מיקרופדיה תלמודית:גף
|
הגדרה[1] - עצם הכנף שבעוף
גף העוף הוא כיד הבהמה (רשב"א חולין צג א, ור"ן שם, בשם הראב"ד, ועי' רשב"א ור"ן שם נז א; טוש"ע יו"ד סה ג), ושלשה עצמות לגף עד המקום שהוא מחובר לגוף (עי' עיטור טריפות ע' גף, ורשב"א שם נז א).
עוף שנשברו עצמות הכנפיים שלו - כשר (חולין נו ב, ורש"י ד"ה גפיה; רמב"ם שחיטה ח כ; טוש"ע יו"ד נג ב), ואפילו אם נשברו שתי הכנפיים (מעשה רוקח על הרמב"ם שם), והוא הדין כשנחתכו (טוש"ע שם, על פי תוספות שם נז א ד"ה שמוטת).
אכן אם נשמט הכנף מעיקרו (רמב"ם שם י ד; טוש"ע שם ג) מהפרק העליון המחובר בגבו (רש"י שם נז א ד"ה שמוטת גף; רשב"א ור"ן שם), יש בו חשש שמא ניקבה הריאה, לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות, וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע, וכששומטת גפה - מתנתקת הריאה עם הגף (גמ' שם, ורש"י ד"ה טרפה)[2]. ונחלקו אמוראים: יש אומרים שהוא טרפה, שחוששים שמא ניקבה הריאה (רב יהודה אמר רב שם); ויש אומרים שתיבדק הריאה (שמואל ורבי יוחנן שם) על ידי הכנסת קנה דק בגרגרת ונפיחה בריאה: אם הרוח יוצא - טריפה, ואם לאו - היא שלימה וכשרה (רש"י שם ד"ה תיבדק; טוש"ע שם), וכן הלכה (רי"ף שם; רא"ש שם ג נא; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג)[3].
- ↑ ו, טור' רמט-רנג.
- ↑ ביסוד חשש זה דנו האחרונים אם הוא מפני שאנו חוששים שעל ידי כח השבירה והניתוק נכנס העצם בשעת מעשה השבירה וניקב הריאה, או שהחשש הוא שמא אחר כך נכנס העצם הנשבר לתוך החלל וניקב הריאה, ונפקא מינה אם חתך את השבר תיכף בשעה שנשבר, באופן שאין חשש שאחר כך נכנס העצם בפנים, וכן אם נשבר ביד השוחט בשעה שאוחז לשחוט לפני גמר שחיטה (תורת יקותיאל נד; גידולי הקדש נג סק"ב; גילוי דעת שם סק"ו; מנחת יוסף שם ענפים ס"ק כד).
- ↑ אך יש מהראשונים הפוסקים כדעה הראשונה (רשב"א ור"ן וטור שם, בשם העיטור והתרומה; ים של שלמה שם ג צט).