חול), או שמברכים על הנאת האורה, שהתרנגול מבחין את האור, והוא נהנה לאורה (תוספות שם ד"ה כי, הראשון; שיטה מקובצת שם)[6].

פוקח עורים

כשפותח עיניו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם פוקח עורים (גמ' שם; רמב"ם שם ד; טוש"ע שם), והיינו כשמעביר ידיו על עיניו (רמב"ם שם, לגירסתו בגמ'; טוש"ע שם).

ונחלקו אחרונים כיצד יכול להניח ידיו על עיניו קודם נטילת ידים:

  • יש אומרים שמניח ידיו על ידי מפה (מעדני יום טוב ברכות ט כג; מגן אברהם שם סק"א).
  • ויש אומרים שבעוד שעיניו סגורות והוא אחוז בחבלי שינה הדרך למשמש על גבי עור העין בידיו (פרישה שם סק"ה), שסוברים שמותר לעשות כן בלי נטילה (ראה ערך נטילת ידים. שערי תשובה שם סק"ג).

מתיר אסורים

כשישב על מיטתו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מתיר אסורים (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה ככפותים (אבודרהם שם; בית יוסף שם).

יש נוסחאות שברכה זו לא הוזכרה בהן (אבודרהם שם, שלא נזכרה בגמ'), ויתירה מזו, יש מהגאונים שכתב שלא לאומרה, שהיא ברכה שאינה צריכה, שיצא ידי חובתו באמירת זוקף כפופים (ראה להלן. סדר רב עמרם גאון (הרפנס), ברכות השחר).

מלביש ערומים

כשלובש בגדיו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ולאו דוקא כשישן ערום, אלא כיון שלובש מלבוש העליון, שעליו מברך ברכה זו (פרי חדש שם א ד"ה כשלובש יברך; משנה ברורה שם סק"ה), וכשישן ערום, אף על פי שאי אפשר לו להתלבש עד לאחר שקם מן המיטה, וברכה זו מברך קודם, מכל מקום מברך מלביש ערומים על חלוקו שלובש בעודו שוכב (פרישה שם סק"ד).

זוקף כפופים

כשעומד מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוקף כפופים (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שכן כל הלילה היתה קומתו כפופה (אבודרהם שם; בית יוסף שם).

הקדים ובירך זוקף כפופים לפני שבירך מתיר אסורים:

  • יש אומרים ששוב לא יברך מתיר אסורים (טור שם, בשם רב עמרם גאון; שו"ע שם ה), שבכלל זקיפת הקומה גם תנועת אבריו והתרתם, ולמה יחזור לברך על זה שנית (בית יוסף שם).
  • ויש אומרים שכיון שניתקנו ברכות אלו צריך לברכן, ואין לחוש אם הפך הסדר (טור שם; ב"ח שם).

וכתבו אחרונים להקל בספק ברכות ולא לברך (ט"ז שם סק"ו; מגן אברהם שם ס"ק יא), וטוב שישמע אחר כך מאחר ברכת המתיר אסורים, ויכוין לצאת ידי חובה (פרי מגדים שם, אשל אברהם ס"ק יא).

רוקע הארץ

כשמוריד רגליו מן המטה ומעמידן על גבי קרקע מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם רוקע הארץ על המים (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שזהו מצרכי בני אדם, שהבורא יתברך נתן כח שטח הארץ על המים, שהקוה את המים למקום אחד, ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה (אבודרהם שם).

המכין מצעדי גבר

כשמהלך - לצאת לדרך (רמב"ם שם; טוש"ע שם) - מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המכין -ויש הגורסים: אשר הכין (אגודה ברכות רי; מגן אברהם שם סק"ג, בשמו, ושכן נוהגים) - מצעדי גבר (גמ' שם, לגירסתנו; רמב"ם שם; טוש"ע שם), על שהכין הקדוש ברוך הוא פסיעות רגליו ללכת בכל עסקיו (אבודרהם שם).

שעשה לי כל צרכי

כשנועל מנעליו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה לי כל צרכי (גמ' שם; טוש"ע שם), שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו, וכיון שלבש מנעליו כאילו נעשו לו כל צרכיו (אבודרהם שם).

וגירסאות שונות בברכה זו:

  • במקום "שעשה", יש הגורסים: "שעשית" (רי"ף שם; רא"ש שם; רמב"ם שם ו).
  • ויש הגורסים סיום הברכה בצורה שונה לחלוטין: שלא חסר מצרכי כלום (סדר רב עמרם שם; האשכול (אלבק) ח"א עמ' 10); או אשר לא חסר וכו' (המנהיג א)[7].

אוזר ישראל

כשחוגר חגורו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אוזר ישראל בגבורה (גמ' שם; רמב"ם שם, לפירושו בגמ'; טוש"ע שם), כי באזור תלויה גבורת הגיבור, שבו תולה כלי זינו (אבודרהם שם), או לפי שהוא צריך לאזור את האבנט, כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה (בית יוסף שם, בשם הרא"ה), והוא הדין כשלובש את המכנסים, שישראל חייבים בהן משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו. אבודרהם שם, בשם הראב"ד, לפירושו בגמ').

בברכה זו הזכירו את ישראל, שלא כברכות הקודמות, שהברכות ההן הן להנאת העולם והכל שוים בהן, מה שאין כן בברכה זו שהיא בישראל לבד משום צניעות (פרישה שם סק"ח; ב"ח שם; ט"ז שם סק"ב).

עוטר ישראל

כשמניח סדינו על ראשו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עוטר - ויש גורסים: עוטף (סידור רס"ג עמ' פט), או עוטה (שבלי הלקט תפילה ד) - ישראל בתפארה (גמ' שם; רמב"ם שם ד; טור שם), והוא הדין לכל כובע ומצנפת או כיסוי שמשים על ראשו (תוספות שם ד"ה כי, השני; רא"ש שם ט כג; שו"ע שם); ויש שלא גרסו ברכה זו בגמרא (כן משמע ברי"ף שם).

טעם הברכה לפי שאסור להלך בגילוי ראש, או שעל כל פנים ממידת חסידות יש בדבר (ראה ערך גילוי ראש), לכן מברכים עוטר ישראל, כלומר דרך מעלה ציונו בכך, ומסיימים בתפארה, על שם: וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה' (ישעיהו סב ג. בית יוסף שם), ואף בברכה זו הזכירו ישראל, לפי שישראל הם המצווים בכך, כדי שיהא מורא שמים עליהם (בית יוסף שם; פרישה שם; ב"ח שם).

יש שכתבו שבארצות שאין לובשים מצנפת אין נוהגים לאמרה (שבלי הלקט שם, בשם רב עמרם גאון; אבודרהם שם); ועכשיו נהגו כל העולם לאמרה (בית יוסף שם).

נטילת ידים

כשרוחץ ידיו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם):

  • לפי שידיו של אדם עסקניות הן, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, ולכן תיקנו שקודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל יטול ידיו ויברך (רא"ש שם).
  • או לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, כמו שכתוב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (איכה ג כג), וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר, ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו (שו"ת הרשב"א א קצא).

המעביר חבלי שינה

כשרוחץ פניו מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתרגילני בתורתך, ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי ניסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים, ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל (גמ' שם).

וגירסאות שונות בברכה זו:

  • במקום "המעביר חבלי שינה", יש הגורסים: "המעביר שינה" (רי"ף שם; תוספות ברכות מו א ד"ה כל).
  • במקום "ה' אלהי", יש הגורסים: "ה' אלהי ואלהי אבותי" (רמב"ם שם; אבודרהם שם), שברוב התפילות מזכירים זכות אבות (אבודרהם שם).
  • במקום "יהי רצון", יש הגורסים: "ויהי רצון", שסוברים שברכה אחת היא עם המעביר שינה מעיני (ראה להלן. תוספות שם; אבודרהם שם; טוש"ע או"ח מו א).
  • במקום "ברוך אתה ה' הגומל", יש הגורסים: "ברוך הגומל" (בית יוסף שם, בשם הרא"ש).
  • ובמקום "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל", יש הגורסים: "הגומל חסדים טובים" (רמב"ם שם)[8].

ענין הברכה הוא הודאה לה' על המנוחה והמרגוע שנתן לאדם מעמלו ויגיעו על ידי השינה, ועל התועלת שהועילה השינה לעכל מאכלו (בית יוסף שם).

ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים ש"המעביר שינה" ו"יהי רצון וכו' הגומל" וכו' ברכה אחת היא, שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך, שהרי ברכה ארוכה היא (תוספות שם; אבודרהם שם; כלבו א, בשם יש אומרים), ולכן אין לענות אמן אחר "המעביר שינה" (תוספות שם; אבודרהם שם), וכן הלכה (טוש"ע שם). ואף על פי שכל הברכות צריך לומר בחתימתן מעין פתיחתן (ראה ערך ברכות), אף כאן יש מעין פתיחה סמוך לחתימה, שאומרים ותגמלני חסדים טובים, והמעביר שינה היינו גמילות חסדים, שהקב"ה מעביר שינה מן האדם ומחדש כחו, ומחזיר הנשמה שלמה ושקטה בגוף כאשר היתה בתחילה, אף על פי שהיתה עייפה (תוספות שם).
  • ויש אומרים שהמעביר שינה היא ברכה בפני עצמה, והיא פותחת בברוך ואינה חותמת בברוך (כלבו שם, בשם יש אומרים), ו"יהי רצון" היא ברכה הסמוכה לחברתה, שאינה פותחת בברוך (ראה ערך ברכות).

תחינה לאחר ברכת המעביר שינה

המנהג לומר אחר ברכת הגומל חסדים טובים: יהי רצון מלפניך כו', שתצילני מעזי פנים וכו', שהיא תפילת רב אחר תפילתו (ברכות טז ב. סדר רב עמרם שם; אבודרהם שם)[9].

ברכות שליליות

תנאים אמרו שצריך אדם לברך בכל יום שלש ברכות:

  • ברוך - אתה ה' אלהינו מלך העולם - שלא עשני גוי (רבי יהודה בתוספתא ברכות (ליברמן) ו יח, ובירושלמי ברכות ט א; רבי מאיר במנחות מג ב, בדפוסים הלא מצונזרים)[10], שאין הגוים כלום, שנאמר: כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ (ישעיהו מ יז. רבי יהודה בתוספתא שם וירושלמי שם), וצריך ליתן שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל האומות וקרבנו לעבודתו (טור או"ח מו).
  • ברוך שלא עשני אשה (רבי יהודה בתוספתא שם, וירושלמי שם; רבי מאיר בגמ' שם), שאין אשה חייבת במצוות כמו האיש (ראה ערך אשה. רבי יהודה בתוספתא שם, וירושלמי שם).
  • ברוך שלא עשני בור (רבי יהודה בתוספתא שם, וירושלמי שם; רבי מאיר בגמ' שם), שאין בור ירא חטא (רבי יהודה בתוספתא שם, וירושלמי שם).

ואמוראים אמרו שאין לברך שלא עשני בור (רב אחא בר יעקב בגמ' שם), ונתנו ראשונים מספר טעמים לדבר:

  • שאין לשבח עצמו שאינו עם הארץ (רש"י שם ד"ה כולי האי נמי, בסתם).
  • כיון שבור בן מצוות הוא, אין לברך שלא נעשה בור (רש"י שם, בלישנא אחרינא).
  • שהבור שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מצוי, ולכן אין לברך עליו (תוספות שם מד א ד"ה זיל).

ובמקום זה אמרו אמוראים שיברך שלא עשני עבד (רב אחא בר יעקב שם מג ב), שאינו בחיוב מצוות כגבר (רש"י שם ד"ה היינו אשה, בלישנא אחרינא), ומזולזל יותר מהאשה (רש"י שם מד א ד"ה זיל טפי, בסתם), שלא עמדו אבותיו על הר סיני, ואין לו יחס וזכות אבות, ואסור בבת ישראל (אבודרהם, ברכות השחר; בית יוסף או"ח מו ד)[11], וכן הלכה (רמב"ם תפילה ז ו; טוש"ע שם ד).

הטעם שנתקנו בלשון שלילה

תיקנו ברכות אלו בלשון שלילה, ולא תיקנו כדרך כל הברכות בלשון חיובית שעשני ישראל, שעשני בן חורין, שעשני איש:

  • לפי שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא (עירובין יג ב), והרי זה כאומר מי יתן ולא עשאני, ועכשיו שעשאני אברך את ה' שלא עשני עבד וגוי ואשה (ב"ח שם ז, שיש מפרשים כן; ט"ז שם סק"ד, שיש מתרצים כן).
  • או שאם היה מברך שעשני ישראל, שוב לא היה יכול לברך שעשני בן חורין, ושעשני איש, שלשון ישראל כבר כולל בן חורין ואיש, שאשה נקראת ישראלית, ולא היה מברך שלש ברכות אלא ברכה אחת, ורצוננו לברך על כל חסד וחסד ברכה בפני עצמה (ב"ח שם; ט"ז שם, בשמו).

הסדר הפנימי של הברכות

בסדר הפנימי של הברכות הללו נחלקו הדעות:

  • יש מסדרים אותן: שלא עשני גוי, שלא עשני אשה, שלא עשני עבד (סידור רב סעדיה גאון עמ' פט; רמב"ם שם; האשכול (אלבק) ח"א עמ' 10; המנהיג א).
  • ויש מסדרים: גוי, עבד ואשה (סדר רב עמרם גאון (הרפנס), ברכות השחר; מחזור ויטרי (הורוויץ) א; שבלי הלקט א; אבודרהם שם; טוש"ע שם), וכן המנהג (כן הוא בכל הסידורים).

ונתנו טעם לסידור זה, שבתחילה מברכים שלא עשני גוי שאינו בן מצוות כלל, ואחר כך שלא עשני עבד, שאף על פי שחייב בקצת מצוות הוא גרוע יותר מאשה (ראה לעיל), ואחר כך שלא עשני אשה, שאף על פי שהיא חשובה מן העבד, מכל מקום אינה חייבת בכל המצוות (בית יוסף שם).

ואין הסדר מעכב, וגם אם הקדים ברכה אחת לחברתה, מברך שאר הברכות (ט"ז שם סק"ו; אליה רבה שם סק"ט; משנה ברורה שם ס"ק טז)[12].

סדר הברכות ביחס לשאר ברכות השחר

אף בסדר הברכות הללו ביחס לשאר ברכות השחר נחלקו הדעות:

  • יש מסדרים אותן מיד אחר הנותן לשכוי בינה (טור שם, בשם סידורי אשכנז), שברכות אלו ניתקנו אף הן על יצירת האדם, בדומה לברכות אלהי נשמה ולשכוי בינה, שהן על מנהגו של עולם, ואחר כך מתחילות הברכות על הנאת האדם (פרישה שם ס"ק יח).
  • ויש מסדרים אותן בסוף הברכות, קודם המעביר שינה מעיני (טור שם, בשם סידורי ספרד), שלפי עיקר דין התלמוד שמברכים כל ברכה בעת חלותה, ממילא נשארו הברכות הללו באחרונה, שעליהן לא חל שום מעשה (ערוך השלחן שם יא).

גר

יש אומרים שברכות אלו אינן אלא על תחילת ברייתו של האדם, ולפיכך הגר אינו יכול לברך שלא עשני גוי, כל שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה (אבודרהם שם, ואורחות חיים ח"א, מאה ברכות ח, בשם הרמ"ה; רמ"א שם)[13].

ויש אומרים שיכול לברך כן (שיירי כנסת הגדולה שם, הגהות בית יוסף סק"ה; יד אהרן (אלפנדרי) שם לדף מא ע"א, במסקנתו; באר היטב שם סק"ח, בשמו), שהכוונה שלא עשני שאשאר גוי (שיירי כנסת הגדולה שם), או שלא נדבק בנשמתי בשנתי נשמת גוי (מגן אברהם שם סק"י; יד אהרן שם; שלחן ערוך הרב שם ד).

ולפיכך הכריעו שיאמר כן ללא שם ומלכות (כף החיים שם ס"ק לו).

גם לדעה הראשונה יש שהביאו ברכות אחרות שיכול הגר לומר במקום ברכה זו:

  • שעשני גר, שהגירות קרויה עשיה, כמו שכתוב: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב ה), שאברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים (בראשית רבה לט יד. דרכי משה שם סק"ג; רמ"א שם, לפי המגן אברהם שם), וגר שנתגייר כקטן שנולד (ראה ערך גר), והרי הוא כאילו נעשה ונברא מחדש (ט"ז שם סק"ה); ויש חולקים וסוברים שאין שייך לומר שעשני גר, שגירותו באה מצד בחירתו, שהוא בעצמו בחר בדת ישראל (ב"ח שם; מגן אברהם שם, בשם השל"ה)[14].
  • שעשני יהודי (רמ"א שם, לגירסת דפוס קרקא של"א; ב"ח שם, בשם הגהת הרמ"א); והחולקים על "שעשני גר" חולקים כאן מאותו הטעם (ב"ח שם; מגן אברהם שם, בשם השל"ה).
  • שהכניסני תחת כנפי השכינה (שיירי כנסת הגדולה שם); והחולקים על "שעשני גר" יחלקו אף כאן מאותו הטעם (ילקוט יוסף שם הערה כא).

ממזר

ממזר מברך כל הברכות, שהרי ישראל גמור הוא (פרי מגדים שם).

סומא

וכן הסומא מברך את כולן, שאפילו לסוברים שאינו חייב במצוות אלא מדרבנן (ראה ערך סומא), הרי האשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא אפילו מדרבנן (פרי מגדים שם).

אשה

במקום הברכה שלא עשני אשה, יש מנהגים שונים:

  • יש שנהגו לברך שעשני כרצונו (טוש"ע או"ח מו ד; אבודרהם שם), בשם ומלכות (כן משמע בשו"ע שם; לקוטי מהרי"ח ח"א לד ע"ב).
  • ויש שלא נהגו בברכה זו (ערוך השלחן שם יא; פרי חדש שם), שלא נזכרה בתלמוד (פרי חדש שם).
  • ויש שנהגו לאומרה ללא שם ומלכות (סדור עבודת ישראל; בן איש חי, שנה א וישב י).

ושני טעמים נאמרו לברכת שעשני כרצונו:

  • האשה אומרת אותה כמי שמצדיקה עליה את הדין על הרעה (טור שם; אבודרהם שם)
  • או שאדרבא יש מעלה וצורך בבריאת האשה, והיא נותנת שבח והודאה על כך (ט"ז שם סק"ד) שעשאה ה' כרצונו העליון הפשוט והישר (עולת ראיה א עמ' עב).

ובברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד נחלקו אחרונים איזה נוסח יאמרו:

  • יש אומרים לומר: "שלא עשני גויה" ו"שלא עשני שפחה" (בן איש חי שם; פסקי תשובות ח"א עמ' שפד, שכן מנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים).
  • ויש אומרים שאין לשנות הנוסח, ויש לומר: "שלא עשני גוי" ו"שלא עשני עבד" (אשל אברהם מו ב; פסקי תשובות שם, שכן מנהג מרבית האשכנזים).

ברכות שלא נזכרו בתלמוד

הנותן ליעף כח

כתבו ראשונים שיש שנהגו לברך ברכה נוספת, שלא הוזכרה בתלמוד: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן ליעף כח (סמ"ג עשין כז; אבודרהם שם, בשם יש מקומות; טור שם, בשם סידורי אשכנז; אגור פז, בשם מנהג צרפת ואשכנז; שו"ע שם ו, בשם יש נוהגים), על שהאדם מפקיד נשמתו ביד ה' עיפה ומחזירה לו חדשה (טור שם); ויש שלא הזכירו ברכה זו (אגור שם, בשם סדר ברכות של הסמ"ק, והרוקח בסדר של ברכות), ויתירה מזו יש שערערו שאין לאומרה, שאין להוסיף על הברכות שהוזכרו בתלמוד (ראה ערך ברכות. אגור שם, בשם רבותיו, ושיש מקטרגים כן; אגודה ברכות רי; בית יוסף שם; שו"ת מהרש"ל סד)[15].

אף הפוסקים נחלקו בדבר: יש שכתבו שנהגו לברכה (רמ"א שם); ויש שכתבו שאין לברכה (בית יוסף שם; שו"ת מהרש"ל שם), ובימינו התפשט המנהג ברוב קהילות ישראל לאומרה (כן הוא בסידורי האשכנזים והספרדים, אך לא בסידורי האיטלקים והתימנים)[16].

הנוהגים לברכה נוהגים כן אפילו אם היה ניעור כל הלילה, שעל מנהגו של עולם מברכים (פרי מגדים שם, אשל אברהם ס"ק יב).

מגביה שפלים

יש מהגאונים שהביאו ברכה נוספת כשישב: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מגביה שפלים (סדר רב עמרם גאון (הרפנס), ברכות השחר; סידור רב סעדיה גאון עמ' פח; הלכות גדולות א, ברכות ט, עמ' צ במהדורת מכון ירושלים), ויש שגרסו כן בתלמוד (כן משמע בהלכות גדולות שם; ב"ח שם ט, בדעת האגודה והרוקח); ויש שכתבו שלא לברך ברכה זו, מאחר שאינה מטבע שטבעו חכמים בתלמוד (שבלי הלקט ד, בשם רב עמרם גאון; בית יוסף שם; שו"ע שם ז), וכן נהגו בימינו ברוב המוחלט של הקהילות שלא לברך אותה (כן הוא בסידורי האשכנזים, הספרדים והתימנים, אך לא בסידורי האיטלקים).

סומך נופלים

יש מהגאונים שהביא ברכה אחרת כשישב: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם סומך נופלים (הלכות גדולות שם, כנוסח חלופי לברכת מגביה שפלים); וכתבו ראשונים שאין לברכה, שלא נזכרה בתלמוד (העיטור, ציצית, דף עז טור א במהדורת רמ"י; אגודה ברכות רי), ולפי שמצאנו סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים (תהלים קמה יד) הרגילו בכך (העיטור שם).

סדרן וזמנן

בענין אמירת ברכות השחר, כשלא עשה המעשים הנזכרים בגמרא בעניינם, וסדרן של הברכות, נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שאין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו, כשהגיעה שעתו: חגר חגורו והוא על מיטתו מברך אוזר ישראל בגבורה, שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה; וכל ברכה שלא נתחייב בה אינו מברך אותה, כגון הלן בכסותו שאינו מברך כשקם משנתו מלביש ערומים (רמב"ם תפילה ז ז-ח), אבל שלש הברכות השליליות, מברך אותן בכל יום, שאינן על ראיית האחר, אלא עליו (רבי אברהם בן הרמב"ם בקובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו נב ע"א, בדעת הרמב"ם, ובשם הרי"ץ גיאת)[17].
  • יש אומרים שכל הברכות הללו כולן מברך אפילו אם לא נתחייב בהן, שאין הברכה דוקא על עצמו, אלא מברכים שהקב"ה ברא צרכי העולם (רמב"ן פסחים ח א; ר"ן שם, בשמו; כלבו א, בשם רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים), ואם הוא לא נהנה - אחרים נהנים (לבוש או"ח מו ח; שלחן ערוך הרב שם ז).
  • ויש מחלקים: כל הברכות שהן על סידור העולם והנהגתו, כגון אלהי נשמה, והנותן לשכוי בינה, ורוקע הארץ על המים, והמכין מצעדי גבר - יש לברך עליהם אפילו לא שמע קול תרנגול, או לא הלך על הארץ; אבל אותן הברכות שהן על הנאותיו של האדם, לא יברך אם לא נהנה, כגון ששוכב על מיטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף - לא יברך (טור שם, על פי הרא"ש ברכות ט כג), וברכת רוקע הארץ, וברכת המכין מצעדי גבר הן על סידור העולם, כמו הנותן לשכוי (בית יוסף שם ח).

אף הפוסקים נחלקו בדבר:

  • יש סוברים שכיון שיש מחלוקת בדבר, יש לנהוג כדעה הראשונה, אך יאמר הברכות שלא נתחייב בהן ללא שם ומלכות (בית יוסף שם; שו"ע שם).
  • ויש סוברים שכיון שהמנהג כדעה השניה (רמב"ן פסחים שם), אין לשנות מהמנהג (דרכי משה שם סק"ד; רמ"א שם), וכן המנהג בימינו (פרי חדש שם ח ד"ה כל הברכות; ברכי יוסף שם ס"ק יב; ערוך השלחן שם יב-יג; שלחן ערוך המקוצר או"ח א ז א)[18].

והרוצה לצאת ידי ספק, ישמע הברכות ממי שהתחייב בהן, שיכוון להוציאו ידי חובה, ואף הוא יכוון לצאת בהם (פרי חדש שם).

חרש וסומא

  • יש אומרים שחרש, שאינו יכול לשמוע לא יברך הנותן לשכוי בינה, וכן סומא לא יברך פוקח עורים, כיון שהדבר חסר בגופו (הגהות מימוניות תפילה ז ז, בשם התוספות).
  • ויש אומרים ששניהם מברכים, כיון שהברכות הן על סדר העולם (פרי חדש שם; מגן אברהם מו ס"ק יד; שו"ע הרב שם ז; דרך החיים, דיני ברכות השחר, ב,ד; בן איש חי א פר' וישב ד; משנה ברורה שם ס"ק כה).

משותק

על הצד שהברכות הן על סדר העולם, אף המשותק רשאי לברך ברכת זוקף כפופים (כף החיים מו ס"ק מד).

הניעור כל הלילה

הניעור כל הלילה - יש אומרים שאינו מברך ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה (אליה רבה שם ס"ק יב; סידור הרב בסדר הנטילה, בברכת אלהי נשמה); ויש חולקים, שכיון שלמנהגנו הברכות הן על מנהגו של עולם, אף אם לא ישן מברך אותן (ערוך השלחן שם יג), אבל כל שאר הברכות מברך אפילו כשהיה ניעור כל הלילה, אלא שממתין מלברך עד שיעלה עמוד-השחר (סידור הרב שם).

אם טעה והקדים ברכה לחברתה

אם טעה בסדר הברכות, והקדים אחת לחברתה - אין בכך כלום, ויברך הראשונה אחר כך (שלחן ערוך הרב שם ה; ערוך השלחן שם יד)[19],

הטעם שפותחות בברוך

ברכות אלו כל אחת מהן ברכה לעצמה, ואינן בכלל ברכה הסמוכה לחברתה, ולכן הן פותחות בברוך; ועוד שהן קצרות, כמו ברכת הפירות, ולכן פותחות בברוך ואינן חותמות בברוך (תוספות ברכות מו א ד"ה כל).

לפני או אחרי נטילת ידים

ברכות אלו, לפי הסדר שבתלמוד, מברך אותן קודם נטילת ידים (רא"ש ברכות ט כג), ויש מהראשונים שכתב שמברך אותן ועודו על מיטתו (רמב"ם תפילה ז ג,ז), שלא תיקנו נטילת ידים אלא לקריאת שמע ולתפילה בלבד (רא"ש שם); אבל חלקו עליו גאונים וראשונים וכתבו שדוקא בזמן התלמוד, שהיו קדושים והיו נזהרים ורוחצים ידיהם ועומדים בענין שהיו יכולים לומר הברכות בנקיות, סדרו הברכות לפני נטילת ידים, אבל אנו שאיננו יכולים להיזהר ולישב בנקיות כל כך, יש לומר כל הברכות אחר ברכת על נטילת ידים (רבנו יונה שם ס ב), שהידים עסקניות ועשויות למשמש, ומפני טינופם אסור לברך אפילו ברכה אחת עד שירחץ ידיו, ולכן כשניעור אדם משנתו נפנה ומתקן עצמו, ונוטל ידיו, ומברך על נטילת ידים ואשר יצר, וכל סדר הברכות אחר כך (תשובת רב נטרונאי באוצר הגאונים ברכות, התשובות שע, בשבלי הלקט, תפילה א, ובתשובות רב נטרנואי גאון או"ח ט).

אשר יצר ללא עשיית צרכים

אם לא עשה צרכיו נחלקו הדעות אם מברך אשר יצר בקומו בבוקר:

  • יש אומרים שאינו מברכה, שלא נתקנה אלא על עשיית הצרכים (בית יוסף או"ח ד א; כן משמע בשו"ע שם; שלחן הטהור (ספרין) ד ג).
  • ויש אומרים שמברכה (אבודרהם, ברכות השחר, שכן המנהג; רמ"א שם), שמאחר שאסור ליגע בנקביו בעוד שהרוח הרעה עליהם, לכן מברך על שיכול לאחר הנטילה לגעת בנקביו לסותמם ולפותחם (דרכי משה שם סק"ג), או שדינה כשאר ברכות השחר שהן ברכות שבח שמברכים אותם על תיקונו של עולם (ראה לעיל. ב"ח שם), או שברכה זו היא על יצירת הגוף, ובבוקר נעשה כבריה חדשה וצריך להודות על כך (כן משמע במגן אברהם שם סק"ב).

והרוצה להסתלק מן הספק - יטול ידיו ולא יברך, ויעשה צרכיו, ויטול ידיו פעם שניה ויברך על נטילת ידים ואשר יצר, ואחר כך יאמר כל סדר הברכות, ויצא ידי חובתו לכל הדעות (מגן אברהם שם סק"א; משנה ברורה שם סק"ד).

לאחר הזמן הראוי להם

יש מהראשונים שסבור שברכות אלו אין מברכים אותן אחר שעבר זמנן, שאין מברך אותן אלא מי שנתחייב בהן (עי' לעיל דעת הרמב"ם), ולכן הנוהגים לברך אותן בבית הכנסת - טעות היא בידם (רמב"ם תפלה ז ט), שאין ראוי לברך אחר שעבר זמנן, אלא כל ברכה וברכה יברך בזמן האמור בגמרא (ב"י סי' מו, בדעת הרמב"ם)[20].

ויש חולקים וסוברים שאף על פי שלסדר הגמרא היה ראוי לברך כל אחת ואחת בשעתה, מכל מקום לפי שאין הידים נקיות תיקנו לסדרן בבית הכנסת (רא"ש ברכות שם; טוש"ע מו ב), ועוד שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן תיקנו שישמיע בבית הכנסת ויענו אמן, ויצאו ידי חובתם (טוש"ע שם. וראה באור הגר"א שם ס"ק ה). ולשיטה זו מה שאמרו שכל הברכות מברכים עובר לעשייתן (ראה ערך ברכות) הוא דוקא בברכת-המצוות (ראה ערכו), אבל ברכה של הודאה ושבח כגון אלו יכול לברך אף אחר כך (רא"ש ברכות שם). ועוד, שברכות אלו הן על מנהגו של עולם, ולכן יכול לברך אותן בבית הכנסת (ר"ן פסחים ח א).

יש נוהגים שאחר שבירך אחד ברכות השחר בבית הכנסת וענו אחריו אמן, חוזר אחד מהעונים אמן ומברך ועונים אחריו אמן, וכסדר הזה עושים כל אותם שענו אמן תחילה, ואין לערער אחריהם ולומר שיצאו באמן שענו תחילה, מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים, ועוד שהם נתכוונו שלא לצאת בברכתו (אגור, הביאו בית יוסף סי' ו; שו"ע שם ד); ויש חולקים וסוברים שראוי שהשליח ציבור יתכוין להוציא את כולם, והשומעים העונים אמן יתכוונו לצאת, ולא יגרמו לברכה שאינה צריכה (עי' שערי תשובה ס"ק ה, בשם המבי"ט והמרשד"ם ועוד. וראה ערך ברכה שאינה צריכה), וכל מקום ומקום יעשה כפי מנהגו, שכל אחד יש לו על מי לסמוך (משנה ברורה ס"ק יג).

המשכים לקום קודם אור היום

המשכים לקום קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות, חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה שאינו מברך אותה עד שיאור היום (שו"ת הרא"ש ד א; אבודרהם שם; טוש"ע או"ח מז יג), ואם שמע קול תרנגול יש להקל לברך אפילו קודם אור היום (מגן אברהם שם ס"ק יג; חיי אדם ח א; שלחן ערוך הרב שם ט), ואפילו היה ניעור כל הלילה (סידור הרב שם); ויש מקילים לברך קודם אור היום אפילו לא שמע קול תרנגול (מגן אברהם שם, בשם הכתבים ושכן משמע בזוהר; פרי חדש שם יג ד"ה מברך; מעשה רב ז).

מי ששכח לברכם ונזכר באמצע תפילת שחרית

אם נזכר באמצע פסוקי דזמרא שלא בירך ברכות השחר: יש אומרים שיכול להפסיק בין מזמור למזמור כדי לברכם (אשי ישראל ה כז, בשם הרב נויבירט); ויש חולקים בזה וסוברים שימתין מלברך עד לאחר ישתבח, וגם אז יברך רק הברכות שאינו יכול לברך אחר שמונה-עשרה (ראה לקמן. אשי ישראל שם הערה סד, בשם הרב חיים קנייבסקי); ויש סוברים שאין לו לברך כלל עד שיסיים תפילתו (כן משמע בערוך השלחן או"ח נב ח).

הכל מודים שאם נזכר באמצע קריאת שמע וברכותיה שלא בירך ברכות השחר, שלא יפסיק, וימתין עד לאחר תפילתו (כן משמע בערוך השלחן שם; אז נדברו ח מד; אשי ישראל שם, בשם הרב נויבירט).

מי ששכח לברכם ונזכר לאחר תפילתו

מלבד מחלוקת האחרונים באלהי נשמה (ראה לעיל) יש מהאחרונים שהוסיף עוד ברכות מברכות השחר שיש להסתפק אם יכול לאומרם אחר תפילתו, או שיצא ידי חובה באמירה בדרך התפילה, והסיק שאם נזכר לאחר תפילתו שלא אמר ברכות השחר, ידלג על הברכות הללו:

  • ברכת הנותן לשכוי בינה, שכבר בירך יוצר המאורות.
  • ברכת מתיר אסורים, שכבר כלל בברכת מחיה המתים: מתיר אסורים (ערוך השלחן שם).

סוף זמנם

בזמן סוף ברכות השחר נחלקו אחרונים:

  • יש המצדד לומר שזמנו עד שלש שעות, שהוא עדיין זמן הקימה, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות (מאמר מרדכי שם סק"י).
  • יש הסוברים שהוא עד ארבע שעות היום, שהוא זמן קימה (דרך החיים, אונן ד, על פי מגן אברהם עא סק"א; כף החיים שם סק"ד, במסקנתו).
  • ויש הסובר שזמנו עד חצות היום (ספר החיים מו), שאחר חצות כבר התחילו לנטות צללי ערב (כף החיים שם).

אך רבים הסוברים שזמנו כל היום, ואפילו בלילה עד שנת השינה (מעשה רב ט; זרע אמת א יא; מים החיים יו"ד ד; רב פעלים א יו"ד נד, ושם ב או"ח ח; בני לוי ד).

בישיבה

אין צורך לומר ברכות השחר בעמידה, ויכול לאומרם בישיבה (פרי מגדים או"ח משבצות זהב סק"ג; ישכיל עבדי ח או"ח ג).

הערות שוליים

  1. ד, טור' שסג-שעח.
  2. סדר הברכות בערך זה הובא לפי גירסתנו בברכות (ס ב), ולאחר מכן הברכות השליליות הנזכרות במנחות (מג ב), ולבסוף הברכות שלא נזכרו בתלמוד.
  3. אכן לפירוש זה נראה שיש בה צורך במלכות (ראה להלן. שבלי הלקט שם).
  4. ונמצא נוסח תפילה זה בדורות האחרונים בגניזה הקהירית, תחילתו: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המתיר כבלי שינה המשמרני כאישון בת עין, ובהמשכו נוסח ברכת "המעביר שינה" וכו' (ראה להלן), ולאחר עוד תחינות חותם: ברוך אתה ה' מחיה המתים (פירוש וחידושים בירושלמי ח"ג עמ' 226).
  5. כל הברכות הן בהזכרת שם ומלכות (מאירי ברכות ס ב, בשם יש מיש מצריך, ושכן המנהג); אך יש הסוברים שאין צורך לברך ברכה זו בשם ומלכות (מאירי שם, שיש בדבר חולקים, ושם נד ב, בשם גדולי המפרשים), מפני שהברכות הללו רשות הן (כתוב שם לראב"ד שם ס א).
  6. כשלא שמע קול תרנגול, וחרש שאינו יכול לשמוע, ראה להלן.
  7. על אמירת ברכה זו ביום הכפורים ותשעה באב, ראה ערך יום הכפורים וערך תשעה באב.
  8. ויש מהאחרונים שכתב שטוב לומר כל התפילה בלשון רבים (מגן אברהם שם סק"ד); ויש עוד נוסחאות בפרטים הנזכרים בברכה זו (ראה סדר רב עמרם גאון שם; סידור רב סעדיה גאון עמ' פז; מחזור ויטרי (הורוויץ) פט; רמב"ם שם).
  9. ויש שכתב שאין לאמרה אלא אחר תפלת שמונה עשרה (שו"ת מהרש"ל סד).
  10. הנוסח "שעשני ישראל" (גמ' שם, לגירסתנו), הוא מעשה ידי הצנזורה (דקדוקי סופרים שם).
  11. ויש אומרים שיש לברך ארבע ברכות: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, שלא עשני בור (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' 510; מאירי ברכות ס ב, שכן נהגו רבים).
  12. ויש הסובר שאם הקדים ובירך שלא עשני אשה לפני שתי הברכות האחרות, שוב אינו יכול לברך שלא עשני גוי ועבד, שהרי האשה חשובה משניהם וממילא הם נכללים בכלל ההודאה, וכן אם בירך שלא עשני עבד בתחילה, שוב אינו יכול לברך שלא עשני גוי (מגן אברהם שם סק"ט).
  13. ויש הסובר שאפילו היתה לידתו בלבד בקדושה יכול לברך (פרי חדש שם ד).
  14. והסוברים שיכול לברך כן, הוא לפי שאלמלא הקב"ה עוזרו לא יכל להוציא מחשבתו לפועל, ומכיון שהקב"ה עשה שיוציא מחשבתו לפועל, יכול לברך: שעשני גר (ברכי יוסף שם סק"ט).
  15. ויש שתירץ שהיתה גרוסה ברכה זו לפניהם בתלמוד (ב"ח שם ט).
  16. וגם בין הנוהגים על פי השלחן ערוך התפשט המנהג לאומרה, ובניגוד לדעתו, שכן נכון על פי הקבלה (ברכי יוסף שם ס"ק יא).
  17. ויש שכתב שיש גירסה בתלמוד, שמברכים הברכות הללו רק בשעת ראיית הגוי, האשה והעבד, וכתב עליה שהיא גירסה ישרה, ושכן גרוס לפניו בסדר רב עמרם גאון (רבי אברהם בן הרמב"ם שם).
  18. וגם בין הנוהגים על פי השלחן ערוך התפשט המנהג לאומרם גם אם לא נתחייב בהן, ובניגוד לדעתו, שכן נכון על פי הקבלה (ברכי יוסף שם).
  19. מלבד ברכות מתיר אסורים וזוקף כפופים, שיש אומרים שסדרן מעכב (ראה לעיל), ומלבד ברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה, שיש הסובר שסדרן מעכב (ראה לעיל).
  20. וראה תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם פג שעיקר טענתו היא שמא אין בבית הכנסת מי שנתחייב בהן, והרי זו ברכה לבטלה, ולכן על ברכות אלהי נשמה והמעביר שינה ופוקח עורים אין חשש, שהתנועות המחייבות ברכות אלו הן הכרחיות לפי הרוב