מיקרופדיה תלמודית:בתולה
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
בתולה
הגדרה[1] - אשה שלא נבעלה ובתוליה קיימים
שמה וגדרה
כל אשה שלא נבעלה ובתוליה קיימים נקראת בתולה, כמו שאמר הכתוב: בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (בראשית כד טז) - בתולה, שלא נבעלה במקום בתולים, ואיש לא ידעה ממקום אחר (בראשית רבה ס, רש"י בראשית שם, ירושלמי כתובות א ג). וכן אמרו: שלש בתולות הן, בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה, בתולת אדמה כל שלא נעבדה מימיה, בתולת אילן כל שלא נקצצה מימיה (תוספתא שביעית ג טו; נדה ח ב).
נבעלה שלא כדרכה
נבעלה שלא כדרכה, עדיין היא בתולה (קדושין ט ב, ורש"י ד"ה ועדיין)[2].
נבעלה מבעלה שלא כדרכה, היא כבעולה לכל דבר (אביי קדושין שם).
אפילו במקום שאין דינה כבעולה, מכל מקום אינה כבתולה שלמה מפני שהיא מאבדת מקצת מן הבתולים על ידי ביאה שלא כדרכה, שכן דרשו בכהן גדול: בִבְתוּלֶיהָ (ויקרא כא יג) - עד שיהיו כל בתוליה קיימין, בין כדרכה בין שלא כדרכה (יבמות נט א).
נבעלה בהטייה
נבעלה בהטייה, שעדיין בתוליה קיימים, או שנבעלה בהכנסת עטרה בלבד ולא השיר בתוליה[3], יש שהוכיחו לדעת ראשונים שהרי זו נחשבת כבעולה לכל דבר (משנה למלך איסורי ביאה יז יג ד"ה הכלל העולה, לדעת רוב פוסקים), לפי שאין הדבר תלוי בהשרת בתולים ממש אלא בביאה הראויה לכך (שם ד"ה הן אמת), ולא עוד אלא שיש מן הראשונים סוברים שכל נבעלת בהטייה בתוליה נפסדים (שיטה מקובצת כתובות י א ד"ה שמא, בשם שיטה ישנה)[4].
ויש מצדדים שהיא כבתולה גמורה, ואף לכהן גדול מותרת, לדעת הסוברים שהנבעלת מן הקטן כשרה לכהן גדול אף על פי שביאתו ביאה, מפני שאין בו כח ליגע בסימנים (ראה ירושלמי כתובות א ג. וראה ערך בעולה לכהן גדול מחלוקת בדבר), הרי שהכל תלוי בהשרת בתולים (שיירי קרבן בירושלמי שם).
ויש מן הראשונים סוברים שעדיין היא כבתולה לענין תשלומי קנס (ראה ערך אונס (ב)), אבל אינה כבתולה גמורה ואסורה לכהן גדול (רא"ש בשיטה מקובצת כתובות ל א ד"ה בעולה לכהן גדול), שהרי אמרו: הערו בה עשרה בני אדם, ועדיין היא בתולה (ירושלמי כתובות ג ו, לגירסת הרא"ש שם)[5].
מוכת עץ
אבדה בתוליה שלא על ידי ביאה, כגון מוכת עץ, אף היא אינה כבתולה גמורה (ראה ערך בעולה לכהן גדול, וראה שם בנבעלה לבהמה. וראה ערך אונס (ב): אנוסות שאין להן קנס, מחלוקת בנוגע לקנס).
בוגרת
אף הבוגרת אינה בתולה שלמה, כמו שדרשו בכהן גדול: בִבְתוּלֶיהָ, פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה (ר' מאיר ביבמות נט א), שנתמעטו קצת (תוספות שם ד"ה פרט. וראה ערך בוגרת מחלוקת ראשונים מה נתמעט בבוגרת מבתוליה). ואף המתירים אותה לכהן גדול, הרי זה מפני שדורשים מ"בְתוּלֶיהָ" שאפילו מקצת בתוליה קיימים מותרת לו (יבמות שם. וראה ערך בעולה לכהן גדול).
שאינה בת ג' שנים
קטנה, אפילו נבעלה, בתוליה חוזרים, כל שהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שהבועלה כנותן אצבע בעין (כתובות יא ב) - מה הדמעה היוצאת על ידי אצבע באה אחרת תחתיה, אף בתולים של קטנה זו חוזרים אחרים תחתיהם (רש"י ד"ה הכי, וראה ערך ביאה: בני ביאה).
בת שלשה שנים ויום אחד - נמלכו בית דין לעברו בתוליה חוזרים, ואם לאו אינן חוזרים (ירושלמי נדרים ו ח).
המסוללות זו בזו
יש מן הראשונים סובר לדעת רב הונא שנשים המסוללות זו בזו - מתחככות מחמת תאות תשמיש - אינן בתולות שלימות, ופסולות לכהן גדול (רש"י שבת סה ב ד"ה פסולות. וראה תוספות שבת שם ד"ה פסולות, ויבמות עו א ד"ה המסוללות, שנחלקו עליו ופירשו שרב הונא ר"ל משום זונה ולכהן הדיוט. וראה ערך זונה), ואין הלכה כרב הונא (יבמות שם).
ממעכת הבתולים
היו בתולות שהיו ממעכות בידן את הבתולים, כנראה כדי להקל על הביאה הראשונה. חז"ל והפוסקים תיארו פעולה כזו על ידי מספר נשים: תמר כלת יהודה (יבמות לד ב)[6], נשים מבית רבי (יבמות שם), לאה (תוס' יבמות עו א ד"ה שלא. וראה בשו"ת נודע ביהודה קמא אבן העזר כב, ובתורה שלמה מילואים מט לח) ויתר האמהות (תורה שלמה שם)[7]. כמו כן היו בעבר אנשים שהוציאו את בתולי הנשים באצבע (ירושלמי כתובות א ג נבעלת באצבע. ובים של שלמה סוף מסכת בבא קמא הביא שכך היה מנהג אנשי ארץ ישראל בניגוד לבני בבל)[8], ותיאור כזה מיוחס לרבקה (פרקי דרבי אליעזר טז), ולבנות לוט (בראשית רבה מה ה ו-נא. וראה בהגהות הרד"ל שם, ובתורה שלמה שם).
לדעת רבי יהודה אשה ששימשה פעם ראשונה אינה טמאה, כי אינה ראויה להתעבר, אבל אם מיעכה את בתוליה ואחר כך שימשה – הרי היא טמאה (יבמות לד א-ב), וכן משמע מגמרא שם שכלה שנבעלה ביאה ראשונה מאחר בטעות אינה צריכה להמתין שלשה חדשי הבחנה, אבל אם מיעכה – חייבת להמתין (וראה תפארת יעקב על משנה יבמות ג י).
דיניה
דיני הבתולה נוגעים להלכה בכמה מצות של תורה:
- באונס ומפתה, שחיובם לשלם קנס חמישים כסף (ראה ערך אונס (ב) וע' מפתה), לא נאמר אלא בבתולה, שנאמר: וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה (שמות כב טו), ונאמר: כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ (דברים כב כח) - בתולה ולא בעולה (כתובות לח א. וראה ערך הנ"ל פרטי דיניהם).
- במוציא-שם-רע (ראה ערכו), שחיובו במלקות ותשלומי קנס מאה כסף, אינו אלא בבתולה, שנאמר: לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים (דברים כב יז וראה ערך מוציא שם רע על פרטי דיניו).
- בנערה-המאורסה (ראה ערכו) שזנתה, שמיתתה בסקילה, לא נאמרה אלא בבתולה, שהבעולה מיתתה בחנק, ככל אשת-איש (ראה ערכו), שנאמר: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ (שם כג) - בתולה ולא בעולה (כתובות מח ב. וראה ערך נערה המאורסה פרטי דיניה, וראה ערך בת כהן).
- באיסור בעולה-לכהן-גדול (ראה ערכו) ומצותו לישא בתולה, שנאמר: וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח (ויקרא כא יג), ונאמר: כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה (שם יד. וראה ערך בעולה לכהן גדול פרטי דיניהם).
- בהיתר הכהן להיטמא לאחותו שמתה, שאינו אלא כשהיתה בתולה, שנאמר: וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה וגו' לָהּ יִטַּמָּא (ויקרא כא ג) - ולא לאנוסה ומפותה (יבמות ס א. וראה ערך טומאת כהן פרטי דיניו).
ובכמה תקנות חכמים:
- נותנים לבתולה זמן לכניסתה לחופה מיום שתבעה בעלה לאחר שקידשה, כדי לפרנס עצמה בתכשיטים, שנים עשר חודש; וכן נותנים לבעל הנושא בתולה זמן זה כדי לפרנס עצמו בצרכי סעודה וחופה (כתובות נז א, ורש"י. וראה ערך ארוסה: זמן נשואיה, ושם פרטי הדינים).
- בתולה נישאת ליום הרביעי, שאם תהיה לו טענת-בתולים (ראה ערכו) ישכים לבית דין, שהיו יושבים בקביעות ביום חמישי (משנה כתובות ב א. וראה ערך נשואין בפרטי הדין והטעמים שבדבר, ושם שבזמן הזה אין תקנה זו נוהגת).
- הנושא את הבתולה צריך לשמוח עמה שבעה ימים (כתובות ז א. וראה ערך נשואין פרטי הדין).
- בנשואי בתולה היו רגילים לעשות סימנים מיוחדים, כגון חילוק קליות לתינוקות וכיוצא (ראה כתובות טו ב. וראה ערך נשואין).
- חופה (ראה ערכו), לדעת כמה מהראשונים אינה קונה אלא בבתולה, אבל לא באלמנה (רא"ש כתובות א ג ועוד. וראה טוש"ע אבן העזר סד ה). לפיכך אין כונסים את הבתולה לחופה בשבת, שעל ידי החופה הוא זוכה במציאתה ובמעשי ידיה, והרי הוא כקונה קנין בשבת (שם ושם. וראה ערך חופה, ושם שיש חולקים בדבר ואינם מבדילים בין בתולה לאלמנה).
- בעילה ראשונה, יש סוברים שאסורה בבתולה בשבת (ראה כתובות ה ב - ז א וראה ערך בעילת מצוה, ושם מחלוקת בדבר וטעמי האוסרים והמתירים ושהלכה שמותר).
- אחר בעילה הראשונה של בתולה, כשמצא בתולים, יש אומרים שיברך ברכה מיוחדת שתיקנו לשם כך (ראה ערך בעילת מצוה, ושם מחלוקת בדבר).
- כתובת הבתולה היא מאתים זוז (כתובות י ב. וראה ערך כתובה פרטי דיניה, ושם מחלוקת בדבר אם כתובת הבתולה היא מן התורה או מדברי סופרים).
הערות שוליים
- ↑ ה, טור ד - ז. וראה עוד ערכים דם בתולים; טענת בתולים.
- ↑ ולדברי הכל לא יצאה מכלל בתוליה, ואפילו לסוברים לענין חיוב מיתה של נערה-מאורסה (ראה ערכו) שדינה כבעולה, הרי זה מפני לימוד מיוחד, אבל מכל מקום הוא נחשבת כבתולה (ראה קדושין י א: ומודה רבי לענין קנס, וראה רש"י שם, וסנהדרין סו ב ד"ה וכולן בחנק, ותוספות יבמות נט א ד"ה אפילו, ומשנה למלך איסורי ביאה יז יג בד"ה והיכא דנבעלו, וראה ערך נערה המאורסה).
- ↑ ושנבעלה בהעראה, ראה ערך ביאה – העראה דעות שונות.
- ↑ וראה מאירי קדושין ט ב ד"ה ויש מתמיהין בשם י"א שבתוליה קיימים אלא שנתמעכו קצת. ויש מי שמפרש שלדעת בן זומא (חגיגה טו א) הנבעלת בהטייה בתולה היא, ומותרת אפילו לכהן גדול, אלא שאף לפירושו אין הלכה כבן זומא (משנה למלך שם, וראה שם ששום אחד מהפוסקים לא הביאהו ואין הלכה כמותו. וראה ערך בעולה לכהן גדול, שראשונים מפרשים דברי בן זומא באופן שאסורה לכהן גדול).
- ↑ לגירסתנו שם היא בתולה לענין סקילה של נערה המאורסה, וראה משנה למלך איסורי ביאה יז יג שהירושלמי מדבר בהעראת נשיקה (ראה ערך ביאה: העראה), וכן כתב בשיירי קרבן שם, וראה שם במראה פנים.
- ↑ וראה בשו"ת מנחת יצחק ט צ, שלא ברצון חכמים היה זה. אך ראה במאירי יבמות שם א, שמשמע שעשו למטרה ראויה, וראה תורה שלמה בראשית מילואים מט לח, שיש לזה מקום על פי הקבלה.
- ↑ וראה עוד בשו"ת יד הלוי (במברגר) אבן העזר כא; שו"ת מנחת יצחק י עז ב; שו"ת באר משה ג קנב טו.
- ↑ וראה בתורה שלמה שם, ושם בראשית כד רלז.