בשר שנתעלם מן העין

הגדרה^[1] - בשר כשר שהיה מונח איזה זמן מבלי שראוהו

דינו

איסורו

בשר שנתעלם מן העין, נחלקו בו אמוראים:

• רב אוסר (חולין צה א), אפילו מצאוהו על השולחן במקום שהניחוהו, כל שעברה עליו שעה אחת - איזה זמן (ריטב"א שם ד"ה אמר; ערוך השלחן יו"ד סג ג) - שלא ראוהו (רש"י שם ד"ה שנתעלם), משום חשש שמא עורבים - או שרצים וחיות (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ח יג) - נטלו את זה שהניחו, והביאו בשר נבלה תחתיו (רש"י שם ד"ה נמצא; תוספות שם ד"ה אמר; רשב"א ד"ה ה"נ; ר"ן שם ד"ה נמצא^[2]), ואפילו בעיר שרוב הטבחים הם ישראל - אסור, שמא עורבים הביאו הבשר מרוב העולם שהם נכרים, והחליפו (תוספות שם; רא"ש שם ז כ; ריטב"א שם).

• ולוי מתיר (חולין שם^[3]).

ואף רב לא אסר אלא משום חומרא בעלמא (תוספות ורא"ש שם), ויש שכתבו שאף על פי כן משורת הדין אסר רב, ולא שגזר על כך (ריטב"א שם), ואמרו בירושלמי שכשירד רב לבבל וראה שמקילים באיסורים, החמיר עליהם לאסור בשר שנתעלם מן העין (ירושלמי שקלים ז ב^[4]).

בהמה שלמה

אפילו בהמה שלמה שנתעלמה מן העין - אסורה לרב (רא"ש חולין ז כ), אף שאין לחוש שמא עורבים החליפוה, כי לא חלקו חכמים בתקנתם (ראה ערך לא פלוג), ועוד שאם כן נתת דבריך לשיעורים (ב"ח שם), או שיש לחוש שמא עוף גדול שיכול ליטול בהמה שלמה החליפה (פרישה יו"ד סג סק"ב, וראה ש"ך סק"ו)^[5].

ויש חולקים וסוברים שבהמה שלמה אינה אסורה אלא כשיש לחשוש שמא גוי החליפה, אבל אין לחשוש שמא עורבים או שרצים החליפוה (ש"ך שם).

נמצא ביד נכרי

בשר שנמצא ביד נכרי, בעיר שרוב הטבחים הם ישראל, נחלקו שני התלמודים:

• לבבלי מודה רב שמותר (חולין צה א), אם נהגו שם להכריז על טרפה שיש בבית המטבחיים, והיום לא הכריזו (תוספות שם ד"ה ובנמצא; מאירי שם. וראה מהרש"ל בחכמת שלמה שם כן אף בדעת רש"י), שהרי הגוי לא שחטה, שהטבחים ישראל, וטרפה לא מכרו לו למוכרה כאן, ולשרצים ועורבים אין לחוש, שהרי היה בחזקת משתמר (רש"י ד"ה נמצא).

• ולירושלמי אסר רב אף בזה (ירושלמי שקלים ז ב, ראה מגיד משנה מאכלות אסורות ח יב, ובאור הגר"א סג סק"א^[6]).

כשאין העורבים יכולים כך

כתבו ראשונים שלא אסר רב אלא אם הונח הבשר במקום שעורבים או שרצים יכולים להניח שם, אבל תלאו במסמר וכיוצא, שאין העורבים יכולים להניח כך - מותר (רמב"ן חולין צה א ד"ה נמצא, בשם הראב"ד; ריטב"א שם ד"ה אמר, בדעת רש"י; מאירי שם ד"ה מי; טור יו"ד סג, בשם יש מחלקים; שו"ע שם ב), ויש שהוסיף, שלא אסר אלא במקום שעורבים ושרצים מצויים להביא שם נבלות וטרפות (מאירי שם).

כשהטבחים בכל הסביבה ישראלים

יש מהראשונים שכתב שאם הטבחים בכל סביבות אותו המקום הם ישראל - אף לרב מותר, שלמקומות רחוקים הרבה אין לחשוש, שעל הרוב אין דרך עורבים להביא משם (ריטב"א חולין צה ב ד"ה האידנא).

פסק ההלכה

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים כרב (רמב"ן חולין צה א ד"ה נמצא, ורשב"א שם ד"ה פסק, בשם גאונים; רי"ף חולין לג ב; רמב"ם מאכלות אסורות ח יב; שו"ע יו"ד סג א), ולכן אם תלה כלי מלא חתיכות בשר, ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ, ובא ומצא חתיכות ואינו מכירן (ראה להלן: בסימנים וטביעת עין) - אסור, שיש לומר אותו בשר שהיה בכלי גררתו חיה או שרץ, וזה בשר אחר הוא (רמב"ם שם יג; שו"ע שם ב).

• אלא שמהם שפוסקים כבבלי שבנמצא ביד גוי ורוב טבחים ישראל מותר גם לרב (מגיד משנה שם, בשם הרבה מן המפרשים), אלא אם כן אין מכריזים על הטרפה, שיש לחוש שמא בשר טרפה הוא שקנה הנכרי מישראל (כסף משנה שם, לדעת הרמב"ם).

• ומהם שפוסקים כירושלמי, שאף זה אסור (מגיד משנה שם, לדעת הרמב"ם, וראה באור הגר"א שם סק"א), ואפילו כשידוע שהנכרי קנה מישראל בשר כשר (ראה מגיד משנה שם, וש"ך סק"ה).

• ורוב הראשונים חולקים ופוסקים כלוי, שבשר שנתעלם מן העין - מותר (רש"י חולין צה ב ד"ה רב הונא; תוספות בבא מציעא כג ב ד"ה מחרוזת; רא"ש חולין ז כב; תורת הבית הארוך לרשב"א ד ב, ועוד), והמנהג להקל כדעה זו (רמ"א שם ב).

כשלא נמצא במקומו

ודוקא כשנמצא הבשר במקום שהניחוהו, או בעיר שרוב הטבחים הם ישראל, אבל כשנמצא במקום שלא הניחוהו שם, ורוב טבחי העיר נכרים - אסור, שמא עורבים החליפוהו בבשר נבלה (ספר התרומה אסור והיתר מז; תורת הבית הארוך ד ב; וראה בש"ך יו"ד סג סק"ח, בדעת הרא"ש).

ויש סוברים שאם לא נמצא במקום שהניחוהו, אפילו בעיר שרוב הטבחים הם ישראל - אסור, כיון שיש ריעותא (פגם) בכך שלא נמצא במקומו (פרי חדש שם סק"ג, בדעת ספר התרומה ותורת הבית; תבואות שור שם ס"ק טז).

ויש שכתבו שבמקום ששרצים ועופות מצויים - אסור אפילו כשרוב הטבחים הם ישראל, אבל במקום שאין שרצים ועופות מצויים - מותר (פרי מגדים שם במשבצות זהב סק"ב).

הניחו בשוק או נמצא בדרך

בעיר שרוב הטבחים הם ישראל, אפילו כשהניחו בשוק בין הנכרים - מותר כשנמצא במקום שהונח שם (רשב"א חולין צה א, ובתורת הבית הארוך ד ב; איסור והיתר כב ו, וראה ש"ך יו"ד סג סק"ח). והוא הדין כשמצא בדרך בשר, ורוב עוברי דרכים הם ישראל - מותר, וכל שכן אם מצא בשוק, במקום שרוב הטבחים הם ישראל (ש"ך שם, בשם הרשב"א ורוקח. וראה ערך רוב).

אינו יודע אם מונח במקומו

לא נתן דעתו אם היה במקום שהונח בו בביתו או לא, יש מתירים אפילו במקום שרוב הטבחים הם נכרים (לבוש יו"ד סג א; תבואות שור שם ס"ק יח); ויש אוסרים (ש"ך שם סק"ט).

הניח עשר ומצא תשע

הניח עשר חתיכות בשר ומצא תשע:

• יש אומרים שכולן אסורות, שמא ניטלו ואחרות הן (תורת הבית הארוך לרשב"א ב ד, על פי פסחים י א; טור יו"ד סג, בשמו), ואפילו מצאן במקום שהניחן (פרישה שם ג), ואפילו כשלא היו קשורות יחד, שמכל מקום חוששים כיון שיש שינוי מכפי שהניחן (ים של שלמה חולין ז כב, ב"ח שם, וט"ז שם סק"ב, בדעת הרשב"א).

• יש מתירים כשמצא במקום שהניח (טור שם, בשם רשב"ם, לפירוש הפרישה שם).

• ויש מחלקים: כשהניחן קשורות יחד - בין מצאן קשורות ובין מצאן מותרות (תבואות שור שם סק"כ) - אסורות, וכשהניחן בלתי קשורות - מותרות (ים של שלמה חולין שם; ש"ך שם סק"ח; תבואות שור שם: בהפסד מרובה. וראה ערך בדיקת חמץ: ספק חמץ בבית בדוק).

טרוד בלימודו

תלמיד חכם שטרוד בלימודו, אם תלו לו בשר בבית שהוא לומד, אסור לדעת רב (ראה לעיל: דינו), שמתוך טירדת לימודו הוא מסיח דעת משמירתו; ואם הוא עצמו תלה - מותר, שמה שאדם עושה בידים אינו מסיח דעת, אבל אדם שאינו תלמיד חכם, אפילו כשאחרים תלו לו מותר (לשון א' ברש"י ביצה מ א ד"ה אלא^[7]; מאירי שם ד"ה הוזכר).

קדירה פתוחה וגוי נוכח

הניח בשר בקדירה פתוחה על האש בבית, וגוי נמצא שם, אסור משום בשר שנתעלם מן העין (האשכול ג [רצב"א] עמוד 129, לשיטתו שפוסק כרב, ראה לעיל^[8]). וכן בכל בשר שבבית, יש לחוש שמא יחליף הגוי, אלא אם כן אין לו הנאה בדבר שאז אין חוששים שיחליף על מנת להכשילו, או שלא יצא לזמן רב אלא הישראל נכנס ויוצא, או שלא הודיע לגוי שיוצא לזמן רב (שו"ע יו"ד קיח י, וראה ילקוט יוסף איסור והיתר א סג ד. וראה ערך גוי: בעדות ונאמנות).

ואם בעל הבית ישן - בשנת עראי אין לחשוש, אבל בשנת קבע בלילה אין להקל (כנסת הגדולה יו"ד קכט הגהת טור אות ח, בשם ריא"ז בשלטי הגבורים עבודה זרה לג א. וראה ילקוט יוסף שם ה).

פועלים גויים

נכרי העובד במטבח של ישיבה וכדומה, ולפעמים נשאר לבדו עם הבשר, אין איסור בדבר, כי המקום פתוח וחושש שיפסיד מקום עבודתו (ילקוט יוסף שם ה). ובגוי העובד בחנות בשר, והבעלים לפעמים יוצא לפתח, יש להקל אף לכתחילה (ילקוט יוסף שם בהערה).

בסמוך לבשר נבילה

ישראל וגוי ששפתו שתי קדירות זו אצל זו, זה בשר שחוטה וזה בשר נבילה, אין חוששים שמא כשהחזיר הישראל פניו החליף הגוי (שו"ע יו"ד קיח יא); ויש אומרים שלכתחילה יש להיזהר (רמ"א שם). ונחלקו בדעתם, אם הטעם שיש להיזהר הוא מפני הניצוצות שלא יתזו מקדירה לקדירה, ולפי זה בקדירה מכוסה אין חשש (ש"ך שם ס"ק לו), או מפני שיש לחשוש שמא יתחלפו הקדירות זו בזו (ט"ז שם ס"ק יב).

וכתבו אחרונים, שלדעה האחרונה אין להניח בשר כשר יחד עם בשר נבלה במקרר, ובודאי כשאין סימן בבשר הכשר (ילקוט יוסף שם יב. וראה שו"ת מנחת יצחק ג צד).

בסימנים וטביעת עין

סימן, טביעת עין, או צרור וחתום

היה לו סימן בבשר שנתעלם מן העין, או שהיתה לו בו טביעת עין והוא מכירו ודאי שזהו הבשר שלו, או שהיה צרור וחתום - מותר לדברי הכל (חולין צה ב; רמב"ם מאכלות אסורות ח יב; טוש"ע יו"ד סג א)^[9].

סימן מועט

סומכים אפילו על סימן מועט (ראה ערך אבדה), כגון שהיה הבשר חרוז במחרוזות, שלגבי מציאה אין זה סימן, אבל בבשר שנתעלם מן העין, שאיסורו אפילו לרב אינו אלא משום חומרא (ראה לעיל: דינו), הקילו (תוספות בבא מציעא כג ב ד"ה מחרוזות, וחולין צה ב ד"ה בחרוזין).

שחיטה

בהמה שלמה שנתעלמה מן העין ונמצאה יחד עם הראש:

• יש אומרים שהשחיטה היא סימן ומותרת (פרישה יו"ד סג ב, בהגהה), ואפילו לסוברים שבשולח בשר ביד נכרי אין השחיטה סימן (ראה ערך גוי וערך סימנים), מכל מקום בבשר שנתעלם מן העין שאינו אלא חומרא הקילו (פליתי שם סק"ב).

• ויש אומרים שלסוברים ששחיטה אינה סימן (ראה טור יו"ד קיח, בשם הרשב"א. וראה ערך הנ"ל), אף בבשר שנתעלם מן העין אינה סימן (ש"ך יו"ד סג סק"ו).

טביעת עין מחיים

שלח תרנגולת על ידי גוי אל השוחט, והחזירה לו הגוי שחוטה, ובעל התרנגולת מכירה:

• יש ראשונים שכתבו שלסוברים בשר שנתעלם מן העין אסור, התרנגולת אסורה (מרדכי חולין תרסח), שטביעות העין היתה לו בתרנגולת חיה, ועכשיו היא שחוטה, וכיון שנשתנתה אין לו בה טביעות עין (ב"ח שם).

• יש סוברים שאף כאן סומכים על טביעות עינו, אלא שחוששים שהגוי טרח להביא תרנגולת אחרת דומה לזו, כדי להטעות בעל התרנגולת בטביעות עינו, ולכן לסוברים שבשר שנתעלם מן העין אסור, חוששים לכך, ולסוברים שמותר, אין חוששים לכך (ט"ז יו"ד סג, בדעת המרדכי).

• ויש סוברים שמותרת לדברי הכל, ואין חוששים שהחליפה באחרת שדומה לגמרי לשלו (פרי חדש שם סק"ד. וראה ערך טביעות עין).

איכות טביעת העין

בטביעת עין אין הבשר מותר אלא אם כן דקדק לראותו היטב מתחילה, שאם לא כן עלול לטעות (רשב"א חולין צו א ד"ה השתא; ש"ך יו"ד סג סק"ז); ויש אומרים שמותר אף בטביעת עין כל שהיא (פליתי שם סק"ג, על פי תוספות חולין צו א ד"ה ולא. וראה ערך טביעת עין).

טביעת עין עם הארץ

אפילו עם הארץ נאמן בטביעת עין, אף על פי שבמציאה אינו נאמן (ראה ערך אבדה וערך טביעת עין), שמשום ממון הוא חשוד, אבל באיסורים אינו חשוד לשקר (רשב"א חולין צו א ד"ה השתא, בשם הרמב"ן. וראה ש"ך יו"ד סג סק"ז ונקודות הכסף שם).

יש אומרים שאין נאמן אלא תלמיד חכם, שאינו משקר, אבל עם הארץ אינו נאמן אפילו בבשר שנתעלם מן העין (רשב"א שם בשם רבינו חננאל), אלא לו בעצמו אבל לא לאחרים (מאירי חולין צה א, בשם יש חולקים).

יש אומרים שאין הסיבה משום שמשקר אלא משום שאינו מדייק בטביעת עינו (רמב"ן וחידושי הר"ן גיטין כז ב, בדעת רש"י. וראה ערך טביעות עין).

ויש אומרים שבכל איסורים אינו נאמן בטביעת עין, אבל בבשר שנתעלם מן העין שאיסורו מדרבנן נאמן (ט"ז שם סק"א).

משלוח על ידי גוי

בשר שנשלח על ידי שליח גוי, אסור משום בשר שנתעלם מן העין, אלא אם הוא חתום בשתי חותמות, וכן בכל דבר שכשהוא אסור איסורו מן התורה (שו"ע יו"ד קיח א). וכשהוא חתום, מותר אף לכתחילה לשלחו (ש"ך שם סק"ג). וכן מותר לקנות בשר כשר החתום בחותם בתוך חותם אף מחנות של גוי (אגרות משה יו"ד א נו).

יש אומרים שאף במקום שרוב הטבחים ישראלים, צריך שיהיה הבשר בחותם בתוך חותם, שהרי איסור בשר שנתעלם מן העין הוא אף כשרוב הטבחים ישראלים (ש"ך שם סק"א; פרי חדש שם סק"א); ויש אומרים שכשיש רוב הרי אין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים, ודי בחותם אחד (ישועות יעקב שם סק"ב, וראה פרישה שם אות יא).

על בשר הנמצא בשוק וביד נכרי ראה ערך: גוי, רוב, קבוע, קרוב.

הערות שוליים