בתי ערי חומה

הגדרה^[1] - בתים בערים שבארץ ישראל, המוקפות חומה מימות כיבוש הארץ, בנוגע לפדיונם וליציאתם ביובל

עיר חומה וגדרה

הגדרה

אין המקום נקרא עיר חומה עד שיהיו שם לפחות שלש חצרות, ובכל חצר לפחות שני בתים (תורת כהנים בהר ד; משנה ערכין לב א; רמב"ם שמיטה ויובל יב יד), ושיהא המקום מוקף חומה לפני בנין החצרות; אבל מקום שנתיישב לפני שהוקף אינו נידון כעיר חומה, שנאמר: בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה (ויקרא כה כט), שהוקף ולבסוף ישב שמשמעו בית מושב של עיר חומה (ברייתא ערכין לג ב, מגילה ג ב), שיקיפוה חומה תחילה, ואחר כך יבנו החצרות בתוכו (רמב"ם שם)^[2].

גג או ים כחומה

עיר שגגותיה חומתה, או שהים חומתה - אינה כעיר חומה (משנה ערכין לב א; רמב"ם שמיטה ויובל יב יג). גגותיה חומתה:

• יש מפרשים שהקיפוה בתים תכופים זה לזה כחומה (רש"י ערכין לב א ד"ה שגגותיה).

• יש מפרשים שהיו הגגות משופעים עד לארץ, והן הן החומות (רבנו גרשום ערכין שם, בפירוש ב'; ערוך איגר. בפירוש ב).

• יש מפרשים שהיתה כל החומה מלאה גגות (רבנו גרשום שם בפירוש א).

• ויש מפרשים חומה שאינה מסבבת כל העיר, אלא מעט מכאן ומעט מכאן (ערוך שם בפירוש ג).

מימות יהושע בן נון

אין דין עיר חומה אלא לזו שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון בשעת כיבוש הארץ (תורת כהנים בהר ד; משנה ערכין לב א; רמב"ם שמיטה ויובל יב טו).

עיר שהיתה מוקפת חומה בשעת הכיבוש, אף על פי שאינה מוקפת עכשיו, בשעת מכירה, הרי היא כמוקפת (תורת כהנים בהר ד, וערכין לב א; רמב"ם שמיטה ויובל יב טו).

יש אומרים שהדבר תלוי במחלוקת אם קדושה ראשונה בטלה, או קדשה גם לעתיד (ערכין לב ב; מגילה י ב. וראה ערך ארץ ישראל: קדושתה), שאם לא קדשה לעתיד אף זו שנפלה שוב אינה קדושה (רש"י ערכין שם ד"ה בטלו; רבנו גרשום שם)^[3].

ויש סוברים אף על פי שקדושה ראשונה בטלה, מכל מקום אין זה בזה תלוי, וכל שלא בטלה הקדושה מן הארץ כולה, אפילו נפלה החומה עדיין דינה כמוקפת (כסף משנה שמיטה ויובל שם, לדעת הרמב"ם; רמב"ן מגילה י ב ד"ה ונראה).

בית עיר חומה וגדרו

שיעורו

בית עיר חומה הוא שיש בו ד' על ד' אמות, ושאין בו שיעור זה אינו נידון כבית עיר חומה (סוכה ג א; רמב"ם שמיטה ויובל יב יב. וראה ערך בתי חצרים שנידון כשדה אחוזה).

מיקומו

בית הבנוי לפנים מן החומה הרי הוא בית עיר חומה, והבנוי כחומה, נחלקו תנאים: ר' יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה, ור' שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו (תורת כהנים בהר ד; משנה ערכין לב א). הלכה כר' יהודה (רמב"ם שמיטה ויובל יב יב, וראה ערך בתי חצרים).

מבנהו

בתי בדים, מרחצאות, מגדלות, שובכים, ובורות שיחין ומערות אף הם בכלל בית עיר חומה, שנאמר: וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר (ויקרא כה ל) - לרבות את אלו (תורת כהנים בהר ד; ערכין לב א; רמב"ם שם יא).

שדות, גנות ופרדסים

בשדות נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר אף השדות, ור' יהודה אומר חוץ מן השדות (תורת כהנים שם; ערכין לב א). ברם אמרו שלא נחלקו אלא על מקום שאינו ראוי לזריעה, אבל השדות לדברי הכל אינם בכלל זה (ערכין שם).

אף בגגות ובפרדסים נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר הרי הן כבתי ערי חומה, וחכמים אומרים הרי הן כשדות (תוספתא ערכין ה יד). הלכה שהגנות הן כבתים (רמב"ם שמיטה ויובל יב יא).

פדיונם

זמנו

המוכר בית בתוך עיר המוקפת חומה הזכות בידו לפדותו מן הקונה בתוך שנה אחת למכירתו בכל עת שירצה (משנה ערכין לא א; רמב"ם שמיטה ויובל יב א), שנאמר: וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ (ויקרא כה כט).

וגואל מיד אפילו בו ביום שמכרה (משנה ערכין שם, ורש"י ד"ה מתני'), רבי אומר: יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ (ויקרא כה כט), אין ימים פחות משנים (תורת כהנים בהר ד); ברייתא ערכין שם), שאין המוכר רשאי לגאול אלא לאחר שני ימים (רש"י ורבינו גרשום שם; ראב"ד לתורת כהנים בפירוש ב); ויש מפרשים שיש לו רשות לגאול שני ימים יותר על שנתו (ראב"ד בפירוש א). הלכה כחכמים (רמב"ם שם)^[4].

איזו שנה

שנה זו שאמרה תורה אינה שנת מנין העולם אלא עד מלאת שנה מיום שמכר, שנאמר: עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ (ויקרא כה כט) - ממכרו שלו, ולא של מנין עולם (תורת כהנים (בהר ד); ערכין שם, ושם יח ב), ואין השנה נגמרת אלא מעת לעת, כגון אם מכר בחצי היום הרי הוא פודה עד השנה הבאה בחצי היום.

שנה של בתי ערי חומה נחלקו בה תנאים אם היא שנת חמה או שנת לבנה: רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה ימים, כמנין ימות החמה, ואף בשנה מעוברת אין נותנים לו יותר^[5]; וחכמים אומרים מונה שנים עשר חודש מיום ליום, ואם נתעברה השנה נתעברה למוכר (ערכין לא ב). הלכה כחכמים (רמב"ם שמיטה ויובל יב א,ה).

חלוט

עברה שנה ולא פדה, הבית חלוט ללוקח, ואפילו ביובל אינו יוצא, שנאמר: וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל (ויקרא כה ל. משנה ערכין לא א; רמב"ם שמיטה ויובל יב ד), וכתבו ראשונים שכעין קנס הוא שקנסה תורה למוכר מפני חיבת הארץ (חינוך מצוה שמ. וראה רמב"ן ויקרא שם).

אפילו פגע יובל בתוך השנה אינו יוצא (ערכין לא ב: רמב"ם שם ט), אלא יהיה ביד הלוקח עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר, או עד שתימלא שנה ויוחלט ללוקח (רמב"ם שם).

וכן הנותן מתנה, אם לא פדאו עד שנה הבית חלוט ללוקח ואינו יוצא ביובל; ר' מאיר חולק וסובר שאין המתנה כמכר (ערכין לא א,ב), ופרשו ראשונים שיכול לפדות לעולם (רבינו גרשום ותוספות שם לא ב ד"ה דאי בפירוש ב). הלכה כחכמים (רמב"ם שמיטה ויובל יב ד).

מקדיש

המקדיש בתי ערי חומה גואל מיד וגואל לעולם (תוספתא ערכין ה י; ערכין לא ב; רמב"ם ערכין ה ג), שנאמר: לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו (ויקרא כה ל), יצא הקדש שאין לו דורות (תורת כהנים בהר ד; ערכין שם. וראה רמב"ם שמיטה ויובל יב ח).

גאל אדם אחר מיד ההקדש, והגיע שנים עשר חודש ולא גאל הבעלים מידו, הרי זה נחלט ביד הגואל (תוספתא שם; ערכין שם; רמב"ם שמיטה ויובל שם).

מן ההקדש אינו יוצא ביובל (ערכין לג א).

ערי חומה של לויים

בתי ערי חומה של לויים או כהנים שמכרו אותם, גואלים לעולם (משנה ערכין לג ב; רמב"ם שמיטה ויובל יג ז), שנאמר: גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם (ויקרא כה לב).

ישראל שנפלה לו ירושה מאבי אמו בית בעיר חומה של לויים - רבי אומר אינו גואל כלויים, עד שיהא הוא לוי ובעיר מערי הלויים; וחכמים אומרים שאין צריך שיהא הוא עצמו לוי, ולכן אף שלוי שירש את ישראל אינו גואל כלוי, אבל ישראל שירש את הלוי גואל לעולם (ערכין לג ב). הלכה כחכמים (רמב"ם שם יג ח,ט).

לוי שמכר בית עיר חומה ולא גאלו, ופגע בו יובל, הרי זה יוצא ביובל, שנאמר: וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל (ויקרא כה לג. ערכין לג א, ורש"י ד"ה בן לוי, לג ב ד"ה מוכרין; רש"י ורמב"ן ויקרא כה לג. וראה ערך יובל); וכן המקדיש בתי ערי חומה של כהנים או לויים, וגאל אחר מיד הגזבר והגיע היובל, הרי הם חוזרים לבעלים ביובל (מאירי קדושין כא א ד"ה הקדיש )^[6].

ירושלים

ירושלים אין בית נחלט בה (ערכין לב ב; רמב"ם שמיטה ויובל יב יב), מפני שירושלים לא נתחלקה לשבטים (ראה ערך ירושלים), והתורה אמרה: לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו (ויקרא כה ל, בבא קמא פב ב), והרי אין לו מי שמקנה לו (רש"י ערכין שם ד"ה אין הבית), ואם יגיע יובל, יוצא ביובל כבתי החצרים (רש"י בבא קמא שם ד"ה אין הבית).

קנה מאחר

כתבו אחרונים שאין דין מוכר בית עיר חומה אלא במוכר בית אחוזתו, אבל לא מה שקנה מאחר, ואפילו הוחלט הבית אצל הלוקח לאחר שעברה השנה, אין אחר כך עליו דין בית עיר חומה, שלא אמרה תורה אלא במוכר אחוזתו (שפת אמת שם לא א ד"ה אלא לר"י).

המצוה לדון דין בתי ערי חומה נמנית במנין המצות (ספר המצוות עשין קלט; סמ"ג עשין קנד; ספר החינוך מצוה שמא).

תנאי הפדיון

כשאין למוכר כל הכסף

כשאין למוכר כסף של עצמו כדי לפדות כל הבית, נחלקו תנאים: חכמים אומרים אין המוכר יכול לפדות אלא אם כן השיגה ידו לפדות בכסף שלו, אבל לא ילוה כדי לפדות, ולא יפדה לחצאין אם לא היה לו לשלם את כל הכסף בבת אחת; ר' שמעון חולק וסובר שבבתי ערי חומה לוה וגואל, וגואל לחצאין (קדושין כא א, ערכין לא א לפי רבינו גרשום שם ותוספות ד"ה תניא). הלכה כחכמים (רמב"ם שמיטה ויובל יב ב).

ויכול למכור בנכסיו כדי לפדות (רמב"ם שם; ספר החינוך מצוה שמא), לא כשדה אחוזה שאינו מוכר דבר שהיה מצוי לו בשעת המכר (ראה ערכין ל ב: ומצא פרט למצוי, וראה ערך שדה אחוזה).

גרעון כסף

כשהמוכר פודה אין הוא מגרע כלום ללוקח בעד זה שישב בביתו כל השנה (רש"י לא א ד"ה הרי, על פי המשנה שם; רמב"ם שמיטה ויובל יב א)^[7].

הפודה בתי ערי חומה של לויים, מכיון שיש להם דין יציאה ביובל (ראה לעיל), הפודה מגרע שכר הדירה בעד הזמן שגר בבית עד הפדיון, לפי חשבון השנים משנת המכירה עד שנת היובל (רמב"ן ויקרא כה לג. וראה ערך בתי חצרים, וערך שדה אחוזה, על גרעון כסף).

בעל כורחו של לוקח

כיון שנתנה תורה רשות למוכר לגאול, אם לא רצה הלוקח לקבל, יכריחוהו בית דין לקבל (קרית ספר שמיטה ויובל יב), ואם הגיע יום השנה למכירה ולא מצא את הלוקח, הרי זה מניח את הכסף בבית דין ושובר את הדלת ונכנס לביתו, ואימתי שיבא הלוקח יטול מעותיו (תורת כהנים בהר ד; משנה ערכין לא ב; רמב"ם שמיטה ויובל יב ז), ודבר זה מתקנת הלל הזקן, לפי שהיה הלוקח נטמן ביום האחרון, כדי שיהא הבית נחלט לו (תורת כהנים שם; משנה שם)^[8].

פדיון ביורשים וקרובים

מת המוכר יכול בנו לפדות בתוך השנה, וכן אם מת הלוקח פודה מיד בנו (משנה ערכין לא א; רמב"ם שמיטה ויובל יב ג), וכן כל היורשים פודים (מנחת חנוך שמא), אבל הקרובים אינם יכולים לפדות (קדושין כא א; רמב"ם שם ב), ויש סוברים שאף הקרובים יכולים לפדות (חינוך מצוה שמ)^[9].

המוכר יכול לפדות גם מלוקח שני שלקח מן הראשון, אבל הזמן נחשב מיום שמכר ללוקח הראשון, וכיון שעברה שנה שוב אינו פודה, ונחלקו אמוראים למי נחלט הבית: ר' אלעזר אומר ללוקח ראשון, ור' יוחנן אומר ללוקח שני (ערכין לא ב), וכן הלכה (רמב"ם שם ד)^[10].

זמנם

אין בתי ערי חומה נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר: לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל (ויקרא כה ל) הרי שתלוי ביובל (ערכין כט א; רמב"ם שם י ט), ולפיכך משגלו ישראל בחורבן בית ראשון ובטלו היובלות (ראה ערך יובל) לא נהגו בדין בתי ערי חומה (ראה רמב"ם שמיטה ויובל יב טו).

בבית שני

בבית שני היה נוהג דין בתי ערי חומה, שהרי הלל הזקן התקין תקנה בדבר (ערכין לא ב, ראה לעיל), והוא היה בזמן בית שני, אלא שלסוברים שבזמן בית שני נהגו יובלות מן התורה (ראה ערך יובל מחלוקת ראשונים בדבר), אף בתי ערי חומה נהגו מן התורה (תוספות גיטין לו א ד"ה בזמן, וערכין לא ב ד"ה התקין); ולסוברים שלא נהגו יובלות אלא מדבריהם, אף בתי ערי חומה נהגו מדבריהם (רמב"ן גיטין שם. וראה מרכבת המשנה שמיטה ויובל ב טז בדעת הרמב"ם)^[11].

לסוברים שבימי עזרא קידשו מחדש ערי החומה (ראה ערך ערי חומה מחלוקת בדבר, ושם שהלכה שקדושה ראשונה בטלה וקידשו מחדש) נחלקו בדבר איזו עיר היא עיר חומה: יש אומרים שכשם שבבית ראשון אין דין עיר חומה אלא לזו שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כך בימי עזרא לא קידשו אלא את הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון (קרית ספר שמיטה ויובל יב; שו"ת מהרי"ט ב יורה דעה לז); ויש אומרים שלא הצריכו חומה מימות יהושע בן נון אלא מפני שעת כיבוש הארץ שהיתה אז, ומכיון שכיבוש עזרא ככיבוש יהושע, לכן אף המוקפות חומה באותה העת של עזרא נוהג בהן דין בתי ערי חומה (רדב"ז שמיטה ויובל יב טו; מנחת חנוך שמא)^[12].

אחרי חורבן בית שני

משחרב הבית בטלו בתי ערי חומה אפילו לדעת הסוברים שהיו נוהגים בבית שני מדבריהם (רמב"ן גיטין לו אד"ה מי איכא, בסופו); ויש מהראשונים סוברים שאף לאחר חורבן הבית כל זמן שבית דין היו קבועים בארץ ישראל נהגו יובלות וכל הדינים התלויים ביובל משום זכר ליובל (רמב"ן שם בשם הראב"ד. וראה ערך יובל).

לעתיד לבוא, בביאה שלישית, בעת שיכנסו ישראל לארץ, יהיו נוהגים שוב דין בתי ערי חומה (ראה ערכין לב ב, ורמב"ם שמיטה ויובל יב טז).

על קידושם לעתיד לבוא, ראה ערך ערים מוקפות חומה.

הערות שוליים