מיקרופדיה תלמודית:דירה

הגדרה^[1] - מקום דירתו של אדם

הדירה מגדירה את הבנין העשוי לכך שיקרא בשם בית, לכל אותם הדינים שהצריכה התורה בית, כגון לחיוב מזוזה (ראה ערכו) ומעקה (ראה ערכו), ולכל הדינים שחכמים הצריכו בית, כגון בערובי-חצרות (ראה ערכו), בין בשיעורו, בין בשימושו, ובין בצורתו.

• בשיעורו, שאם יש באותו בית שיעור הראוי לדירת אדם, שהוא ארבע אמות על ארבע אמות, הוא בכלל בית, ושאין בו שיעור זה אינו בכלל בית (ראה ערך בית), וכן אם הוא מקום שאין בחללו גובה עשרה טפחים, אינו ראוי לדירה (סוכה י א), ואינו בכלל בית (כן משמע מבבא קמא נא א).

• בשימושו, שאינו נקרא בית אלא בשימושו לדירה, אבל כשאינו מיוחד לדירה, כגון בית-שער (ראה ערכו), ואכסדרה (ראה ערכו), ומרפסת וכיוצא בהם, אינו בכלל בית (ראה ערך בית).

• ובצורתו, כגון בית שאין לו תקרה, שאינו ראוי לדירה, ופטור הבית משום כך ממזוזה (רא"ש מזוזה יא).

שיעורו לדירת קבע

השיעור ארבע על ארבע אמות שאמרו הוא שתיחשב לדירת קבע, שכן בית הוא הראוי לדירת קבע, אבל לדירת עראי הוא ראוי בפחות משיעור זה, ולכן התנאים הסוברים שלסוכה אין צורך אלא בדירת עראי (ראה ערך סוכה) מכשירים סוכה אף בשבעה טפחים על שבעה טפחים (סוכה ג ב).

אכן בפחות משבעה על שבעה טפחים, יש מהראשונים סוברים שאף לדירת עראי אינה ראויה, ולכן הסוכה פסולה מן התורה (רשב"א סוכה ג א; מאירי שם ב ב; ר"ן שם).

למעלה מעשרים אמה

עד עשרים אמה - בגובה - אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה אדם עושה דירתו דירת קבע (סוכה ב א), ונחלקו ראשונים בביאור הדבר:

• יש מפרשים שאף למעלה מעשרים אמה אפשר לעשות דירת עראי, אלא שאין דרך בני אדם לעשות כן, והעושה אותו בטלה דעתו אצל כל אדם, אבל למטה מעשרים הדרך לעשות גם עראי (רשב"א שם), שאינו צריך ליתן לב כל כך על חוזק המחיצות, ודיו במחיצות קלושות, ולסכך בדברים הקלים (מאירי שם).

• ויש מפרשים שלמעלה מעשרים אמה אין הדירה אלא קבע אפילו היא רעועה מאד, שהגובה עושה אותה קבע (רשב"א שם, בשם התוספות).

מקום שרבים יוצאים ובאים דרכו

מקום שרבים יוצאים ובאים דרכו, אינו ראוי לדירה, ולכן אם נתנו את עירוב החצר בבית שער - אינו עירוב, לפי שרבים עוברים דרך שם, ואינו ראוי לדירה (משנה עירובין פה ב, ורבנו יהונתן שם; רש"י סוכה ג ב ד"ה אינו עירוב).

דירת גוי

דירת גוי אין שמה דירה, ומעיקר הדין אינו אוסר את הטלטול בשבת לבני החצר (עירובין סב א)^[2].

דירה שישראל דר בה בעל כרחו

דירה בעל כרחה, היינו שישראל דר בה שלא לדעתו, נחלקו בה תנאים אם שמה דירה:

• יש אומרים ששמה דירה, ולכן לשכת פרהדרין, שהיה בה בית דירה לכהן גדול קודם יום הכפורים, חייבת במזוזה - בשבעת הימים שהכהן הגדול דר בה (רבא ביומא י ב) - אף על פי שאינו דר שם אלא מפני הדין שצריך להפריש אותו מביתו שבעה ימים קודם יום הכפורים (חכמים שם), וכן הלכה (רמב"ם מזוזה ו ו, וכסף משנה שם).

• ויש אומרים שאין שמה דירה, ומן הדין פטורה מן המזוזה, ולא חייבוה אלא מדרבנן שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים (רבי יהודה שם).

החילוק בין דירה שישראל דר בה בעל כרחו לבין סוכה

סוכה בחג הסוכות - לתנאים הסוברים שהיא דירת ארעי (ראה ערך סוכה) - אף על פי שאדם דר בתוכה מצד מצות התורה, אינה חשובה דירה בעל כרחה, בנוגע לחיוב מזוזה, לפי שאינו זז מביתו ואשתו ובניו שם, והולך אנה ואנה (תוספות ישנים שם ד"ה ור' יהודה)^[3]; ולתנאים הסוברים שהיא דירת קבע, חייבת במזוזה (ראה ערך סוכה. גמ' שם, לדעת רבי יהודה).

קביעות מקום הדירה

נחלקו אמוראים מהו מקום הדירה:

• יש אומרים שהוא המקום שהאדם אוכל בו פתו (רב בעירובין עב ב - עג א), אף על פי שאינו לן שם (כן משמע מטוש"ע או"ח שע ה), וכן הלכה (רמב"ם עירובין ד ח; טוש"ע שם), ולכן מי שאוכל בחצר אחת וישן בחצר שניה, צריך להשתתף בעירוב חצרות במקום שאוכל, ואם לא השתתף אסר את הטלטול על בני אותה חצר (טוש"ע שם), וכן מי שהחרימו אותו שלא יקבע דירה במקום פלוני, אסור לו לשכור בה חנות לעשות מלאכתו, אם אוכל בה תדיר, ואפילו אינו ישן שם (שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן רנז).

• ויש אומרים שהוא המקום שהוא לן שם (שמואל שם עג א).

כשדר זמן מועט

יש מהראשונים שכתב במקום אחד להסתפק שמא אין שייך כלל לשון דירה בדירה הפחותה משבעה ימים, שהרי סוכה היא דירת ארעי (שו"ת הרשב"א א תרסז), ובמקום אחר כתב בסתם שלשון דירה נופל על עניינים רבים, יש שהוא כעין ישיבה במקום, כמו שאמרו: אם יש דיורים בסוכה עליונה (סוכה ט ב), שהכוונה שתהא בריאה לישב בה ולא תפול, ויש שהוא כמו עיכוב במקום, כמו שכתוב: עִם לָבָן גַּרְתִּי (בראשית לב ה), ותרגומו: דרית (אונקלוס שם), ונופל לשון דירה גם למי שדר במקום אחד אפילו יום אחד (בבא בתרא מא ב. שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן שם), ומכל מקום בשני המקומות הכריע שבנדרים והחרמות הכל נופל על פי הענין (שו"ת הרשב"א שם ושם):

• מי שהחרימו אותו שלא ידור במקום פלוני, כדי שלא יקבע דירה עמהם, הרי דינו תלוי בקביעות מקום הדירה (ראה לעיל), ולהלכה הדבר תלוי אם אוכל בה תדיר.

• ומי שהחרימו אותו שלא ידור במקום פלוני, כדי שלא יהיה שייך עמהם, אסור לו לשכור בה חנות לעשות מלאכתו, ואפילו אם אינו אוכל שם (שו"ת הרשב"א שם).

בחוץ לארץ

הדר פחות משלושים יום בחו"ל - אינה נקראת דירת קבע, ופטור מן המזוזה (מנחות מד א)^[4].

הערות שוליים