מיקרופדיה תלמודית:דם ביצים

הגדרה^[1] - דם הנמצא בביצים בנוגע לאיסור אכילתו

דינו

דם שאינו מריקום

דם ביצים מותר באכילה מן התורה, שנאמר: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ וגו' לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה (ויקרא ז כו) - מה עוף ובהמה מיוחדים שהם מין בשר, אף כל שהם מין בשר, יצא דם ביצים שאינו מין בשר (תורת כהנים צו פרשה י יא; כריתות כ ב). ולא נחלקו ראשונים אם דם ביצים אסור מן התורה (ראה להלן) אלא בדם ריקום האפרוח, אבל בדם שאינו מריקום לדברי הכל מותר מן התורה, ואותו דם מצוי פעמים רבות אפילו לאלתר סמוך ללידת הביצה, ואינו בא אלא מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת, ולא מיצירת אפרוח (תוספות חולין סד ב ד"ה והוא), אלא שנחלקו בו ראשונים אם אסור מדרבנן:

• יש אומרים שאסור מדרבנן (תוספות שם, בתירוץ הראשון; רשב"א שם, ובתורת הבית הארוך ג ה; רא"ש חולין ג סג, בתירוץ הראשון), שהחמירו בדם ביצים גזרה משום דם העוף שהביצה באה ממנו (תוספות שם; רא"ש שם), וכן הלכה (טוש"ע יו"ד סו א).

• ויש אומרים שאם ידוע שאינו דם ריקום מותר הדם אפילו מדרבנן (תוספות שם, בתירוץ השני, בדעת רש"י, ובתירוץ השלישי; רשב"א שם, בשם רבותינו הצרפתים; איסור והיתר הארוך מב א), ומכל מקום גם לדעתם יש להסיר הדם מלכתחילה משום מראית העין (איסור והיתר הארוך שם).

דם ריקום

דם ריקום, שהאפרוח מתחיל ממנו להתרקם, נחלקו בו ראשונים אם אסור מן התורה:

• יש אומרים שהואיל והאפרוח נוצר מדם זה, מין בשר הוא, ואסור באכילה מן התורה (תוספות ורא"ש שם, בתירוץ השני, בדעת רש"י; רשב"א שם, ובתורת הבית שם, ומשמרת הבית שם, ושו"ת א מו), שהרי זה דם של מין בשר (רשב"א שם), וכן הלכה (טוש"ע שם).

• ויש אומרים שמן התורה מותר באכילה, שאף על פי שסופו להיות אפרוח, עכשיו על כל פנים אינו מין בשר, שאין כאן עדיין בשר כלל, אלא שאסור מדרבנן (תוספות ורא"ש שם, בתירוץ הראשון; מרדכי שם תרמא, בהגה; בדק הבית ג ה; איסור והיתר הארוך שם), גזרה משום דם עוף (תוספות ורא"ש שם, בתירוץ הראשון).

כשניכר בו מקום התחלת הריקום

וכתבו ראשונים שאין האיסור משום דם, אלא בענין שאינו ניכר בו מקום התחלת הריקום, כגון שנמצאה טיפת דם בלבד, אבל אם ניכר בו מקום התחלת הריקום של האפרוח, עפר בעלמא הוא ומותר באכילה, אלא אם כן כבר נתרקם לגמרי שאסור אז משום שרץ (ראה ערך אפרוח), כל זמן שלא יצא לאויר העולם (אור זרוע א תלו, ומרדכי חולין תרמא, בשם הראבי"ה והר"א ממיץ)^[2], ונחלקו אחרונים:

• יש אומרים שאם ניכר מקום הריקום, שאינו אסור, הרי זה כשנתהפך הדם ונעשה כולו ריקום בשר, ואין בו דם כלל; אבל כל שיש בו דם, אף שניכר הריקום, הדם אסור מן התורה (פרישה יו"ד פו ס"ק יח; ט"ז שם סו סק"א, ומשבצות זהב שם; ש"ך שם פו ס"ק כג).

• ויש אומרים שאפילו מלא דם וניכר מקום האפרוח אינו אלא מדרבנן (ש"ך יו"ד סו סק"ד).

מתי דם ריקום אוסר כל הביצה

דם ריקום - יש שאוסר את כל הביצה, ויש שהוא בלבד אסור (חולין סד ב), וכך שנינו בברייתא: נמצא עליה קורט דם זורק ואוכל את השאר (שם), ואמרו בתלמוד שני פירושים בדבר:

• יש מפרשים שזורק הדם ואוכל את שאר הביצה, כשנמצא הדם על הקשר שלה (רבי ירמיה שם), דהיינו זרע התרנגול הקשור בראש הכד של הביצה - ששני ראשים יש לביצה, אחד כד ואחד חד (ראה ערך ביצה א) - ומשם יצירת האפרוח מתחלת (רש"י שם ד"ה והוא שנמצא; תוספות שם ד"ה והוא, בשמו), ונקרא קשר על שם שכח הזרע נקשר ודבוק שם (מאירי שם); ויש מהראשונים סוברים שהוא קשור בראש החד של הביצה (רשב"א שם, ובתורת הבית הארוך ג ה; טור יו"ד סו; הגהות שערי דורא סב, בשם רש"י; בית יוסף שם, בדעת רש"י).

• ויש מפרשים שזורק הדם ואוכל את שאר הביצה, כשנמצא הדם על החלבון שלה, אבל כשנמצא על החלמון אסורה כל הביצה, לפי שהקלקול נתפשט בכולה (רבי דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי שם, לפי סתמא דגמ', ורב גביהה מבי כתיל בשם אביי).

ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים ששני הביאורים הללו אינם חלוקים זה על זה, שהפירוש הראשון אומר שאוכל שאר הביצה כשנמצא על הקשר, מכיון שלא נתפזר בשאר הביצה, והפירוש השני מבאר דהיינו דוקא כשנמצא על קשר החלבון, אבל כשנמצא על קשר החלמון הרי זה מתפשט (רש"י שם ד"ה והוא שנמצא וד"ה על חלבון; תוספות שם, ורא"ש שם ג סג, בשמו), שקשר החלמון מכוון כנגד קשר של חלבון, וודאי מקשר החלבון נתפשט ונכנס לקשר החלמון, אף על פי שלא ניכרת התפשטותו, שבודאי מקשר של חלבון שהוא תחילת רושם יצירת האפרוח נתפשט ונתחלחל והגיע לקשר של חלמון (רא"ש שם). והוא הדין אם נמצא על הקשר של חלבון, ונתפשט בחלבון עצמו גם מחוץ לקשר, שכל הביצה אסורה, ולא אמרו בחלמון אלא מפני שאם נמצא בקשר של חלמון, אפילו שלא נתפשט, הכל אסור (תוספות ורא"ש שם, בדעת רש"י), ולפיכך אם נמצא הדם בקשר של חלבון, ונתפשט גם מחוצה לו, או כשנמצא על קשר החלמון, אפילו לא נתפשט - כל הביצה אסורה, ואם נמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט זורק את הדם ואוכל את השאר (תוספות ורא"ש שם, בדעת רש"י; טור שם; רמ"א שם ג, בשם יש אומרים). ויש מחמירים לדעה זו לאסור הביצה גם בנמצא הדם על קשר החלבון, אפילו לא נתפשט כלל (איסור והיתר הארוך מב ב; רמ"א שם), גזרה משום דם שעל החלמון (איסור והיתר הארוך שם; ש"ך שם סק"ז).

• יש מפרשים ששני הביאורים בברייתא חלוקים ביניהם: לדעה הראשונה אם נמצא בקשר של החלבון זורק הדם ואוכל השאר, ואם נתפשט גם מחוץ לקשר אסורה הביצה; ולדעה השניה אם נמצא בחלמון, בין בקשר שלו ובין שלא בקשר, כל הביצה אסורה, אבל בחלבון, אפילו שהוא בקשר ומחוצה לו, זורק הדם ואוכל את השאר, ופסקו הלכה כדעה השניה (רשב"א שם, ובתורת הבית שם, ובשו"ת א מו, בדעת הגאונים, רבנו חננאל, הרי"ף והרמב"ם; רא"ש שם, בדעת הרי"ף; טור שם, בשם הגאונים; שו"ע שם). ואף מהסוברים כדעה זו יש שכתבו לפסק הלכה להחמיר ולאסור כל הביצה אף אם נמצא על קשר החלבון ונתפשט מחוצה לו, או בקשר החלמון ולא נתפשט ממנו כלום, לחוש גם לדעה שאין מחלוקת בין הביאורים, ואין לנהוג היתר אלא בנמצא בחלבון שלא בקשר, או בקשר החלבון ולא נתפשט ממנו כלום, שבאופן כזה לשתי הדעות הביצה עצמה מותרת (רשב"א שם).

• ויש מפרשים אף הם ששני הביאורים חלוקים ביניהם, אלא שלדעתם עיקר גירסא אחרת שהובאה בתלמוד בפירוש השני: לא שנו אלא שנמצא על החלמון, אבל נמצא על החלבון אפילו ביצה אסורה (רב גביהה מבי כתיל, בשם תני תנא קמיה דאביי), ולדעתם הריקום מתחיל רק מן החלבון, ולא מן החלמון (רוקח תמז; בדק הבית לרא"ה שם; ר"ן שם, בשמו; ים של שלמה שם ג קיט), שהחלבון הוא המקום שהתרנגולת מחממת יותר (רוקח שם), וראיה לדבר שאדם מוצא דם בביצה בת יומה בחלמון, אבל אין מוצא בחלבון אלא אחר ששהתה ימים (בדק הבית שם; ר"ן שם)^[3], ואף לדעתם הלכה כדעה השניה, וכל מקום שנמצא דם על החלבון, אפילו שלא כנגד הקשר, דם ריקום הוא וכל הביצה אסורה, וכל מקום שנמצא על החלמון אינו דם ריקום (רוקח שם; בדק הבית שם; ר"ן שם, בשמו; ים של שלמה שם), אלא מכה היתה בתרנגולת במקום שביצי חלמונים קשורים בה, וכשנתלה החלמון על ידי זרע התרנגול לוקח טיפת דם משם וזורק את הדם ואוכל את השאר (רוקח שם), ומכל מקום אף מהסוברים כדעה זו כתבו להחמיר גם בנמצא על החלמון לבד, בכל מקום שהוא, לאסור כל הביצה, לחוש לדעה הקודמת (בדק הבית שם; ים של שלמה שם).

• ויש מפרשים שאין הדיון כאן באיסור הביצה, אלא באיסור הדם בלבד, ועל זה הוא שאמר בפירוש הראשון שזורק הדם כשנמצא על הקשר שלה, אבל אם נמצא שלא על הקשר, אפילו הדם מותר (תוספות שם ד"ה והוא, בתירוץ השלישי), ואפילו כשהיה בקשר ונתפשט חוץ לקשר, הדם שחוץ לקשר יתכן שסובר שמותר, וכל שכן כל הביצה (ב"ח שם)^[4], והפירוש השני חלוק על פירוש זה וסובר שאם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה (כן משמע מהב"ח שם), ולכן פסקו להלכה שדם שנמצא שלא על הקשר, מותר אף הדם עצמו (טור שם, בשם ר"י).

והמנהג נתפשט - במדינות אשכנז (רמ"א שם) ובחלק מקהילות הספרדים (דרכי תשובה שם ס"ק יט) - לאסור כל ביצה שיש בה דם, בין בחלמון ובין בחלבון (רמ"א שם), לפי שנחלקו ראשונים במקום הקשר אם הוא בכד או בחד (ראה לעיל), ואין היתר אלא אם כן נמצא הדם בביצה בצדדים, ואין אנו בקיאים עד היכן מגיע מקום הכד או החד (תורת חטאת סב א; ש"ך שם סק"ח, בשמו), או לפי שחוששים להחמיר כדעת הסוברים שעיקר הריקום הוא בחלבון, וכשהדם נמצא בכל מקום שבחלבון הביצה אסורה (ב"ח שם; ט"ז שם סק"ב; ש"ך שם); ובחלק מקהילות הספרדים נהגו שכל שנמצא בחלבון, זורק הדם ואוכל שאר הביצה (דרכי תשובה שם), ובמקום שנהגו כן, צריך ליטול כדי קליפה (ראה ערכו) מן הביצה עם הדם כשזורקו (סמ"ג לאוין קלב; איסור והיתר הארוך מב ד; רמ"א שם).

כשהדם אוסר הביצה משום ריקום וכשאוסרו משום מנהג

דם ביצה במקום האוסר את כל הביצה משום דם ריקום, אפילו כשהיא ביצה בת יומה, שעדיין לאו בת ריקום היא - אסורה, שלא חילקו חכמים (כלבו קא; בית יוסף שם; תורת חטאת סב א; ש"ך שם סק"ו), אבל דם האוסר את הביצה משום מנהג, כגון דם של חלבון מן הצדדים, שלא במקום הקשר, אין להחמיר בו בביצה בת יומה (מנחת יעקב סב סק"ה, על פי תורת חטאת שם; חכמת אדם כז ה).

ביצה שאינה ראויה לגדל אפרוח

וכל זה בדם ביצה הראויה לגדל אפרוח, היינו שנולדה מזכר, אבל אם אינה ראויה לגדל אפרוח, כגון שנתחממה מהארץ (ראה ערך ביצה א), כל מקום שנמצא עליה דם - בחלמון או בחלבון, על הקשר ושלא על הקשר (בית יוסף יו"ד סו ג) - אין הביצה אסורה, שהרי בידוע שאין זה דם אפרוח (רשב"א חולין סד ב, ובתורת הבית הארוך ג ה; בית יוסף שם, בשמו), ולפיכך ביצים המוזרות - שאינן מזכר, וישבה עליהן התרנגולת ימים רבים (רש"י שם ד"ה ביצים מוזרות) - שמותר לאכלן (ראה ערוך ביצה א), הרי זה אפילו שנתאדמו מחמת החמימות, ובלבד שיזרוק הדם (רשב"א שם; טוש"ע שם ז), לדעת האוסרים דם שנמצא בביצה אפילו שלא במקום ריקום (בית יוסף שם).

איסורם בזמן הזה

סתם ביצים המצוים בשוק בימינו, מקורם בחוות חקלאיות המיועדות לגידול ביצי מאכל, ואין עוסקים שם ברביעת עופות, וכל הביצים הם ביצים שאינן ראויות לגדל אפרוחים (יביע אומר ג יו"ד ב), ונחלקו גדולי דורנו בדינם:

• יש אומרים שיש לנהוג בהם כפי ההלכה בביצים שאינן ראויות לגידול אפרוחים, שזורק הדם ואוכל השאר (מנחת יצחק א קו; יביע אומר שם). שאפילו אם ימצא אדם משק שאינו מקפיד על הימצאותם של תרנגולים זכרים עם התרנגולות המטילות, ונמצא שהביצים המשווקות מאותו משק ראויות לגדל אפרוחים, ויש לחוש בהן לאיסור דם, כל דפריש מרובא פריש, והואיל והרוב הגדול של המשקים מקפידים על כך, אין לחוש למיעוט (יחוה דעת ג נז).

• ויש אומרים שיש להחמיר בהם, ולזרוק כל הביצה (אגרות משה יו"ד א לו, ושם או"ח ג סא; מנחת יצחק א קו; משנה הלכות ד צו).

ומספר טעמים נאמרו לדעה זו:

• משום שזריקת ביצה אינה נחשבת כלל להפסד, וכבר נהגו להחמיר בו בכל החומרות ולזרוק הביצה גם במקום שאין בכך צורך (אגרות משה שם ושם).

• משום שאם אנחנו דנים על כל הביצים הנמצאות בשוק, ודאי רובם המוחלט ללא דם אפרוח, אבל כשאנו דנים על ביצה מסוימת שכבר פתחנו ומצאנו בה דם, והדיון הוא האם הדם אוסר כל הביצה אם לאו, יש ריעותא גדולה לפנינו, ומסתבר שמתוך ביצים אלו שיש בהם דם רובם מהסוג שהדם אוסר את הביצה (אגרות משה יו"ד שם; מנחת יצחק שם).

• שאין להתיר דבר שהוא תמוה לרבים, ואין לך דבר תמוה לרבים יותר מזה שיאמרו שאין איסור דם בביצים (משנה הלכות שם, על פי הגהות מימוניות תלמוד תורה ה ו).

• שיש לחוש שמא במשך הזמן ישתנה הדבר אצל החקלאים ויחזרו להביא זכרים אצל הנקבות (משנה הלכות שם)^[5].

• שיש לחוש שמא בהורמונים שבמאכל התרנגולות יש תערובת מזרע תרנגול זכר (קנין תורה ב ז)^[6].

ביצה צלויה

ביצים צלויות, אף על פי שאינן יכולות להיבדק אם יש בהן דם, מותרות באכילה, וסומכים על רוב ביצים שאין בהן דם (תוספות חולין סד א ד"ה סימנין; רשב"א שם; רא"ש שם ג סג; שו"ע שם ח), וכן אין צריך לבדוק הביצים אם יש בהן דם מטעם זה של רוב, אלא שנהגו להחמיר כשעושים מאכל עם ביצים לבדוק אם יש שם דם (תוספות ביצה טז ב ד"ה קמ"ל; איסור והיתר הארוך מב ד; רמ"א שם) אם הוא ביום ואפשר לראות (איסור והיתר הארוך שם; רמ"א שם), אבל בלילה אוכלים ביצים לכתחילה בלא בדיקה וסומכים על הרוב (איסור והיתר הארוך שם).

ביצה שיש בה טיפה שחורה כדיו

ביצה שיש בה טיפה שחורה כדיו, אסורה משום דם, שדם שחור אדום הוא אלא שלקה (דרכי תשובה שם ס"ק כג, בשם אחרונים, על פי חולין מז ב ונדה יט א), אבל אם אינו שחור כדיו, וגם אינו אדום ממש - אין לאסור (דרכי תשובה שם), וכן כשהוא כעין פירור יבש ואינו לח אין לאסור (דרכי תשובה שם ס"ק כב, בשם צמח צדק).

תערובתו

ביצים הטרופות בקערה, ונמצא דם על החלמון של אחת מהן, אף על פי שזרקו אותו חלמון - וכגון שאחר שהתחילו לטרפן ראו הדם על החלמון, שעדיין היה שלם (בית יוסף יו"ד סו ד)^[7] - כולן אסורות, שמאחר שהן טרופות אינו ניכר אם היה הדם על החלמון או על החלבון, ושמא היה חוץ לקשר - ועל ידי טריפה נעקר מעל החלבון ונדבק בחלמון (בית יוסף שם) - וספק תורה להחמיר, ואף שלקחו החלמון, החלבון שהוא דק וצלול נתערב, והכל אסור (שו"ת הרא"ש כ כד; שו"ע שם).

לדברי הסוברים שכל דם ביצים, אפילו דם ריקום, הוא מדרבנן (ראה לעיל), אין כאן אלא ספק דרבנן, ומותרות כל הביצים (בית יוסף שם); אבל לפי מה שנהגו - ברוב המקומות - כשיטת הסוברים שכל דם שנמצא על החלמון, אפילו שלא במקום הקשר, כל הביצה אסורה (ראה לעיל), הרי אפילו אם דם ביצים מדרבנן הכל אסור, אם ידוע שהיה הדם בחלמון, שאין כאן ספק אלא ודאי, אבל אם היה ספק אם נמצא במקום האוסרו או לא, יש להתיר מספק, שמא לא היה במקום שאוסר הביצה, הואיל ומן התורה בטל ברוב, ומדרבנן הוא שצריך ששים (ראה ערך בטול אסורים וערך בטול ברוב), ולכן כשיש כאן ספק שמא לא היה במקום שאוסרו, הרי זה ספק דרבנן (רמ"א שם ו, בתורת חטאת מב ג)^[8].

נתערבו שתי ביצים יחד

נתערבה הביצה אחת באחת, יש מתירים אף בזו, שיש כאן ספק ספיקא - ספק שמא ביצת ההיתר היתה יותר גדולה, ויש כאן רוב, וספק שמא אין כאן ביצת איסור (ש"ך שם סק"י); ויש אוסרים אחת באחת (מנחת יעקב ג סק"ו, ושם סב ס"ק טו; כן משמע בט"ז שם סק"ה).

ביצה שנטרפה ואין ידוע היכן היה הדם

היתה הביצה לבדה - ונטרפה בקערה ולא ידוע אם היה במקום האוסר (ראה דרכי תשובה שם ס"ק מד) – אסורה; וכן אם נתבשלה או נצלית ביצה, ולא ידוע אם היה הדם במקום האוסר (איסור והיתר הארוך מב ג; רמ"א שם)^[9].

ביצים שבורות יחד אך לא טרופות

היו הביצים שבורות יחד בקערה, ולא טרופות, ונמצא דם בחלמון של אחד מהן, יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו והם מותרים, וישאיר אותו אשר בו הדם בקערה עם חלבוני השאר ויזרקם (הגהות מרדכי חולין תשלט; בית יוסף שם ד, בשמו; שו"ע שם ד, לגירסת הפרי מגדים שם משבצות זהב סק"ג), אבל לא יעשה להיפך, ליקח הביצה האסורה ולהשאיר הכשרים, שאי אפשר ליקח ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתון מעליון, לכן מוטב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשרה, ולא שישאר משאינה כשרה כלום עם הכשרים שבקערה (הגהות מרדכי שם; ט"ז שם סק"ד).

הערות שוליים