מיקרופדיה תלמודית:דבר הלמד מענינו

הגדרה^[1] - דבר סתום האמור בתורה, ואין אנו יודעים במה הוא מדבר, הרי הוא למד מהענין הסמוך לו

גדרו

דבר הלמד מענינו נמנה בין שבע המידות שהתורה נדרשת בהן, שמנה הלל הזקן (הקדמת תורת כהנים; תוספתא סנהדרין ז יא; אבות דרבי נתן לז), ובין שלש עשרה מידות של רבי ישמעאל (תורת כהנים שם. וראה סנהדרין פו א, וחולין סג א, ושם קטו ב).

גדר המידה הוא, שדבר שאין מפורש בו במה מדבר, מתפרש ממה שמדובר בפרשה שנכתב בה (רש"י סנהדרין פו א, וחולין קטו ב, ושם קמ א ד"ה דבר; הליכות עולם שער ד), לפי שהתורה תשמור יחס לדבורים אשר תדבר, לחבר יחד דברים השוים בנושא אחד ובענין אחד, ולא תדבר בדברים שונים בעניינים בפרשה אחת (מדות אהרן יד).

ולא שהדבר מתפרש על ידי הדברים שבאותו ענין עצמו, אלא על ידי ענין אחר הסמוך לו (ראה ערך דבר הלמד מסופו, וראה מדות אהרן טו). ואפילו מי שאינו דורש סמוכין (ראה ערך סמוכין), דורש מידה זו, שבסמוכין למדים דין, ומידה זו באה לפרש את הסתום, ולא ללמוד דין (יבין שמועה קמז).

דוגמאות

• לֹא תִּגְנֹב (שמות כ יג), בגונב נפשות הכתוב מדבר (ראה ערך גונב נפש), אתה אומר בגונב נפשות, או אינו אלא בגונב ממון, צא ולמד משלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר, בנפשות - שכל הענין לא תרצח ולא תנאף הם חייבי מיתות בית דין - אף כאן בנפשות, בגניבה שיש בה מיתת בית דין (סנהדרין פו א, ורש"י ד"ה דבר; מכילתא יתרו פרשה ח).

• לֹא תִּגְנֹבוּ (ויקרא יט יא), בגונב ממון הכתוב מדבר, אתה אומר בגונב ממון, או אינו אלא בגונב נפשות, צא ולמד משלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר, בממון, אף כאן בממון (סנהדרין שם).

במה הענין מדבר

יש שאמרו בלשון "במה הענין מדבר", והכוונה לדבר הלמד מענינו (ראה ספרי במדבר י י, ורבנו הלל שם; ספרי במדבר טו טז, ורבנו הלל שם^[2]).

לאו מכרת

אם הענין הסמוך הוא בחיוב כרת, והדבר שאנו באים ללמוד הוא איסור לאו, נחלקו תנאים אם זהו בכלל דבר הלמד מענינו: לרבי ישמעאל למדים מדבר הלמד מענינו, וחכמים סוברים שלאו מכרת אין למדים (כריתות ד א), שזה לא ענינו (רש"י שם ד"ה דכו"ע).

הערות שוליים