גויל

הגדרה^[1] - עור המעובד כדי לכתוב עליו, בעודו שלם, בלתי מחולק בעביו^[2].

מהותו

עור בהמה (רא"ש ספר תורה כ; טוש"ע יו"ד רעא ד, לפי הט"ז שם סק"ז) - ויש אומרים שאף עור חיה (רמב"ם ספר תורה א ו) - שהעבירו השיער ממנו, ומלחוהו במלח, ועיבדו אותו בקמח ובעפצים, וכיוצא בהם מדברים שמכווצים את העור ומחזקים אותו - הוא הנקרא גויל (רמב"ם תפילין א ו). ודוקא כשלא חילקו אותו בעביו לשנים, כדרך שהעבדנים עושים (כן משמע ברמב"ם שם ז), אלא הוא שלם (תוספות שבת עט ב ד"ה קלף) בלי שום קילוף ותיקון (אור זרוע א תקמ, בשם רב האי גאון), ולא נחתך ממנו ולא נלקח ממנו - בעביו - כלום כדי להשוותו ולתקנו (שו"ת הרמב"ם (פריימן) שעז; רמב"ן ור"ן שם). ועל שם כך נקרא גויל, שכל דבר שלם ובלתי מתוקן נקרא גויל, כדרך שאבנים שלימות ובלתי מתוקנות נקראות גויל (אור זרוע שם, בשם רב האי גאון; תוספות שם; שו"ת הרמב"ם שם; רמב"ן ור"ן שם).

ואינו מתקנו אלא מצד השיער, אבל מצד הבשר לא ניתקן כלל (רש"י להלכות ספר תורה של הרי"ף, ד ב ד"ה על הגויל; ספר הישר, החידושים רפז; סמ"ג עשין כה, בשם רב האי גאון), והגידים בעור כמו שהוא מופשט מן הבהמה (ספר הישר שם). ואף על פי שמסירים את השיער על ידי שגורדים אותו, אין גרידה זו מבטלת שלימותו של העור, שהגרידה היא דקה שאינה יכולה להינטל בפני עצמה כמו הקליפה, וכשגורד נשאר הגויל כמות שהיה (תשב"ץ א קמט).

ספר תורה

הלכה למשה מסיני שיהיו כותבים ספר תורה על הגויל (רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע יו"ד רעא ג), שלפי מעלתה נכתבת על עור שלם (שו"ת הרמב"ם שם ז), ומכל מקום כשרה כשנכתבה על קלף (ראה ערכו. רמב"ם שם ט, על פי בבא בתרא יד א; טוש"ע שם)^[3], אלא שנחלקו אם על כל פנים לכתחילה ולמצוה מן המובחר כותבים על הגויל (רבנו חננאל בבא בתרא יד א; רמב"ם שם; שו"ע שם); או ששניהם שוים (כן משמע בטור שם; גר"א שם סק"ט, בדעת הסמ"ג וההגהות מימוניות)^[4].

מקום הכתיבה

כשכותבים על הגויל, הלכה למשה מסיני שכותבים במקום השיער - היינו לצד השחור שהיה בו שיער (סמ"ג שם, בשם רב האי גאון) - ואם שינה וכתב במקום בשר - פסול (ירושלמי מגילה א ט; סופרים א ה; רמב"ם שם ח; טוש"ע שם), שצד הבשר שבגויל אינו נתקן כלל, ואינו ראוי לכתיבה (מאירי שבת פא א)^[5].

חציו גויל וחציו קלף

לא יעשה חציו של ספר תורה גויל וחציו קלף (ירושלמי שם; סופרים ב טז), ונחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שספר התורה פסול אף בדיעבד (רמב"ם תפילין ז ד), וכן הלכה (טוש"ע יו"ד רעא ד), לפי שהוא כשני ספרים (ט"ז שם סק"ד).

• ויש אומרים שאין האיסור אלא משום נוי והידור, שנאמר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו ב. נימוקי יוסף ספר תורה ד ב; קרית ספר ספר תורה ז), ולפיכך אינו נפסל בכך (נימוקי יוסף שם); או שנפסל אך רק מדרבנן (קרית ספר שם).

וכשהספר נכתב על גויל לא יכתוב אפילו תיבה אחת על הקלף (תשב"ץ א קמט).

וכן כשקולף במקום אחד מספר תורה - שנכתבה על הגויל - כדי לתקן טעות, הרי אותו מקום הקלוף דינו כדוכסוסטוס (ראה ערך קלף) או כקלף, ונעשה כמקצתו על הגויל ומקצתו על הדוכסוסטוס או על הקלף, ולכן אין לעשות כן, אלא שאין לפסול בשביל כך (תשב"ץ שם; יכין ובועז א כד, בשמו, והסכים עמו).

חציו עור בהמה וחציו עור חיה

למרות שאם כתב חציו על גויל וחציו על קלף - פסול, מכל מקום (כן משמע בסופרים ובטוש"ע שם) עושה חציו גויל וחציו צבאים, אף על פי שאינו מן המובחר (סופרים שם; רא"ש ספר תורה כ; טוש"ע שם), דהיינו שאם עשה כן, בדיעבד, הספר כשר (כן משמע בטוש"ע שם; לבוש שם ד).

• לדעה שעור החיה אינו בכלל גויל (ראה לעיל) היה מקום לפוסלו מפני שאינו נוי (כן משמע בלבוש שם), אלא שמפני שעור הצבי דומה לגויל (מעדני יום טוב שם ה), למרות שיש קצת היכר שאינה כתובה על עורות שוים, ואינו נוי כל כך, מכל מקום כשרה היא, מפני שאינו ניכר לכל שאינם שוים, שכמעט שוים הם (לבוש שם).

• לדעה שעור החיה הוא בכלל גויל (ראה לעיל) היה מקום לפוסלו מפני שנראה כשני ספרים (ראה לעיל), אלא שמפני שהעורות דומים זה לזה אינו ניכר לכל שהם ספרים שונים (כן משמע בט"ז שם סק"ו-סק"ז).

תיקון במטלית

היה הספר כתוב על גויל, וצריך לתקנו לעשות מטלית מבחוץ, מותר לתקן במטלית שהיא מקלף (שו"ת מהר"ם פדווא פד; רמ"א יו"ד רצ א).

היקפו כארכו

ספר תורה שאמרו שצריך להיות היקפו כארכו (ראה ערך ספר תורה) אין הדבר יכול להיות במציאות אלא בגוילין שהם עבים (בבא בתרא יד א; אשכול (אויערבך) ב עמ' 37), ואף בגויל לא יזדמן אלא בעבים ושמנים (אשכול שם).

מגילת אסתר

מגילת אסתר נכתבת על הגויל כספר תורה (רמב"ם מגילה ב ט, על פי מגילה יז א).

תפילין

תפילין, שמצותם בקלף (ראה ערך תפילין), אין כותבים על הגויל (שבת עט ב; טוש"ע או"ח לב ז)^[6].

מזוזה

במזוזה נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שכיון שדינה לכותבה על דוכסוסטוס - היינו עור שנחלק (ראה ערך קלף) - פסולה על הגויל (תוספות שבת עט ב ד"ה תפילין, ורא"ש מזוזה ו, וטור יו"ד רפח, בשם ר"י), שלא מצינו במזוזה שכשר במקום שיער ממש, אלא לצד השיער (מאירי שם).

• ויש אומרים שאם כתבה על הגויל - כשרה (אשכול שם, בשם רב מתתיהו גאון; רמב"ם שם ט; רא"ש שם), מכיון שאף כשכותבים על דוכסוסטוס כותבים על צד השיער (ראה ערך מזוזה וערך קלף. רא"ש שם), וכן הלכה (טוש"ע יו"ד רפח ו)^[7].

מגילת סוטה

מגילת סוטה (ראה ערכו) נכתבת בין על הגויל ובין על הקלף (מנחת חינוך שסה לה).

הערות שוליים