בתי חצרים

הגדרה^[1] - בתים בארץ ישראל שאינם בעיר, או שהם בעיר שאינה מוקפת חומה, או שאין לה דין עיר חומה^[2]

-

שמם וגדרם

בתי חצרים נקראים הבתים שאינם בעיר, אלא של ישוב חצרות הסמוכות (רש"י ערכין לג ב ד"ה איני יודע)^[3], או שהם בעיר שאינה מוקפת חומה (ראה ערכין לג א,ב, ורש"י שם ד"ה בתי), כמו שנאמר: וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה (ויקרא כה לא).

ואפילו שיש לה עכשיו חומה, אלא שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, או שהוקפה לאחר שנתיישבה, או עיר שגגותיה חומתה, או ימה חומתה, שכל אלה אין להם דין של ערי חומה (ראה ערך בתי ערי חומה), הם בכלל בתי חצרים (רמב"ם שמיטה ויובל יב י,יד).

וכן עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אבל אין בה שלש חצרות של שני בתים או יותר, הרי הבתים שבה כבתי חצרים (תורת כהנים בהר ד ו; משנה ערכין לג ב; רמב"ם שם יד).

בית שאין בו ד' על ד' אמות אינו נידון כבתי חצרים אלא כשדה אחוזה (ראה ערך שדה אחוזה), לפי שהוא כשאר קרקע בלא בנין (רש"י סוכה ג א ד"ה ואינו).

פדיונם

המוכר בית מבתי החצרים, הזכות בידו לפדותו מן הקונה מיד מיום שמכר, כדין בתי-ערי-חומה (ראה ערכו), ואינו צריך להמתין שנתיים, כדין שדה אחוזה (תורת כהנים בהר ו; משנה ערכין לג א; רמב"ם שמיטה ויובל יב י), שנאמר: גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ (ויקרא כה לא) מיד (ערכין שם).

הגיע י"ב חודש ולא גאל, הרי זה גואל עד שנת היובל, כדין השדות (רמב"ם שם), לפי שיש לו גם כח יפה שבדין שדה אחוזה, שאינה נחלטת ביד הקונה אחרי עבור השנה הראשונה, כדין בתי ערי חומה, שנאמר: עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב (ויקרא כה לא) - הקישו הכתוב לשדה אחוזה (תורת כהנים וגמ' שם), לפיכך אם לא פדה בשנה ראשונה יכול לפדות אפילו בשנה שניה, ובזה יפה כחו מבית עיר חומה ומשדה אחוזה, ששניהם אין פודים בשנה שניה, שהרי בית עיר חומה נחלט אחר שנה ראשונה, ושדה אחוזה אינה נפדית אלא לאחר שנתיים (ר"ש משנץ בתורת כהנים שם; לקוטי הלכות, זבח תודה ערכין שם; אור שמח לדעת הרמב"ם).

אין המוכר יכול ללוות כסף פדיון כדי לפדותו, ואינו יכול לפדות לשיעורים, אלא כל שהשיגה ידו לפדות הרי זה פודה ומשלם בבת אחת כל הכסף היוצא לפי החשבון, שהרי הקיש הכתוב בתי חצרים לשדה אחוזה, שאינו לוה וגואל, ולא גואל לחצאים (תוספות קדושין כא א ד"ה משום).

ולא הוא בלבד אלא כל הקרובים יכולים לפדות, כדין שדה אחוזה, וכל הקרוב - קרוב קודם לפדות (קידושין כא א. וראה לחם משנה עבדים ב ז שתמה שהרמב"ם השמיט)^[4].

גרעון כסף

הפודה בית מבתי החצרים, מנכה לו הלוקח שכר דירה בעד הזמן שגר בביתו עד הפדיון לפי חשבון הכסף ששילם, ומחשב אתו לפי מספר השנים משנת המכר עד שנת היובל. שאם מכר לו, למשל, חמש שנים לפני שנת היובל בחמשים כסף, הרי כל שנה עולה בעשרה, ואם פדה שלש שנים אחרי המכר, מנכה לו שלשים כסף ומשיב לו את השאר, וזהו הנקרא גרעון כסף, שבתי חצרים יוצאים בו כשדה אחוזה, לפי שיש למוכר בתי חצרים גם כח יפה שבשדה אחוזה (משנה ערכין לג א, ורש"י ד"ה ובגרעון; רמב"ם שמיטה ויובל יב י).

הגואל בתוך שנה ראשונה אינו גורע כלום, כשם שאינו גורע בבתי ערי חומה (רדב"ז על הרמב"ם שם; לקוטי הלכות, זבח תודה ערכין שם), אבל אם גאל אחר י"ב חודש - מגלגל עליו את הכל, אפילו מה שבתוך השנה הראשונה, כדין השדות (רדב"ז שם)^[5].

יציאתם ביובל

לא פדה המוכר את הבית והגיע יובל, הרי הבית חוזר לבעליו בלא דמים, כשדה-אחוזה [ראה ערכו] (משנה ערכין לג א; רמב"ם שמיטה ויובל יב י), כיון שהקישו הכתוב לשדה אחוזה (תורת כהנים וערכין שם).

ואף אם הגיע יובל בשנה השניה למכירתו, הבית יוצא ביובל, אף על פי שבשדה אחוזה אם פגע יובל השדה נשארת ברשות לוקח עד שנתיים (ראה ערך שדה אחוזה), לפי שנאמר בבתי החצרים: וּבַיֹּבֵל יֵצֵא (ויקרא כה לא) - לרבות שיוצא ביובל אף בזו שאין שדה אחוזה יוצאת (רב פפא לדעת רב אושעיא בערכין שם)^[6].

אבל פגע יובל בשנה הראשונה - יש מהראשונים שנראה מדבריו שלדברי הכל יוצא ביובל, כיון שיש לו גם כח של דין בית עיר חומה בשנה הראשונה, שעדיין אינו נחלט, לכן יוצא ביובל מדין שדה (ראה רש"י ערכין שם ד"ה לכהנים).

פדיונם מהקדש

המקדיש בתי חצרים, הרי זה פודה מן ההקדש לעולם (תוספתא ערכין ה; ברייתא ערכין לג א; רמב"ם ערכין ה ג), ואם הגיע יובל, אינו חוזר לבעליו בלא פדיון (ערכין שם), וגזרת חכמים היא זו (רבנו גרשום שם), שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (ערכין שם).

פדה אחד מיד ההקדש, הרי זה פודה מיד השני כל זמן שירצה, ואינו כשדה אחוזה שאינו גואל עוד (רש"י שם ד"ה וגואלו לעולם).

הגיע היובל ביד הפודה, חוזר לבעליו בלא פדיון (תוספתא ערכין ה יא, ערכין לג א). בגמרא נחלקו אמוראים: רב הונא אמר הבית חוזר לבעליו, ור' אושעיא אמר שהבית נשאר ביד הפודה (ערכין שם). הלכה כרב הונא (רמב"ם ערכין ה ג).

הערות שוליים