מיקרופדיה תלמודית:גלגול שבועה

הגדרה^[1] - הטלת שבועה על תביעה, שכשהיא לעצמה אין חיוב שבועה עליה, אגב שבועה שהנתבע נתחייב בה

גדרו ומקורו

גדרו

עיקרו של גלגול שבועה הוא בשתי תביעות או יותר:

מי שמחוייב שבועה על תביעה אחת מגלגלים עליו גם שבועה על תביעה אחרת, שמצד עצמה אינו חייב עליה שבועה, ואפילו אם התביעה האחרת היא על דברים שבכלל אין חיוב שבועה עליהם (ראה ערך שבועה), כגון שתבעו מטלטלים וקרקעות, ונתחייב הנתבע שבועה על המטלטלים, זוקקים המטלטלים את הקרקעות, שישבע גם עליהן, אף על פי שאין נשבעים על קרקעות (משנה קדושין כו א, ורש"י ד"ה וזוקקים).

ויש שמגלגלים שבועה גם בתביעה אחת, שאגב השבועה שחייב בה על החשד העיקרי שאנו חושדים אותו, מחייבים אותו גם שבועה על חשד אחר באותו דבר עצמו (ראה להלן: בשומרים).

מקורו

גלגול שבועה הוא מן התורה, שנאמר בסוטה: וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן (במדבר ה כב), אמן על האלה - הקללה - אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת-יבם (ראה ערכו) וכנוסה (משנה סוטה יח א), ואין השבועה מאיש אחר אלא על ידי גלגול, שהרי אין משביעים את הסוטה אלא על ידי קינוי וסתירה (ראה ערך סוטה), ומהאיש האחר לא קינא ולא נסתרה, אלא אגב השבועה שחייבת על איש זה שקינא לה ונסתרה, נשבעת גם מאיש אחר (ירושלמי קדושין א ה).

אין לנו אלא על דברים שהם ראויים להשביע עליהם, כגון מאיש אחר, שעל כל פנים שייכת בו שבועה אילו היו שם קינוי וסתירה, מנין שמגלגלים גם על דברים שבכלל אין שבועה עליהם, מאמן שלא סטיתי ארוסה, שאין השבועה שלא סטיתי ארוסה אלא על ידי גלגול, שאגב השבועה שלא סטיתי נשואה, מגלגל עליה שבועה גם על זנות של אירוסין (ירושלמי שם; קדושין כז ב, ורש"י ד"ה אמן אמן), אף על פי שעל זנות זו בפני עצמה בכלל אין חיוב שבועה, אפילו אם קינא לה ונסתרה (ירושלמי שם).

ולמדים גלגול שבועה בממון מסוטה, הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם, ופרט באחת מהן שמגלגלים עליה את הישן - תביעה ישנה, קודמת - אף בכל שבועות שבתורה כך שיגלגלו עליה את הישן (ספרי נשא טו), ועוד שלמדים בממון בקל וחומר מסוטה: מה סוטה שלא ניתנה שבועתה להיתבע בעד אחד (ראה ערך סוטה) - מגלגלים, ממון שניתנה שבועתו להיתבע בעד אחד (ראה ערך שבועה) - אינו דין שמגלגלים (קדושין כז ב - כח א)^[2].

בשבועה דרבנן

מגלגלים אף בשבועה דרבנן (שבועות מח ב), שכל מי שנתחייב שבועה, בין של תורה בין של דבריהם, מגלגל עליו המשביע שבועה על תביעות אחרות (רמב"ם טוען א יב; טוש"ע חו"מ צד א), ואפילו אם גם התביעה שהוא בא לגלגל עליה אין בה אלא שבועה דרבנן (רא"ש שבועות ז יח; טור שם), ואין אומרים כיון שהשבועה העיקרית שנתחייב בה היא מדרבנן, והשבועה שמגלגלים עליה היא גם כן מדרבנן, הרי זו תקנה לתקנה, ואין עושים תקנה לתקנה (ראה ערך תקנתא לתקנתא), שכיון שגלגול שבועה הוא מן התורה, אין זו תקנה לתקנה (ראב"ן שבועות), וכן אמרו: מגלגלים שבועת תקנה על שבועת תקנה (ירושלמי שבועות ז א), וכל שכן שמגלגלים כשיש צד של שבועת התורה, אם בשבועה העיקרית שנתחייב בה או בשבועה שהוא בא לגלגל עליו (פרישה שם סק"ד). וכן מגלגלים על ידי שבועת-היסת (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה מהו לגלגל; רי"ף שבועות לג ב מדפי הרי"ף; רמב"ם שלוחין י ג וטוען א יג; רא"ש שם ז יז; שו"ע שם)^[3].

שכיר

לכל מגלגלים, חוץ משכיר (שבועות מט א), שהשכיר שתובע מבעל הבית שכרו, והוא אומר כבר נתתי, שתיקנו חכמים שהשכיר נשבע ונוטל (משנה שם מד ב), אין בעל הבית יכול לגלגל על השכיר אגב שבועה זו שבועה אחרת (רש"י שם מט א ד"ה לכל מגלגלין), ונחלקו ראשונים:

• רוב הראשונים מפרשים שעל ידי כל שבועה דרבנן מגלגלים, אפילו על ידי אלו שדינם שנשבע ונוטל (ראה ערך שבועה), חוץ משבועת השכיר בלבד (ר"י מיגאש שם; רש"י שם; תוספות שם ד"ה לכל, בשם ר"י; ריטב"א שם; רמב"ם שכירות יא ט; טוש"ע חו"מ פט ו), אם מפני ששבועת השכיר עצמה אינה מן הדין, אלא כדי להפיס דעתו של בעל הבית (ראה ערך שכיר), לכן לא חייבוהו כל כך שיוכל בעל הבית לגלגל עליו על ידה (רש"י שם; תוספות שם, בשם ר"י; ריטב"א שם, בתירוץ הראשון), או מפני שאם יגלגלו עליו ימנע מלהישבע כלל, ונמצא מפסיד שכירתו והולך בפחי נפש (ר"י מיגאש שם; ריטב"א שם, בתירוץ).

• ויש מפרשים שכיר לאו דוקא, אלא הוא הדין כל הנשבעים ונוטלים (ראה ערך שבועה), שכיון שהשבועה היא לטובתם, אין מגלגלים על ידה שבועה אחרת (כן משמע במשפטי שבועות לרב האי ה; תוספות שם, בשם ריצב"א)^[4].

נשבע ונוטל

אף מי שנתחייב שבועה דרבנן של נשבע ונוטל (ראה ערך שבועה), יכול לגלגל שבועת נשבע ונפטר (ירושלמי שבועות ז א, לפי נחל יצחק חו"מ צד ב ג; רש"י שבועות מח ב ד"ה מהו)^[5].

המגלגל

כשהתובע אינו תובע גלגול

כשאין התובע טוען שיגלגלו על הנתבע שבועה על התביעה האחרת שיש לו, נחלקו בדבר אם בית דין בעצמם מגלגלים:

• רוב הראשונים סוברים, שמחלוקת אמוראים בדבר: יש אומרים - וכן הלכה (רא"ש שבועות ז יח; אור זרוע ג, בבא מציעא ב; טור חו"מ צד, ועי"ש בשו"ע א) - שבית דין פותחים מעצמם בגלגול, אפילו כשהתובע אינו טוען שיגלגלו (רב הונא בשבועות מט א); ויש אומרים שאין בית דין פותחים מעצמם בגלגול (רב חסדא שם. רש"י שם ד"ה לפתוח לו; רא"ש שם; ר"ן שם; חידושי הר"ן בבא מציעא ג ב; נמוקי יוסף שם; אור זרוע שם; בית יוסף שם א, בשם הר"י ן' מיניר, בפירוש הראשון), ואף בשכיר נחלקו: לדעה הראשונה דוקא כשאין בעל הבית טוען שיגלגלו על השכיר אין בית דין מעצמם מגלגלים, אבל אם בעל הבית טוען שיגלגלו, אף על השכיר מגלגלים; ולדעה השניה בכל השבועות אין מגלגלים אלא כשהתובע טוען, ובשכיר אין מגלגלים אפילו כשהתובע טוען (ריטב"א שבועות שם, בדעת רש"י; אור זרוע שם; בית יוסף שם, בשם הר"י ן' מיניר, בפירוש הראשון)^[6]. ולא נחלקו אלא בשבועה דרבנן, אבל בשבועה דאורייתא, לדברי הכל בית דין פותחים מעצמם בגלגול, אף אם התובע אינו טוען, שהרי גלגול שבועה למדים מסוטה, ובסוטה הכהן פותח בגלגול אם לא זנתה בעודה ארוסה ומאיש אחר (ראה לעיל), אף על פי שאין הבעל תובע ממנה שבועה אלא מאיש זה שקינא לה ממנו (רא"ש שבועות שם; חידושי הר"ן ונמוקי יוסף בבא מציעא שם, בשם התוספות; אור זרוע שם, בשם ה"ר אלחנן)^[7].

• ויש מהראשונים הסוברים שלא נחלקו האמוראים כלל אם בית דין פותחים בגלגול, אלא בדין אחר בשבועת השכיר עצמה (ר"י מיגאש שבועות שם), או שבכלל לא נחלקו, ולא באה הדעה השניה אלא להוסיף דין בשכיר שאינו שייך לגלגול (ר"ן שבועות שם, בדעת הרי"ף והרמב"ם; כסף משנה שכירות יא ט, בדעת הרמב"ם^[8]). לדעה זו יש מהאחרונים שכתבו שלדברי הכל אין בית דין פותחים מעצמם לגלגל שבועה כשאין התובע טוען, ואפילו בשבועה של תורה (תורת חיים שבועות שם; אור שמח טוען א יב), שהרי אפילו למחוייב שבועה בית דין מאיימים עליו שלא ישבע (ראה ערך שבועה), וכל שכן שאין לבית דין לפתוח בגלגול ולחייבו שבועות אחרות (תורת חיים שם), ואף בסוטה אין הכהן פותח מעצמו בגלגול, אלא הבעל אם ירצה מגלגל גם על זנות אחרת (אור שמח שם, בדעת הרמב"ם; מנחת חינוך שסה לד).

תביעת הגלגול

מתי מגלגלים

המשביע מגלגל על מי שנתחייב לו שבועה כל מה שירצה (רמב"ם טוען א יב), וכל תביעה שיש לו עליו (טוש"ע חו"מ צד א), ובלבד שתהיה תביעה כזו, שאם היה הנתבע מודה בה היה מתחייב עליה ממון (רמב"ם שם, ושלוחין י ב; טוש"ע שם וצג ט), כמו בסוטה שאף על ידי זנות של איש אחר נאסרת על בעלה, כשם שנאסרת עליו על ידי זנות מאיש זה שקנא לה ממנו (לבוש חו"מ צד א; ערוך השלחן שם א).

אבל אם לא היה מתחייב עליה ממון אלא שבועה, אין מגלגלים עליה, כגון שטענו: נשתתפת עמי ונתחייבת לי שבועת השותפים (ראה ערך שבועה), והלה אומר: לא נשתתפתי עמך מעולם, או שאמר היית שותפי וכבר חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום, אין מגלגלים עליו שבועה שלא היה שותפו או שכבר חלקו, שהרי אפילו היה מודה לא היה מתחייב ממון אלא שבועת השותפים (רמב"ם שלוחין שם ב-ג; טור שם), אבל יכול לגלגל עליו כשאומר היינו שותפים וחלקנו בינינו, שלא הרויח כלום באותו זמן שאומר שהיה שותפו, שהרי אם היה מודה בזה היה חייב ממון (ש"ך חו"מ צג ס"ק יד, ושם צד סק"ג).

עד היכן מגלגלים

עד היכן כחו של גלגול שבועה לגלגל שבועה על תביעה שאין נשבעים עליה, אפילו אם אמר לו השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי ועדיין עבדי אתה, מגלגלים עליו שבועה זו על ידי שבועה שנתחייב עליה ממקום אחר (קדושין כח א, ורש"י ד"ה דאמר ליה; ירושלמי שבועות ז ח; רמב"ם טוען א יב; טור חו"מ צד), ואף על פי שתביעה זרה היא זו, שאילו נמכר לו בעבד עברי היה הדבר ידוע ומפורסם, מכל מקום מגלגלים עליה (גמ' שם).

וכן בכל תביעה גרועה, שאין בית דין משביעים עליה היסת (ראה ערכו), על ידי גלגול משביעים (מהר"י וייל קנד)^[9].

בתביעת ספק

כשהשבועה העיקרית היא על תביעת ספק

אפילו שהיתה השבועה העיקרית שחייבוהו בית דין על תביעת שמא, מגלגלים עליו שבועה על תביעת ברי, כגון ששאל פרה אחת ושכר אחת, ומתה אחת מהן, בעל הפרות אומר שאולה מתה ואתה חייב לשלם כדין שואל שחייב באונסין (ראה ערך שואל), וזה אומר שכורה מתה, ואני פטור כדין שוכר (ראה ערך שוכר), מתוך שהוא חייב שבועה שמתה כדרכה, בלי פשיעה, אפילו לדבריו ששכורה מתה (ראה ערך שומרים), מגלגלים עליו שבועה שהשכורה היא זו שמתה (משנה בבא מציעא צז ב, וגמ' שם צח ב; רמב"ם שאלה ג ג; טוש"ע חו"מ שמד ד), אף על פי ששבועת מתה כדרכה באה על שמא, שהרי אין בעל הבית יודע היאך מתה פרתו בביתו של זה, אלא שהתורה חייבה השומרים להישבע שבועה זו גם על ספק, ומכיון שנשבע - מגלגלים עליו גם שבועת שכורה מתה על תביעת ברי של בעל הבית (רמב"ן ורשב"א ור"ן קדושין כח א).

ואף על פי שעיקר גלגול שבועה למדים מסוטה, וגלגול על ידי שבועת שמא אינו דומה לסוטה, אם מפני שמכיון שהלימוד הוא בקל וחומר מסוטה שלא ניתנה להישבע בעד אחד, כל שכן ממון שניתן להישבע בעד אחד (ראה לעיל), והרי תביעת שמא לא ניתנה - לדעת כמה ראשונים (ראה ערך עד אחד מחלוקת בדבר) - להישבע בעד אחד, ואין כאן קל וחומר (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם), או שבסוטה השבועה העיקרית היא כבאה על טענת ודאי, שרגלים לדבר הואיל וקינא לה ונסתרה (מאירי שם), מכל מקום למדים ממה שנאמרה שבועה בחוץ, היינו שבועת ממון, ונאמרה שבועה בפנים, היינו שבועת הסוטה שמשביעים אותה בעזרה, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי (קדושין שם), שאף בסוטה עיקר שבועתה אינו אלא על טענת שמא (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם)^[10].

כשבא לגלגל שבועה על תביעת ספק

היתה התביעה שבא לגלגל עליה שבועה תביעת שמא, כגון השותפים והאריסים אחר שחלקו, שאינו יכול להשביעם שוב שבועת השותפים בפני עצמה (ראה ערך שותף), אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר, מגלגלים עליו אף זו (שבועות מה א; רמב"ם שלוחין ט ז; טוש"ע חו"מ צג ו), בין שהתביעה העיקרית שנתחייב עליה שבועה היא גם כן טענת שמא, כגון שנעשה לו שותף אחר זמן פעם אחרת, ונתחייב לו שבועת השותפים, הרי זה יכול לגלגל עליו שלא גזלתני בשותפות הקודמת, ובין שהיתה התביעה העיקרית טענת ברי (רש"י קדושין כח א ד"ה מנלן; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ואף על פי שאין שתי השבועות שוות - שתביעה העיקרית היא ברי, ותביעת הגלגול שמא, ואינו דומה לסוטה ששתי השבועות שוות, ששתיהן טענת ספק, שאין הבעל יודע אם זינתה לא מזה שקינא לה ממנו ולא מזה שמגלגל, מכל מקום למדים שבועה בחוץ משבועה בפנים שהספק כודאי לגלגול (רש"י שם, ותוספות שם ד"ה ספק)^[11].

ונחלקו ראשונים בגדרה של תביעת השמא שמגלגלים עליה:

• יש אומרים שעל כל תביעת שמא מגלגלים, ואפילו אם היו לו שתי פרות של חברו, אחת בשאלה ואחת בשכירות, ומתה אחת מהן, השוכר אומר שכורה מתה, והלה אומר איני יודע איזו מהן מתה, והשוכר נשבע שבועת השומרים שכדרכה מתה בלי פשיעה (ראה ערך שוכר), מתוך שנשבע השוכר שבועת השומרים שכדרכה מתה, נשבע גם כן שהשכורה היא שמתה ולא השאולה, אף על פי שהתובע אינו יודע, ואף על פי שהשבועה העיקרית אף היא היתה על תביעת שמא, שמגלגלים שמא על ברי, ושמא על שמא (תוספות בבא מציעא צז א ד"ה ביום, בתירוץ הראשון; רמב"ן שם צח א, וקדושין כח א; ר"ן שם ושם; רשב"א קדושין שם), וכן הלכה (שו"ע חו"מ שדמ ד). ולא אמרו שאם השוכר אומר שכורה מתה, והלה אומר איני יודע - פטור (משנה בבא מציעא שם) אלא כשהמשאיל מאמין לו, או שיודע שכדרכה מתה, באופן שאין השוכר צריך להישבע על כך, ואין כאן שבועה עיקרית שיגלגל עליו שבועה אחרת (תוספות שם), ואין הבדל בין היה לו לתובע לדעת, ובין לא היה לו, או בין שהספק הוא בעיקר החיוב או לא וכיוצא (רמב"ן שם)^[12].

• ויש אומרים שדוקא על טענת ספק של שבועת השותפים מגלגלים, וכן על טענת ספק של שומרים, אבל על טענת ספק אחרת אין מגלגלים, ובנידון של שתי הפרות אינו יכול לגלגל עליו שבועה ששכורה מתה, מאחר שהוא, התובע, אינו טוען ברי ששאולה מתה (תוספות שם, בתירוץ השני; ריטב"א שם ב, בשם הראב"ד).

בספק של הנתבע

כשהנתבע טוען ספק על תביעת הגלגול

כשהנתבע טוען ספק על תביעת הגלגול, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאין אומרים שהנתבע חייב להישבע על הגלגול, ומתוך שאינו יכול להישבע, שהרי אומר איני יודע - ישלם, כדרך שאומרים בכל מחוייב שבועה כשאומר איני יודע (תוספות בבא מציעא צז א ד"ה ביום; רמב"ן וריטב"א ור"ן ונמוקי יוסף שם צח א, בשם הראב"ד; רא"ש שם ח ט-י ושבועות ז יח; טור חו"מ עה, בשמו; שו"ע שם טו, בשם יש אומרים, ושם צד ב,ט), אם מפני שאין מגלגלים על טענת ספק של הנתבע, שאינו דומה לסוטה שהיא טוענת ברי שלא זינתה (תוספות בבא מציעא צז א ד"ה ביום, בשם ר"י; רא"ש שם ח ט), שאם היתה מסופקת לא היתה שותה (רא"ש שם); או שאין כח הגלגול חזק כל כך לחייבו ממון אם אינו יכול להישבע, ודוקא כשאינו יכול להישבע על עיקר התביעה אמרו כשאינו יכול להישבע משלם, ולא כשאינו יכול להישבע על הגלגול (רמב"ן וריטב"א ור"ן ונמוקי יוסף שם צח א, בשם הראב"ד), ולכן טענו מנה לי בידך, והודה לו בחמשים ועל השאר אמר איני יודע, וגלגל עליו התובע כמה גלגולים, ואמר גם עליהם איני יודע, החמשים הוא משלם, ועל הגלגולים פטור (ש"ך חו"מ עה ס"ק מט).

• ויש סוברים שכיון שגלגול שבועה הוא מן התורה, אומרים גם על שבועת הגלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם (חידושי הר"ן ונמוקי יוסף שם, בשם רב יהודאי גאון; נמוקי יוסף שם, בשם הראב"ד, שחזר בו; טור שם, בשם הרמ"ה; שו"ע שם טו, בשם יש אומרים; ש"ך שם ס"ק נא, שכן עיקר). אלא שמהם סוברים שדוקא כשעל תביעת העיקר הוא יכול לישבע, שמתוך שנשבע על העיקר חייב שבועה על הגלגול, וכיון שאינו יכול לישבע, שאומר איני יודע על הגלגול - משלם, אבל אם גם על עיקר התביעה אומר איני יודע, ודינו שמשלם, ואין כאן שבועה עיקרית כלל, אין אומרים על שבועת הגלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם (ב"ח שם, דרישה וסמ"ע שם סק"מ, וש"ך שם ס"ק נב, בדעת בדעת הרמ"ה); ומהם סוברים שאף אם על עיקר התביעה אומר גם כן איני יודע, אומרים על שבועת הגלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם (רמב"ן וריטב"א ור"ן ונמוקי יוסף שם).

במשלם ואינו רוצה לישבע

נתבע שלאחר הגלגול חזר בו ורצה לשלם על הטענה הראשונה

מי שנתחייב שבועה והתחיל התובע לגלגל עליו דברים אחרים, ואמר זה איני רוצה להישבע, אלא הריני משלם על הטענה הראשונה, שנתחייבתי שבועה על כפירתה, ואפטר מהגלגולים, נחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שמחלוקת תנאים היא זו בשומר חנם שנגנב או שנאבד ממנו הפקדון, שחייב להישבע שבועת השומרים שלא פשע בו ושלא שלח בו יד (ראה ערך שומרים), ואמר נשבע אני, וראה אותם שמגלגלים עליו שבועות אחרות, וחזר ואמר משלם אני, שיש סוברים שחוששים שמא לפטור עצמו מן השבועה על הגלגול הוא מתכוין, אלא או ישבע על הכל, או ישלם את הכל (תנא קמא בירושלמי בבא מציעא ג א); ויש סוברים שלא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל, שאם רצה לשלם - ישלם, ואם רצה לישבע - ישבע (רבי יוסי שם. רי"ף שבועות לג ב מדפי הרי"ף; רמב"ן בבא מציעא לד ב, בשם רבי משה ב"ר יוסף; חידושי הר"ן שם; שיטה מקובצת שם).

• ויש אומרים שהכל מודים שאין שומעים לו, אלא או משלם על הכל, או נשבע על הכל, וחכמים ור' יוסי לא נחלקו כלל בגלגול שבועה, אלא בדין אחר שאינו ענין לגלגול (תמים דעים לראב"ד רלז; רמב"ן שם, בשם יש מפרשים; רא"ש שבועות ז יט).

להלכה בין שנתחייב שבועה של תורה, ובין נתחייב שבועה דרבנן אין שומעים לו כשרוצה לשלם על העיקר, אלא אומרים לו: או תן לו כל מה שגלגל עליך, או הישבע על הכל והיפטר (רי"ף שבועות שם, על פי ירושלמי שבועות ז ח; רמב"ם טוען א יג; תמים דעים שם; רא"ש שם; טוש"ע חו"מ צד ג)^[13].

נתבע שרוצה לשלם דמי הגלגולים ולא להישבע

אפילו רצה הנתבע לשלם דמי הגלגולים, וטען התובע רוצה אני את החפצים עצמם שהפקדתי אצלך, חייב לישבע על הגלגולים, או ליתן לו את החפצים עצמם, שיש לחוש שמא עיניו נתן בהם (נמוקי יוסף בבא מציעא לד ב; רמ"א שם).

טען התובע טענת ספק על הגלגולים ורצה הנתבע לשלם עיקר התביעה

טען התובע על הגלגולים טענת ספק, ורצה הנתבע לשלם על עיקר התביעה – משלם, ופטור מלישבע על הגלגולים (רמב"ן ונמוקי יוסף שם צח א; מגיד משנה שם, בשם הרמב"ן והרשב"א ובדעת הרמב"ם; שו"ע שם), שלענין זה אין כח טענת ספק ככח טענת ודאי (ערוך השלחן שם ו)^[14].

הזמן שבו יכול הנתבע לומר שישלם עיקר התביעה

לא אמרו שלא יוכל להיפטר משבועת הגלגול על ידי תשלומי העיקר אלא כשאמר הריני משלם על התביעה הראשונה לאחר שראה שזה התחיל לגלגל עליו תביעות אחרות, אבל אם מיד כשנתחייב שבועה אמר הריני משלם ולא אשבע, ואחר שאמר כן תבעו זה דברים אחרים, אינו יכול לגלגל עליו, כיון שכבר הודה לשלם לו קודם שידע שירצה לגלגל עליו דברים אחרים (ירושלמי שבועות ז ח, לפי באור הגר"א חו"מ צד ס"ק יב; רא"ש שם; טוש"ע שם ד), ולא חלו עליו הגלגולים כלל, אלא יתדיינו עליהם בפני עצמם (ערוך השלחן שם ז).

חזרה מרצונו לשלם עיקר התביעה

אם לאחר שחייבוהו בית דין לשלם גם על הגלגולים או להישבע עליהם חזר בו מרצונו לשלם על התביעה הראשונה, ואמר אני רוצה להישבע על הכל - שומעים לו, ונשבע על הכל ונפטר, ואפילו לאחר שיצא מבית דין, לפי שלא נתרצה לשלם אלא כדי להיפטר משבועת הגלגולים, ומאחר שלא נפטר נשבע אף על תביעה הראשונה (רא"ש שם; טוש"ע חו"מ צד ה).

השבועה המגולגלת

תוקף השבועה

השבועה המגולגלת תוקפה כעיקר השבועה, שאם עיקר השבועה היא של תורה אף היא של תורה (כן משמע מתוספות בבא מציעא יד א ד"ה דינא, ושו"ת הרשב"א א תתקמד, וש"ך חו"מ עב ס"ק מז), ואם עיקר השבועה מדרבנן אף היא מדרבנן (כן משמע מהש"ך שם)^[15].

צורת השבועה

אין נשבעים שבועת הגלגול בפני עצמה, אלא כוללה בעיקר השבועה, ונשבע על הכל שבועה אחת (משפטי שבועות לרב האי א ה; רמב"ם מלוה יג ד; טוש"ע חו"מ עב יב), וכן מי שנתחייב שתי שבועות, קלה וחמורה, משביעים אותו בחמורה, ומגלגלים בה שאר דברים (משפטי שבועות שם; רמב"ם שם; טוש"ע חו"מ פז כד), שהרי משום גלגול נתחייב על כולם בחמורה (באור הגר"א שם ס"ק פב).

נתחייב שבועה דאוריתא ונשבע עליה לפני גלגולי השבועה מדרבנן

מי שנתחייב שבועה דאורייתא, כגון מודה במקצת, וגלגל עליו התובע תביעות שאין חייבים עליהן אלא שבועה מדרבנן, וקפץ הנתבע ונשבע שבועה של תורה על התביעה העיקרית, ולא כלל בשבועה זו את הגלגולים:

• אם התובע והנתבע עדיין שם ולא נסתלקו מן הענין, אין קפיצה זו כלום, ותורת גלגול שבועה עליו, וחייב להישבע על הגלגולים שבועה של תורה.

• ואם נסתלקו מן הענין, ולאחר זמן חזר וגלגל עליו אותם הגלגולים, אין כאן תורת גלגול, ושבועה אחרת מדרבנן הוא שחייב להישבע (שו"ת הרשב"א א תתקמד)^[16].

בהיפוך שבועה

בשבועה דרבנן, שהנתבע יכול להפוך אותה על התובע ולומר לו הישבע אתה ותיטול (ראה ערך שבועה), דנים בנוגע לגלגול בין בשבועה העיקרית כשהפכה הנתבע, אם עכשיו שהתובע נשבע יכול שכנגדו לגלגל עליו על ידי שבועה זו שבועות אחרות, ובין בשבועת הגלגול, אם הנתבע יכול להפוך אותה על התובע.

כשעיקר השבועה היא שבועת היסת

מי שנתחייב שבועת היסת, והפך את השבועה על התובע שהוא ישבע ויטול - יש מהראשונים שכתב שאין הנתבע יכול לגלגל עליו עלי ידי שבועה זו שבועה על תביעות אחרות שלו (תרומת הדשן שכו; רמ"א חו"מ צד א, בשם יש מי שכתב)^[17].

ומהאחרונים יש שכתבו שהנתבע יכול לגלגל על התובע שבועה אחרת על ידי השבועה ההפוכה (ט"ז שם א ד"ה יש מי שכתב; נתיבות המשפט שם, חידושים סק"א)^[18].

חשוד על השבועה

אף בחשוד על השבועה, שדינו שכנגדו נשבע ונוטל (ראה ערך שבועה) נחלקו הדעות:

• יש אומרים שאין החשוד יכול לגלגל עליו על ידי שבועה זו שבועה על תביעה אחרת שיש לו, אלא נשבע רק על מה שמהפכים עליו (ש"ך שם, בשם הריטב"א).

• ויש אומרים שהחשוד יכול לגלגל עליו על ידי שבועה זו (בית יוסף חו"מ פז יד ושם מד; ש"ך שם, שכן דעת כל הפוסקים).

כששבועת היסת היא גלגול שבועה

מי שנתחייב שבועה של תורה וגלגל עליו התובע תביעות אחרות שנשבעים עליהן שבועת היסת, נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שאינו יכול לומר לו: על התביעה העיקרית אשבע לך שבועה של תורה, ועל הגלגולים אני מהפך את השבועה עליך ותשבע ותטול, כדין שבועת היסת שיכול להפכה על התובע, שהרי נתחייב מתורת גלגול שבועה של תורה גם על התביעות, ושבועה של תורה אינו יכול להפכה (שו"ת הרשב"א א תתקמד; ש"ך חו"מ צד ס"ק יב; באור הגר"א שם ס"ק יט), ואף מי שנתחייב שבועת השותפים וגלגל עליו, אינו יכול להפוך את שבועת הגלגול, כשם שאינו יכול להפוך את שבועת השותפים, אף על פי שהיא מדרבנן (ראה ערך שבועה), ששבועת המשנה היא זו, ותיקנוה כעין של תורה (ריטב"א בבא מציעא צח ב, בשם הראב"ד).

• ויש אומרים ששבועת הגלגול יכול להפך על התובע (טוש"ע שם ח), שכיון שאם אומר על הגלגולים איני יודע אין דנים בו דין של מתוך שאינו יכול לישבע משלם - לסוברים כן (ראה לעיל) - לכן אף באומר שלבו נוקפו בשבועה זו, ואינו רוצה להישבע אלא להפכה על התובע שהוא ישבע ויטול, אי אפשר להכריחו לשלם (תומים שם סק"ח, בדעת הטוש"ע), ודוקא בטענת חיוב של הלואה וכיוצא, שכשאומר איני יודע אם נתחייבתי לך פטור מלשלם (ראה ערך ברי ושמא) אבל בטענת פרעון אינו יכול להפך, שהרי אפילו אם היה טוען איני יודע אם פרעתיך היה חייב לשלם (ראה ערך הנ"ל. נתיבות המשפט שם סק"ג).

כשחפץ להפך שבועה על עיקרה ולהישבע על הגלגולים

מי שנתחייב שבועת היסת, וראה שמגלגלים עליו תביעות אחרות - שאין נשבעים עליהן בפני עצמן היסת (לבוש שם ו; תומים שם, אורים ס"ק טז) - והפך השבועה על התובע כדי להיפטר מלהישבע על הגלגולים (לבוש שם), אומרים לו: או הישבע על הכל והיפטר, או תהפוך הכל עליו שישבע על הכל ויטול, ואם אמר: על הגלגולים אני נשבע ואפטר, ועל התביעה הראשונה ישבע הוא ויטול - הרשות בידו (ראב"ד טוען א יג; טוש"ע שם ו), שעיקר כוונת הגלגול הוא כדי להביאו לידי שבועה על הדברים שמבלעדי הגלגול אינו צריך להישבע עליהם, והרי הוא מתרצה להישבע עליהם בלא עיקר השבועה, ועיקר השבועה הוא מהפך כדינה, ולא יגרע כח ההיפוך משום זה שמגלגל עליו דברים אחרים (לבוש שם). והוא הדין אם רצה להישבע על עיקר התביעה, ולהפוך על התובע שבועת הגלגול - הרשות בידו, שהרי על כל פנים הוא נידון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו (סמ"ע שם ס"ק יב; תומים שם); ויש אומרים שאם רצה להפוך את הגלגול לבד ולהישבע על העיקר יכול התובע להכריחו להישבע גם על הגלגולים, שאף על פי שכשמהפך שוב אין עליו חיוב שבועה, הרי זה כשאין עליו עוד שבועה אחרת, אבל כאן כיון שעדיין עליו שבועה הראשונה, יכול התובע לגלגל עליו שבועה גם אחרי ההיפוך (באור הגר"א שם ס"ק טו; ערוך השלחן שם ט), אבל אם מהפך עיקר השבועה, ורוצה להישבע על הגלגול, אין התובע יכול להכריחו לישבע גם על העיקר, שהגלגול תלוי בעיקר, ואין העיקר תלוי בגלגול (ערוך השלחן שם).

בשומרים

גלגול שבועה מצינו גם בתביעה אחת, שאגב השבועה העיקרית שחייב בה הנתבע מגלגלים עליו שבועות אחרות על אותו דבר. כיצד, שומר חנם שטוען שנגנב או נאבד ממנו הפקדון, שחייב להישבע שלש שבועות - שלא פשע בו, שלא שלח בו יד, ושאינו ברשותו (בבא מציעא ו א):

• יש מהראשונים שנראה מדבריהם שכל שלש השבועות שהשומרים נשבעים הן עיקריות מן התורה, ואין אף אחת מהן בתורת גלגול (כן משמע מהרא"ש בבא מציעא ג ו, בדעת הרי"ף; אבן האזל שאלה ד א, בדעתו).

• אך לדעת רוב הראשונים יש מהן שבועה עיקרית, או שבועות עיקריות, ועל ידי כך מגלגלים עליו השבועה האחרת, או השבועות האחרות (רמב"ם שם; תוספות בבא מציעא ו א ד"ה שבועה, בתירוץ השני; רא"ש שם ג ו, בשם איכא דבעי למימר, ושבועות ו יט; טור חו"מ רצד, בשם ר"י; מגיד משנה שם, בשם הרמב"ן; ריטב"א שם לד א; שו"ע שם ב), אלא שנחלקו ראשונים איזו מהן השבועה העיקרית ואיזו שבועות הגלגול (ראה ערך שומרים)^[19].

אף בשלש השבועות ששומר שכר נשבע - שמתה כדרכה או נאנסה, ושלא פשע בשמירתו, ושלא שלח בה יד (ראה ערך שומר שכר); וכן בשלש השבועות שהשואל נשבע - שמתה מחמת מלאכה, ושלא פשע בשמירתה, ושלא שלח בה יד (ראה ערך שואל), כתבו ראשונים שאחת מהן היא עיקרית, והשאר נשבע על ידי גלגול (רא"ש בבא מציעא שם, בשם איכא דבעי למימר).

כפירה במקצת והודאה במקצת

וכן לדעה שכל השומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת (ראה ערך שומרים), יש מהראשונים שכתבו שעיקר השבועה היא שבועת מודה במקצת, כדין כל מודה במקצת שחייב שבועה מן התורה (ראה ערך מודה במקצת), ושבועת השומרים שחייבה תורה לכל אחד מהם כדינו - שומר חנם שנגנבה או נאבדה, שומר שכר ושוכר שמתה כדרכה או נאנסה, והשואל שמתה מחמת מלאכה (ראה ערך שומרים) - היא מתורת גלגול אגב שבועת מודה במקצת (ריטב"א בבא מציעא לד א, בשם יש מפרשים. ועי' ריטב"א שם צח א), אלא ששבועת גלגול זו משביעים אותה בית דין אפילו אם התובע אינו טוען שישבע, אף לסוברים שבכל גלגול שבועה שלמדים מסוטה אין בית דין פותחים מעצמם לגלגל על הנתבע אם לא תבע התובע (ראה לעיל), שלפיכך הוצרכה התורה לכתוב במפורש חיוב שבועת השומרים, מפני שמתורת גלגול שלמדים מסוטה לא היו חייבים להישבע אגב שבועת מודה במקצת אלא אם כן תבע התובע, וכן שונה שבועת גלגול זו משאר גלגולים שלמדים מסוטה, לדעת הסוברים שכשהנתבע אומר איני יודע בתביעת הגלגול אין אומרים מתוך שאינו יכול להישבע משלם (ראה לעיל), שכאן - בשבועת השומרים - אף שהיא מתורת גלגול אגב שבועת מודה במקצת, כיון שהוזכרה בתורה בפירוש דנים בה דין של שאינו יכול לישבע משלם (ריטב"א שם צח א).

הערות שוליים