מיקרופדיה תלמודית:גרעינים

הגדרה^[1] - גרעיני הפירות^[2], הנחשבים ושאינם נחשבים בכלל הפירות

בתרומות ומעשרות

סוגי הגרעינים

גרעיני תרומה, בזמן שהכהן האוכלם מכנסם, שאז מוכח שדעתו עליהם ולא הפקירם, אסורים לזרים, ואם השליכם - מותרים לזרים (תרומות יא ה, ופירוש רבי עובדיה מברטנורא שם). ונחלקו אמוראים באיזה גרעינים הדברים אמורים:

• ר' יוחנן אמר שמדובר בגרעיני אנסים ותפוחים קטנים, שהם רכים וראויים לאכילה.

• ר' אלעזר אמר שמדובר אפילו בגרעיני הרוטב דהיינו שאר גרעינים, ובלבד שיש בהם קצת לחלוחית, והם ראויים למציצה (ירושלמי תרומות יא ד, ופירוש הר"א פולדא שם).

וכן פירשו הראשונים שהדברים אמורים או בגרעינים רכים הראויים לאכילה, כגון גרעיני החבושים והתפוחים והאגסים, או שנשארה בהם לחלוחית וראויים למציצה, כגון גרעיני תמרה לחה; אבל גרעינים אחרים, כגון של חרובים וכיוצא בהם, מותרים אף שהכהן מכרסם אותם (פירוש המשניות לרמב"ם, ופירוש רבי עובדיה מברטנורא תרומות יא ה). אלא שיש שכתבו שגרעיני תמרים ואפרסקים הם בכלל אלו שאין דרכם להיאכל, ומותרים אף שמכנסם (פירוש ריבמ"ץ שם).

בתוספתא שנינו: גרעיני זיתים ותמרים וחרובים, אף על פי שלא כנסם הכהן – אסורים; ושאר הגרעינים - מכונסים אסורים, ושאין מכונסים - מותרים (תוספתא תרומות (ליברמן) י א), וכך פסקו הראשונים להלכה (רמב"ם תרומות יא יא).

גרעינים יבשים

בשאר הגרעינים שהמכונסים בלבד אסורים, הוא רק כשיש בהם לחלוחית למצוץ אותם (רמב"ם תרומות יא יא); אבל גרעיני הזיתים והתמרים וכיוצא בהם, נשארה בהם מתיקות וממשות השמן והדבש, ומוצאים בהם טעם גם בלא מציצה, ולכן אסורים בכל אופן (חסדי דוד על התוספתא תרומות יא א).

באתרוג

גרעיני אתרוג מותרים (תוספתא תרומות יא ב; רמב"ם תרומות יא י) אף כשהם רכים, ויש בהם אוכל בתוך קליפתם, מפני שהם מרים (חסדי דוד על התוספתא שם).

בטבל ומעשרות

כשם שהגרעינים אסורים בתרומה, כך אסורים בטבל ובמעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, וכן במעשר שני והקדש שלא נפדו (תוספתא תרומות יא ב).

בערלה ורבעי

בערלה

החרצנים, והם הגרעינים הנמצאים בתוך הענבים, וכן הגרעינים של שאר הפירות, אסורים בערלה (ערלה א ח, ופירוש המשניות לרמב"ם ור"ש ורבי עובדיה מברטנורא שם; רמב"ם מעשר שני ט יג; טוש"ע יורה דעה רצד א). ונחלקו בירושלמי מנין למדים איסור הגרעינים:

• יש סוברים לפי שנאמר בערלה: אֶת פִּרְיוֹ (ויקרא יט כג) - בסמוך לפריו, וכשם שהקליפות אסורות מפני שסמוכות לו מבחוץ, כך הגרעינים סמוכים לו מבפנים.

• ויש סוברים מפני שערלתו את פריו משמעו מה שעורל דהיינו עוטף את הפרי, והיינו הקליפות, ומה שפריו עורלו, והוא הגרעין, שהפרי סובב אותו ועוטפו (ירושלמי ערלה ג א).

אף הראשונים נחלקו בדבר (ולא הביאו את המחלוקת בירושלמי):

• יש למדים מ'את פריו' - את הטפל לפריו (פירוש הרא"ש ורבי עובדיה מברטנורא ערלה א ח; רשב"א ברכות לו ב; ט"ז יו"ד שם סק"א וש"ך סק"ב).

• ויש מהראשונים מסביר, מפני שהם שומר לפרי, שהפירות נפסדים בהסרתם (מאירי ברכות לו ב).

ברבעי

הגרעינים מותרים ברבעי (ערלה א ח; רמב"ם מעשר שני ט יג; טוש"ע יו"ד רצד א), לפי שברבעי נאמר: פִּרְיוֹ (ויקרא יט כד) ולא נאמר "את" (ט"ז יו"ד רצד סק"א).

בשביעית

ראויים לאכילה

הגרעינים יש להם שביעית, ולדמיהם שביעית (שביעית ז ג; רמב"ם שמיטה ז טו). כגון גרעיני זיתים ותמרים שראויים להסקה ולמאכל בהמה, וגרעיני זיתים יש שמוציאים מהם שמן (ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא שביעית שם); ויש שכתב שאוכלים אותם בני אדם (פירוש הריבמ"ץ שם).

אבל אין לגרעינים בעור - מצות כילוי פירות שביעית מן הבית, בזמן שכלו מן השדה, על ידי איבודם מן העולם אז על ידי הפקרתם - ולא לדמיהם בעור (ראה ערכו. רמב"ם שם). הטעם: בשביעית כיון שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם חלה גם עליהם קדושת שביעית, אבל בעור כיון שאינם עיקר הפרי אין להם (כסף משנה שם).

יש שכתבו שלדעת הסוברים שדוקא הגרעינים הראויים למאכל בהמה או לעשות מהם שמן יש להם קדושת שביעית, יש להם אף דין בעור (תוספות יום טוב שביעית ז ג, לדעת הר"ש ורבי עובדיה מברטנורא לעיל).

שאינם ראויים לאכילה

הגרעינים שמותרים בתרומה לזרים (ראה לעיל: בתרומות ומעשרות), אין קדושת שביעית חלה עליהם, והרי הם כעצים, אלא אם כן ראויים לצביעה (רמב"ם שמיטה ה כא). שקל וחומר הוא, אם תרומה שזרים חייבים עליה מיתה אינה חלה על גרעינים אלו, כל שכן ששביעית אינה חלה עליהם (רדב"ז שם).

בברכה

אכילתם

הראשונים נחלקו על אכילת הגרעינים:

• יש סוברים שעל גרעיני גודגדניות ואפרסקים ותפוחים וכל מיני גרעיני פירות מברכים בורא פרי העץ, שהרי הם אסורים משום ערלה (ראה לעיל), ומזה מוכח שיש עליהם שם פרי (תוס' ברכות לו ב ד"ה קליפת; רא"ש ברכות ו ד; תלמידי רבינו יונה ברכות שם; אור זרוע א קסג; טוש"ע אורח חיים רב ג).

ובלבד שלא יהיו מרים, שיהא נהנה מהם (רא"ש שם; טוש"ע שם)^[3], אבל אם הם מרים, שאינם ראויים לאכול אפילו על ידי הדחק (משנה ברורה שם ס"ק כד), אין מברכים עליהם כלל, וגם אם נמתקו על ידי האור מברך עליהם שהכל נהיה בדברו (ראה ערך ברכת שהכל. שו"ע שם), שכשהם מרים אין שם פרי עליהם כלל וכעץ הם (מגן אברהם שם סק"ז ושו"ע הרב שם ח). אלא שיש סוברים שלדעה זו שגרעינים פרי הם לברכה, מברכים גם על גרעינים מרים שנמתקו על ידי האור בורא פרי העץ (דרישה או"ח רב סק"ב; פרי חדש שם ג; באור הגר"א שם סק"ח).

• יש חולקים וסוברים שהגרעינים, אפילו הראויים לאכילה, אינם חשובים פרי, ואין מברכים עליהם אלא בורא פרי האדמה, ובערלה אינם אסורים אלא בתורת שומר וטפל לפרי ונתרבו בלימוד מיוחד (ראה לעיל); ועל גרעינים המרים אין מברכים כלל, שלא נטעו אותם על דעת הגרעינים (ראה ערך ברכת הפירות), ואם מתקם על ידי האור מברך עליהם שהכל (רשב"א ברכות לו ב; טור או"ח רב ג, בשמו; אבן העוזר שם; באור הגר"א או"ח שם סק"ח).

• יש סוברים שאף על גרעינים מתוקים מברכים שהכל (פרי חדש או"ח רב ג; שו"ת פנים מאירות א סה).

• ויש שכתבו שבגרעינים שבתוכם יש פרי, האוכל שבתוכו נקרא פרי ומברכים עליו בורא פרי העץ, והקליפה הקשה הסובבת אותו אינה פרי לברכה (צל"ח שם; וראה באור הלכה רב ג ד"ה גרעיני, שנסתפק בדבר).

כטפל לפרי

אם אכל את הגרעין לאחר שאכל הפרי, לדברי הכל אין צריך לברך עליו כלל, שלדעת הסוברים שאינו אלא טפל לפרי, הרי המברך על העיקר פוטר את הטפל (משנה ברורה רב ס"ק כג).

בעבודה זרה

של אשרה

גרעיני אשרה (ראה ערכו) - אילן של עבודה זרה - אסורים (ערלה א ח), שנאמר: וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (דברים יג יח. פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש ורבי עובדיה מברטנורא ערלה שם).

של נכרים

התנאים נחלקו מה דין גרעיני ענבים של נכרים:

• רבי מאיר אומר שהם אסורים, ואיסורם איסור הנאה.

• חכמים אומרים שגרעינים לחים אסורים אף בהנאה, ויבשים מותרים אף באכילה (עבודה זרה כט ב, לד א). לחים הם כל י"ב חודש, ויבשים לאחר י"ב חודש (גמרא שם לד א).

הלכה כחכמים (רמב"ם מאכלות אסורות יא יד; טוש"ע יו"ד קכג יד)^[4].

במה דברים אמורים בחרצנים שהוציא הנכרי מן הבור לאחר שדרך עליהם ונמשך היין לבור, אבל אם שולה החרצנים מן הגת קודם שמשך את היין, אינם אסורים (ירושלמי עבודה זרה ב ה, ופני משה שם; רי"ף עבודה זרה לד א; בית יוסף ורמ"א שם. וראה ערך יין נסך).

בטומאה

טומאת אוכלים

גרעיני זיתים וגרעיני תמרים, אף על פי ששלקם אינם מיטמאים טומאת אוכלים (תוספתא עוקצין (צוקרמאנדל) ב י לגירסתנו, וכך הגירסא בר"ש עוקצין ג ז, וברמב"ם טומאת אוכלים ה יז). ואם כנסם לאוכלים מיטמאים טומאת אוכלים (תוספתא שם, לגירסת הר"ש).

גרעיני חרובים, אף על פי שכנסם לאוכלים, אינם מיטמאים; ואם שלקם, מיטמאים טומאת אוכלים (תוספתא שם לגירסת הגר"א; רמב"ם שם יח).

החרצנים, אף על פי שכנסם למשקה, בטלה דעתו ואינם מיטמאים (תוספתא שם).

צירוף לטומאה

כל הגרעינים של תמרים זיתים ואגסים וזולתם, מיטמאים ומטמאים ולא מצטרפים (עוקצין ב ב, ופירוש המשניות לרמב"ם; רמב"ם טומאת אוכלין ה יג), שהם נחשבים כיד לאוכל (ראה ערך ידות), ודינם ככל ידות האוכלים שאם נגעה טומאה בפירות מיטמאים גם הם, ואם נגעה בהם מטמאים את הפירות, ואינם מצטרפים עם הפירות להשלים לשיעור כביצה (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש ורבי עובדיה מברטנורא עוקצין שם). ואף על פי שהגרעין הוא בתוך הפרי, נחשב כיד, לפי שעל ידו נוח לאחוז הפרי, ולא יתמעך בין אצבעותיו (תפארת ישראל שם סק"י).

ויש גורסים ומצטרפים, ומפרשים, שאין הגרעינים נחשבים יד לפירות, מאחר שהם בתוכם, אלא דינם כשומר לפירות, שכן אם ינטל הגרעין יתקלקל הפרי, ולכן מצטרפים להשלים לכשיעור כדין שומר (פירוש הרא"ש עוקצין שם)^[5].

==

הערות שוליים