מיקרופדיה תלמודית:גירי דילה (דידה) (חצים שלו)

הגדרה^[1] - נזקים הנגרמים על ידי כחו של אדם שעושה ברשות שלו, כמו שיורה חצים ברשותו ומזיקים במקום אחר^[2]

גירי דיליה נקרא כשאדם עושה בידים מעשה, אפילו בתוך רשותו, ומכח עשייתו נגרם נזק לחברו, כגון בעל עליה שהיה שופך מים, והם יורדים על החדר של שכנו למטה, ואין שם מעזיבה, באופן שכששופך המים הם יורדים לשם מיד (בבא מציעא קיז א). ואפילו לסוברים שבכל נזקים שאדם עושה בתוך שלו אינו חייב להרחיק את עצמו מהניזק, ועל הניזק להרחיק את עצמו (ראה ערך הרחקת נזקין), בגירי דיליה מודים שעל המזיק להרחיק את עצמו (ראה ערך הנ"ל).

גדרו

בהגדרת גירי דיליה נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שכל דבר שמזיק מהמקום שהניחו שם, בין שמזיק מיד ובין שמזיק לאחר זמן, הרי זה בכלל גירי דיליה, ואפילו כשכח המזיק שבו נולד בו אחר כך, כגון הגפת והזבל והמלח והסיד שמקרבם לכותל חברו, אפילו שלא היה בהם הבל בשעת מעשה אלא הוחמו אחר כך, שהרי זה כיורה את החצים במקום שמזיקים, ואינו דומה לנוטע אילן בתוך שדהו סמוך לבורו של חברו, שאינו בכלל גירי דיליה, שאינו מזיק ממקום נטיעתו, אלא משלח אחר כך שרשים ומתפשטים ומזיקים במקום אחר (ראב"ן א א; רמב"ן בבא בתרא כב ב ד"ה לימא, בדעת רבנו חננאל והרי"ף), אבל הזורע סמוך שלשה טפחים לכותל של חברו, הרי זה גירי דיליה, ואף על פי שאינם יונקים מן הקרקע לפני השרשתם והיניקה באה לאחר זמן, מכל מקום כיון שמניח כאן דבר המלקה את הקרקע ומחליד אותה ומתמוטט יסוד קרקע הכותל, נמצא שמזיק ממקום הנחתו, ומה לי גחלת עמומה ושורפת לאחר זמן, ומה לי זרע שואב הלחלוח ושורף העפר (רמב"ן שם).

• יש אומרים שדוקא כשאין הנזק נולד אחר כך, אלא כמו שהוא מזיק וממקום שהניחו שם, הרי זה נחשב מזיק בשעת הנחתו וגירי דיליה הוא, וגפת וזבל ומלח וסיד בכולם ההבל מצוי בהם וכגחלת הם, ומטעם זה הוא שאינם דומים לאילן, שבאילן השרשים המזיקים נולדים אחר כך ומתפשטים והולכים עד הבור, ולפיכך אין האילן גירי דיליה, שאינו מזיק בשעת הנחתו, ולא ממקום הנחתו (שיטה מקובצת שם, בשם מורו הרב, בדעת רבנו חננאל והרי"ף), אבל הזורע סמוך לכותל כח היניקה מצוי בזרעים, והרי זה כמזיק בשעת הנחתו (שיטה מקובצת שם), או שהוא עצמו מזיק בשעה שמשקה את הזרעים (ראב"ן שם).

• ויש אומרים שהגפת והזבל והמלח והסיד והזרעים וכיוצא בהם אינם בכלל גירי דיליה, ואין גירי דיליה אלא כשבא מיד גופו של האדם ממש (רש"י שם ד"ה לימא וד"ה בגירי דיליה), כמו בעל העליה ששופך מים בידים על ראשו (בבא מציעא קיז א, ורש"י ד"ה איני).

בחיוב מיתה

גירי דיליה נאמר אף בחיוב מיתה על רציחת אדם, שאם הרגו שלא בידים ממש אינו חייב אלא אם כן היה באופן של גירי דיליה, כגון מי שקשר ידיו ורגליו של חברו על שפת הים והפנה את מרוצת המים עליו ומת, אם מכח ראשון מת, שמיד כשפינה למים דרך לצד זה נפלו עליו, הרי זה גירי דיליה, שהרי זה כזרק בו חץ ומת, אבל אם מת בכח שני, שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתם מגדרותיהם עליו, אלא אחר כך הלכו למקום שהוא שם, גרמא הוא ולא מכחו מת (סנהדרין עז ב, ורש"י ד"ה דכפתיה, וד"ה ואשקיל וד"ה גיריה וד"ה בכל וד"ה אבל).

הערות שוליים