מיקרופדיה תלמודית:גימטריא

הגדרה^[1] - דרשת המקרא על פי חשבון האותיות בתורת מספרים, או על פי תמורתן באותיות אחרות מקבילות בסדר האלף בית

הגימטריא היא מידה בתורה שנמנית בין שלשים ושתים המידות שאמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שהתורה נדרשת בהן (מידה כט), ושני אופנים למידה זו: בחשבון האותיות ובחילוף אותיות (שם; רש"י סוכה כח א ד"ה וגימטריאות). יש מי שמנה חילוף האותיות כמידה בפני עצמה (הקדמה למדרש הגדול ס' בראשית בל"ב המידות)^[2].

יש מן הראשונים שכלל בגימטריא את מידת נוטריקון (עי' רשב"ם בבא בתרא קלד א ד"ה וגימטריאות. וראה ערך נוטריקון).

מידה זו אינה באה לחדש דינים, ולכן אינה נמנית בין שלש עשרה המידות שאמר רבי ישמעאל, אלא באה כאסמכתא וסימן לדבר הידוע מקבלה (כן משמע משיטה מקובצת נזיר ה א, בשם הרא"ש)^[3].

שמה

השם גימטריא הוא מושאל מלשון יונית, שקוראים כן לחכמת המדידה והתשבורת (תוספות יום טוב אבות ג יח), ופירושו החשבון (כלבו קכב), שבמקום אחד כותבים א' ובמקום מאה ק' (ערוך, גימטריא)^[4].

דאוריתא דרבנן ומנהג

• כמה דיני תורה יש שהסמיכום בגימטריא, כמו: סתם נזירות שלשים יום, שנאמר: קָדֹשׁ יִהְיֶה (במדבר ו ה), "יהיה" בגימטריא שלשים (רב מתנא בנזיר ה א); מלאכות שבת ארבעים חסר אחת, שנאמר: אֵלֶּה הַדְּבָרִים (שמות לה א) - א' אחד, ל' שלשים, ה' חמש, דבר אחד, דברים שתים, מכאן לשלשים ותשע (ר' חנינא בצפורי בשם ר' אבהו בירושלמי שבת ז ב), או: דברים שתים, וה' של הדברים מרבה עוד אחד (רש"י שבת ע א ד"ה דברים), או: מ"אלה" למדו כל הל"ט, שלא נמנעו חכמים לדרוש בין ה' לח', וא' ל' וח' הרי כאן ל"ט (רבנן דקסרין בירושלמי שם); מידת ההין שבתורה היא שנים עשר לוג, שנאמר: וְשֶׁמֶן זַיִת הִין (שמות ל כד), ונאמר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה (שם לא), זה בגימטריא שתים עשרה (מנחות פט א. וראה ערך הין); שיעור מקוה ארבעים סאה, שנאמר: מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט (ישעיה ח ו), לאט בגימטריא ארבעים (במדבר רבה (וילנא) יח כא, ועי' פסיקתא דרב כהנא טז. וראה ערך מקוה לימודים אחרים); שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש, כמנין חלה (במדבר רבה שם, ועי' ש"ך יו"ד שכד סק"ב), וכיוצא (ועי' במדבר רבה שם כמה דרשות בגימטריא באגדה).

• וכן הסמיכו בתורת אסמכתא דיני דרבנן, כגון מנין ברכות שבתפילה, שנאמר: וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד ג), בזמן שבית המקדש היה קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר, ועכשיו אין בידינו אלא תפילה, טו"ב בגימטריא י"ז, כמנין ברכות תפלת שמנה-עשרה (ראה ערכו. במדבר רבה יח כא)^[5].

• וכן מנהגים, כגון שנוהגים לקשור חמשה קשרים בציצית, כדי שעם מנין ציצי"ת וח' פתילים יעלה הכל יחד למנין תרי"ג, כנגד תרי"ג מצוות (תוספות מנחות לט א ד"ה לא, על פי רש"י שם מג ב ד"ה שקולה). וכן מנין הכריכות שבציצית (ראה שו"ע או"ח יא יד, ומגן אברהם שם ס"ק כב. וראה ערך ציצית), וכיוצא (ראה כלבו קכב כמה רמזים בגמטריאות).

בתוספת אחד

במנהגים, יש שחשבו בגימטריא בחשבון אחד יותר מחשבון האותיות כנגד הכולל, כגון שמספר הכריכות שבציצית יש אומרים שהם ארבעים כמנין הוי"ה אחד, שהוא ל"ט, ועם הכולל עולה ארבעים (בית יוסף או"ח יא יד).

באגדה

בגימטריא באגדה יש שדרשו החשבון של כל אות ואות מהמילה בפני עצמה, כגון יצחק, שאמרו: י' מול עשרה נסיונות, צ' לתשעים שנה לשרה כשנולד, ח' לשמונה ימים שנימול, ק' מאה שנים שהיו לאברהם כשנולד (במדבר רבה שם).

ויש שפירשו מספר המפורש במקרא שאינו אלא שם שהגימטריא שלו כך הוא: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו וגו' שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת (בראשית יד יד), ויש אומרים שאינו אלא אליעזר, שהגימטריא שלו כך הוא (איכא דאמרי בנדרים לב א).

ויש שפרשו מילה אחת שהכוונה על מילה אחרת השוה לה בחשבון הגימטריא, כמו: סֻלָּם (בראשית כח יב) זה סיני, שחשבון של זה כחשבון של זה (במדבר רבה שם).

בחלוף אותיות

על פי גימטריא של חלופי אותיות בהלכה יש מן הראשונים שפירשו הדרשה שחמץ אסור בערב פסח משש שעות ולמעלה, שנאמר: אַךְ (שמות יב טו) - חלק (פסחים ה א), ש"אך" הוא "חץ" בגימטריא של אח"ס בט"ע, שח' במקום א' וצד"י במקום כ' (פסיקתא זוטרתא שם; רש"י פסחים שם, בשם איכא דאמר).

באגדה אמרו גימטריא בחילופי אותיות באלפא ביתא של אתב"ש (ראה שבת קד א, ורש"י), בכתב של בלשצר מְנֵא מְנֵא וגו' (דניאל ה כה. סנהדרין כב א), וְקַח טוֹב (הושע יד ג), טוב בגימטריא "נפש" (במדבר רבה שם, ומתנות כהונה שם), שֵׁשַׁךְ (ירמיה כה כו), זה בבל (במדבר רבה שם; רש"י סוכה כח א), וכיוצא.

הערות שוליים