ברכת אשר יצר

הגדרה^[1]

- הברכה שמברכים אחר עשיית צרכים

ביציאתו מבית הכסא

מן הברכות שתיקנו חכמים (ראה רמב"ם תפלה ז א) היא הברכה שתיקנו לומר בכל זמן אחר שהאדם יוצא מבית הכסא: "ברוך אתה ה' א' מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים חללים חללים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך" (ברכות ס ב; רמב"ם שם ה, בשינויים דלהלן; טוש"ע או"ח ו א, ושם ז א, בשינויים דלהלן), וחותם (על נוסח החתימה ראה להלן)^[2].

בכניסתו

בירושלמי אמרו שהנכנס לבית הכסא מברך שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר: "כבוד לכם המכובדים משרתי קודש" - הם המלאכים המלווים אותו - "דרך ארץ הוא, פנו דרך, ברוך האל הכבוד", וכשהוא יוצא אומר: "ברוך אשר יצר וכו'" (ירושלמי ברכות ט ד).

בבבלי לא הוזכרה ברכה בכניסתו, אלא אומר: "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני - או: צרכי (ראה דקדוקי סופרים שם) - ואבוא אליכם" (ברכות ס ב)^[3]. אביי אמר שלא יאמר "הרפו ממני", שמא יעזבוהו וילכו, אלא יאמר: "שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזה דרכם של בני אדם" (שם. וראה שינויים קלים בדקדוקי סופרים שם). וכן הלכה (רמב"ם תפלה ז ה; טוש"ע או"ח ג א).

ועכשיו לא נהגו לאמרו (בית יוסף שם; שו"ע שם), שאין לומר זה אלא ירא שמים וחסיד שהשכינה שורה עליו (אבודרהם שחרית של חול עמ' מ, הביאו בית יוסף), ואין אנו מוחזקים ליראי שמים שהמלאכים ילוו אותנו (ט"ז שם סק"א).

החכמה ביצירת האדם

בברכת אשר יצר מזכירים את החכמה ביצירת האדם בהתחלת הברכה:

• יש מפרשים, לפי שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה (אבודרהם, שחרית של חול עמ' מא-מב, ראה שם בארוכה; פירוש א' בבית יוסף, ובשו"ע או"ח ו א), שכמו שברא שמים וארץ בחכמה, שנאמר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג יט), כך ברא את האדם בחכמה (תנחומא פקודי ג, וראה אבודרהם שם).

• יש מפרשים שמוסב על וברא בו נקבים כו', שזו פליאה וחכמה שברא בו נקבים הרבה, והגוף דומה לנאד מלא רוח, ואף על פי כן הרוח בתוכו כל ימי חייו (בית יוסף שם, בפירוש ב', על פי רש"י ברכות ס ב ד"ה ומפליא לעשות; שו"ע שם, בפירוש ב'. וראה להלן בחתימת הברכה).

• יש מפרשים על החכמה שהתקין הקדוש ברוך הוא מזונות לאדם ואחר כך בראו (תוספות שם ד"ה אשר, על פי תנחומא, וראה בראשית רבה ח ו; בית יוסף ושו"ע שם, בפירוש ג').

• ויש מפרשים, ש"בחכמה" מדבר על האדם, שנתן בו ה' חכמה ודעת ותבונה, מה שאין כן בבעלי חיים (מהרש"א ברכות ס ב).

גירסאות הברכה

מספר גירסאות יש בברכה זו, ומהאחרונים דנו במספר המילים בברכה זו (ראה מגן אברהם וט"ז ו סק"ב).

חללים או חלולים

יש גורסים במקום "חללים חללים": "חלולים חלולים" (סדר רב עמרם השלם עמוד 52; רי"ף ברכות מד א; רא"ש שם ט כב; רמב"ם תפלה ז ה; טוש"ע או"ח ו א. וכן הוא בכל הסידורים שלנו. ובסידורי התימנים: חללים), ואמרו רמז לדבר: "חלולים חלולים" בגימטריה רמ"ח, כמנין אברי האדם (טור שם, וכן הוא בתנחומא שמיני ח), ולא יאמר חללים, שמשמעו גם הרוגים (דרכי משה שם), או לפי שלא שייך בחלל לשון בריאה, שעל ידי בריאת האבר שסביבו נמצא ממילא החלל, אבל חלולים משמעו האברים שהם חלולים, כמו הלב והכרס והמעים (בית יוסף שם).

ויש גורסים: "חִלִים חִלִים", על שם הכתוב: וּבִמְחִלּוֹת עָפָר (ישעיה ב יט. אבודרהם שחרית של חול עמ' מה).

שאם יפתח ושאם יסתם

יש גורסים בנוסח הברכה "שאם יפתח אחד מהם, או אם יסתם אחד מהם" (כך הגירסה לפנינו בברכות ס ב, וכן גירסת רש"י שם ורי"ף שם מד א, ורא"ש שם ט כב, וכן הוא בסידורים נוסח אשכנז); ויש מקדימים "אם יסתם" ל"אם יפתח" (ראה דקדוקי סופרים ברכות ס ב; רמב"ם תפלה ז ה; אבודרהם שחרית של חול עמ' מה; שו"ע או"ח ו א. וכן הוא בסידור הרב).

ענין שבח זה הוא שאם יסתם אבר שדרכו להיות פתוח, כגון בית הבליעה ונקבי השתן והרעי, או אם יפתח אבר שדרכו להיות סתום, כגון הטבור ובני המעיים - אינו יכול להתקיים (אבודרהם שם).

אפילו שעה אחת

יש מוסיפים: אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת (רי"ף ברכות מד א; רמב"ם תפלה ז ה; טוש"ע או"ח ו א; וכן הוא בסידורים נוסח ספרד); ויש סוברים שאין לומר כן, שהרי זמן מה יכול אדם לחיות, ואדם סותם את פיו הרבה שעות וחי (אבודרהם שחרית של חול עמ' מה, בשם מהר"מ מרוטנבורג; גר"א שם סק"ז).

ומכל מקום כתבו להצדיק הנוסח אפילו שעה אחת, שמדבר על שעת יציאתו לאויר העולם, שאילו לא יפתח עכשיו הפה שהיה סתום במעי אמו, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת (טור ופירוש א' בבית יוסף ובשו"ע שם), או שגבול יש לאדם שיכולים נקביו להסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו גבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת (פירוש ב' בבית יוסף ובשו"ע שם).

ויש שהוסיפו אחרי אפילו שעה אחת: כי אם על ידי נפלאותיך ורפואותיך (סידורי הספרדים).

שייכות פתיחת וסתימת האברים

אומרים זה בברכת אשר יצר, לפי שהוא מענין עשיית צרכיו של אדם, שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האברים החלולים כרס ומעים (בית יוסף ושו"ע או"ח ו א), ועוד שאף אם יפתח אחד מהם וכו' יתכן שהוא מענין עשיית צרכיו, מאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שעבר הגבול - ימות (שם. וראה באור הגר"א שם).

חתימת הברכה

בחתימת הברכה נחלקו אמוראים:

• רב אמר, "ברוך אתה ה' רופא חולים" (ברכות ס ב).

• ושמואל אמר, אין כל העולם חולים, אלא יחתום "רופא כל בשר", כנגד היציאה שהיא רפואת כל הגוף (ברכות שם ורש"י ד"ה רופא), שאם תתעפש פסולת מאכלו בבטן - ימות (שו"ע או"ח ו א).

• רב ששת אמר: מפליא לעשות (ברכות שם), שאדם דומה לנאד מלא רוח, ואם יעשה אדם בנאד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא, והאדם מלא נקבים והרוח משתמרת בתוכו, והרי זה פלא (רש"י שם ד"ה ומפליא, ותוספות שם ד"ה מפליא, על פי מדרש רבה; פירוש א' בטוש"ע שם), או שהפלא הוא שבורר הטוב מהמאכל ודוחה הפסולת (אבודרהם שחרית של חול עמ' מה; פירוש ב' בטוש"ע שם), או שהפלא הוא שקושר הנשמה הרוחנית בגוף הגשמי (דרכי משה ושו"ע שם).

הלכה שאומר: רופא כל בשר ומפליא לעשות (רב פפא בברכות שם; רמב"ם תפלה ז ה; טוש"ע שם; וכן הוא בכל הסידורים). ויש גורסים: רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות (ראבי"ה ברכות קמו; שו"ע שם^[4]).

לא אמר "ומפליא לעשות", יצא ידי חובתו (אשל אברהם או"ח ו סק"ה).

הפסק לדברים שבקדושה

ברכת אשר יצר דינה כ"ברכה ארוכה" (ראה ערך ברכות), ולכן אם שומע קדיש או קדושה או ברכו, יכול להפסיק באמצעה כדי לענות (חיי אדם ה יג).

אחר צרכים קטנים

יש מהראשונים סוברים שאין לברך ברכת אשר יצר אלא אחר גדולים, ולא כשנכנס לבית הכסא להטיל מים (סמ"ג עשה כז, בשם הר' מאיר; הגהות מיימוניות תפלה ז ה, בשם יש מרבותיו), שלא אמרו אלא הנכנס לבית הכסא (ראה ברכות ס ב), ולקטנים לא שייך לומר כך (הל' הרא"ה ברכות שם), ועוד שהרי אחר קטנים אם לא שפשף אין צריך מן הדין ליטול את ידיו (ראה ערך נטילת ידים. הגהות מיימוניות שם), ועוד שדומה לכיחו וניעו וצואת החוטם, שאף הם אי אפשר לאדם מבלעדיהם, ואינו מברך עליהם (שו"ת הר"ח אור זרוע קא, לדעה זו).

אבל רוב הפוסקים סוברים שאף אחר קטנים צריך לברך אשר יצר (המנהיג תפלה ה וט; סמ"ג שם, בשם ר"י; הגהות מיימוניות שם, בשם מורו; סמ"ק קעט; שו"ת הרשב"א א תקצה; שו"ת הרא"ש ד א; טוש"ע או"ח ז א), שכך צריך האדם לקטנים כמו לגדולים (רשב"א שם).

ואין שיעור להטלת מים, ואפילו לטיפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו וחייב להודות (ארחות חיים נטילת ידים יב, בשם גאון, הביאו בית יוסף שם ד; שו"ת הרא"ש שם; שו"ע שם ד), ולכן כשאדם רוצה לילך לבית הכנסת להתפלל, או הולך לאכול, ובודק את עצמו שמא יצטרך לנקביו, ומטפטף מעט, צריך לברך אשר יצר כיון שנפתחו נקביו (שו"ת הרא"ש שם; בית יוסף ושו"ע הרב שם ד).

ברכת על נטילת ידים

על ברכת על נטילת ידים קודם אשר יצר, והחילוק שבין גדולים לקטנים בזה, ראה ערך נטילת ידים.

הסיח דעתו ונמלך

עשה צרכיו והסיח דעתו מלעשות צרכיו, ואחר כך נמלך ועשה צרכיו פעם אחרת, נחלקו בדבר:

• יש אומרים שצריך לברך שתי פעמים אשר יצר, כעין מי שלא התפלל שחרית שמתפלל מנחה שתים (ראה ערך תפלה. ארחות חיים נטילת ידים יב, בשם גאון; בית יוסף או"ח ז ג, בשם הר"י אבוהב; שו"ע שם ג).

• ויש חולקים וסוברים שבברכת הודאה די בברכה אחת על כל מה שעבר, כמו בברכת המזון כשהסיח דעתו מלאכול ונמלך ואכל, שמברך פעם אחת ברכת המזון, ואינו דומה לתפילה, שהיא במקום קרבן, ושייך בו תשלומים (ב"ח שם; מגן אברהם שם סק"א, ועוד. וראה משנה ברורה שם סק"ו).

השותה סם המשלשל

מי ששותה סם המשלשל, ובדעתו לפנות בני המעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, ולא הסיח דעתו מעשיית צרכיו - יש אומרים שלא יברך אשר יצר עד אחר גמר ההוצאה (שו"ע הרב או"ח ז ו; שו"ת הלכות קטנות א פו, הביאו באר היטב שם סק"א); ויש אומרים שיברך בכל פעם (באר היטב שם, בשם יד אהרן; שערי תשובה שם סק"א, בשם שלמי צבור), אלא אם כן מרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית שאסור לברך, כמו בתפילה (שערי תשובה שם. וראה ערך תפלה).

אבל אם משלשל מחמת חולי, או שחולה בדרכי השתן, לפעמים הרגשה זו היא מחמת החולי ולא מחמת הצורך ליפנות, וחייב לברך (ראה פסקי תשובות א ז ב).

אחר הטלת מים על ידי צנתר

כתבו אחרונים שגם אם אינו יכול להטיל מים כי אם על ידי צנתר (קטטר), צריך לברך אשר יצר, אף שאינו מטיל כדרך כל אדם בלא יסורים, כיון שאילו היה נסתם למעלה ממקום הצנתר היה צערו גדול בהרבה, וחייב להודות על זה (שו"ת הר צבי או"ח א ו, וראה יפה לבשמים ב ז, בשמו; ציץ אליעזר יב ב), ואפילו השתין דם צריך לברך, אף שהוא מין קללה (ראה ערך ברכת שהכל וערך חגבים), כיון שודאי מעורב בו גם מעט מי רגלים, ועוד שתקנת חכמים בברכה זו היא על כלליות יצירת האדם באופן שמוציא ההפרשות מגופו (ציץ אליעזר שם. וראה שבט הלוי ג צד).

ואם מחובר לצנתר והמים יוצאים בלי הפסק, יברך בשעה שהפעולה מופסקת (ראה פסקי תשובות א ז ב, שהביא דברי האחרונים בזה).

לא בירך מיד

צריך להסמיך את הברכה ככל האפשר לעשיית צרכיו (משנה ברורה ז סק"ב).

עשה צרכיו ולא בירך מיד, כתבו אחרונים שאפילו נמשך זמן גדול אחר עשיית הצרכים חייב לברך (פרי מגדים אשל אברהם או"ח ז סק"א; דרך החיים רמז ב; משנה ברורה שם סק"א); ויש אומרים שאם עבר זמן מה ולא בירך - שוב לא יברך, ואפילו פחות משעה הוא הפסק^[5] (ברכי יוסף או"ח ו, בשם מהר"ם לונזאנו; כף החיים סק"ז-ח, ועוד. וראה לעיל: הסיח דעתו)^[6].

לא בירך אשר יצר ומתאווה שוב לצרכיו - יש אומרים שיברך על הפעם הראשונה קודם שיעשה צרכיו פעם שניה (פרי מגדים במשבצות זהב שם סק"ב); ויש אומרים שכיון שמתאווה שוב אבדה הברכה הראשונה, ולא יברך עד לאחר הפעם השניה (שו"ת שאילת יעב"ץ א טו. וראה שערי תשובה שם סק"ב, ומשנה ברורה שם סק"א).

ברכת אשר יצר בבוקר

בבוקר, כשקם משנתו - יש אומרים שלא יברך ברכת אשר יצר אלא אם כן עשה צרכיו (רמב"ם תפלה ו ח^[7]; תוספות ברכות מו א ד"ה כל; בית יוסף או"ח ד; ברכי יוסף שם ו ס"ג; ארצות החיים ד א); ויש אומרים שבבוקר מברך אף אם לא עשה צרכיו (אבודרהם שחרית של חול עמ' מו; רמ"א או"ח ד א: וכן נהגו; ב"ח ולבוש ומגן אברהם שם). הטעמים:

• לפי שכשם שמברכים על נטילת ידים בבוקר משום רוח רעה ששורה על הידים (ראה ערך ברכות השחר וערך נטילת ידים א'), כך ברכת אשר יצר תלויה ברוח רעה, כי מאחר שאסור ליגע בידיו, בעוד שהרוח רעה עליהן, בפה ובחוטם ובאזנים ובעינים שהם הנקבים הקטנים שבאדם, ועל ידי נטילה זו תסור הרוח הרעה, ומותר לסותמם או לפתחם בידיו (ראה ערך נטילת ידים א'), לכן יברך אשר יצר (דרכי משה או"ח ד ג).

• ועוד שבבוקר נעשה כבריה חדשה, וצריך להודות על כך, וברכה זו היא על יצירת הגוף (מגן אברהם שם סק"ב; באור הגר"א שם. וראה ב"ח שם).

• ועוד שכשם שכל ברכות השחר מברכים אף שלא נתחייב בהן, מפני שניתקנו על סדרו ומנהגו של עולם (ראה ערך ברכות השחר מחלוקת בדבר), כך ברכת אשר יצר מברכים בבוקר על מנהגו של עולם (ב"ח שם).

• ועוד שאי אפשר שבלילה לא הטיל מים (לבוש שם א), או נתעטש מלמטה, ואף העיטוש הוא רפואה, ואף על פי שביום אינו מברך על כך, מכל מקום בשחרית שאי אפשר לו בלי זה - מברך (ב"ח שם).

והרוצה להסתלק מן הספק יעשה צרכיו קודם, ואחר כך יברך אשר יצר^[8] (מגן אברהם שם סק"א).

יש אומרים שמיד אחרי ברכת אשר יצר בבקר נכון לכתחילה להסמיך לה ברכת 'אלקי נשמה' (שו"ת הרא"ש ד א; ב"י ודרכי משה או"ח ו; ביאור הגר"א או"ח ד א; משנה ברורה ו סקי"ב); ויש אומרים, שנהגו לסדר ברכת התורה מיד אחרי ברכת 'אשר יצר' (רמ"א או"ח מו ט), וינהג כל אחד כמנהג מקומו (משנה ברורה מו ס"ק כט, בשם הפרי מגדים).

ברכת אשר יצר לאחר התפלה

יש שכתבו שאם שכח לברך אשר יצר עד לאחר שהתפלל תפלת שחרית, שוב לא יברך, שיצא בברכת רפאנו שבשמונה עשרה, אך האחרונים דחו את דבריו (ראה ציץ אליעזר יא ד).

הערות שוליים