מיקרופדיה תלמודית:גליונות

הגדרה^[1] - הקלפים החלקים שבכתבי הקודש

שני מיני גליונות הם: הגליונות שהם לצורך הכתב, שמבלעדיהם אין הכתב כתב, כגון הגליון שתחת האותיות, שבין אות לאות, ושבין שיטה לשיטה; והגליונות שאינם לצורך הכתב, כגון שלמעלה ושלמטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, ושבתחילת הספר ובסוף הספר (ראה שבת קטז א, ורש"י שם, ורשב"א שם ד"ה ההוא).

שיעורם

בספר תורה

בגליונות ספר תורה ישנם מספר שיעורים:

• שיעור הגליון למטה מהכתב הוא טפח (מנחות ל א; מסכת סופרים ב ד), והיינו ארבע אצבעות (רמב"ם ספר תורה ט ב; טוש"ע יורה דעה רעג א) באצבע אגודל (ראה ערך אגודל. טוש"ע שם, וראה שם בביאור הגר"א ס"ק א), ושיעור הגליון למעלה שלש אצבעות (מנחות שם; מסכת סופרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שאין דרך משמוש היד למעלה כמו למטה (נמוקי יוסף הלכות ספר תורה; האשכול ב עמ' 50; ט"ז יו"ד שם סק"א).

בירושלמי נחלקו תנאים: תנא קמא אמר מלמעלה שתי אצבעות ומלמטה שלש, ורבי אומר מלמעלה שלש ומלמטה טפח (ירושלמי מגילה א ט^[2]), הלכה כרבי (רמב"ם וטוש"ע שם, כסתם ברייתא במנחות).

• השיעור שבין דף לדף הוא שתי אצבעות (מנחות שם; מסכת סופרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם) באצבע אגודל (ראה טוש"ע שם, ובית יוסף וב"ח יו"ד רפג), לפיכך צריך להניח בתחילת כל יריעה ויריעה וסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה, ונמצא כשתופר היריעות יהיה בין כל דף ודף בכל הספר רוחב שתי אצבעות (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

• שיעור הגליון שבתחילת הספר ובסופו, כדי לגלול על העמוד (בבא בתרא יד א; רמב"ם שם; טוש"ע רעג שם. וראה ערך גלילה), ועוד שתי אצבעות ישארו בין העמוד והדף (טוש"ע שם. וראה באור הגר"א שם סק"ב).

בנביאים וחומשים

אף בנביאים (ראה ערך כתבי הקודש) וחומשים - ספר שנכתב כספר תורה ועשוי בגלילה כספר תורה, אלא שאין בו אלא חלק אחד מחמשה הספרים שבתורה - ישנם מספר שיעורים, אך שיעורם שונה מהאמור בספר תורה:

• שיעור הגליון למטה מהכתב שלש אצבעות, ולמעלה שתי אצבעות (מנחות ל א; מסכת סופרים ב ד; טור יו"ד רפג).

• יש סוברים ששיעור האצבעות בנביאים וחומשים אינו בשל אגודל אלא באצבע הסמוכה לאמה (בית יוסף שם לדעת הטור); ויש סוברים שאף בהם נמדד בשיעור אגודל (ב"ח שם).

• השיעור שבין כל דף ודף כמלא רוחב אגודל (מנחות ומסכת סופרים שם; טור שם רפג, וראה בית יוסף וב"ח שם). * בנביאים וכתובים, שאין להם אלא עמוד אחד, בתחילת הספר או בסופו (ראה ערך גלילה מחלוקת ראשונים בדבר), שיעור הגליון במקום העמוד כדי לגלול על העמוד, ובמקום השני כדי לגלול כל היקף הספר (בבא בתרא יד א. וראה ערך הנ"ל).

חיסר משיעורים הללו

שיעורים אלה אינם אלא למצוה מן המובחר, ואם חיסר או הותיר לא פסל (רמב"ם ספר תורה ט ב; טוש"ע יו"ד רעג ה).

ויש מן הראשונים שכתב שאם אכלו עכברים מגליוני ספר תורה עד שנפחת משלש אצבעות שלמעלה ומטפח של מטה - אין קורים בו; אכלו דבר מועט שנשתייר כשיעורים הללו - מותר לקרות בו (האשכול [הוצאת רצב"א] ב עמ' 52^[3]), שאין לפחות משיעורים הללו, אבל להוסיף מותר (אשכול שם בשם הנגיד).

למזער הכתב

לא ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה, ולא מפני ריוח של מעלה (מנחות ל א; טוש"ע יו"ד רעג ב. ברמב"ם ספר תורה ז ה: מפני הריוח שבין פרשה לפרשה), שלא יעשה אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה, כדי שישאר שיעור גליון (רש"י שם ד"ה לא; ש"ך שם סק"א. וראה ט"ז ס"ק ב), לפי שאין שיעור הגליון מעכב (ט"ז שם, וכדלעיל שהשעורים למצוה מן המובחר).

בספר תורה קטן

בספרי תורה קטנים שאי אפשר לעשות שיעורים אלה, עושים גליונות קטנים בערך כזה, שיהיה למטה יותר מלמעלה, ומלמעלה יותר מבין דף לדף (ערוך השלחן יו"ד רעג ב. וראה מגדל עוז ספר תורה ט י).

על שיעור הגליון שבין פרשה לפרשה - ראה ערך פרשיות, וערך ספר תורה.

על שיעור הגליון בין אות לאות ובין שיטה לשיטה - ראה ערך ספר תורה.

על שיעור הגליון בפרשיות של תפילין ובמזוזות - ראה ערך תפילין וערך מזוזה.

קדושתם

קדושת הגליונות שתחת האותיות

הגליונות שתחת האותיות קדושתם מחמת הכתב שעליהם, שכשהוקדשו לכתחילה לא לשם גליון חלק הוקדשו אלא לשם כתב, ולכן אין קדושתם עליהם אלא כל זמן שהכתב שעליהם קיים, וכשנמחק הכתב בטלה קדושתם, ואין מצילים אותם מפני הדליקה בשבת, כדין כתבי הקודש (שבת קטז א ורש"י. וראה ערך כתבי הקודש).

והוא הדין הגליונות שבין שיטה לשיטה, כיון שאין מניחים אותם אלא כדי להפריש ולהבדיל בין הכתב שיהיה ניכר ונקרא, אין קדושתם אלא מחמת הכתב, וכשנמחק הכתב בטלה קדושת הגליונות (חידושי הרשב"א שם ד"ה ההוא. וראה ערך אותיות: היקף גויל).

קדושת הגליונות שאינם תחת האותיות

הגליונות בספר תורה שלמעלה ושלמטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחילת הספר וסופו, נסתפקו בגמרא אם קדושתם עליהם ומצילים אותם מפני הדליקה בשבת כשהכתב בטל (שבת קטז א), כגון שנמחק הכתב מהספר (רש"י שם ד"ה של מעלה; מאירי שם), או כשנחתכו הגליונות מן הספר (תוספות מגילה לב א ד"ה הלוחות^[4]).

גדר הספק הוא אם אומרים שמכיון שמתחילה נתקדשו לשם גליונות חלקים, לא בטלה קדושתם^[5], או שגם קדושת גליונות אלה בטלה עם ביטול הכתב (רש"י ומאירי שם).

להלכה נחלקו בדבר ראשונים:

• רוב הראשונים פוסקים שאין מצילים גליונות אלו מפני הדליקה בשבת (רי"ף שבת מג א; רמב"ם שבת כג כז; ראבי"ה שבת רמט; טוש"ע או"ח שלד כ), אם מפני שסוברים שהספק נפשט שקדושתם נתבטלה (ראה ר"ן שבת שם, ובשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד קעג בדעתו, ובמגיד משנה שבת שם שכן משמע מפשטות הברייתא), או שכיון שהדבר ספק פוסקים לחומרא שלא להצילם בשבת.

• ויש פוסקים שמצילים אותם (רב האי גאון באוצר הגאונים שבת שם; רבינו חננאל שבת קטו ב), שכיון שהספק לא נפשט מחמירים בבזיון כתבי הקודש להצילם (רבינו חננאל שם).

לכתוב מזוזה על גליונות

אין כותבים מזוזה על גליוני ספר תורה (רמב"ם תפילין ה א; טוש"ע יו"ד רצ א) אף כשנחתכו מהספר (ראה פרישה שם א, ונודע ביהודה שם), לפי שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה (רמב"ם שם; טוש"ע שם, וראה נודע ביהודה שם).

לתקן הספר תורה מגליונותיו

• יש אומרים שאסור ליקח מגליוני ספר תורה ולהדביקו על קרע שבספר תורה, שהרי אפילו למזוזה אסור, שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, כל שכן זה שאינו משמש בעצם הקלף אלא מדביקו בלבד, ומאחורי הספר תורה (שו"ת הריב"ש לב, והובא בדרכי משה יו"ד רצ).

• ויש אומרים שלתקן הספר תורה עצמו בגליונותיו מעלה היא, כי בתחילה היה גליון, ואחר כך נעשה גוף הספר (שו"ת מהר"ם פדואה, והובא בדרכי משה שם), אבל אם צריך לחתוך מן הגליונות באופן שישארו קצת מהם שיצטרכו גניזה, אם אפשר לתקן באופן אחר לא יחתוך מן הגליון, אבל אם אי אפשר בענין אחר ויצטרך לגנוז הספר תורה - מותר, שהרי אם לא יחתוך, צריך לגנוז כולה (מהר"ם פדואה שם; רמ"א בשו"ע שם. וראה שם בבאור הגר"א).

מטמאים הידים

הגליונות שלמעלה ושלמטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחילת הספר ושבסופו, מטמאים את הידים, כדין כתבי הקודש שמטמאים את הידים (ראה ערך ידים. ידים ג ד, ולא הוזכר בין פרשה ובין דף, אבל בשבת קטז א הוזכר; רמב"ם אבות הטומאה ט ו) כשהם מחוברים בספר (רמב"ם שם; מאירי שבת שם), אבל כשנחתכו מהספר אינם מטמאים את הידים (תוספות יום טוב ידים שם^[6]).

העודף על שיעור הספר

הגליונות שלמעלה ושלמטה מהכתב שהם יותר מהשיעור הדרוש (ראה לעיל: שיעורם) אין בהם קדושה, שגליון שאינו צריך לספר תורה לא חלה עליו קדושת ספר תורה, ואין מצילים אותו מפני הדליקה כשנחתך מהספר - שאם לא נחתך מצילים מפני הספר עצמו - ואינו מטמא את הידים, אפילו כשהוא מחובר עם הספר (שו"ת משאת בנימין ק).

ויש שנראה מדבריו שאף הגליון שהוא יותר משיעור הדרוש יש בו קדושה (ראה משאת בנימין שם שדקדק מהסמ"ג שאסור, אלא שדחהו).

בשאר ספרים

בשאר ספרים

בשאר ספרים, מלבד ספר תורה תפילין ומזוזות, אין הגליונות קדושים כלל, ולכן כשאינו צריך לגליון, לא למעלה ולא למטה ולא מן הצדדים, אין בגליונות שום קדושה כלל, ומותר לחתוך את כל הגליון עד הכתב, וכל שכן שמותר לחתכם בשעה שכורכים אותם, שהרי המדפיס על דעת כן הוא מדפיס בתחילה כדי לכרכם ולחתוך הגליונות, והרי זה כמו לב בית דין מתנה עליהם (שו"ת משאת בנימין ק. וראה מגן אברהם שלד ס"ק כד).

אמנם הראשונים תיקנו בחרם שלא לקצץ גליון ספר, אפילו כדי לכתוב עליו (תקנות שבסוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורג [דפוס פראג], והובא במגן אברהם שלד ס"ק כד), וכתבו ראשונים שהמחתך בספרים - בחדשים מותר ובישנים אסור (אגודה מסכת סופרים ז, והביאו המגן אברהם שם. וראה מחצית השקל שם), שבחדשים הרי זה כאלו התנו מתחילה לכך, אבל כשכבר למדו בהם כבר נתקדשו בקדושת הספר (פרי מגדים שם באשל אברהם כד).

הערות שוליים