מיקרופדיה תלמודית:דוחן

הגדרה^[1] - מין ממיני הזרעים

מהותו

דוחן לרוב הפוסקים הוא הנקרא "הירז"^[2] (תוספות ברכות לז א ד"ה רש"י, בשם יש מפרשים; ראבי"ה ברכות קב; פירוש המשניות לרמב"ם שביעית ב ז: בלעז מילי"ו ובערבית דכון^[3]), ולא עוד אלא שיש מן הסוברים שאורז הוא "הירז" (ראה ערך אורז) סוברים שאף דוחן הוא זה, אלא שאחד מהם גס יותר מהשני (מאירי ברכות לז א, בשם גדולי הרבנים - והוא רש"י - ששניהם הם "מיל", אלא שאורז הוא הנקרא "מיל פניס"^[4]).

ויש סוברים שדוחן הוא "רייז"^[5] (ט"ז או"ח רח ס"ק יא, ובמגן אברהם סק"ט, בשם מהרי"ל; משנה ברורה שם ס"ק כה, בשם יש מפרשים).

הדעה המקובלת היא הראשונה (בית יוסף או"ח שם: סוגיין דעלמא כהאי פירושא; ט"ז שם; ערוך השלחן שם כא^[6]).

האם הוא מין דגן

הדוחן אינו מין דגן (ראה ברכות לז א) אלא מין קטניות (רש"י ראש השנה יג ב ד"ה האורז; רמב"ם חמץ ומצה ה א, וראה טוש"ע או"ח רח ח וט: דוחן ושאר מיני קטניות), ואף רבי יוחנן בן נורי הסובר שאורז הוא מין דגן (ראה ערך אורז) לא אמר אלא באורז ולא בדוחן (רא"ש ברכות ו ח; אשכול [הוצאת אלבק] עמ' 112, וראה שם בהערות אלבק אות ד; ראבי"ה סי' קב בשם יש שפסק).

יש סוברים שלרבי יוחנן בן נורי אף דוחן הוא מין דגן (האשכול [הוצאת רצב"א] א עמ' 64^[7]; פני יהושע פסחים לה א ד"ה דתניא על פי הגירסא שלפנינו).

ויש שכתב שלרבי יוחנן בן נורי אינו דגן גמור, אבל יש לו תכונה שקרוב להחמיץ כדגן (צל"ח שם ד"ה והנה, וראה שם שדייק כן מלשון הברייתות שם).

בברכה

בישלו או אפאו לפת

בישל את הדוחן בקדירה, ועשאו כמין דייסא, או שטחנו ואפאו לפת, לסוברים - וכן הלכה (ראה ערך אורז) - שעל אורז מברכים בורא מיני מזונות (ראה ערך הנ"ל מחלוקת השיטות בדבר), נחלקו ראשונים אם אף בדוחן כן:

• יש סוברים שהדוחן כאורז, ומברכים אף עליו בורא מיני מזונות (רא"ש ברכות ו ח; אבודרהם הלכות ברכות ב; טור או"ח רח, בשם גאון ובשם רא"ש^[8]), לפי שהוא זן וסועד הלב כאורז (רא"ש שם).

• ויש חולקים וסוברים שאין האורז והדוחן שוים, ועל הדוחן מברכים שהכל, כמו על פת משאר קטניות (רי"ף ברכות שם, וראה שם ברא"ש בדעתו; רמב"ם ברכות ג י; שו"ע שם ח), לפי שאין דרך לעשות פת מדוחן (ט"ז שם ס"ק יא, ומגן אברהם ס"ק יב), או שמברכים עליו בורא פרי האדמה (הלכות גדולות ברכות, בשם אית דאמרי^[9]; טור שם, בשם הלכות גדולות).

לרבי יוחנן בן נורי הסובר שעל פת אורז מברכים המוציא לחם מן הארץ (ראה ערך אורז), לרוב הראשונים מודה בדוחן שאינו לחם (ראה לעיל: מהותו; האם הוא מין דגן וראה להלן: בשאר דינים), וברכתו בורא פרי האדמה, או שהכל נהיה בדברו (לפי הדעות לעיל בפת דוחן, להלכה שאין ברכת המוציא בפת אורז), אבל לסובר שלרבי יוחנן בן נורי אף דוחן מין דגן (ראה לעיל שם דעת האשכול והפני יהושע) - הדוחן שוה לאורז.

בתבשיל שלא נתמעך

אף לסוברים שאורז ודוחן שוים הם לברכה, יש הבדל ביניהם בתבשיל:

• יש אומרים שבאורז כשנשאר שלם ולא נתמעך מברכים עליו בורא מיני מזונות (ראה ערך אורז מחלוקת ראשונים בדבר), אבל בשל דוחן אין מברכים עליו כשהוא שלם, שאין דרכו אלא על ידי כתישה וטחינה (תלמידי רבינו יונה ברכות כו א ד"ה והפת, בשם מורי הרב. וראה מאירי שם לז א); ויש סוברים בתבשיל שלא נתמעך בין אורז ובין דוחן ברכתו בורא פרי האדמה (רמ"א בשו"ע רח ח, אף בשאר קטניות, ומשנה ברורה שם ס"ק לו, בדוחן).

הברכה לאחר אכילתו

לרבן גמליאל הסובר שאחרי פת אורז מברכים ברכה-מעין-שלש (ראה ערכו), הוא הדין אף אחר פת דוחן (תוספתא ברכות ד ובבלי שם לז ב), אלא שאף בפת אורז אין הלכה כמותו, ואין מברכים אחריה אלא בורא נפשות רבות (ראה ערך אורז).

יש מן הראשונים שכתב שבמקום שמאכל רוב בני אותה ארץ הוא פת דוחן, יברכו אחריה ברכת-המזון (ראה ערכו) בלי הזכרת השם, כדי שלא תשתכח ברכת המזון מפיהם (תשובות רבי אברהם בן הרמב"ם פד).

בשאר דינים

באיסור חמץ

אין עוברים על דוחן משום חמץ בפסח, כשם שאין עוברים על שאר מיני קטניות, ואפילו לש קמח דוחן וכיסהו בבגדים עד שתפח כבצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה (רמב"ם חמץ ומצה ה א, על פי פסחים לה א), שאין זה חימוץ אלא סרחון (פסחים שם, ורש"י ד"ה אורז ודוחן).

לרוב הראשונים אף רבי יוחנן בן נורי שסובר חייבים כרת על חימוצו של אורז (ראה ערך אורז) מודה בדוחן (ראה לעיל: מהותו; האם הוא מין דגן).

אמנם יש שסובר שלרבי יוחנן בן נורי אף על חמץ של דוחן חייבים (פני יהושע פסחים לה א ד"ה דתניא לגירסתנו).

ויש שכתב שלרבי יוחנן בן נורי אין חייבים עליו כרת כחמץ גמור, אלא שהוא קרוב להחמיץ, ואסור לאכלו בפסח (צל"ח שם על פי גירסתנו).

על איסור אכילת דוחן מבושל בפסח מצד המנהג, ראה ערך קטניות וערך חמץ.

במצה

עשה מצה מדוחן, אין יוצאים בה ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח, כשם שאין יוצאים במצה על שאר מיני קטניות (פסחים לה א; רמב"ם חמץ ומצה ו ד. וראה ערך מצה).

לסוברים שרבי יוחנן בן נורי מודה שדוחן אין בו משום חימוץ, מודה הוא שאין יוצאים בו ידי מצה (ראה פסחים שם שמצה תלויה בחימוץ, וראה ערך הנ"ל), ואף לסוברים שהוא אוסר לאכול דוחן חמץ בפסח, אבל אינו חייב כרת, מודה הוא שאין יוצאים בו ידי חובת מצה, שאינו מין דגן (ראה צל"ח פסחים שם), אבל לסוברים שהוא מחייב כרת על חימוצו, יוצא בו אף משום מצה (פני יהושע שם ד"ה דתניא, וכן לדעת האשכול ראה לעיל: מהותו; האם הוא מין דגן).

בחלה

לחם של דוחן אינו חייב בחלה (מנחות ע ב; רמב"ם בכורים ו ב. וראה טוש"ע יו"ד שכד א, וראה ערך חלה), ואין בו איסור חדש (ראה ערכו) לפני העומר (מנחות שם. וראה רמב"ם מאכלות אסורות י ב, וטוש"ע שם רצג א, וראה ערך חדש), לפי שנאמר בהם לחם (במדבר טו יט בחלה; ויקרא כג יד בחדש) ולמדו גזרה שוה "לחם, לחם" ממצה, שכל שאינו יוצא בו ידי חובת מצה אינו חייב בחלה (מנחות שם).

בעירובי חצרות

עירובי חצרות, שאין מערבים אלא בפת (ראה ערך ערובי חצרות) נחלקו אמוראים: רבי זירא אמר בשם שמואל, מערבים בפת דוחן, ומר עוקבא בשם שמואל אמר אין מערבין בפת דוחן (עירובין פא א), שדוקא בפת אורז מערבים (שם, ולכל הדעות) כי דרך העולם לאכלה, מה שאין כן בפת דוחן (נמוקי יוסף עירובין פרק ז). הלכה שאין מערבים בפת דוחן (רמב"ם עירובין א ח; טוש"ע או"ח שסו ח. וראה ערך הנ"ל).

הערות שוליים