ברכת היין

הגדרה^[1] - הברכה שמברכים על שתיית יין

הפרקים

הברכה

היין

יין ושאר משקים

בסעודה

הברכה

הברכה וטעמה

יין הנעשה מענבים מברכים עליו לפני שתייתו בורא פרי הגפן (משנה ברכות לה א; רמב"ם ברכות ח ב; טוש"ע אורח חיים רב א. וראה ערך קדוש).

ומספר טעמים נאמרו בדין זה:

• היין אינו דומה לשאר משקים היוצאים מן הפירות, שהם אינם בכלל פרי אלא כזיעה בעלמא, וברכתם שהכל (ראה ברכות לח א, ובראשונים שם. וראה ערך ברכת הפירות: מי פירות), אבל היוצא מן הענבים הוא בכלל פרי, כדרך שמצינו בערלה שהמשקים היוצאים מפירות ערלה אין חייבים עליהם, חוץ מהיוצא מן הזיתים, שהוא שמן, ומן הענבים, שהוא יין (ראה תרומות יא ג; חולין קכ ב), והוא הדין לברכה (רא"ש ברכות ו ג). ואף על פי שענבים עצמם ברכתם בורא פרי העץ (ראה ערך ברכת הפירות), היין, שנשתנה לעילוי, שהוא סועד את הלב ומשמחו, קבעו לו מתוך חשיבותו ברכה בפני עצמו (ברכות לה ב).

• ויש שכתבו שלפיכך נשתנה יין לברכה מיוחדת, לפי שממנו נותנים לקידוש ולהבדלה ולארוסין ולנשואין (ראבי"ה ברכות צח).

• ובמדרש אמרו: מה ראה יין שתהא ברכתו משונה מכל המשקים, שהיה מתנסך על גבי המזבח (מדרש תנחומא תולדות י)^[2].

הניקוד

חלק מהספרדים הוגים את המילה "הגפן" בשני סגולים – הַגֶּפֶן, בעוד האשכנזים התימנים וחלק מהספרדים הוגים את המילה "הגפן" בסגול ובקמץ - הַגׇּפֶן (ראה שו"ת רב פעלים או"ח ב כה; חזון עובדיה ב עמ' קצג; חמדה גנוזה (שלוש) שאלה ח).

בדיעבד

בדיעבד כשבירך על היין בורא פרי העץ, נחלקו הפוסקים בדבר:

יש אומרים שיצא, כשם שיצא על שאר ברכות מפורטות כשבירך ברכה כוללת, כגון ברכת שהכל (שיטה מקובצת ברכות מ ב ד"ה ועל כולם; שו"ת פנים מאירות א נח; חידושי רבי עקיבא איגר על המגן אברהם או"ח רח ס"ק כב); ויש אומרים שלא יצא, וצריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן (מגן אברהם רח ס"ק כב)^[3].

במצות

ברכת היין היא מכלל ברכות הנהנין (ראה ערכו).

במצות שמברכים בהן על היין, כגון בכוס של ברכת המזון (ראה ערך כוס של ברכה), ושל המילה (ראה ערך ברית מילה: אחר המילה), נחלקו הדעות:

• יש סוברים שאין ברכת היין בשביל הנאת השתייה, אלא כך תיקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה יחד עם ברכת היין, שברכה זו היא עיקר השירה המיוחדת ליין (ראה ברכות לה א). ומן הדין אין צריך לטעום כלל מאותו יין, אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין, שלא יאמרו שלא לצורך היא הברכה ונראית כברכה לבטלה, הצריכו לטעום מהכוס (שו"ע הרב קצ ד, לדעת רש"י עירובין מ ב ד"ה וליתביה לינוקא).

• יש חולקים וסוברים שעיקר תקנת שירה על היין הוא שתיית היין, וממילא כיון ששותה ונהנה צריך לברך ברכת היין (דעה ראשונה בשו"ע הרב שם).

סברי מרנן

בכל מקום שמברכים על היין כדי להוציא אחרים נוהגים לומר סברי רבותי (רמ"א או"ח קעד ח, ומשנה ברורה ס"ק מו); או סברי מרנן (ב"ח שם).

יש אומרים שנוהגים לאמרו גם בחופה ומילה (ב"ח שם); ויש אומרים שבחופה ומילה אין אומרים אותו, לפי שאינו נוטל רשות מאחרים לברך (מגן אברהם קעד ס"ק יז; משנה ברורה שם).

ברכת הטוב והמטיב על שינוי יין – ראה ערך ברכות הודאה.

היין (על מהות היין ודיניו ראה ערך יין)

אשכול שסחטו

סוחט אדם אשכול של ענבים, ואומר עליו בורא פרי הגפן (בבא בתרא צז ב. וראה ערך קידוש), אפילו בו ביום שסחטו (ראה בעל הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה עמ' קא; מאירי פסחים קז א). וכן משקה הזב מאליו מענבים מברך עליו בורא פרי הגפן (ראה שו"ע או"ח רב ח, ובבית יוסף שם).

יין מבושל

יין מבושל - יש מהראשונים סוברים שאין מברכים עליו אלא שהכל, שהתבשיל משנה אותו לגריעותא (שו"ת הרי"ף רצה; תשובות הגאונים שערי תשובה ד; טור או"ח רעב, בשם רי"ץ גיאות ורב האי גאון; רבנו ירוחם טז א, בשם רב צמח גאון).

אבל דעת רוב הפוסקים שמברכים עליו בורא פרי הגפן, שכן אמרו שיין מבושל יוצאים בו ידי ארבע כוסות בליל פסח (ראה ירושלמי פסחים י א. וראה ערך ארבע כוסות), הרי שהוא בכלל יין (תוס' פסחים קט ב ד"ה ארבעה, ובבא בתרא צז א ד"ה אילימא; רמב"ן בבא בתרא שם; שו"ת הרשב"א א כד; אור זרוע א קסב; טוש"ע או"ח רב א); ולא עוד אלא שהבישול משביח את היין (ראשונים שם).

יין מבושל זה, הוא בין שבישל היין עצמו, ובין שבישל ענבים או צימוקים ומסנן אותם, ושותה היין (ראה חיי אדם שבת כלל ו ז; משנה ברורה רב סק"ד; שו"ת עמודי אור ו).

ויש מי שסובר שיין מבושל בלי תערובת מברך עליו שהכל, אבל עירב בו בשמים או עשבים או דבש מברך עליו בורא פרי הגפן (ספר הפרדס שפא, בשם רבנו ברוך).

מיץ ענבים

מיץ ענבים שמבשלים את הענבים מיד לאחר שנסחטו, מברכים עליו בורא פרי הגפן (הר צבי או"ח א קנח; משפטי עוזיאל ג או"ח כו; מנחת שלמה א ד; מנחת יצחק ח יד; יחוה דעת ב לה)^[4].

קונדיטון

יין קונדיטון, דהיינו שנתנו לתוכו דבש ופלפלין וכיוצא, מברכים עליו בורא פרי הגפן (רמב"ן בבא בתרא צז א; שו"ת הרשב"א א כד; שו"ע או"ח רב א. וראה ערך קידוש). ואפילו יש בו שליש דבש ופלפלין או יותר, היין עיקר, שהם לא באו אלא להשביחו ולהטעימו (תשב"ץ א פו; משנה ברורה רב סק"ו). ואף על פי שנשתנה טעם היין על ידי הדבש והפלפלין, לא נשתנה לגריעותא (שו"ע הרב רד ח).

אבל יין שנתערב בו אחד משאר משקים, אם נתערב בו כל כך עד שנפסד טעם היין, אין לברך עליו בורא פרי הגפן אלא שהכל, כיון שנשתנה לגריעותא (מגן אברהם רב סק"ג; שו"ע הרב שם).

שמרי יין

שמרי יין, כשלא נתן עליהם מים, מברכים עליהם בורא פרי הגפן (מרדכי ברכות רמז קנג, בשם ראבי"ה; שו"ע או"ח רד ה).

נתן עליהם מים, נחלקו תנאים בדבר: לתנא קמא מברכים שהכל, ואחרים אומרים שאם יש בהם טעם יין מברכים בורא פרי הגפן. ולא נחלקו אלא כשנתן עליהם שלש מידות מים והוציא שלש וחצי, אבל אם הכניס שלש ומצא ארבע, דברי הכל יין הוא, וברכתו בורא פרי הגפן (בבא בתרא צו ב).

הלכה כתנא קמא (גמרא שם; רמב"ם ברכות ח ט; טוש"ע רד ה).

תמד מחרצנים

תמד שעושים מחרצנים, שלאחר שנסחט היין מהענבים נתנו עליהם מים לקלוט טעם היין שנשאר בהם, דינו כשמרים (תוס' בבא בתרא צו ב ד"ה אין הלכה; בית יוסף ושו"ע רד ו).

יין מזוג

יין גמור שמזגו עם מים, אם יש ביין מעט יותר מאחד בששה במים, הרי הוא יין, ומברך עליו בורא פרי הגפן, ואם היה בו רק אחד מששה במים, הוא בטל וברכתו שהכל (רמ"א או"ח רד ה, בשם האגור). ואפילו אם הוא יותר מאחד בששה, צריך שיהיה בו טעם יין, שראוי לשתייה על ידי מזיגה גדולה כזאת (שו"ת מהרי"ל קנג; מגן אברהם רד ס"ק טז).

ויש מהראשונים שלא נתנו שום שיעור ליין מזוג, אלא כל שטעמו יין ומראהו יין ברכתו בורא פרי הגפן (רמב"ן עבודה זרה ל ב; תורת האדם לרשב"א ה ג, בשם יש אומרים) .

יינות שבזמנינו

יש אומרים שיינות שבזמנינו שהם חלושים - אם אין בהם רוב יין אלא רובם מים מברכים עליהם שהכל (חזון עובדיה ט"ו בשבט עמ' קנו-קנח); ויש אומרים שמברכים עליהם הגפן כל שיש לפחות ששית מים, ויש בהם טעם יין (מנחת יצחק ח יד; שבט הלוי י מב ט).

יין חי

יין חי, שאינו מזוג, נחלקו התנאים בדינו:

לדעת רבי אליעזר אין מברכים על היין עד שיתן לתוכו מים; ולדעת חכמים מברכים גם על יין חי (ברכות נ א).

הלכה כחכמים שמברכים עליו בורא פרי הגפן (פירוש המשניות לרמב"ם, ורבי עובדיה מברטנורא ברכות ז ה; תוס' ברכות נ ב ד"ה למאי; שיטה מקובצת שם).

יין מקולקל

יין שהתחיל להתקלקל ולהחמיץ, אם ריחו יין וטעמו חומץ, מברכים עליו שהכל, ואפילו אם לא נתחמץ לגמרי אלא שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו (ראה בבא בתרא צו א; טוש"ע רד ד. וראה ערך ברכת שהכל על גדר החומץ וברכתו).

היה ריחו חומץ וטעמו יין, נחלקו אמוראים בדינו: ר' יוחנן אמר שהוא יין, וברכתו בורא פרי הגפן; ור' יהושע בן לוי אמר שהוא חומץ, וברכתו שהכל (בבא בתרא שם). הלכה כר' יוחנן (רמב"ם שבת כט יז; טוש"ע רד ג).

ריחו רע

יין שריחו רע - שמסריח קצת מחמת שמונח בכלי מאוס - מברכים עליו בורא פרי הגפן (רשב"ם בבא בתרא צז ב ד"ה אלא למעוטי).

יין צימוקים

יין שעושים מצימוקים הוא יין גמור, ומברכים עליו בורא פרי הגפן. והוא שיהיו צימוקים שיש בהם לחלוחית, שאם ידרוך אותם יצא מהם דובשם (בעל הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה עמ' קב; רי"ף פסחים קז א, בשם רבוותא; רמב"ם שבת כט יז; טוש"ע רעב ז). ואין הכוונה דבש ממש, אלא לחלוחית מועטת, ולא באו אלא למעט צימוקים שנתייבשו כל כך עד שכלתה כל לחלוחית שבהם מחמת יושנם, שאף על פי שהיין שנעשה מהם יש לו טעם יין, אינו אלא חמיצות בעלמא (תשב"ץ א נז). וכתבו הגאונים שאין שיעור ידוע ללחלוחית זו, אלא שתהיה לא פחות מכדי שתתן טעם ומראה יין (רי"ץ גיאות הלכות קידוש, בשם רב האי).

שיעור הצימוקים

נחלקו הפוסקים מהו שיעור הצימוקים ביחס למים:

• יש שכתבו שאין יין הנעשה מצימוקים נקרא יין אלא אם כן הצימוקים הם מעט יותר מאחד בששה מהמים שנותנים עליהם (בכור שור בבא בתרא צז ב).

• יש מחמירים עוד יותר וסוברים שצריך לשער שיהיו המים שלש פעמים נגד הצימוקים או לחלוחיתם ולא שש פעמים (שו"ת משכנות יעקב צו).

• ויש חולקים על כל זה וסוברים שמים הניתנים בצימוקים לעשות מהם יין אינו דומה כלל ליין מזוג, ואין משערים כלל בכמות המים שניתנו בצימוקים, כי על ידי התסיסה שהמים תוססים מכח הצימוקים נשתנו המים מברייתם, ונעשו הם גופם יין, דומה למי גשמים שנכנסו בענבים ונשתנו (תשב"ץ א נז: שו"ת מבי"ט א רנב; שו"ת מהרי"ט ב או"ח ב; תוספת שבת רעב סק"ט).

יין ושאר משקים

הפטור מברכה

אמר ר' חייא: יין פוטר כל מיני משקים (ברכות מא ב), דהיינו שאם שתה יין ובירך עליו אין צריך לברך על המשקים ששותה אחריו, לפי שהיין הוא עיקר משקה, והוא ראש לכל מיני משקים, ולכן נחשבים עיקר שאר המשקים כטפלים לו לענין הברכה (תוס' שם ד"ה אי הכי. וראה ערך ברכות הנהנין: עיקר וטפל).

ונחלקו ראשונים מהי ההלכה:

יש אומרים שאין הלכה כר' חייא (תוס' שם ד"ה ויין; שלטי הגבורים על הרי"ף ברכות שם, בשם יש אומרים); אבל כל הפוסקים פסקו כר' חייא שיין פוטר שאר משקים (רא"ש ברכות ו כו; תלמידי רבינו יונה ברכות שם; מרדכי ברכות רמז קלו)^[5].

מים

אף המים בכלל שאר משקים הנפטרים בברכת היין (שלטי הגבורים על הרי"ף ברכות מא ב אות א); ויש אומרים שאין היין פוטר אלא משקים המזינים, אבל לא את המים (שם בשם יש אומרים)^[6].

ברכה אחרונה

יין פוטר שאר משקים גם מברכה אחרונה (שו"ע או"ח רח טז). ואם שתה יין פחות מכשיעור, שאינו מברך אחריו, יברך על שאר המשקים בורא נפשות (סדר ברכות הנהנין להרב א כא; קצות השולחן ס ז; אגרות משה או"ח א עד; שבט הלוי ח קסו).

קביעות

כתבו הראשונים שדוקא כשקובע עצמו על היין, כגון בפורים או בברית מילה, אז היין פוטר (מרדכי שם קלו; רשב"א שם ד"ה אי הכי); אבל כשלא קבע עצמו, או בזמן הזה לדעת הסוברים שאין אצלנו קביעות ליין (ראה ערך ברכות הנהנין: להוציא את חברו, שלהלכה רוב הפוסקים סוברים שישיבה אצלנו היא כקביעות), אלא שותה יין מעט לצורך מצוה, כגון קידוש והבדלה, ושותה משקים הרבה אחר כך (שו"ע הרב קעד ד), אין היין פוטר אלא אותם המשקים שהיו לפניו בשעה שבירך על היין (מרדכי ברכות קנ; משנה ברורה שער הציון קעד סק"ה)^[7].

ויש מקילים לומר שיין פוטר את המשקים אפילו אם לא היו לפניו בשעת הברכה, אלא שהיתה דעתו עליהם (שו"ע הרב שם), דהיינו שהיתה דעתו לשתותם, אבל אין צריך שיתכוין לפטור אותם בברכת היין, שהיין פוטר כל מיני משקים אפילו כשלא כיוון לפטרם, אלא שתה סתם (באור הלכה קעד ב ד"ה יין).

אם באו לפניו שאר משקים אחר גמר שתיית היין, צריך לברך על המשקים, אפילו אם קבע על היין, אם לא שהיתה דעתו על המשקים קודם גמר השתיה (משנה ברורה שם סק"ג, בשם מהר"ם בנעט).

שיעור היין

יש אומרים שטעימת יין כל שהוא פוטרת שאר משקים (פרי מגדים אשל אברהם קעז סק"א; ביאור הלכה קעד א ד"ה יין, בשם דרך החיים; שו"ת בית שערים עה; שו"ע הרב קעד ד); ויש אומרים שלכתחילה צריך לשתות כמלא לוגמיו כדי לפטור שאר משקים (ביאור הלכה שם; וזאת הברכה בירור הלכה כו א ד, ובפרק יא הערה 3).

טפל לטפל

כשם שהעיקר פוטר אף את הטפל לטפל (ראה ערך ברכות הנהנין: עיקר וטפל), כך היין פוטר אף את הטפל למשקים. כגון ששתה יין ואחר כך שתה קפה עם סוכר, שהסוכר טפל לקפה והקפה טפל ליין, וכולם נפטרים בברכת היין (שו"ת חתם סופר או"ח מז).

ברכת המזון

יש מי שאומר שיין של כוס ברכת המזון אינו פוטר משקים ששותה אחריו כיון שבא מחמת מצוה ולא משום שרצונו לשתות; וכן יין של כוס ברכת אירוסין ונישואין וברית מילה אינם פוטרים משקים ששותה אחריהם (רבי עקיבא איגר או"ח קעד ב)^[8].

ודעת הרבה פוסקים שלא לחלק בכך, וגם יין שבא מחמת מצוה פוטר שאר משקים (שו"ע הרב קעד ד; באר היטב שם סק"ט, בשם גינת ורדים; שו"ת יחוה דעת ה כ).

ויש מי שכתב שנכון להחמיר לכתחילה לברך ברכת אחרונה מיד אחר שתיית היין קודם ששותה שאר משקים (שו"ת שבט הלוי ג טז).

גדר משקה

אוכל שנימוח כל כך עד שראוי לשתיה יצא מתורת אוכל, ומשקה שנקרש עד שראוי לאכילה יצא מתורת משקה (סדר ברכות הנהנין להרב ח ח). ולכן לֶבֶּן שניערוהו, וכן גלידה שאינה קפואה לגמרי והיא נימוחה מיד עם כניסתה לפה, דינם כמשקה ונפטרים בברכת היין, אבל גלידה קפואה היטב, וכן גבינה, שמנת, וסוכריות, דינם כאוכל, ואינם נפטרים בברכת היין (פסקי תשובות קעד ג); ויש אומרים שגם משקה שנקרש כמו גלידה קפואה ושמנת, דינו כמשקה, ונפטר בברכת היין (ראה וזאת הברכה יא עמ' 98).

מיץ ענבים

יש מי שהסתפק לומר שמיץ ענבים אינו פוטר שאר משקים מפני שאינו משמח, ואינו עיקר שתית בני אדם (שבות יצחק ד יא ב, בשם הגרי"ש אלישיב; תשובות והנהגות ה סג ח); ויש שכתבו שגם מיץ ענבים פוטר שאר משקים (חזון עובדיה ט"ו בשבט עמ' עד. וראה וזאת הברכה בירור הלכה כו ב).

בסעודה

החיוב לברך

יין שבתוך הסעודה מברכים עליו בורא פרי הגפן, ואינו נפטר בברכת הפת, כדרך שכל הדברים הבאים מחמת הסעודה נפטרים בברכה זו, לפי שהיין גורם ברכה לעצמו (ברכות מא ב, מב א; טוש"ע או"ח קעד א,ז), דהיינו שבכמה מקומות הוא בא ומברכים עליו, אף על פי שלא היו צריכים לשתייתו (רש"י ברכות מב א ד"ה דגורם), כגון בקידוש וברכת אירוסין ועוד (תוס' שם מא ב ד"ה אי הכי, לפירוש רש"י; ט"ז ומגן אברהם קעד סק"א).

אורח

כל היין ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת, אלא אם כן בשעה שבירך על היין הראשון היתה דעתו שלא לשתות רק אותו הכוס בלבד, ונמלך אחר כך לשתות עוד, שצריך לברך עליו שוב (פסחים קג ב; טוש"ע קעד ה).

וכן מי שבא לסעודה ומושיטים לו הרבה כוסות, דהיינו שאחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר (מגן אברהם קעד סק"ז), מברך על כל אחד ואחד, שהרי זה כנמלך (כלבו כד; שו"ע קעט ד), כיון שאינו קבוע לסעודה זו אלא בא בדרך עראי ומקרה (שו"ע הרב קעד י; משנה ברורה שם ס"ק יט). ואפילו אם הושיטו לו כוס אחר בשעה שעדיין לא גמר לשתות כוס הראשון מברך שוב (מגן אברהם קעט ס"ק ו; שו"ע הרב שם).

וכשיש מנהג שכשנכנס אחד למסיבה ששותים נותנים לו הרבה כוסות, מסתמא כשבירך על הראשון דעתו על כל מה שיתנו לו (ט"ז קעד סק"ז); ואם היתה דעתו בפירוש בשעה שבירך על הכוס הראשון שיצא בברכתו על כל מה שיתנו לו יותר, אלא שהיה מסופק אם יתנו לו יותר, אין צריך לברך על הכוס האחר (שו"ע הרב שם).

יין שלפני הסעודה

שתה יין לפני הסעודה ובירך עליו, אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה, שנפטר בברכת היין שלפני הסעודה (תוס' ברכות מב ב ד"ה ורב ששת; טוש"ע קעד ד), ואפילו שתה את היין קודם שקבע עצמו לסעודה (ט"ז שם סק"ד; שו"ע הרב קעד ה), שכיון שרגילות היא לשתות בתוך הסעודה לשרות האכילה שבמעיו, הרי זה כדעתו לכך, אפילו כששתה סתם, ולא נתכוין בפירוש לשתות יין בתוך הסעודה (שו"ע הרב שם).

קידוש

יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון (תוס' ברכות מב ב ד"ה ורב, ושאר ראשונים שם; טוש"ע קעד ד), אף על פי שיין זה לא בא לשם צורך שתייתו אלא לשם מצוה לצאת ידי חובת קידוש (רשב"א ברכות שם; ט"ז קעד סק"ה); ואפילו אם לא נטל ידיו לפני הקידוש (מגן אברהם שם סק"ה).

הבדלה

ביין של הבדלה נחלקו הפוסקים אם פוטר את היין שבתוך המזון:

• יש אומרים שאינו פוטר, לפי שאינו צורך סעודה, ולא בא אלא למצוה, ואינו דומה ליין של קידוש, שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפיכך נחשב כצורך סעודה (ראה ערך קידוש). אלא אם כן נטל ידיו לסעודה קודם הבדלה, שזוהי התחלת קביעות הסעודה, או שקבע עצמו לסעודה על השולחן, שאז יין של הבדלה פוטר (תוס' ברכות מב ב ד"ה ורב; שו"ע או"ח קעד ד, בשם יש אומרים).

• יש אומרים שאפילו המבדיל על השולחן בלי קביעות סעודה ובלי נטילת ידים פוטר את היין שבתוך המזון (רא"ש פסחים י ד; טוש"ע שם).

לפיכך המבדיל קודם נטילה יתכוין לכתחילה שלא להוציא היין שבתוך הסעודה, ובדיעבד אם לא כיון, פוטר, שספק ברכות להקל (בית יוסף ושו"ע שם).

אחר ברכת המזון

יין ששותה אחר ברכת המזון, לעולם אינו נפטר בברכת היין שלפני המזון, בין בחול ובין בשבת ויום טוב (רי"ף ורא"ש ברכות מב ב; טור או"ח קעד)^[9].

הערות שוליים