בתי אבות

הגדרה^[1] - חבורות כהנים ולוים, שכל אחת מהן מיוחדת לעבודת המקדש ביום אחר בשבוע

חלוקתם

כל משמר מעשרים וארבעה משמרות הכהנים (ראה ערך משמרות) היה מתחלק לבתי אבות, וראש המשמר מחלק את משמרו עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבוע, והאחר ביום שלאחריו, והאחר ביום שלאחריו, ולכל בית אב ואב ראש אחד ממונה עליו (רמב"ם כלי המקדש ד יא).

מספרם

ונחלקו במספר בתי האבות כמה היו: יש אומרים שכל משמר היה מתחלק לששה בתי אבות (חזקיה במנחות קז ב) כנגד ששה ימים, זה עובד ביומו וזה עובד ביומו, ובשבת כולם שוים (רש"י פסחים נז א ד"ה ולערב, יבמות קא א ד"ה משום פגם)^[2]; ויש אומרים שלשבעה בתי אבות היה מתחלק המשמר, כנגד שבעת ימי השבוע (רבינו חננאל תענית יז א; רש"י תענית טו ב).

בתוספתא אמרו שיש משמר שהיו בו ארבעה בתי אבות, ויש של חמשה, של ששה, של שבעה, של שמונה ושל תשעה (תוספתא תענית ב, וכן הוא בירושלמי תענית ד ב)^[3], אבל מכל מקום חלוקת עבודתם במקדש היתה בכל המשמרות לפי שבעה ימי השבוע, וכשהיו פחות משבעה - חלקם מקריבים שני ימים, וכשהיו יותר משבעה - חלקם מקריבים שני בתי אב באותו יום (תוספתא שם).

יש מהם שקבעו עצמם על פי גורל (רבנו חננאל תענית יז א) לאחד מימות השבוע לעולם, ויש מהם שמטילים גורל מפעם לפעם^[4].

ויש שכתב שראשי המשמרות היו קובעים היום שיעבוד בית אב זה, וכן לכל בית אב יומו (כסף משנה כלי המקדש ג ט).

יש מהראשונים שכתבו שהיו כהנים הרבה שלא נחלקו למשמרות, והיו נטפלים על כל בית אב להוסיף ולהגדיל את בית האב (ריטב"א תענית טז ב, לגירסתו בתוספתא).

בתי אב כהנים ולווים

העבודה היתה מתחלקת בין כהני בית האב על פי פייס, ולא היו ראשי בתי אבות הכהנים מחלקים את אנשי בית האב ביום שלהם איש איש על עבודתו, כמו שהיו עושים ראשי בתי אבות הלוים (ראה להלן) (רמב"ם תמידין ומוספין ד א, וראה ערך פייסות)

אף הלוים היו מתחלקים לבתי אבות, וכל ראש משמר מעשרים וארבעה משמרות הלוים (ראה ערך משמרות) מחלק את אנשי המשמר לבתי אבות, וכל בית אב עובד עבודת המקדש יום אחד בשבוע של המשמר שלו (ראה ערך הנ"ל), וראש בית האב מחלק את אנשי בית האב העובדים ביום שלהם איש איש על עבודתו (רמב"ם כלי המקדש ג ט), פלוני יהיה שוער בשער פלוני, ופלוני ישורר בכלי שיר פלוני (כסף משנה שם)^[5].

בתעניות

שלש התעניות הראשונות משלש עשרה התעניות שגוזרים על הצבור בזמן עצירת גשמים (ראה ערך תענית גשמים) אנשי בתי אבות שעובדים באותם הימים אינם מתענים כלל, שאם היו מתענים לא היה להם כח לעבודה, ושלש השניות שהן יותר חמורות מתענים מקצת היום ואינם משלימים אותן, ושבע האחרונות מתענים ומשלימים אותן, דברי ר' יהושע; וחכמים אומרים אף שלש השניות לא היו מתענים כלל, ושבע האחרונות היו מתענים ולא היו משלימים אותן (תענית טו ב). הלכה כחכמים (רמב"ם תעניות ג ג,ו).

בשתיית יין

אנשי בית אב ביום העבודה שלהם אסורים לשתות יין, בין ביום בין בלילה (תענית טו ב; רמב"ם ביאת מקדש א ו).

כהן בזמן הזה שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד יהויריב, או עד משמר אחר מעשרים וארבעה משמרות (ראה ערכו), ויודע באיזה שבוע עבדו אנשי משמרתו, ובאיזה יום עבדו אנשי בית אב שלו, ויודע שבית אב שלו היה קבוע לעבוד ביום ידוע לעולם, אסור לשתות יין כל אותו היום שמא יבנה בית המקדש ויצטרך לעבוד (תענית יז א, ורבינו חננאל ורש"י).

היה יודע באיזה שבוע בשנה היו עובדים, ואינו יודע באיזה יום בשבוע - אסור לשתות יין כל אותו שבוע מספק (תענית שם, ורש"י).

אינו מכיר משמרתו ובית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועים שם - אסור לשתות יין כל השנה (שם), ואם אינו יודע שבתי אבותיו היו קבועים, בין שמכיר משמרתו ובית אב שלו, ובין שאינו מכיר - מותר לו לשתות כל השנה, שאין חוששים שמא יבנה המקדש, ושמא בית אב שלו יעבדו היום (רש"י שם ד"ה ואינו יודע).

רבי חולק ואומר שמותר לו לשתות כל השנה שתקנתו קלקלתו (תענית שם). ונחלקו בפירושו:

• יש אומרים שרבי מתיר בכל האופנים, שכן אם נחשוש לשמא יבנה המקדש יהיה אסור מן הדין לשתות לעולם, אף במכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו, שיש לחשוש שמא ישתנה סדר משמרות ונמצא זה צריך לעבוד, אבל תקנתו שלא נאסור עליו היא משום הקלקלה שזה כמה שנים שלא נבנה המקדש, ואין חוששים לשמא יבנה (רש"י שם ד"ה רבי).

• ויש אומרים שלא נחלק רבי אלא על זה שאינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו, שלחכמים אסור לו לשתות לעולם שמא יבנה המקדש ויצטרך לעבוד, ולרבי מותר לו לשתות עכשיו, שקלקלתו תקנתו, שכן אפילו אם יבנה המקדש לא ישמש עד שישב בית דין של כהונה ויקבעוהו באיזה יום ישמש (רבנו חננאל תענית שם, רמב"ם ביאת מקדש א ו, לפירוש הכסף משנה)^[6].

לכל הפירושים, הלכה כרבי (תענית שם; רמב"ם שם).

ראשיהם וזקניהם

ראש בית אב היה עומד משמאלו של כהן גדול בשעת הגרלת שעירי יום הכיפורים (יומא לט א; רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג ב, וראה ערך עבודת יום כפור). ראש בית אב זה הוא אותו שהיה ראוי לעבוד באותו היום לחשבון בתי אבות שבמשמר, אלמלא שהוא יום הכפורים (מאירי יומא לה א).

וכן היה ראש בית אב משמאלו של כהן גדול כשהיה עובר בשורה לנחם אחרים, או כשהיה עומד בשורה ומתנחם מאחרים (סנהדרין יט א; רמב"ם כלי המקדש ה ד, ו ה. וראה ערך: כהן גדול; ניחום אבלים).

ראש בית אב מאוחר מראש משמר, וקודם לכהן הדיוט (הוריות יג א; רמב"ם כלי המקדש ד יט) להחיותו, ולפדותו משביה, ולכל דבר של קדושה (מאירי שם).

האמרכל (ראה ערכו), מכיון שהוא קודם לגזבר ולראש משמר (ראה הוריות שם, ורמב"ם שם), כל שכן שהוא קודם לראש בית אב; ויש סוברים שראש בית אב קודם לאמרכל (ירושלמי הוריות ג ה. וראה ערך אמרכל).

על חלוקת הכהנים בקרבנות שניתנים לאנשי בית אב, בין ביחסם כלפי בתי אבות האחרים, ובין בנוגע לחלוקתם בינם לבין עצמם, ראה ערך מתנות כהונה.

הערות שוליים