מיקרופדיה תלמודית:ברכת הפרות
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
ברכת הפרות
הגדרה[1] - הברכה שמברכים על פירות העץ ופירות הארץ
פרי העץ
על פירות האילן מברכים בורא פרי העץ (משנה ברכות לה א; רמב"ם ברכות ח א; טוש"ע אורח חיים רב א[2]), ואף שגידולם מן הארץ, מפני חשיבותם הוציאום מכלל פירות הארץ וקבעו להם ברכה מיוחדת, פרטית ומבוררת (שו"ע הרב רב א[3]).
נוסח הברכה
אומרים "בורא" ולא "הבורא", כדרך שאומרים בברכת הפת: "המוציא" (ראה ערך ברכת הפת. מגן אברהם רב סק"א), לפי שב"המוציא" אם יאמר בלא ה' יתערבו האותיות שאות מ' מסתיימת בהעולם ומתחילה במוציא, מה שאין כן כאן (פרי מגדים ומחצית השקל שם, על פי ירושלמי ברכות ו א, בברכת בורא פרי הגפן. וראה ערך ברכת היין).
ויש מהראשונים שכתב הטעם, לפי שהמוציא משמע עבר הווה ועתיד, שהם מיני זרעים שיוצאים בכל יום, אבל בפירות האילן שייך יותר לשון "בורא", לפי שהאילנות אינם צומחים בכל יום כזרעים (רא"ה ברכות עמוד קיג).
השיעור לברכה
בשיעור וגודל האילן כדי לברך עליו ישנן כמה דעות:
- יש שכתבו שכל האילנות מברכים על פירותיהם בורא פרי העץ מיד שיוציאו את הפרי (רשב"א ברכות לו ב ד"ה ואמר, ורא"ש שם ו ה, על פי משנה שביעית ד י שהובאה בברכות שם; טוש"ע או"ח רב ב), אף שהם קטנים מאד (תוספות ר"י החסיד שם; רשב"א שם; מאירי שם; ב"ח שם), חוץ מן הענבים והזיתים והחרובים, שבענבים שיעורם משהגיעו לגודל פול הלבן (ראה ערך בוסר, ושם אם גם בענבים שלנו כך שיעורם), ובזיתים משעה שגדל הנץ סביבם, ובחרובים משיראה בהם כמין שרשרת של חרובים, וקודם שהגיעו לשיעורים אלה מברכים עליהם בורא פרי האדמה (קצור פסקי הרא"ש שם אות ה; טור ורמ"א בשו"ע שם. וראה ערך פירות שביעית).
- יש שאינם מחלקים בין פירות אלה לשאר פירות האילנות וסוברים שלעולם ברכתם בורא פרי העץ מיד שיוציאו (בדק הבית לבית יוסף בדעת הרא"ש ורבנו ירוחם, וכן סתם בשו"ע שם. וראה באור הגר"א סק"ז שהשיג עליו).
- ויש חולקים וסוברים ששיעור כל האילנות הוא כשיעורם למעשרות, שמשהגיעו לעונת המעשרות (ראה ערך עונת המעשרות בכל פרי על שיעורו) נקראים פרי וברכתם בורא פרי העץ, וקודם לכן ברכתם בורא פרי האדמה (שו"ת פנים מאירות א סה; באור הגר"א שם. וראה באור הלכה על המשנה ברורה שם ד"ה ושאר).
פרי מר או חמוץ
היו הפירות מחמת קטנם מרים או חמוצים ביותר, עד שאינם ראויים לאכילה אפילו על ידי הדחק, אין מברכים עליהם כלל (שו"ע או"ח רב ב), ואם מתקם על ידי האור, מברך שהכל (מגן אברהם שם סק"ה, כמו בגרעינים מרים להלן).
שקדים המרים והמתוקים
שקדים המרים כשהם קטנים מברך עליהם בורא פרי העץ, שאז עיקר אכילתם היא הקליפה ואינה מרה, ועל דעת כן נוטעים אותם לכתחילה, וכשהם גדולים אינו מברך עליהם כלל, שעיקר אכילתם הוא מה שבפנים, והוא מר ומזיק לגוף (תלמידי רבינו יונה ברכות כה ב ד"ה ואומרים, ורא"ש שם ו ג, בשם הלכות גדולות; טוש"ע או"ח רב ה). ואם מתקם על ידי האור או דבר אחר, מברך בורא פרי העץ, כאילו היו מתוקים מתחילת ברייתם (שם).
שקדים המתוקים, שאוכלים אותם כשהם קטנים בקליפתם, מברך שהכל, כיון שאינו נהנה כעת מגוף הפרי אלא מקליפתו, ואין נוטעים אותם על דעת לאכול קליפתם בקטנותם אלא על דעת לאכול תוכם כשיגדלו (תוספות ברכות לו א ד"ה לא, ושאר הראשונים שם; שו"ת הרשב"א א תכח; טוש"ע רד א. וראה ערך ברכת שהכל).
ויש מן הראשונים שסובר ששקדים המתוקים אפילו קטנים בעודם לחים מברך עליהם בורא פרי העץ, שפרי הוא, ואף שסופם להקשות, ואף הקליפות אף שסופן להקשות נוטעים אותם בני אדם על דעת כן, ומברכים עליהן בורא פרי העץ (שבלי הלקט השלם קס, בשם רבנו ישעיה).
על הצלף
הצלף, הוא אילן שיש בו כמה מיני אכילה (רש"י ברכות לו א ד"ה מיני) - העלים, ובתוכם כמין תמרים; עצם הפרי שנקרא אביונות; קליפתו הנקראת קפריסין (ראה גמרא שם), וברכתו חלוקה:
- על העלים והתמרות מברכים בורא פרי האדמה (גמרא שם; טוש"ע או"ח רב ו), כיון שבני אדם נוטעים אותם גם בשביל העלים והתמרות, אבל אינם עיקר הפרי (טור שם).
- על האביונות מברכים בורא פרי העץ (גמרא שם; רמב"ם ברכות ח ו, ולא הזכיר עלים ותמרות; טוש"ע שם).
- על הקפריסין, ברכתם תלויה במחלוקת בנוגע לדינם בערלה (ראה ערכו): לאוסרים אותם באכילה בערלה, הם חשובים פרי, וברכתם בורא פרי העץ, ולמתירים בערלה, אינם פרי וברכתם בורא פרי האדמה (סוגיית הגמרא בברכות שם א וב).
להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שכשם שלענין ערלה אנו מחמירים בארץ ישראל להחשיבם פרי (ראה ערך ערלה), כך לענין ברכה אף בחוץ לארץ ברכתם בורא פרי העץ, שבברכה אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ (תוספות שם ד"ה והלכתא; רא"ש שם ו ג; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים; טור שם, בשם הראב"ד).
אבל רוב הראשונים סוברים שברכתם בורא פרי האדמה, שכיון שבארץ ישראל בלבד אסורים בערלה (ע"ע הנ"ל), הרי שהדבר ספק הוא, וספק העץ וספק האדמה מברכים האדמה (ראה להלן: בספק; הרי"ף שם כה ב; רמב"ם שם; תלמידי רבינו יונה שם; אור זרוע א קסג; טוש"ע שם. וראה באור הגר"א שם ס"ק טו).
קליפות הדרים שמיתקו אותם
במה דברים אמורים בקפריסין, שהקליפה אינה מגוף הפרי, שכשמגיע הפרי סמוך לבישולו היא נופלת ממנו (ברכות לו ב ורש"י ד"ה קפרס), וגם כשנוטלים הקליפה מהפרי אין הפרי מת על ידי זה (גמרא שם), אבל קליפות של שאר פירות, כגון קליפות תפוזים שמרקחים אותם בדבש וכדומה ואוכלים, נחלקו אחרונים:
- יש אומרים שמברך בורא פרי העץ (מגן אברהם רב ס"ק יז וס"ק לא; שו"ת פנים מאירות א סה; חיי אדם כלל נג ו, ונשמת אדם שם ב).
- יש אומרים שמברך בורא פרי האדמה כמו בקפריסין (ט"ז או"ח רד ס"ק טו[4]; סדר ברכות הנהנין לשו"ע הרב ו טו), ומכל מקום אין ברכתם שהכל, לפי שעל דעת כן נוטעים גם כן, לאכול הקליפה על ידי טיגון, אלא שאינה עיקר הפרי לברך עליה בורא פרי העץ (סדר ברכות הנהנין לשו"ע הרב שם).
- ויש אומרים שמברך עליהם שהכל (אליהו רבא רג ב; פרי מגדים באשל אברהם רב יז).
וכן המנהג להלכה, ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ או פרי האדמה - יצא (משנה ברורה רב ס"ק לט; כף החיים רב נד); ובפרט בימינו שרוב הפירות קליפתן אינה עומדת לרקח בדבש וכדומה (ראה ערוך השלחן שם ל, וחזון איש או"ח לג ב).
על גרעיני פירות
על גרעינים של מיני פירות נחלקו ראשונים מה מברך:
- יש אומרים שמברך בורא פרי העץ, כדרך שהם נקראים פירות לאיסור ערלה (ראה ערך ערלה. תוספות ברכות לו ב ד"ה קליפי; רא"ש שם ו ג; מרדכי שם קיד; טוש"ע או"ח רב ג); או כי הם חלק מהפרי עצמו (משנה ברורה שם ס"ק כג).
- ויש אומרים שמברך עליהם בורא פרי האדמה, שלערלה בלבד נתרבו לאיסור מלימוד מיוחד (ראה ערך הנ"ל), ואינו ענין לברכה, שאינם בכלל פרי (רשב"א ברכות שם ד"ה קליפי, וכפירוש הפרישה ובאור הגר"א שם סק"ח בדעתו, וכן הסכים הגר"א שם להלכה[5]).
ולא נחלקו אלא בגרעינים מתוקים שהחיך נהנה מהם במקצת (ראה משנה ברורה שם ס"ק כג), אבל במרים שאינם ראויים לאכילה אפילו על ידי הדחק (שם ס"ק כד), לדברי הכל אינו מברך עליהם כלל (רשב"א ורא"ש שם; טוש"ע שם), ואם מתקם על ידי האור מברך עליהם שהכל (רשב"א שם; שו"ע שם; סדר ברכות הנהנין לשו"ע הרב ו ג).
ויש סוברים שלדעה ראשונה שמתוקים נחשבים לפרי וברכתם בורא פרי העץ, אף מרים כשמתקם מברך עליהם בורא פרי העץ (פרישה שם; באור הגר"א שם. וראה מגן אברהם שם סק"ז).
האמור כאן הוא בפירות או ירקות שנוטעים אותם גם על דעת הפרי, אך כשנטיעת הפירות או הירקות היא בעיקר בשביל הגרעינים שבהם, לכל הדעות יברכו על הגרעין את ברכת הפרי, ולכן בזמנינו יש לברך על גרעיני דלעת ואבטיח בורא פרי האדמה, כי זנים אלו ניטעים במיוחד לצורך הגרעינים (שו"ת אור לציון ב יד י; שו"ת באר משה ב יב. וכן הובא בספר וזאת הברכה בהערות ומקורות כא, בשם הגרש"ז אוירבעאך).
על גרעיני חמניה לכל הדעות יברך בורא פרי האדמה ללא פקפוק כלל, כי הם עיקרו של הפרי (פסקי תשובות רב ט, וראה שם הערה 52).
פרי של אילן סרק
על פירות של אילני סרק, היינו אילנות שגדלים מאליהן בלא זריעה ונטיעה (ביאור הלכה רג ד"ה אילני), אינו מברך בורא פרי העץ אלא שהכל, ואפילו שבישלם והם ראויים לאכילה כפירות (שבלי הלקט השלם קס, בשם תשובות הגאונים; בית יוסף ושו"ע או"ח רג ד. וראה ט"ז שם סק"א, ומגן אברהם שם סק"ב - אם הם טובים לאכילה חיים ברכתם בורא פרי העץ, וראה ערך אילן). וכל זה דווקא בפירות כאלו שבעיקרם אינם ראויים לאכילה כשהם חיים, ולכן אף כשבשלם מברך עליהם שהכל, אך פירות בר שראויים לאכילה כשהם חיים - מברך עליהם בורא פרי העץ (משנה ברורה שם סק"ה).
ולפי זה על פרי צבר [הנקרא סאברס] יש לברך בורא פרי העץ, שאינו דומה לפירות של אילני סרק הנ"ל כיון שראוי לאכילה כשהוא חי, והדרך לאוכלו כך (ברכי יוסף רב א; כף החיים שם ו; שו"ת יחוה דעת ב כא).
תמרים שכתשם
תמרים שכתשם, ברכתם בורא פרי העץ, כמו קודם שכתשם (ברכות לח א: תמרי ועבדינהו טרימא כו'). ובשיעור הכתישה נחלקו הפוסקים:
- יש אומרים שדוקא כשכתשם קצת, אבל רסקם לגמרי ברכתם שהכל (שו"ת תהילה לדוד כט, על פי רש"י שם ד"ה טרימא[6]; רמ"א בשו"ע או"ח רב ז, בשם יש אומרים[7]), או בורא פרי האדמה, כי די להורידם דרגה אחת ממעלתם הקודמת (ב"ח שם רב).
- ויש שאינם מחלקים בכך, ואפילו מיעכם ביד ועשה מהם עיסה והוציא גרעיניהם, לא נשתנית ברכתם על ידי כך, ומברך עליהם בורא פרי העץ (רמב"ם ברכות ח ד; ערוך ערך טרימא; אור זרוע א קסו; טוש"ע רב ז. וכן דעת האחרונים, ראה מגן אברהם שם ס"ק יח, ושו"ע הרב שם יז, וראה באור הלכה על המשנה ברורה שם ד"ה תמרים[8]. על ריסוק פירות דרך בישול ראה להלן: בבישול וטיגון).
להלכה, פירות או ירקות שנתרסקו לגמרי ואבדה כל צורתם, ולא ניכרת מהותם, מברך עליהם שהכל וכדעה הראשונה כאן (משנה ברורה שם ס"ק מב. וראה בכף החיים רב נז, ורב פעלים ב כח, ואור לציון יד ב ועוד, שכתבו כן, והוסיפו שאף לבני ספרד הדין כן).
ולכן על פירות שנתרסקו במעבד מזון, וכן על חטיפים שונים העשויים מקמח תירס, ועל טחינה, וחלבה ודומיהם מברך שהכל (מנחת שלמה צא ג).
אמנם פירות וירקות שנתרסקו וניכרת צורתם, ברכתם כברכת הפרי או הירק, ולכן על חצילים קצוצים[9], או על ריבה ביתית שניכרים בה הפירות, או על סלט גזר וכדו' שנתרסק במגרדת ולא נתמעך לגמרי, מברך כברכת הפרי והירק (אור לציון יד ג ויב; ספר וזאת הברכה יב, בשם הגרש"ז אויערבאך והגרח"פ שינברג. ויש לדון בכל מקרה לגופו עד כמה התרסק ואיבד תוארו וצורתו, ראה וזאת הברכה שם, ופסקי תשובות רב אות טו והלאה בארוכה).
מי פירות
משקה היוצא מהפרי
כל מיני הפירות מברכים על המשקים היוצאים מהם שהכל (ראה ערך ברכת שהכל), כגון יין תפוחים וכיוצא בו, לפי שאינם אלא זיעה בעלמא, ואינם בכלל פרי (תוספתא ברכות [ליברמן] ד, וגמרא שם לח א, ורש"י ד"ה זיעה, ותוספות ד"ה האי, ושאר ראשונים שם; רמב"ם ברכות ח ב; טוש"ע או"ח רב ח), ואף אם המשקה אגור בתוך הפרי מצד טבעו ותולדתו, כפי שמצוי באגוז קוקוס, מילון, אבטיח, ואשכולית - ברכתו שהכל, אך דווקא כשמפרידים אותו מהפרי ושותים אותו בתורת משקה, אך אם אוכל הפרי, ותוך כדי אכילתו שותה מהמשקה, נטפל המשקה לפרי ונפטר בברכת הפרי (כף החיים שם ס"ק סב, בשם בן איש חי; שו"ת בצל החכמה ו צב).
משקה היוצא מהענבים והזיתים
משקה היוצא מהענבים והזיתים התייחד בברכה בפני עצמה, משום שעיקרם לשתייה, והתורה קראתם תירוש ויצהר (ספר האשכול א כט), אלא שעל היין היוצא מן הענבים מתוך חשיבותו חז"ל קבעו לו ברכה המיוחדת לו (ראה ערך ברכת היין), ועל השמן היוצא מן הזיתים מברכים בורא פרי העץ (ברכות לה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם ד[10]).
השותה שמן זית מעורב
החושש בגרונו, ושתה את השמן לרפואה כשהוא מעורב עם מי שלקות של סלק, ונותן בהם שמן הרבה, שהשמן הוא עיקר ומי השלקות טפל, כיון שהוא גם נהנה בשתייתו, צריך לברך עליו בורא פרי העץ (ברכות לה ב, ורש"י; רמב"ם ברכות ח ב; טוש"ע או"ח רב ד).
- יש מן הראשונים סוברים שהוא הדין אדם בריא שנתן הרבה שמן לתוך המים ושתה, מברך עליו בורא פרי העץ, שהרי נהנה ממנו, ולא אמרו החושש בגרונו אלא שכך הדרך שהוא שותהו (תוספות ר"י החסיד, ותוספות הרא"ש שם ב ד"ה כיון, בשם ה"ר יוסף; טור שם, בשמו, והסכים לו).
- ויש חולקים וסוברים שדוקא החושש בגרונו, שכיון שמתכוין לרפואה השמן עיקר אצלו, אבל כשאינו מתכוין לרפואה אלא להנאתו, מי השלקות הם העיקר, ומברך עליהם ולא על השמן (הלכות גדולות ברכות ו; רמב"ם שם; שו"ע שם, וראה שם בט"ז סק"ב).
אלא שנחלקו מה מברך על מי השלקות:
- יש אומרים בורא פרי האדמה (הלכות גדולות שם; אבודרהם ברכות שער ה; מגן אברהם שם ס"ק יא), כדין כל מי שלקות, שברכתם כמו הפרי (ראה להלן: מי שלקות).
- ויש אומרים שהכל (רמב"ם שם; רמ"א בשו"ע שם; הגר"א שם ס"ק יא), שכיון שתיקנו כאן לשתייה הרי הוא כמשקה (הגר"א שם. וראה להלן שם).
שתה שמן כמות שהוא
השותה שמן זית בעין כמות שהוא, אינו מברך כלל, לפי שהוא מזיק לגוף (ברכות לה ב; רי"ף שם כה א, ורא"ש שם ו ב; טוש"ע או"ח רב ד[11]), או שהאדם מזיק את השמן ומפסידו מאחר שאינו נהנה ממנו (מאירי ברכות שם, בשם גדולי המפרשים; הלכות הרא"ה שם), ואפילו ששותהו לרפואה אינו מברך, שכמות שהוא אינו נהנה ממנו (משנה ברורה שם ס"ק כז).
ויש מהראשונים שכתב כששותהו בעין, וכן בחושש בגרונו ושותהו בעין - מברך שהכל (רמב"ם ברכות ח ב, וראה טור שם ועוד שתמהו).
ולמעשה נכון לברך שהכל על דבר אחר, ולפטור את השמן (וזאת הברכה הערות ומקורות אות צח, בשם אור לציון יד א, והביא שם בשם כף החיים רב מ שכך יש לבני ספרד לנהוג).
כשאכל פת עם שמן
אם אכלו עם פת, הרי הפת עיקר, ודינו ככל עיקר וטפל שהטפל נפטר בברכת העיקר (ברכות לה ב; טוש"ע או"ח רב ד. וראה ערך ברכות הנהנין: עיקר וטפל), ואף אם נתכוין לרפואה, אם הוא רעב ותאב גם לאכילת הפת - הפת עיקר, אלא אם כן אוכל את הפת רק כדי שהשמן לא יזיק לו בגרונו, ועיקר כוונתו לרפואה בלבד, שאז השמן עיקר, ומברך עליו בורא פרי העץ (מגן אברהם שם סק"ט. וראה שו"ע הרב שם י).
דבש תמרים
דבש תמרים הוא כשאר כל מי פירות שברכתם שהכל (ברכות לח א; רמב"ם ברכות ח ד; טוש"ע או"ח רב ח), בין שהדבש זב מאליו, ובין שיצא על ידי סחיטה וכתישה (בית יוסף שם. וראה ט"ז סק"ח).
ויש מהראשונים סוברים שאין מברכים עליו שהכל אלא אם עירב בו מים, אבל דבש תמרים כמות שהוא פרי הוא, ומברכים עליו בורא פרי העץ (הלכות גדולות ברכות ו, וראה תוספות שם ד"ה האי, וטור שם בשם הרא"ש), שדבש האמור בתורה בשבעת המינים (דברים ח ח) הוא דבש הזב מתמרים, ולכן הוא בכלל פרי (רשב"א שם ד"ה דבש, ורא"ש שם ו יב, לדעת הלכות גדולות[12]).
קני סוכר
קני סוכר, והם הקנים המתוקים שסוחטים אותם ומבשלים מימיהם עד שיקפה וידמה למלח, וכן המוצץ אותם הקנים עצמם, נחלקו בדבר:
- יש אומרים שברכתם בורא פרי העץ (תוספות ברכות לו ב ד"ה ברטיבא; רמב"ם ברכות ח ה, בשם מקצת הגאונים; הלכות גדולות ברכות ו; רא"ש שם ו ו; טור או"ח רב), לפי שבני אדם נוטעים את הקנים על דעת הסוכר (הלכות גדולות שם; האשכול ח"א עמ' 67).
- יש אומרים שברכתם בורא פרי האדמה (רמב"ם שם, בשם כל הגאונים; הלכות גדולות ואשכול שם, בשם אית דאמרי), ואף שהקנה עץ הוא, אין הסוכר פרי (הלכות גדולות ואשכול שם).
- ויש אומרים שברכתם שהכל (רמב"ם שם; שו"ע שם טו), שאין זה פרי, ומה עוד שנשתנו על ידי הבישול (רמב"ם שם[13], ומשנה ברורה שם ס"ק עד).
למעשה כתבו האחרונים שלכתחילה יברך שהכל בין במוצץ הקנים, ובין באוכל הסוכר עצמו, ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ, או פרי האדמה - יצא (ראה שו"ע הרב רב כ, ומשנה ברורה שם ס"ק עו, וביאור הלכה שם ד"ה על הסוקר).
סוכר שעושים מסלק, דינו לברכה כמו קני הסוכר (משנה ברורה רב ס"ק עו, ובאור הלכה שם ד"ה על הסוקר).
מי שלקות
מי ירקות שלוקים – מבושלים - דינם כשלקות עצמם (ברכות לט א), ונחלקו הראשונים בביאור הדבר:
- יש מהראשונים מפרשים שמדובר שאוכלם יחד שאז מי השלקות טפלים ובטלים לגבי השלקות, ומברך על הירקות בלבד, ואינו מברך על מימיהם, אבל כשאוכל מי בישול הירקות לבד, מברך עליהם שהכל, כדין מי פירות שברכתם שהכל (רא"ה ברכות שם; מאירי שם ד"ה מים[14]; שיטה מקובצת שם).
- אבל רוב הראשונים והפוסקים מפרשים מי שלקות כשלקות שהמים שבישלו בהם ירקות, מברך עליהם כדרך שמברכים על הירקות עצמם (תוספות שם ד"ה מיא, ורא"ש שם ו יח, ושאר ראשונים שם; רמב"ם ברכות ח ד; טוש"ע או"ח רה ב), אף שאין במים אלא טעם הירק (רא"ש שם; טוש"ע שם), ואינו שותה אלא המים בלבד (שו"ע הרב רב יא; משנה ברורה רה סק"ט), והוא הדין כששראם במים, ונתנו טעם במים (בית יוסף שם רב, וראה שו"ע רב י ויא; משנה ברורה רה סק"ח).
בעקבות כך דנו אחרונים מה יברך בשתיית מרק ירקות, ועל מנת להחשיב את מי המרק למי שלקות קבעו מספר תנאים בסיסיים וכדלהלן:
- שהמרק יעשה מדברים כאלו שרוב אכילתם על ידי בישול וכבישה (משנה ברורה רב ס"ק נב, בשם מגן אברהם ושאר אחרונים).
- שהבישול או הכבישה יעשו גם לצורך הפרי וגם לצורך המים, אך אם הצורך הוא רק לאחד מהם - אין מברכים על המים אלא שהכל (משנה ברורה רה סק"ח וסק"י בשם אחרונים; ערוך השולחן שם לו).
- שהפירות או הירקות מתבשלים במים ללא מיני מאכלים נוספים (שו"ע רה ב).
- שכבשו במים כמות גדולה של פירות או ירקות, ובזמן ממושך שהמים קבלו טעם גמור של הפרי או הירק (משנה ברורה רב ס"ק נא, ושער הציון שם ס"ק ס), ולכן על מרק ירקות המצוי בימינו הורו גדולי הפוסקים לברך שהכל, כיון שהירקות נותנים רק טעם חלש במים, ומי שלקות המוזכר בהלכה היינו שנותנים טעם חזק במים, אמנם על חמיצה יברך בורא פרי האדמה כיון שיש במים טעם חזק של סלק (וזאת הברכה בירור הלכה כב ג, בשם הגרשז"א אויערבאך ועוד. וראה שם בארוכה בפרטי דין מרק ירקות).
- ששותה המרק בדרך אכילה למזון ושובע, ולא בתורת משקה כדי להרוות הצימאון (משנה ברורה רב ס"ק לד, בשם הגר"א, וראה עוד מגן אברהם רה סק"ו).
למעשה לא מצוי כל כך שיתמלאו כל התנאים הנ"ל כדי לברך על המרק כברכת הפרי או הירק (ראה פסקי תשובות רב כה, על פי ערוך השלחן רה ו, וראה עוד שם, ובספר וזאת הברכה יב בארוכה בפרטים הרבים שבדין זה).
ומלבד תנאים אלו ישנם עוד אופנים שלא יברך על המרק כברכת הפרי או הירק, וכגון השותה מרק ובו פלחי ירקות וחפץ אף בירקות, אף שהם מועטים ביחס למי המרק, מברך בורא פרי אדמה על הירקות, ופוטר את המים הטפלים להם (שער הציון רב סו; שו"ע הרב סדר ברכת הנהנין ז יז).
כאשר חפץ בעיקר במי המרק, והירקות טפלים אצלו ובאו רק ללפת המרק, וכגון מרק צלול ובו ירקות בודדים, מברך שהכל על המרק, ויפטור בברכה את הירקות (שער הציון שם; שו"ע הרב שם טז. וראה משנה ברורה רח ס"ק כג, ושם רה ס"ק יא; אור לציון יד לא).
מי פירות שנתבשלו
נחלקו הפוסקים בפירות שבישלם ורוצה לשתות מימיהם מה יברך:
- יש אומרים שיברך על מימיהם שהכל, שרק בירקות אמרו שמברך על מימיהם כדרך שמברך על הירקות עצמם, כיון שדרך רוב אכילתם על ידי בישול, אבל פירות, שדרך אכילתם חיים כמות שהם, אם בישלם או שראם אין מימיהם כמותם (רשב"א ברכות לט א; טור או"ח רב בשמו; דעה א בשו"ע שם י, וראה שם בט"ז סק"ח, ומגן אברהם ס"ק כב[15]).
- ויש חולקים וסוברים שאף פירות ששראם או בישלם במים, מברך על המים ברכת הפירות, וכדעת רוב הראשונים והפוסקים בשליקת ירקות (ראה לעיל), ואין זה דומה למים שיצאו מהפרי ללא בישול, שזיעה בעלמא הם (ראה לעיל: מי פירות), ואין במים טעם הפרי, אבל פירות שנתבשלו שעיקר בישולם בשביל הפירות, והפירות נתנו טעם במים - המשקה כמותם (רא"ש ברכות ו יח, ובתשובותיו ד טו; טור רב ורה, בשמו; דעה ב בשו"ע רב י. וראה משנה ברורה שם ס"ק נג).
וכתבו הפוסקים שלכתחילה יברך עליהם שהכל, שיוצא לדברי הכל (ראה שו"ע שם יא, ומגן אברהם ס"ק כד), ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ – יצא, ואין צריך לחזור ולברך (שו"ע הרב שם יא; משנה ברורה שם).
פירות שהדרך לבשלם כשנתייבשו
פירות שנתייבשו, כגון תפוחים ואגוזים ושזיפים שהדרך לבשל אותם כשנתייבשו - יש סוברים שאף לדעה הראשונה הנ"ל יברך על מימיהם ברכת הפרי, שהרי עכשיו דרכם כשליקת ירקות (ב"ח או"ח רב; ט"ז שם סק"ח).
ויש סוברים שדוקא בירקות שהדרך לבשל אותם אף בעודם לחים, ועל דעת כן נוטעים אותם, לא יצאו מתורת אוכל, ומברכים עליהם את ברכתם העיקרית אף כששותה אותם בפני עצמם, אבל פירות שדרך אכילתם חיים, אף אם נתייבשו ועכשיו אין דרכם להיאכל אלא על ידי בישול, אין עיקר נטיעתם על דעת כן, ולכן מברך על מימיהם אם בא לשתותם בפני עצמם שהכל (מגן אברהם שם ס"ק כב, ושו"ע הרב שם יא).
ומכל מקום במקום שרוב בני אדם נוטעים אותם לכתחילה על דעת לייבשם ולבשלם, מברך על מי בישולם בורא פרי העץ (חיי אדם נב ד).
בישל בשביל המים בלבד
כל הנ"ל הוא כשבישלם או שראם על דעת לאכול הפירות או הירקות עצמם, ואחר כך שתה המים לבדם, אבל אם בישלם או שראם בשביל המים בלבד, אין שם מרק עליהם אלא שם משקה, ולדברי הכל מברך עליהם שהכל (שו"ת הרא"ש ד טו; מרדכי רמז קכה, במי תותים ויין תפוחים; מגן אברהם רה סק"ו, ושו"ע הרב רב יב, ומשנה ברורה רה סק"י[16]). מטעם זה מברכים על שכר תמרים שהכל, וכן על מים מבושלים עם עלים של תה וקפה, וכן על מי שריית תותים ותפוחים וכיוצא בהם (שו"ע הרב שם, ובסדר ברכות הנהנין שלו ז יד[17]).
על מי שריית צימוקים, ראה ערך ברכת היין.
נתבשלו בשאר משקים
ירקות שנתבשלו בחומץ או במשקה אחר, חוץ ממים, אין מברכים על המשקה ברכת הירקות, שאין מי הירקות חשובים כמותם אלא במים, שאין להם טעם בעצמם ומרגישים בהם טעם הירקות (ראה ערך ברכת שהכל), אבל משקה אחר שיש בו טעם בעצמו, אינו נגרר אחר הירק, ומברך עליו שהכל (ט"ז רה סק"ה, וראה משנה ברורה שם ס"ק יב).
ויש שכתבו שסברא זו היא רק לדעת האומרים שמי בישול של פירות אינם כמותם (ראה לעיל: מי פירות שנתבשלו, דעת הרשב"א), אבל לדעת האומרים שאם עיקר בישולם הוא בשביל הפירות, אף מי בישול פירות הם כמו הפירות (ראה שם דעת הרא"ש), אף כשבישלו במשקה שיש לו גם טעם עצמי, מכל מקום כיון שעיקר בישולם הוא בשביל הפירות או הירקות, המשקה כמותם (שו"ע הרב רב טו, ובסדורו ז כא).
בישל שלקות עם בשר
לא אמרו שמי השלקות כמותם אלא כשבישלם בלא בשר, אבל אם בישלם עם בשר - מברך עליהם שהכל (טור או"ח רה, בשם הרא"ש; שו"ע שם ב), משום שטעם הבשר שבמרק חשוב עיקר יותר מטעם הירקות או הפירות (מגן אברהם שם סק"ז, וראה שו"ע הרב רב יד, ומשנה ברורה רה ס"ק יג), ומכל מקום כשאוכל המרק עם הירק ביחד, אין צריך לברך כי אם על הירק, שהמרק נעשה טפל גם לירק (משנה ברורה שם).
הסוחט ירקות או פירות
נחלקו הראשונים באדם הסוחט ירקות או פירות, מה יברך על המשקה:
- יש מהראשונים סוברים שדין המשקה כירקות עצמם (ראב"ן קצ; ראבי"ה ברכות צח, בפירוש הראשון, וראה שם קד; מאירי ברכות לח א ד"ה דבש; טור רה, בשם אחיו ה"ר יחיאל, והסכים לו הט"ז סק"ו), ואף שמי פירות ברכתם שהכל, הרי זה לפי שאחר סחיטתם עומדים לשתייה, אבל בסחיטת ירקות המשקה היוצא מהם עומד לטבל בו, וחשוב מאכל כמקודם, שמשקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל (ראבי"ה שם. וראה במאירי שם בפירושו השני. על משקה הבא לאוכל ראה ערך טמאת אוכלין: משקה הבא לאוכל).
- ויש סוברים שאף במי פירות שיצאו על ידי סחיטה ברכתם כברכת הפירות עצמם, ולא אמרו במי פירות שברכתם שהכל אלא כשיצאו מאליהם (מאירי שם בפירוש הראשון, וכן הט"ז שם אינו מחלק בין פירות לירקות).
רוב הפוסקים חולקים וסוברים שבין בפירות ובין בירקות מברך על המשקה שהכל, כיון שיותר יוצא טעם הפירות והירקות על ידי בישול מעל ידי סחיטה, ובסחיטתם נשתנו לגריעותא[18] (טור או"ח רה, וכן דעת הרמב"ם ברכות ח ב, וכן כתב בשו"ע רה ג, וכן הכרעת כל האחרונים שם).
פרי הארץ
על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה (משנה ברכות לה א; רמב"ם ברכות ח א; טוש"ע או"ח רג א. וראה ערך אילן על גדר פרי הארץ שאינו בכלל אילן), כלשון הכתוב: מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה (דברים כו ב), ולא: פרי הארץ (הלכות הרא"ה ברכות שם; מאירי שם).
על הירקות
על הירקות נחלקו תנאים:
- לחכמים מברך בורא פרי האדמה.
- לרבי יהודה מברך בורא מיני דשאים (משנה שם); ועל זרעים - תבואה וקטניות - מברך בורא מיני זרעים[19] (תוספתא שם [ליברמן] ד ד, וראה שם במנחת בכורים דהיינו לרבי יהודה; גמרא שם לז א, ורש"י ד"ה הא; ירושלמי ו א: בורא מיני זרעונים).
ויש אומרים שיברך ברוך מצמיח האדמה בדברו (תוספתא שם).
הלכה כחכמים, שבין על זרעים ובין על ירקות מברך בורא פרי האדמה (ברכות מ א לגירסתנו: אין הלכה כרבי יהודה; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רה א); ויש מן הראשונים שמצדדים לומר שהלכה כרבי יהודה (רמב"ן שם ד"ה ופסקו לגירסתו בגמרא, וכן הגירסא בילקוט תהלים רמז תשצז, ובאור זרוע א קעא, בשם יש ספרים, וראה דקדוקי סופרים שם).
על הצנון
צנון, אף על פי שאם אינו תולשו בעתו סופו להקשות כעץ, מברכים עליו בורא פרי האדמה, לפי שנוטעים אותו לכתחילה על דעת לאכלו כשהוא רך (ברכות לו א, ורש"י ד"ה אדעתא; טוש"ע או"ח רג ח. וראה ערך ברכת שהכל על הענפים הרכים של דקל).
כשאוכלם רק עם פת
מיני ירקות שאין דרך רוב בני אדם לאכלם אלא עם פת או על ידי דבר אחר, כגון בצלים וכיוצא בהם, ובא לאכלם בפני עצמם, מכל מקום מברך עליהם בורא פרי האדמה (שו"ע הרב רה א, על פי חק יעקב תעה טז בחזרת שדרכו לאכלו על ידי טיבול בחומץ), אבל שום ובצל שהזקינו, ואינם ראויים לאכלם בלא פת מפני חריפותם, מברך עליהם שהכל (ט"ז רה סק"ב), הואיל ונשתנו לגריעותא (שו"ע הרב שם).
ויש שכתב שלעולם כל שאין דרך לאכלם בלי פת, מברך עליהם שהכל (נשמת אדם נא א).
על תבלינים
על פלפל וזנגביל יבשים אין מברכים כיון שהם תבלין, ואין הדרך לאוכלם לבד אלא בתוך תערובת (ברכות לו ב; רמב"ם ברכות ח ז; טוש"ע או"ח רב טז[20]); והוא הדין לכל תבלין שאי אפשר לאוכלו לבד כמות שהוא (פסקי תשובות רב לה, וספר וזאת הברכה. וראה שם בכל תבלין לגופו על פי שו"ע שם).
אמנם על קנמון מברכים בורא פרי האדמה, לפי שרגילים לאכלו כך כשהוא יבש, והוא גדל על הארץ כמו קנים[21] (תוספות שם ד"ה ברטיבא; שו"ע שם יז; שו"ע הרב שם כב).
וכן כל דבר שאין דרכו לאכלו אלא ברטיבותו, אין מברכים עליו כלל כשהוא יבש (תוספות שם, וראשונים שם), ואפילו שרגילים לאכלו ביבשותו בתערובת עם שאר דברים, כשאכלו לבדו אינו מברך עליו (רא"ש שם ו ו, וטוש"ע שם טז, וראה שם במשנה ברורה ס"ק עט).
כשריסק הפרי
פרי הארץ שכתשם וריסקם דינם כפרי העץ (מאירי ברכות לו א: פירות האילן או פירות הארץ שנכתשו כו'; משנה ברורה רב סק"מ בתפוחי אדמה שמיעכן. וראה לעיל: פרי העץ, בתמרים שכתשם).
בבישול וטיגון
הנאכלים חיים או מבושלים
כל הפירות - בין אלו שברכתם בורא פרי העץ, ובין אלו שברכתם בורא פרי האדמה - שבישלם, נחלקו אמוראים על ברכתם:
- יש סוברים שלא נשתנו על ידי הבישול מברכתם הקודמת.
- ויש סוברים שנשתנו לגריעותא, ומברכים עליהם שהכל (ברכות לח ב, מחלוקת של כמה אמוראים. וכן נחלקו בירושלמי שם ו א).
להלכה, הכלל הוא שברכתם העיקרית היא כדרך אכילתם, שפירות וירקות שדרכם לאכלם חיים, כשאכלם מבושלים מברך עליהם שהכל, ואלו שדרכם לאכלם כשהם מבושלים, כשאכלם מבושלים ברכתם, העץ או האדמה, וכשאכלם חיים מברך שהכל (ברכות שם, ורש"י; רמב"ם ברכות ח ג; טוש"ע או"ח רב יב, ושם רה א), שכיון שדרך אכילתם על ידי בישול, כי הם טובים יותר מבושלים מחיים, על דעת כן נוטעים אותם (ראה ט"ז רה סק"א, ושו"ע הרב רב טז), וזהו עיקר פריו (רש"י ברכות שם ד"ה שלקו).
הנאכלים בין חיים ובין מבושלים
דברים שדרכם להיאכל בין חיים ובין מבושלים, אכלם בין חיים ובין מבושלים מברך עליהם ברכה הראויה להם, העץ או האדמה (תוספות ברכות לח ב ד"ה משכחת; רמב"ם ברכות ח ג; טוש"ע או"ח רב יב, ושם רה א), ואפילו אם הם טובים יותר כשהם מבושלים, אם כשהם חיים הם גם טובים לאכילה והרבה אוכלים אותם כן, מברך ברכתם הראויה להם (לבוש שם; מג"א רה סק"ג. וראה שו"ע הרב שם א).
והוא הדין אם הם טובים לאכילה בין חיים ובין מבושלים, ולא נשתנה טעמם לגריעותא על ידי הבישול, מברך עליהם ברכתם הראויה, אף שדרך רוב העולם לאכלם חיים, ולא אמרו שאם דרכם לאכלם חיים מברך עליהם כשהם מבושלים שהכל (ראה לעיל), אלא אם על ידי הבישול נשתנה טעמם לגריעותא (ראה תוספות שם, ורמ"א בשו"ע רה א, ושו"ע הרב רב טז, וסדר ברכות הנהנין ו); ויש מהראשונים חולק וסובר שאפילו אם נשתנה על ידי הבשול לגריעותא מברך עליו את הברכה הראויה לו (רי"ף שם כז א, וכמו שהבינו בדעתו תלמידי רבינו יונה ,ותוספות הרא"ש שם[22]).
הכבוש או מלוח
כבושים או מלוחים דינם כבישול, שאם דרך בני אדם לאכלם בכבישתם ומליחתם, כמו כרוב וכיוצא בו, מברך עליהם אז בורא פרי האדמה, ואם אכלם חיים בלי כבישה מברך שהכל, וכן בשאר החילוקים שנאמרו בבישול אף בכבישה כן (ראה ט"ז רה סק"א, ומגן אברהם שם סק"ב. וראה משנה ברורה שם סק"ד).
דבר הנפסד בבישולו
דברים שמתקלקלים על ידי בישולם בפני עצמם, אולם כשמבשלים אותם עם בשר וכיוצא משתבחים בטעמם, כיון שאין השבח מצד עצמם - מברך עליהם שהכל (תוספות ברכות לח ב ד"ה משכחת, וראשונים שם; רמ"א בשו"ע או"ח רה א). במה דברים אמורים כשנותנים אותם לתוך בשר כדי שהם יתנו טעם בבשר, ולא שהבשר יתן טעם בהם, כשום ובצלים ותבלין וכיוצא, אלא שממילא הם מקבלים טעם מהבשר, אבל אם נותנים אותם לתוך התבשיל כדי שהתבשיל יתן טעם בהם, כגון שמטגנים ירקות בשומן וכיוצא, אף שבלי השומן היו מתקלקלים, מברכים עליהם בורא פרי האדמה (מגן אברהם שם סק"ה. וראה שו"ע הרב שם ג, ומשנה ברורה שם סק"ז[23]).
וכן אגוז המטוגן בדבש, האגוז עיקר, ומברכים עליו בורא פרי העץ (תוספות ברכות לח ב ד"ה משכחת; רא"ש שם ו טו; טוש"ע או"ח רב יג), אף שאם היה מבשלו בלא דבש היה מתקלקל טעמו, שדרכו להיאכל כשהוא חי, מכל מקום כיון שעם טיגונו בדבש משתבח טעמו, לא אבדה חשיבותו על ידי כך (רא"ש שם, שלא כיש חולקים שם. וראה מגן אברהם רה סק"ה), ולא עוד אלא אפילו אם כבר בישלו קודם במים ונשתנה לגריעותא, והיתה ברכתו אז שהכל, אף על פי כן כשחזר וניתקן על ידי הטיגון בדבש, חוזר לברכתו בורא פרי העץ (שו"ע הרב רב יח).
פרי שאינו ראוי לאכילה
פירות שבפני עצמם אינם ראויים לאכילה כלל, לא חיים ולא מבושלים, רק כשמבשלים או מרקחים אותם בדבש נעשים ראויים לאכילה, הרי זוהי דרך אכילתם, והרי הם כפירות שאינם נאכלים חיים שמברך עליהם אחר בישולם ברכה הראויה להם, והדבש הוא טפל להם, שאינו בא אלא להכשיר אותם הפירות לאכילה (בית יוסף או"ח רד בוורדים, וראה שם בטוש"ע יא, ומגן אברהם ס"ק כג. וראה טוש"ע רג ו בזנגביל יבש).
ודוקא בפרי שכבר נגמר בישולו, אבל פירות שאינם ראויים לאכילה מפני שלא נגמר בישולם, והוכשרו לאכילה על ידי טיגונם בדבש וכיוצא, מברך עליהם שהכל, שאין נוטעים אותם על דעת לאכול אותם כשהם רכים, ולפיכך אגוזים רכים שהם מרים, ומטגנים אותם יחד עם קליפתם בדבש, מברך עליהם שהכל (בית יוסף או"ח רב, ובשו"ע שם יד, ורמ"א שם, וראה מגן אברהם שם. וראה לעיל: פרי העץ, על שקדים המתוקים).
מרקחת מפירות מבושלים
מיני מרקחת מפירות או עשבים, או מיני בשמים שהתבשלו, אפילו שהם כתושים ביותר ומעורבים בדבש המרוקח עמהם, מברכים עליהם ברכתם הראויה להם, לפי שהדבש בא לקיים דבר המרוקח בו, לפיכך הוא טפל אצלו (טוש"ע או"ח רד יא, וראה שם בטור שבתחילה נחלק על חבריו בזה, ואחר כך ביטל דעתו. וראה כסף משנה ברכות ג ו), אפילו הוא יותר ממנו (ראה ט"ז רג סק"ב, ושו"ע הרב רד טז).
במה דברים אמורים כשעל ידי הבישול לא נתבטלה צורתו ותוארו הראשון לגמרי, אבל אם נימוח עד שאין עליו תואר הפרי כמו שהיה בעודנו חי - יש אומרים שמברכים עליהם שהכל (שו"ת תרומת הדשן כט; רמ"א בשו"ע רב ז, בשם יש אומרים. וראה ירושלמי ו א), או בורא פרי האדמה (ב"ח רב), כדרך שסוברים כך בפירות חיים שנתרסקו לגמרי (ראה לעיל: פרי העץ, בתמרים שכתשם), ואפילו לסוברים שבפירות חיים ברכתם בורא פרי העץ אפילו כשנתרסקו לגמרי, יש אומרים שהרי זה לפי שאף אחר הריסוק ניכר תוארם וצורתם, אבל בבישול כשנימוחו לגמרי לא ניכרת צורתם כלל, ונשתנית ברכתם (ראה מגן אברהם רב ס"ק יח, ושו"ע הרב יז, ומשנה ברורה ס"ק מב בפירוש הראשון).
ויש חולקים וסוברים שבשביל איבוד הצורה לא נאבדה ברכתו הראשונה, ושם הפרי עליו (בית יוסף סוף סימן רג, וכן דעת הט"ז רב סק"ד).
וכתבו הפוסקים שטוב לחוש לכתחילה לברך שהכל, שבדיעבד יצא בברכת שהכל גם על פירות גמורים (ראה ערך ברכת שהכל), ואם בירך בורא פרי העץ - יצא (רמ"א בשו"ע שם, וכן דעת המגן אברהם ושו"ע הרב ושאר אחרונים, וראה משנה ברורה ובאור הלכה שם).
וכל זה כשאין רוב דרך אכילת אותם הפירות על ידי בישול, אבל אם רוב דרך אכילתם כך, אפילו שנימוחו ואבדה צורתם הראשונה לגמרי, לדברי הכל מברך בורא פרי העץ, ואפילו לכתחילה (ראה תרומת הדשן שם, ושו"ע הרב רב יז, ומשנה ברורה שם ס"ק מד).
בטעות וספק
בירך על פירות הארץ בורא פרי העץ - לא יצא (משנה ברכות מ א; רמב"ם ברכות ח י; טוש"ע או"ח רו א).
בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, הרי זה תלוי במחלוקת תנאים: לרבי יהודה שסובר בנוגע למצות בכורים שעיקר יניקת הפירות מן הארץ, והכל גדל הימנה (ראה ערך מקרא בכורים), ואין האילן אלא סיבה אמצעית (מאירי במשנה ברכות לה א. וראה ירושלמי שם ו ב) - יצא (גמרא שם מ א, ורש"י ד"ה דעיקר), ולחכמים לא יצא (שם); ויש אומרים שלדברי הכל יצא, שפירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ (רבי יוסי בירושלמי שם. וראה שו"ת שאגת אריה כג שרצה לומר כן אף בדעת הבבלי).
הלכה שיצא (משנה שם; רמב"ם שם לגירסתנו, ולא כנוסח הישן, ראה שם בכסף משנה; טוש"ע שם[24]).
בפרי שלא הבשיל וכדומה
פירות האילן שמברכים עליהם בורא פרי האדמה מפני שלא נגמר בשולם, או שאינם עיקר הפרי (ראה לעיל: פרי העץ, על הצלף) - אם בירך עליהם בורא פרי העץ, יצא (מגן אברהם רו סק"א. וראה שער הציון על המשנה ברורה שם סק"א שיש מהאחרונים שחולקים על המגן אברהם אך יש שמסכימים לו, וספק ברכות להקל).
נתכוין לפטור את פרי העץ
היו לפניו פרי העץ ופרי האדמה, ובירך על פרי האדמה, ונתכוין לפטור גם את פרי העץ בברכה זו - יצא (תלמידי רבינו יונה ברכות כח ב ד"ה אבל; כלבו כד; ב"י ושו"ע או"ח רו ב), ואף אם לא היה לפניו פרי העץ בשעת הברכה, אם נתכוין לפטרו בברכת בורא פרי האדמה - יצא (ט"ז שם סק"ב[25]), ודוקא בדיעבד, אבל לכתחילה כשיש לפניו פרי העץ ופרי האדמה - מברך על זה, וחוזר ומברך על זה (ברכות מא א. וראה ערך ברכות הנהנין: בקדימה, מחלוקת אם יברך תחילה על פרי העץ או איזה שירצה יקדים).
אמנם אין פרי העץ נפטר בברכת פרי האדמה בסתם, כשלא נתכוין בפירוש לפטרו (רש"י ברכות מא א ד"ה אבל. וראה באור הגר"א רו סק"ד).
ויש חולקים אף בדיעבד וסוברים שלא אמרו שאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלא במין אחד, כגון שבא לברך על פרי העץ שלפניו, אלא שבמקום בורא פרי העץ בירך בורא פרי האדמה; אבל בשני מינים, אחד פרי העץ ואחד פרי הארץ, ובירך בורא פרי האדמה על פרי הארץ, לא פטר את פרי העץ אף אם נתכוין לפטרו (שאגת אריה כז, לדעת רש"י מא א ד"ה אבל ותוספות שם, ופסק כמותם. וראה באור הגר"א שם סק"ד שרש"י רצונו לומר שאינו מתכוין).
וטוב להיות נמלך שלא לאכול מיד פרי העץ אלא לאחר זמן, ויחזור ויברך עליהם (שערי תשובה שם סק"א, ומ"ב שם סק"י[26]).
בספק
המסופק בפרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה, או שמסופק אם זהו עיקר הפרי וברכתו העץ, או שאינו עיקר הפרי וברכתו אדמה - יברך בורא פרי האדמה, כיון שבדיעבד יצא בברכה זו אף על פרי האילן (רא"ש ברכות ו ה, בבוסר; טור סוף סי' רב; טוש"ע או"ח רו א, וראה שם רב ב; רמ"א בשו"ע רב יח), וכן כשהספק הוא לא במציאות הפרי אלא מצד הדין (משנה ברורה רו סק"ד), אבל אם הספק הוא מחמת שלא למד, לא יאכל עד שילמד (מגן אברהם רב ס"ק לו. על פי ברכות לה א).
על כולם אם בירך ברכת שהכל יצא (ראה ערך ברכת שהכל).
הערות שוליים
- ↑ ד', טור תקנד-תקסט.
- ↑ על גדר מהותו של אילן לענין ברכה ראה ערך אילן.
- ↑ וראה שם בקונטרס אחרון על פי הגמרא לה ב ולו א ביין ופת. וראה ערך ברכות הנהנין: בקדימה, על חשיבות הברכה המיוחדת של פירות האילן.
- ↑ ראה בט"ז שם שביאר בהרחבה מדוע הדבר דומה לקפריסין, ואין את החילוקים הנ"ל.
- ↑ וראה שער הציון על משנה ברורה שם אות כא, שהביא שהאחרונים סוברים כדעה זו.
- ↑ וכן כתב בהלכות הרא"ה ברכות שם אלא שהוסיף גם עד שעברה צורתם, ועל זה ראה להלן: בבישול וטיגון.
- ↑ להבנת הגר"א שם ס"ק טז שיש אומרים אלו חולקים גם על דין המחבר בעיסה, וראה משנה ברורה שם ס"ק מב ושער הציון שם ס"ק מז.
- ↑ וראה ט"ז שם סק"ד שכתב שאף רש"י הנ"ל אינו חולק על זה, ואורחא דמילתא נקט כתוש קצת.
- ↑ אף שמעורבים בדבר אחר, ובגלל התוספת קשה להבחין מה הם, אך כיון שהם כשלעצמם ניכרים, לא נשתנתה ברכתם, ראה בספר וזאת הברכה יב, בשם הגרח"פ שיינברג.
- ↑ וראה מדרש תנחומא פרשת תולדות: הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ וכו'.
- ↑ ראה בספר אור לציון יד א שאין לומר שנשתנו הטבעים מזמן השו"ע. אמנם ראה וזאת הברכה הערות ומקורות אות צח, שהביא שם בשם הגר"מ אליהו שהשותה שמן זית כיום יברך בורא פרי העץ, כיון שהוא זך ולא מזיק.
- ↑ וראה בית יוסף שמשמע שדוקא בזב הדבש מאליו, אבל היוצא על ידי כתישה מודה ההלכות גדולות שברכתו שהכל, ובט"ז שם סק"ח מפרש שאף על ידי כתישה הוא פרי להלכות גדולות, ומה שכתב הרא"ש זב הוא רק להוכחה שהכתוב זבת חלב ודבש רצונו לומר דבש תמרים שדרכו לזוב.
- ↑ וראה כסף משנה ובית יוסף שם שרצונו לומר שעל הקנים עצמם כשמוצץ אין זה פרי, ועל הסוכר הרי זה כדבש תמרים, ובערוך השלחן שם מד, ובביאור הלכה על המשנה ברורה שם ד"ה על הסוקר פירשו שרצונו לומר שאין הסוכר פרי כלל, וקל וחומר מדבש תמרים שאין הדבש פרי אלא התמרים, ולכן ברכתו שהכל.
- ↑ וראה שם שמפרש עוד שמי שלקות אמנם ברכתם בורא פרי האדמה, אבל רק על המיץ נאמר, היינו מי סחיטתם, ראה להלן במי סחיטת ירקות, אבל מי בישולם שאין צורת הירק קיימת ברכתם שהכל.
- ↑ וראה רמב"ם שם: ירקות שדרכן להישלק, ובכסף משנה שם שאפשר שרצונו לומר למעט כששולק להעביר הזוהמא.
- ↑ וראה מחצית השקל שם שכתב שהרא"ש חולק, וצריך עיון שבשו"ת הרא"ש שם מבואר בפירוש חילוק זה.
- ↑ וראה באור הלכה על המשנה ברורה רב י ד"ה על טעם אחר לברך שהכל על מי שריית תפוחים.
- ↑ וכשהדרך לאכול אותם פירות על ידי סחיטה, ראה בשער הציון על המשנה ברורה שם ס"ק כא שתלה זאת במחלוקת הרשב"א והרא"ש הנ"ל ראה: מי פירות שנתבשלו.
- ↑ ראה בגמרא שם מ א טעמו של רבי יהודה לפרט לכל מין ברכה בפני עצמה, ולא לברך על הכל בורא פרי האדמה. על גדרם של ירקות והבדלם מזרעים, שהם תבואה וקטניות, ראה רמב"ם כלאים א ח, ושנות אליהו להגר"א פאה א ד. וראה ערך זרעים וערך ירקות.
- ↑ ראה שם שדנו בפלפל וזנגביל רטובים.
- ↑ ראה בספר וזאת הברכה בהערות ומקורת עג שיתכן שבזמנינו אין הדרך לאכול הקינמון לבדו אלא עם סוכר וברכתו שהכל.
- ↑ וראה בית יוסף שם רה שרוב הפוסקים חולקים עליו, והטור שם הבין גם בדעת הרי"ף שלא אמר אלא בדבר שאין דרכו להיאכל חי ומשתנה למעליותא בבישולו.
- ↑ וראה שערי תשובה שם סק"ט שכן דעת האחרונים ולא כהט"ז סק"ג שסובר שלעולם אינו נקרא פרי האדמה כל שהשבח בא על ידי דבר אחר.
- ↑ ראה כסף משנה שם בסתירת דברי הרמב"ם שבבכורים פסק כחכמים, וראה שו"ת שאגת אריה שם.
- ↑ וראה אליה רבה שם שהשו"ע כתב 'היו לפניו' כדי לחדש שאף שהם לפניו מכל מקום צריך שיתכוין.
- ↑ וראה שם שלדינא הסכימו האחרונים כדעת השו"ע, ויישבו קושיות השאגת אריה.