מיקרופדיה תלמודית:הזק ראיה
|
|
הגדרה[1] - נזק שאדם גורם לחברו על ידי הסתכלות לתוך רשותו
בחצר
הדין
היזק ראיה בחצר של חברו אם שמו היזק או לא, נחלקו בו שני לשונות בגמרא:
- יש סוברים שאין שמו היזק, ולכן שנים שהיו שותפים בחצר וחלקו ביניהם, אין האחד יכול לכוף את חברו להשתתף עמו בבנין כותל מחיצה שביניהם, כדי שלא יראו זה בתוך חצרו של זה, אלא יכול לומר די לי לחלק במחיצה קלה של יתדות עצים תקועים בארץ ונמוכים, ואין השני יכול לטעון איני חפץ שתראה עסקי.
- ויש סוברים ששמו היזק, ולכן בחצר השותפים שיש בה דין חלוקה (ראה ערך חלוקת שותפים בשיעורו), או שנתרצו שניהם לחלוקה אף על פי שאין בה דין חלוקה - כופים זה את זה לעשות מחיצה גמורה, שלא יוכל כל אחד לראות את חברו בשעה שמשתמש בחלקו (בבא בתרא ב א-ב, ג א, ורש"י שם ב ב ד"ה וטעמא דרצו).
הלכה שהיזק ראיה שמו היזק (רמב"ם שכנים ב יד; טוש"ע חושן משפט קנז א).
חצר ללא בתים
כתבו הראשונים, שחצר שאין בתים וכיוצא בהם פתוחים לתוכה, אין בה היזק ראיה (רמ"ה וריטב"א בבא בתרא ז א).
נהגו שלא להקפיד
במקום שמנהג בני העיר שלא להקפיד על היזק ראיה, נחלקו הראשונים:
- יש סוברים שבמקום זה אין אחד מהם כופה חברו, ולא אמרו שכופים זה את זה לבנות כותל אלא בעיר חדשה, שלא הוקבע שם מנהג, או במקום שנהגו לגדור (שיטה מקובצת בבא בתרא ב א, בשם הרשב"א שכתב בשם רבוותא; רא"ש בבא בתרא א ו; טור חו"מ קנז א, בשם יש אומרים).
- ויש סוברים שאף במקום שנהגו שלא לגדור, כופים בחצר (שיטה מקובצת שם, בשם הרשב"א; רא"ש שם; רבנו ירוחם כז ג; מאירי בבא בתרא שם; טור שם, בשם הרא"ש; רמ"א חו"מ קנז א), שבחצר שהיזקה ברור ותדיר, אין הולכים בה אחר המנהג (סמ"ע שם סק"ב)[2].
מחלו על ההיזק
אם מחלו זה לזה על היזק הראיה, ויש עדים שמחלו על כך, שוב אינם יכולים לחזור בהם ולמחות אחד על השני (רא"ש בבא בתרא א ב; רבנו ירוחם כז ג, בשם התוס'; טור ורמ"א חו"מ קנז א).
ואפילו קנין אין צריך, שכיון שנתחייבו בכותל הרי זה כמי שנתחייב לו מנה ומחל לו, שזכה במחילתו בלא קנין (רא"ש ורבנו ירוחם שם. וראה ערך מחילה).
חצר קטנה
אף בחצר שאין בה דין חלוקה, שאין אחד מהשותפים יכול לכוף את חברו לחלוק (ראה ערך חלוקת שותפות), לא אמרו אלא כשאין אחד מהם מכיר את חלקו, אבל אם היה כל אחד מהם מכיר את חלקו, כופה כל אחד מהם את חברו להבדיל בין חלקו לחלק חברו (רי"ף בבא בתרא ג א; רמב"ם שכנים א א; טוש"ע חו"מ קעא ב), כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה (מגיד משנה שם; בית יוסף ושו"ע שם). והדברים אמורים במקום שיש שם היזק ראיה (בית יוסף שם).
בשכירות
שנים ששכרו מקום אחד בשותפות, ויש בו דין חלוקה, ויש ביניהם היזק ראיה, נחלקו הפוסקים בדבר:
- יש סוברים שאין האחד יכול לכוף את השני לעשות מחיצה בדבר שאינו שלו (טור חו"מ קעא; רמ"א שם ט, להבנת הסמ"ע ס"ק כב, ונתיבות המשפט חידושים ס"ק יח בדעתו), כיון שאחר כלות הזמן יצא משם, ונמצא מפסיד בכל מה שהוציא על עשיית המחיצה (ב"ח שם).
- ויש חולקים וסוברים שיכול לכוף לעשות מחיצה, וכי מפני שאינו שלו אלא בשכירות, יהא חברו ניזוק בראייתו (בית יוסף חו"מ קעא, בדעת הרמב"ם; ש"ך שם סק"ח להלכה).
גדר ההיזק
ביסודו של היזק ראיה כתבו הראשונים שהיזק הראיה הוא כמזיק בידים, כאדם הזורק חץ - "גירי דיליה" (ראה ערכו). ולכן אפילו לדעת הסוברים שבכל הרחקת נזקים על הניזוק להרחיק את עצמו (ראה ערך הרחקת נזקין, מחלוקת תנאים בדבר), בהיזק ראיה מודים שהמזיק צריך להרחיק (ר"י מיגש בבא בתרא ו ב; ראב"ן תחילת בבא בתרא ד"ה סוגיא; רמב"ן בבא בתרא יח ב; טור חו"מ קנב, בשם הרא"ש).
ויש סוברים שהיזק ראיה נקרא היזק הנעשה ממילא (רמ"א חו"מ קנד טז, בשם יש חולקים)[3].
נפל הכותל
כותל חצר שנפל, כל אחד מהשותפים כופה את חברו לבנותו (בבא בתרא ה א; רמב"ם שכנים ג א; טוש"ע חו"מ קנז י). ואפילו הסוברים שהיזק ראיה אינו היזק, מכל מקום כשהיה כבר כותל ונפל מודים שחייב לבנותו משום היזק ראיה, כיון שכבר נתרצו הראשונים בכותל (בבא בתרא ב ב, ורש"י ד"ה נפל). ואפילו אם אלו הדרים עכשיו בחצר לא נתרצו בכותל, כיון שבאים מכח הראשונים חייבים בכותל (שיטה מקובצת שם).
ויש מפרשים הטעם מפני שכיון שכבר עמד הכותל הורגלו ימים רבים להשתמש בחצר גם תשמישים של צנעא ולא להיזהר זה מזה, והיזק ראיה כזה לדברי הכל שמו היזק (תוס' שם ד"ה נפל).
בית שער
בני החצר כופים זה את זה לבנות בית שער לחצר (בבא בתרא ז ב; רמב"ם שכנים ה א; טוש"ע חו"מ קסא א) משום היזק ראיה, שהעוברים ושבים לא יראו תוך החצר (בבא בתרא ב ב, ורש"י ד"ה בית). ואף הסוברים שהיזק ראיה אין שמו היזק, בזה שהוא היזק של רבים, שכל בני רשות הרבים מסתכלים שם, שמו היזק (גמרא שם, ורש"י ד"ה הזיקא).
לדעת חכמים אפילו אם החצר אינה סמוכה לרשות הרבים, צריכה לבית שער, שלפעמים נדחקים בני רשות הרבים ונכנסים לשם; ורבן שמעון בן גמליאל אמר שאם אינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער (בבא בתרא ז ב).
הלכה כחכמים (מאירי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם); ויש שפסקו כרבן שמעון בן גמליאל (רבנו ירוחם לא ו, בשם יש מי שפסק).
דלת לחצר
חיוב בניית הדלת לחצר (ראה בבא בתרא ז ב. וראה ערך שכנים), יש סוברים שאף הוא משום היזק ראיה[4].
גובה הכותל
גובה הכותל שעושים משום היזק ראיה אינו פחות מארבע אמות (רמב"ם שכנים ב טז; טור חו"מ קנז. וראה שו"ע שם ט-י).
ארבע אמות שאמרו לגובה הכותל הוא כשדרים בבתים, אבל אם הם דרים בעליות, צריכים לבנות מקרקעית העלייה ולמעלה ארבע אמות (טור שם, בשם הר"י ברצלוני, ופרישה אות כב). ואם אחד דר בעלייה ואחד בבית, דינם כשתי חצרות זו למעלה מזו (פרישה שם).
האיסור להביט
כותל חצר שכופה האחד את חברו לבנותו משום היזק ראיה, כתבו הראשונים שאם לא בנה יש גם איסור בדבר (רמ"ה בבא בתרא א כה; רמב"ן שם נט א, בהיזק ראיה מחלון לחצר); שאפילו אם אינו מתכוין להסתכל, אי אפשר שלא יראה, שאין אדם יכול להיזהר ולעמוד כל היום בעצימת עינים (רמב"ן נט א שם). ומקור הדבר הוא מאיסור פתיחת פתח כנגד פתח שלמדו אותו מהכתוב (ראה להלן: בחלונות ופתחים. רמ"ה שם). והאיסור הוא או משום עין רעה, או משום לשון הרע, או משום צניעות (רמב"ן שם)[5].
ויש שנראה מדבריהם שבכותל חצר אין בו איסור, וההלכה של פתח כנגד פתח נאמרה בבית בלבד (ראה בית יוסף חו"מ קנד ז, בשם תשובת הריטב"א כ).
ולדברי הכל אסור להסתכל בכוונה לרשות חברו, אם יש היזק לחברו בראייתו (טוש"ע חו"מ שעח א), ואפילו במקום שאינו יכול לכופו לעשות מחיצה, אסור לו לעמוד ולהסתכל (ראה להלן, חזקה בהיזק ראיה), ואפילו במקום שאין חשש של עין רעה, אסור לראות שלא מדעתו, כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ומעסקיו (שו"ע הרב נזקי ממון יא).
וצריך אדם להיזהר מלעמוד כנגד בית או חצר חברו ולראות בו אפילו בלי כוונה להסתכל בעסקיו, אלא יחזיר פניו כדי שלא יחשדהו חברו שמתכוין להסתכל לידע עסקיו ויהיה נתפס כגנב (סמ"ע קנד ס"ק יג, בדעת הנימוקי יוסף והרמ"א; שו"ע הרב נזקי ממון יג), ואפילו רואהו ושותק לו אסור, שמא מתבייש לומר לו (שו"ע הרב שם).
מחיצת החצר
מקום המחיצה
כותל, שחייבים השותפים לבנותו כשחולקים את החצר, בונים אותו על מקום שניהם (בבא בתרא ב א, ורש"י ד"ה באמצע; רמב"ם שכנים ב טו; טוש"ע חו"מ קנז ג) ובהוצאות שניהם (טוש"ע שם).
ואפילו אם לא היה בחצר דין חלוקה, אלא שנתרצו לחלוק, לא יכול אחד מהם לומר לא נתרציתי לחלוק אלא בתנאי שתבנה אתה הכותל משלך, ועל מנת שאתחייב לעשות כותל לא נתרציתי, אלא כל שנתרצה לחלוק שוב אין שומעים לו, וחייב לבנות את הכותל עם חברו (תוס' שם ב ד"ה וכיון; רא"ש בבא בתרא א א; טוש"ע שם ג).
ואפילו אם יש לאחד פי שנים בחצר, כגון שהיו שני אחים, ואחד מהם בכור, ולקח שני חלקים בחצר בירושה, והשני פשוט ולא לקח אלא חלק אחד, שניהם נותנים במקום הכותל ובהוצאות הכותל בשוה, שכך חייב לסלק היזק הראיה מי שאין לו אלא חלק אחד כמו מי שיש לו שני חלקים (רמ"ה בבא בתרא שם, והובא בטור שם; שיטה מקובצת שם, בשם גליון: שו"ע שם ג, וסמ"ע סק"ח).
והוא הדין אם יש לאחד ממון הרבה ולשני מעט, שנותנים בשוה, לפי שכל אחד שם מזיק עליו, וכך צריך להרחיק עצמו מזיק על סך קטן כמו מזיק על סך גדול (נתיבות המשפט קסא סק"א).
עני ועשיר
היה אחד מהם עני ואין ידו משגת לבנות, ורוצה השני לבנות בתוך שלו - בונה (טור חו"מ קנז, בשם ר"י ברצלוני; רמ"א שם ג. וראה סמ"ע שם סק"ט).
ואם אין העשיר רוצה לבנות בתוך שלו, בונה את הכותל על מקום שניהם, ואין העני יכול להשתמש בכותל עד שיתן לו חצי יציאותיו (טור שם, בשם ר"י ברצלוני; רמ"א שם, וסמ"ע סק"י). ובינתיים משתמש זה בכל הכותל כולו, עד שיתן השני חלקו, ואין בכך משום רבית (סמ"ע שם. וראה ערך רבית).
שניהם עניים
היו שניהם עניים ואין להם כדי לבנות, שניהם שוים, שהרי כל אחד מזיק לחברו, ודרים ביחד, אלא שחייבים להתרחק כל מה שאפשר שלא יזיקו זה את זה בראייה (טור חו"מ קנז, בשם ר"י ברצלוני; רמ"א שם ג). ואם יכולים ליטול מן הצדקה לעשות כותל מקנים - נוטלים ובונים (טור שם, והרמ"א השמיט; וראה סמ"ע שם ס"ק יא).
סוג הכותל
הראשונים נחלקו מהו החומר בו נבנה הכותל:
- יש אומרים שהוא כמנהג המדינה (בבא בתרא ב א; רמב"ם שכנים ב ו; טוש"ע חו"מ קנז ד), דהיינו כפי שנוהגים השותפים לבנות כשחולקים ביניהם, אבל לא אחר מנהג בנייני העיר (רשב"א בבא בתרא שם; רא"ש שם א א; מגיד משנה שכנים ב טו,יח; שו"ע שם).
- יש סוברים שהוא כמנהג בנייני העיר (רשב"א שם, בשם יש אומרים).
- ויש סוברים שהוא כמנהג בני המדינה שבונים כל אחד בשל עצמו, ולא כמו שנהגו השותפים לחלוק ביניהם, אלא אם כן נהגו והתנו כך במעמד אנשי העיר (רמב"ן בבא בתרא שם).
כותל רעוע
מקום שנהגו לבנות הכותל מהוצים וקנים, בונים מהוצים וקנים, ובלבד שלא יוכל לראות דרך הכותל בשל חברו (בבא בתרא ד א; רמב"ם שכנים ב טו; טוש"ע חו"מ קנז ד).
היה מנהג המקום לבנות מחיצה פחותה מהוצים וקנים נחלקו הראשונים:
- יש סוברים שמנהג הדיוט הוא, ואין סומכים עליו (תוס' שם ב א ד"ה בגויל; מרדכי בבא בתרא רמז תסד; רמ"א חו"מ קנז ד)[6], אם אין השני מרוצה, שיכול לומר אין רצוני בגדר כל שהוא שיפול, ואצטרך לחזור ולטרוח בבניינו (סמ"ע שם ס"ק יב; ש"ך שם סק"ז).
- ויש סוברים שאף בזה אין מחייבים אותו אלא כפי מנהג המקום (רמב"ן בבא בתרא ב א; מאירי שם ו ב; טור שם, בשם הרמב"ן).
שותפים שנוהגים ביניהם בכותל גרוע יותר ממנהג המקום, כתבו הראשונים שאין מנהגם כלום, ואם ירצו כופים זה את זה לבנות כמנהג המדינה (נמוקי יוסף בבא בתרא ב א).
חילוק מנהגים
מקום שמקצתם בונים באופן אחד ומקצתם באופן אחר, הולכים אחר הרוב. ואם לא נתברר הרוב, אין כופים אלא על הפחות שבכתלים, שאין מוציאים מן המוחזק (רמ"ה בבא בתרא א ב).
כותל שנפל
כותל חצר שנפל, שכל אחד מהשותפים כופה את חברו לבנותו (ראה לעיל), אינו כופה אלא עד גובה ארבע אמות (בבא בתרא ה א; רמב"ם שכנים ג א; טוש"ע חו"מ קנז י), שבכך די לסלק היזק ראיה (רש"י ד"ה מחייבין). ואף אם מתחילה היה הכותל שביניהם גבוה יותר מארבע אמות, מכל מקום כשנפל אין אחד מהם כופה את השני לחזור ולבנותו כל כך גבוה (סמ"ע שם ס"ק כג). ואפילו אם הורגלו קודם בתשמישים של צנעא מפני שהיה כותל גבוה ביניהם, אין מחייבים אותו למעלה מארבע אמות (שיטה מקובצת שם ב ב, בשם הרא"ש).
בגינה ובקעה
הדין
שנים שהיו שותפים בגינה ובאו לחלוק, אם יש בה דין חלוקה, כופה אחד מהם את חברו לגדור ביניהם, ואפילו אם אין שם מנהג ידוע לגדור, מן הסתם כמקום שנהגו לגדור הוא (בבא בתרא ב א, ד א; טוש"ע חו"מ קנח א).
ההיזק
אפילו לדעת הסובר בחצר שהיזק ראיה אינו היזק (ראה לעיל: בחצר), בגינה מודה שיש היזק ראיה, לפי שאסור לו לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, כדי שלא יזיקנו בעין רעה (בבא בתרא ב ב, ורש"י ד"ה אסור). ויש בה שני הזיקות, גם עין הרע וגם היזק ראיית תשמיש, שהבעלים עומדים שם ומשתמשים, מה שאין כן בחצר שאין שם אלא ראיית תשמיש בלבד (שיטה מקובצת שם, בשם גליון). ובחומרת ההיזק נחלקו הראשונים:
- יש מן הראשונים שסוברים שהיזק ראיה של גינה חמור יותר מהיזק ראיה של חצר, ואין להקל בדין הגינה יותר מהחצר (שיטה מקובצת שם; רא"ש שם א ו, בשם יש מפרשים).
- יש מפרשים שלא אמרו שבגינה יש יותר היזק ראיה מבחצר אלא לדעת הסובר שהיזק ראיה אינו היזק, שמכל מקום בגינה מודה; אבל לדעת הסוברים שהיזק ראיה שמו היזק, חצר חמור היזקה יותר, כיון שמשתמשים בה תדיר בתשמיש צנוע גם בכניסה ויציאה (שיטה מקובצת שם; רא"ש שם, בשם יש מפרשים וכתב שכן עיקר).
- ויש מהראשונים סוברים שבגינה אין היזק ראיה כלל, שדוקא בחצר שאדם עומד ויושב ועושה צרכיו, והוא מקום שבני אדם דרים שם - יש היזק ראיה, אבל לא בגינה, שאין דרך בני אדם לדור שם. ומה שאמרו שלא יראה בקמת חברו משום עין רעה אין אלו אלא דברי חסידות (שו"ת הרמב"ם שצה, והובאה במגדל עוז שכנים ב טז).
נהגו שלא לגדור
מקום שנהגו שלא לגדור בגינה, נחלקו בדבר שני התלמודים: בבבלי אמרו שאין כופים זה את זה (בבא בתרא ד א); ובירושלמי אמרו שבגינה בין מקום שנהגו לגדור, ובין מקום שנהגו שלא לגדור - כופים (ירושלמי בבא בתרא א ב).
ואף הראשונים נחלקו להלכה:
- יש סוברים שאין כופים (תוס' שם ד א ד"ה הכי; רמב"ן שם; רא"ש שם א ו; טוש"ע חו"מ קנח א).
ולא עוד אלא שיש סוברים שאפילו אם בחצר אף כשנהגו שלא לגדור כופים (ראה לעיל: בחצר, מחלוקת ראשונים בדבר), בגינה אין כופים, שבחצר היזק הראיה יותר מבגינה (רא"ש שם).
- ויש סוברים שאף בגינה כופים, כדרך שכופים בחצר (שיטה מקובצת בבא בתרא ד א, בשם רשב"א; ריטב"א שם).
גובה הכותל
בשיעור הגובה של כותל הגינה, נחלקו הראשונים:
- יש סוברים ששיעורו ארבע אמות, כמו בחצר, וכופים זה את זה לבנות בשיעור זה (רמב"ן בבא בתרא ד א; ראב"ד בהשגות ב טז; שו"ע חו"מ קנח ג, בשם יש אומרים), שגם בגינה יש היזק ראיה (מאירי שם).
- ויש סוברים שבגינה די במחיצה של עשרה טפחים (רמב"ם שם טז; דעה א בשו"ע שם בסתם), שלדעתם אין בגינה משום היזק ראיה, ואין צריך אלא מחיצה שלא יתפס עליו כגנב (תשובת הרמב"ם שצה); או שלא תזיקנו עין רעה, ולכך די במחיצה של עשרה טפחים, שנזכר ואינו מתמיד לראות תדיר, ואין עין רעה מזיקה בראיה אקראית (מאירי בבא בתרא ב ב, לדעת הרמב"ם). אבל את הבנין אף לדעתם יעשו כמו בחצר, דהיינו לפי מה שנהגו בגויל או גזית וכיוצא (רמב"ן שם ד א, בדעת הרמב"ם).
מקום הגדר
כתבו הראשונים שאין מחייבים בגינה לגדור אלא בין האחד לחברו, אבל אין אחד מהשנים כופה חברו לגדור ביניהם ובין רשות הרבים (ר"י מיגש בבא בתרא ד א; רמ"ה שם א ד).
בבקעה
שנים שהיו שותפים בבקעה שהיא שדות של תבואה ובאו לחלוק, אפילו סתם, שאין שם מנהג ידוע, הרי זה כמקום שנהגו שלא לגדור, ואין כופים זה את זה לעשות כותל ביניהם, אלא אם כן היה שם מנהג ידוע לגדור (בבא בתרא ב א, ד א; רמב"ם שכנים ב טז; טוש"ע חו"מ קנח א). ואינה דומה לגינה, שבגינה מגדלים ירק לאכילה, וכל שעה היא עומדת בקמותיה, אבל בקעה אינה עומדת בקמותיה אלא חודש אחד בשנה, ואינו חייב לגדור אלא במקום שנהגו, ובאותו זמן שעומדת בקמותיה אסור לעמוד בה (תוס' שם ב ב ד"ה וכן בגינה. וראה עוד טעמים ברמב"ן שם).
ויש מהראשונים שסוברים שאף בבקעה חייבים לגדור כמו בגינה, אלא שבקעה מתוך שעומדת בקמותיה רק זמן מועט בשנה די לה במחיצה כל שהיא, מה שאין כן בגינה שעומדת בקמותיה תדיר צריכה לכותל מגויל וגזית כפי שנהגו, ולא אמרו שאין מחייבים בבקעה אלא לענין גויל וגזית (שיטה מקובצת שם ב ב, בשם גליון בתירוץ א).
גובה הכותל בבקעה
שיעור גובה הכותל בבקעה הוא כמו בגינה, וכשם שנחלקו בגינה אם צריך ארבע אמות או עשרה טפחים (ראה לעיל), כך נחלקו בבקעה (טוש"ע חו"מ קנח ג).
בגגות
בשני בתים
שני בתים זה בצד זה, ורשות היחיד או רשות הרבים מפסקת ביניהם, זה עושה מעקה לחצי גגו, וזה עושה מעקה לחצי גגו, זה שלא כנגד זה, וכל אחד מושך את המעקה יותר מחצי גגו כדי שיהיה במקצת נגד סתימתו של זה, ומתוך כך לא יראה כל אחד בגגו של חברו. ואף על פי שאם רשות הרבים ביניהם, בני רשות הרבים רואים אותו, יכול כל אחד לומר לחברו אלו אין רואים אותי אלא ביום וכשאני עומד על גגי, ואתה רואה אותי תמיד (בבא בתרא ו ב, ורש"י ד"ה ומעדיף; רמב"ם שכנים ג ה; טוש"ע חו"מ קנט א).
ואפילו אם רשות הרבים רחבה הרבה, והיו הבתים רחוקים זה מזה הרבה, כל כמה שהעין שולטת יש בזה משום היזק ראיה, שאין להיזק ראיה שיעור (מגיד משנה שכנים שם, בשם הרשב"א; טור שם).
עשויים לדירה
- יש מהראשונים שסוברים שגגות שאמרו שצריכים מעקה משום היזק ראיה, הם דוקא כשעשויים לדירה, אבל אם אינם עשויים לדירה אין בהם משום היזק ראיה, ואינם צריכים למחיצה של ארבע אמות, אלא די להם בעשרה טפחים כדי שיתפס עליו כגנב (רמב"ם שכנים ה-ו; רמב"ן בבא בתרא ב ב; נמוקי יוסף שם; רמ"ה בבא בתרא א ס,סב; שו"ע חו"מ קנט א-ב). ועשויים לדירה הוא כשהגגות מקורים, שעשויים לתשמיש כעין בתים, וכשהם שוים ולא משופעים (רמב"ן שם; סמ"ע שם סק"ג).
- ויש שאינם מצריכים שיהיו ראויים לדירה אלא שיהיו ראויים לתשמיש בלבד (ראב"ד בהשגות שם; מגיד משנה שם, אף בדעת הרמב"ם; שיטה מקובצת בבא בתרא ו ב, בשם רבנו יונה והרשב"א), דהיינו שיהיו שוים ובלתי משופעים (שיטה מקובצת שם), ואין צריך שיהיו ראויים לדירה (ראה רמ"א חו"מ קנט ב)[7].
חומרתו
כתבו הראשונים, שהיזק ראיה של גגות חמור יותר מזה של חצר, ולכן אפילו לדעת הסובר שהיזק ראיה בחצר אין שמו היזק, בגגות מודה, לפי שהם כעין בתים (רמב"ן בבא בתרא ב ב, בתירוץ א).
סוג המעקה
במעקה שבין שני גגות, יש מהראשונים שסוברים שאין הולכים כמנהג המדינה לבנותו בגויל וגזית וכיוצא, אלא אם רצה האחד לעשות חלקו מהוצים וקנים – עושה, שדוקא בכותל העשוי על מקום של שניהם יש ביד האחד לכוף חברו שיעשה כמנהג המדינה, ולא כשכל אחד עושה ברשותו (רא"ש בבא בתרא א ה, וראה חזון איש ג ס"ק י בהבנת דבריו).
ויש סוברים שאף כאן צריך לעשות המעקה כמנהג המדינה (ראה חזון איש שם).
בין גג לחצר
החיוב
היה אחד מזיק לחברו בהיזק ראיה, והשני אינו מזיק, כגון גג הסמוך לחצר, שבעל הגג מזיק לבעל החצר, ובעל החצר אינו מזיק לבעל הגג - עושה בעל הגג מעקה גבוה ארבע אמות משום היזק ראיה (בבא בתרא ו ב, ורש"י ד"ה גבוה; רמב"ם שכנים ג ו; טוש"ע חו"מ קס א). ונחלקו המפרשים בדבר:
- יש מהראשונים שסוברים שהדברים אמורים בגג שאינו עשוי לדירה, שבעל החצר אינו מזיק לבעל הגג, אבל בעל הגג מזיק לבעל החצר, ולכן על בעל הגג לעשות את כל המעקה (ר"י מיג"ש ורמ"ה ונמוקי יוסף בבא בתרא שם; ראב"ד שכנים שם; מגיד משנה שם, בדעת הרמב"ם); אבל אם הגג עשוי לדירה - יש בו היזק ראיה כמו בבית, ועדיף מחצר (רמב"ן בבא בתרא ב ב).
- ויש סוברים שאף בגג העשוי לדירה, כיון שתשמיש בעל הגג אינו קבוע ותדיר, ואינו משתמש בו אלא לפרקים, יכול הוא להיזהר מבעל החצר; אבל בעל החצר שמשתמש בחצר בקביעות, אינו יכול להיזהר מבעל הגג, ונמצא בעל הגג מזיקו לבעל החצר בהיזק ראיה, ובעל החצר אינו מזיקו לבעל הגג, ולכן על בעל הגג לעשות המעקה (בית יוסף חו"מ קס א).
סוג המעקה
מעקה זה, שבעל הגג לבדו עושה, כתבו הראשונים שאינו חייב לעשות מבנין אבנים ולבנים, אלא עושה כמו שרוצה, אפילו מהוצים וקנים, שלא הוזכר בנין אבנים ולבנים אלא במקום שהחיוב על שניהם לבנות ועל יסוד שניהם (רא"ש בבא בתרא א ה; רבנו ירוחם לא ו).
בחצרות שאינן שוות
שתי חצרות זו למעלה מזו, נחלקו אמוראים בדינם:
- רב הונא אמר שבונה התחתון משלו מלמטה עד שמגיע לגובה קרקעיתו של חברו, ואחר כך מתחיל זה לסייעו ונותן חלקו מכנגדו ומעלה, ולא יהא עליון נפסד בשפלות קרקעיתו של תחתון (בבא בתרא ו ב, ורש"י ד"ה זה בונה).
- ורב חסדא אמר שעליון מסייע מלמטה ובונה (גמרא שם).
הלכה כרב חסדא (רמב"ם שכנים ג ז; טוש"ע חו"מ קס ג).
בחלונות ופתחים
בחלונות
לא יפתח אדם חלון לחצר חברו, ואפילו אם אחד מהשותפים רוצה לפתוח חלון לחצר, חברו מעכב עליו משום היזק ראיה, שמסתכל בו דרך החלון (בבא בתרא נט ב, ורשב"ם ד"ה אבל; רמב"ם שכנים ה ו; טוש"ע חו"מ קנד ג).
ואפילו כשפותח את החלון למבוי או לרשות הרבים, ומשם נמשך היזק ראיה מן הצד לרשות חברו - אסור (שו"ת הרשב"א ב קעח; נמוקי יוסף בבא בתרא ו ב; מרדכי שם רמז תעא, ושם גם בשם תשובת רב צמח גאון; רמ"א בדרכי משה חו"מ קנד סק"ז, ובשו"ע שם ג), וכגון שהחלון גבוה יותר מארבע אמות, באופן שבני רשות הרבים אין מזיקים אותו (ש"ך שם סק"ז).
כשאינו רואהו בכל מקום
יש מהראשונים שסובר שלא אמרו אסור לפתוח חלון לחצר חברו אלא כשאין לבעל החצר מקום אחד בחצרו להצטנע ממנו, ובעל החלון רואהו בכל החצר, ולכן אפילו כמה חצרות מפסיקות ביניהם יכול למחות מחמת היזק ראיה, אבל כשיש לו מקום אחד שיכול להצטנע שם, אינו יכול למחות (ראב"ן בבא בתרא א ד"ה ראובן, והובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג תרפד, ובמרדכי בבא בתרא רמז תעא).
וחלקו עליו הראשונים ודחו דבריו, כי מה טעם יפסיד שימוש שאר חצרו, וכל שיש קצת היזק ראיה יכול למחות (מרדכי שם, וכן לא הובאו דברי ראב"ן בפוסקים).
התחיל בעשייתו
כתבו גאונים שאף אם עשה רק תקרה לחלון, ולא עשה עדיין את צורת החלון, חברו יכול לעכב עליו וכופהו לעקור הקורות, שכן יכול לטעון חוששני שמא אלך למדינה אחרת ואתה תפתח החלונות, ואינו יכול לומר עשיתי הקורות לא לשם חלון אלא כדי לחזק כותלי (שו"ת הגאונים מנטובה רלו, והובא בכנסת הגדולה חו"מ קנד הגהות הטור ה. וראה פתחי תשובה שם סק"ו).
לפתוח פתח
לא יפתח אדם בחצר השותפים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון (בבא בתרא ס א; רמב"ם שכנים ה ו; טוש"ע חו"מ קנד ג). שכן מצינו שנאמר בבלעם כשבא לשבח את ישראל: וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו (במדבר כד ב) - מה ראה, ראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה, אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה (גמרא שם).
ואפילו נתנו לו השותפים רשות לפתוח פתח או חלון, אינו רשאי לפתוח כנגד פתח או כנגד חלון (ריטב"א בבא בתרא שם; טוש"ע שם).
בטעם האיסור - יש סוברים שהוא משום צניעות (רשב"ם בבא בתרא ס א ד"ה חלון; מגיד משנה שם, בשם רש"י); ויש סוברים שהוא משום היזק ראיה (רבינו גרשום ונמוקי יוסף ומאירי בבא בתרא שם).
ואף ישראל במדבר שפתחיהם לא היו מכוונים, משום היזק ראיה עשו כן (רבינו גרשום שם).
שיעור ההרחקה
בשיעור ההרחקה נחלקו הראשונים:
- יש סוברים שדי להרחיק מכנגדו משהו (רשב"ם בבא בתרא ס א ד"ה חלון; נמוקי יוסף שם; טור חו"מ קנד, בשמו; שו"ע שם ג), כדי שלא יראהו ממש (נמוקי יוסף שם). ואף על פי שעדיין רואהו בהרחקת משהו, מכל מקום כיון שאינו בדרך תשמישו תדיר, אינו יכול לעכב עליו, שאינו יכול לומר שלא תסתכל בי לדעת, שזה יכול להשיב לו אם ארצה להסתכל בך אני יכול לעמוד בחצר ולהסתכל בך, שהרי חצר השותפים היא, ולפיכך אינו יכול למחות שאין בזה ריבוי היזק (רמב"ן שם).
- יש סוברים שצריך להרחיק עד שלא יוכל לראות מפתחו דרך פתח חברו כלל (ריטב"א שם; שיטה מקובצת שם, בשם רשב"א).
- ויש שנתנו שיעור הרחקה ארבע אמות (טור חו"מ קנד).
חלון גבוה
היה החלון גבוה ארבע אמות, יש שכתבו שלדברי הכל חייב להרחיק ארבע אמות, שהרי עכשיו אינו יכול לומר אם ארצה אסתכל בך כשאעמוד בחצר, שהרי חלונו גבוה ארבע אמות, ונמצא שמזיקו ודאי בהיזק ראיה (תוספות יום טוב בבא בתרא ג ז).
לחצר חבירו
בא לפתוח פתח או חלון לחצר חברו שאינו שותפו, ונתן לו רשות לפתוח, לדברי הכל צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חברו עד שלא יוכל לראות בו כלל, שכאן יש ריבוי היזק, כיון שאינו שותף בחצרו, ואינו יכול לעמוד בחצר ולהסתכל (רמב"ן בבא בתרא ס א; נמוקי יוסף וריטב"א שם; שו"ע חו""מ קנד ג, וסמ"ע ס"ק יא).
שניהם פותחים
באו שניהם לפתוח בבת אחת פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, יעשו פשרה ביניהם, ובמקום שאחד מהם נהנה והשני אינו חסר, כופים אותו על מידת סדום (ריטב"א ונמוקי יוסף בבא בתרא ס א; רמ"א חו"מ קנד ג).
לרשות הרבים
פותח אדם פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון לרשות הרבים, מפני שאומר לו סוף סוף הרי אתה צריך להצטנע מבני רשות הרבים, והריני כאחד מבני רשות הרבים שרואים אותך (בבא בתרא ס א; רמב"ם שכנים ה ו; טוש"ע חו"מ קנד ג). ונחלקו הראשונים בדבר:
- יש מן הראשונים סוברים שאפילו אם החלונות הם גבוהים למעלה, מותר לפתוח חלונות כנגדם, שאף על פי שבני רשות הרבים ההולכים אינם יכולים להסתכל, מכל מקום רוכבי סוסים וגמלים יכולים לראותו דרך חלונותיו (רשב"ם שם ד"ה סוף; רא"ש בבא בתרא ג עו; מאירי שם, בשם יש מפרשים).
- אבל רוב הראשונים סוברים שאם חלוני הבתים גבוהים קצת, ואין בני רשות הרבים ההולכים שם יכולים להסתכל, אסור לפתוח חלון, אף על פי שהרוכבים יכולים להסתכל, שאין היזק ראיה של רוכבים תדיר, והיזק ראייתו תדיר, ולא אמרו שמותר אלא בחלונות נמוכים (ר"י מיגש בבא בתרא ו ב; רמב"ן שם ס א; ריטב"א ונמוקי יוסף שם; שו"ת הרשב"א א תתקג, ושם ב קעח; טור חו"מ קנד), שאינם גבוהים ארבע אמות (בית יוסף חו"מ קנד, בשם רבנו ירוחם; שו"ע שם ג)[8].
היה חלל הפתח או החלון מתחיל תוך ארבע אמות, וגבהו נמשך למעלה מארבע אמות - יש סוברים שמותר (סמ"ע שם ס"ק יב); ויש חולקים (ש"ך שם סק"ד; נתיבות המשפט שם סק"ז), לפי שבני רשות הרבים רואים אותו רק כשמשתמש למטה, והוא יראה אותו אף כשמשתמש למעלה (נתיבות המשפט שם).
בעליה
בעלייה לדברי הכל אסור לפתוח נגד חלון חברו אפילו לרשות הרבים, שהרי שם אין בני רשות הרבים מסתכלים (רא"ש בבא בתרא ג עו; טור חו"מ קנד).
גדר רשות הרבים
רשות הרבים זו לאו דוקא שהיא רחבה שש עשרה אמה, כדין רשות הרבים לשבת (ראה ערך רשות הרבים), אלא כל שיש רשות לרבים להלוך שם, אין אדם רגיל לעשות כנגד הפתח או החלון דברים שבצנעא, ולכן מותר חברו לפתוח כנגדו (שו"ת הרא"ש ק ג, והובא בטור ובית יוסף חו"מ קנד; נמוקי יוסף בבא בתרא ס א, בשם הרשב"א).
מבוי המפולש, דינו כרשות הרבים (טור שם, בשם ר"י ברצלוני; באור הגר"א שם ס"ק כט, בדעת הרי"ף).
שנוי הגודל
היה פתח קטן של אחד מהשותפים פתוח לחצר, לא יעשנו גדול, היה פתח אחד לא יעשנו שנים, ששותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להיסתר ממך, ואיני יכול להיסתר ממך בפתח גדול.
היה הפתח גדול, לא יעשנו שנים קטנים שהרי אומר לו בפתח אחד אני יכול להיסתר, ובשנים איני יכול (בבא בתרא ס א; רמב"ם שכנים ה י; טוש"ע חו"מ קנד ד).
והוא הדין בחלון, שיש לו כל דין פתח בזה (טור שם; סמ"ע שם ס"ק טז; ש"ך שם סק"ח).
היה לו פתח קטן לרשות הרבים ורצה להרחיבו, או שהיה רחב ורצה לעשותו שנים, אין חברו שכנגדו מעכב עליו (בבא בתרא שם; רמב"ם שם יא; שו"ע שם), ואין צריך לומר שאין בני רשות הרבים יכולים לעכב עליו (רמב"ם שם; טוש"ע שם).
שנוי דלת
היו לו שתי דלתות מפתח אחד לחצר השותפים, ורוצה לעשות דלת אחת - כתבו הראשונים שאינם יכולים לעכב על ידו, אף על פי שנפתחת כולה תמיד, מה שלא היה כן בשתי הדלתות (ריטב"א בבא בתרא ס א; נמוקי יוסף שם, בשמו; בית יוסף ושו"ע חו"מ קנד ה, בשם יש מי שאומר). והוא הדין שאם רוצה לסלק משם את הדלת לגמרי, בענין שיהא פתוח תמיד - רשאי (ריטב"א שם).
בימינו
בימינו המנהג לפתוח פתח כנגד פתח בחדר המדרגות, ומותר לעשות כן כיון שיש דלת בפתח שמונעת מלהביט פנימה, ועוד שבדרך כלל יש מסדרון מול הפתח, ואי אפשר לראות לתוך הבית (עמק המשפט שכנים י ה; פתחי חושן נזיקין יד סק"ד).
בזמנינו לא שייך היזק ראיה בפתיחת חלונות למגרש המשותף של הבנין, כיון שאין דרך לעשות בו תשמיש צנוע (עמק המשפט שכנים י ב).
בזמנינו מותר לפתוח חלון מעל מרפסת פתוחה כיון שאין דרך להשתמש בה תשמישי דירה, ועוד שכך המנהג. וראוי שיתקין סורגים לחלון שלא יוכל להוציא ראשו ולהביט למרפסת (עמק המשפט שכנים יג ח-יב. וראה פתחי חושן שם).
בבית
הרחקת חלונות
החלונות צריך להרחיק בין מלמעלה ובין מלמטה ארבע אמות (בבא בתרא כב א). שמי שהיה לו חלון בכותל ביתו למטה, ובא חברו לבנות כותל כנגדו למעלה - כופהו להגביה הכותל ארבע אמות למעלה מן החלון, כדי שלא יביט בו דרך החלון כשישען על כותלו, וישפיל ראשו להציץ ויראה בביתו. ואם היה החלון למעלה בכותל, ובא לבנות כותל כנגדו למטה, כופהו למעט הכותל שיהיה נמוך ארבע אמות מן החלון, כדי שלא יעמוד על ראש עובי הכותל ויביט מהחלון לביתו (בבא בתרא כב ב, ורש"י ד"ה מלמעלן וד"ה שלא; רמב"ם שכנים ז ב-ג; טוש"ע חו"מ קנד כא).
ויש מן הראשונים שסוברים שלא אמרו שדי בהגבהת הכותל ארבע אמות אלא כשהרחיק הכותל ברוחב ארבע אמות או יותר מעט, אבל אם הרחיק ריחוק רב, אם יגביה כותלו ארבע אמות מחלונו של זה כל שכן שיראה שם היטב, ולכן צריך להגביה כל כך עד שלא יוכל להציץ ולראות (רמב"ן בבא בתרא כב ב; מגיד משנה שכנים שם, בשם יש מי שכתב)[9].
מניעת אור ואויר
אם חברו מדליק אור בביתו ומאיר לתוך בית חברו בלילה ומפריע לו לשון, אינו יכול למחות בו, כיון שיכול בקלות להסתיר את האור, ובאופן כזה על הניזק להרחיק את עצמו (פתחי חושן נזיקין יד ס"ק נג).
אם בנה כותל כנגד חלון חברו ומונע ממנו אויר אינו יכול למחות בו, שלא מצינו היזק אויר (שם).
הסתרת נוף
אם בונה כותל כנגד חלונו של חברו ומסתיר לו את הנוף אינו יכול למחות בו (שו"ת הרלב"ח מד; פתחי חושן נזיקין יד ס"ק נו)[10].
בימינו
בזמן חז"ל הבונה כותל מול חלון חברו היה צריך להרחיק ארבע אמות כדי שלא יאפיל (בבא בתרא כב ב. וראה ערך הרחקת נזיקין). ובזמנינו המנהג הוא להרחיק בין ששה לשמונה מטרים, תלוי במנהג המקומות, וכך יש לנהוג גם לפי דין תורה (עמק המשפט שכנים טז יג-כא)[11].
ומאידך, בזמנינו אי אפשר לטעון טענת היזק ראיה בפתיחת חלונות של בתים, ומותר לבנות בנין סמוך לבנין אחר ולפתוח בו חלונות אם מרחיקים שיעור הראוי לפי המנהג היום, שהוא בין ששה לשמונה מטרים. והטעם שכיון שיש תריסים בחלונות - אין היזק ראיה; ועוד שכיון שהמנהג היום לבנות בתים סמוכים זה לזה, כל הקונה דירה קונה על דעת זה שיבנו במגרש הסמוך לו; ועוד שבהיזק ראיה מסוג זה שאינו היזק גמור מועיל מנהג שלא להקפיד על היזק זה (עמק המשפט שכנים יא ה-יד)[12].
בזיזים
מוציא זיז
מי שבא להוציא זיז מתוך כותלו לחצר חברו - ואפילו אם אין הזיז בולט לרשות חברו ממש, אלא שהיה הכותל כנוס לתוך רשותו, והזיז שמוציא בולט ברשותו (נתיבות המשפט קנג סק"א), בעל החצר מעכב עליו, שהרי מזיקו בראיה בעת שמשתמש בעל הזיז בזיזו (בבא בתרא נט ב, ורשב"ם ד"ה ויכול; רמב"ם שכנים ח א; טוש"ע חו"מ קנג א). וכל זמן שלא הסירו, שהניחו בעל החצר מרצונו, אסור לו לבעל הזיז להשתמש בזיז, מפני שמזיק לבעל החצר בראיה (טור ורמ"א שם).
פחות מטפח
היה הזיז פחות מטפח, נחלקו אמוראים אם יכול בעל החצר למחות בו משום היזק ראיה (בבא בתרא נו ב). הלכה שיכול בעל החצר לעכב עליו (רמב"ם ומגיד משנה שכנים ח א; טוש"ע חו"מ קנג א).
חזקה בהיזק ראיה
בהיזק ראיה
היזק ראיה שהחזיק בו אחד, וחברו לא מיחה בו, נחלקו הראשונים בדבר:
- יש מן הראשונים סוברים שיש מחלוקת תנאים בדבר אם החזקה מועילה לו שחברו לא יוכל עוד למחות, ופסקו להלכה שאין חזקה להיזק ראיה (רמב"ן וריטב"א בבא בתרא נט א, בשם הרי"ף בתשובה, והסכימו לו; שו"ת הרשב"א ג קפ; טור חו"מ קמב, בשם רבנו יונה; דעה א בשו"ע שם ג, בשם יש אומרים). והטעם שאין חזקה מועלת אלא בנזקי ממון, כאמת המים וסיד וכיוצא (ראה ערך הרחקת נזקין), שאין נזקם אלא בכותלו של חברו, ואדם מוחל על כותלו, אפילו יפיל אותו ממש, אבל דבר שהוא עצמו ניזק ומצטער בו כהיזק ראיה, שיש בו משום עין רעה ומשום לשון הרע ומשום צניעות, אין לו חזקה; ועוד שאינו יודע כמה יגיע לו היזק שימחול; ואפילו נתן לו רשות, יכול לומר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל, ואפילו ידע שיש נזק ומחל עליו (ראה פרישה שם ס"ק יז), כיון שאסור להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת, ואין אדם יכול להיזהר בכך ולעמוד כל היום בעצימת עינים, על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר (רמב"ן שם, בהסבר טעם הרי"ף).
- ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שלא נחלקו התנאים אלא כשפתח את החלון כשלא נתברר עדיין היזקו, אבל אם פתח כשכבר נתברר לחברו שיש כאן היזק ראיה ולא מיחה, לדברי הכל חזקתו חזקה (מגיד משנה שכנים יא ד, וכסף משנה שם ז ו, בדעת הרמב"ם שם; ר"י מיגש בבא בתרא נט ב; מאירי שם).
או שלא נחלקו אלא כשלא החזיק שיעור זמן הדרוש להחזקה זו שהוא שלשים יום, או שלש שנים (ראה להלן: שיעור החזקה, מחלוקת בדבר), אבל אם החזיק שיעור זמן של חזקה - לדברי הכל הרי זו חזקה (רשב"ם ורבינו גרשום בבא בתרא נט ב ד"ה לך; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים, והוא הראב"ד בשיטה מקובצת שם).
ההלכה
להלכה נפסק שיש חזקה להיזק ראיה (ריטב"א בבא בתרא נח א, בשם הרא"ה והרא"ם והרמב"ם ורבני צרפת; רמ"ה בבא בתרא א כה; שיטה מקובצת שם מא ב, בשם רבנו יונה בעליות). וכל שפתח חלון לחצר חברו ומחל לו בעל החצר, או שגילה דעתו שהניחו, כגון שבא וסייע עמו, או שידע הנזק ולא ערער, הרי זה החזיק בחלון, ואינו יכול אחר כך לחזור ולערער עליו לסתום (רמב"ם שכנים ז ו, ושם יא ד; שו"ע חו"מ קמב ג, בשם הרמב"ם; טוש"ע שם קנד ז, ורמ"א שם).
ולא עוד אלא אפילו אם פתח החלון ונפל הכותל שבו החלון לא הפסיד בעל החלון את זכותו, וכשיבנה הכותל יחזיר החלון (טוש"ע שם ט).
ויש מן הראשונים שמצדדים לחלק בין אם החזיק שלש שנים, ובטענה שמכר או מחל לו, שאז לא איבד זכותו אף אם נפל החלון; ובין אם החזיק שלשים יום, שחזקתו מדין סבלנות, שהלה ידע ושתק, שבזה אנו אומרים שלא איכפת לו אלא כל זמן שהכותל עומד, אבל אם נפל אינו בונה כותל חדש (שיטה מקובצת בבא בתרא נט ב, בשם הראב"ד)
האיסור להסתכל
אף לדעת הסוברים שיש חזקה להיזק ראיה, לא אמרו אלא לגופו של חלון שאין כופים את בעל החלון לסתום החלון, אבל אסור לו לבעל החלון לעמוד בחלון ולהסתכל לרשות חברו, כדי שלא יזיקנו בראייתו, ויש איסור בדבר (ר"י מגאש בבא בתרא ב ב; שיטה מקובצת שם, בשמו; רמ"ה בבא בתרא ג א; בית יוסף חו"מ קנד ז, בשם רשב"א; רמ"א שם ז), ובעל החצר יוכל למחות בו על זה (ר"י מיגש שם; בית יוסף ורמ"א שם).
בעשיית מחיצה
חצר שותפים שעמדה שנים רבות בלי מחיצה, לדברי הכל אין להם לשותפים חזקה זה על זה, וכופים זה את זה לעשות מחיצה (ר"י מיגש בבא בתרא ב ב; שיטה מקובצת שם, בשם רשב"א; רמ"ה בבא בתרא א כה; רמב"ם שכנים ב יד; טור חו"מ קנז, בשם הרא"ש; שו"ע חו"מ קנד ח).
בפתח וחלון
בפתח נגד פתח וחלון נגד חלון, נחלקו הראשונים אם מועילה חזקה:
- יש סוברים שאין חזקה מועילה בשניהם (רשב"ם בבא בתרא ס א ד"ה לא; נמוקי יוסף שם; בית יוסף חו"מ קנד יז, בשם תשובת הריטב"א; רמ"א חו"מ קנד נ, בדעה א בסתם). והטעם מפני שאין חזקה לכל היזק ראיה (בית יוסף חו"מ קנד ג, בדעת רשב"ם); או לפי שאפילו אם יש חזקה להיזק ראיה, כאן מכיון שיש גם איסור אין מחזיקים באיסור (תשובת הריטב"א בבית יוסף שם; באור הגר"א שם ס"ק כא); או לפי שבחלון נגד חלון שניהם מזיקים זה את זה, ולכן אין חזקה מועלת, כמו בחצר השותפים שעמדה בלי מחיצה (תשובת הריטב"א שם).
- ויש סוברים שבפתח נגד פתח בלבד אין חזקה מועילה, אבל בחלון נגד חלון חזקה מועילה (רמ"ה בבא בתרא א כה, ג רפ; טור חו"מ, קנד בשמו; רמ"א שם ג, בשם יש אומרים). ואינו דומה לחצר השותפים, שהחלון אין היזקו תדיר, שהחלון עשוי לאורה ולא להסתכל בו לחצר חברו, ואסור לו להסתכל במעשה חברו, אבל חצר שמשמשת כניסה ויציאה, ואי אפשר שלא יסתכל בתשמיש חברו - נזקו תדיר, ודומה לעשן ובית הכסא שאין בהם חזקה (רמ"ה שם א כה).
שיעור החזקה
זמן החזקה
חזקה זו של היזק ראיה, נחלקו הראשונים בזמנה:
- יש מהראשונים סוברים שחזקה זו אינה צריכה שלש שנים, כדרך שאמרו בחזקת קרקעות, אלא כל שראה ונודע לו הנזק ושתק, לאלתר הרי זו חזקה, שלא אמרו שלש שנים אלא כשבא לטעון על גוף הקרקע (רמב"ם שכנים ז ו, ושם יא ד; טור חו"מ קנד, בשמו ובשם הגאונים ורמב"ן ורמ"ה; ריטב"א בבא בתרא ו,כג, בשם הגאונים והרמב"ם; שו"ע חו"מ קנד ז. וראה עוד שם קנג ב; קנד יב; קנה לה).
אלא שיש סוברים שמכל מקום צריך שיחזיק שלשים יום, שכל שלא החזיק שלשים יום יש לומר שלא עשה אלא דרך עראי, ואם עשה דרך קביעות הרי זו חזקה מיד (רמ"ה בבא בתרא ב פג; שיטה מקובצת שם נט א, בשם הראב"ד; חזון איש בבא בתרא יא סק"ו, בדעת הרמב"ן).
- ויש סוברים שאף לחזקת חלונות של היזק ראיה צריך שלש שנים (רשב"ם בבא בתרא נט ב ד"ה לך; ריטב"א בבא בתרא מא א; רא"ש בבא בתרא א ב; טור חו"מ קנד, בשם ר"ת וקנה בשם הרא"ש; מגיד משנה שכנים יא ד, בשם רבותינו הצרפתים ורבנו יונה; רמ"א חו"מ קנג ב בשם יש אומרים).
שיעור מיד
לדעת הסוברים שמיד הרי זו חזקה, נחלקו האחרונים מהו השיעור:
- יש שכתבו שמכל מקום צריך שיתברר לו היזקו והוא שותק (סמ"ע קנג סק"ג).
- יש סוברים שאין צריך אלא כשיעור שיוכל להתברר הנזק, ואין הניזק נאמן לומר לא ידעתי (קצות החושן שם סק"א).
- ויש שכתבו שצריך אומדנא לבית דין שהלה ידע שמזיק לו ושתק, ובפתיחת חלונות צריך שיטען שהניזק ראה בו איך שהביט הרבה פעמים דרך החלון ושתק, עד שמתוך כך מתברר לבית דין שמחל לו (נתיבות המשפט שם סק"ג).
סייע בבנין הכותל
לדעת הסוברים שצריך חזקת שלש שנים וטענה, יש שכתבו שמכל מקום אם סייע לו הניזק בפתיחת החלון - החזיק מיד (ב"ח חו"מ קנה נא); ויש חולקים וסוברים שלדעה זו אף מסייע אין בו כלום, אלא אם כן מחל לו בפירוש (סמ"ע קנד סק"ט; נתיבות המשפט שם חידושים ס"ק כד)[13].
היזק ראיה לאחר זמן
הפותח חלון לרשות חברו, באופן שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראיה, אבל לאחר זמן יכול להיות שיזיקנו, נחלקו הראשונים אם יכול לעכב עליו:
- יש מן הראשונים סוברים שאין שכנו יכול לעכב עליו בטענה שהיום או מחר יבנה במקום זה ויזיקנו בראייתו, שכל שאינו מזיקו עכשיו - זה נהנה וזה לא חסר הוא. ולפיכך הפותח חלון לחורבה של חברו, ואותה חורבה פרוצה מכל וכל, ואין חברו משתמש בה כלל, אין חברו מוחה בו; וכיון שאינו יכול למחות ולעכב, אף הוא אין לו חזקה, וכשיבנה חברו יכפנו לסתמו, כדי שלא יזיקנו בראייתו, אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשית חורבה; ואדם שהחזיק בחלון לחצר חברו, ונחרב המקום, יעמיד עדים שהחזיק קודם, ויכתוב עדותם להיות בידו לראיה (רא"ש בבא בתרא ב ג; נמוקי יוסף שם יז ב, בדעת ר"ח ורבינו תם; מאירי שם, בשם מי שהתירו; טוש"ע חו"מ קנד טז, בשם הרא"ש).
- ויש חולקים וסוברים שאפילו במקום שהיזק הראיה יבוא לאחר זמן יכול חברו למחות ולומר איני רוצה לדון אתו אחר כך, ולכן הפותח חלון על חורבת חברו הרי זה מעכב בידו, בטענה שכשיבוא אחר זמן לבנות החורבה לא אצטרך לבוא עמך בדין, וסתם חורבות עשויות להיבנות, ואין בזה משום כופין על מידת סדום (ראה ערך זה נהנה וזה לא חסר) אלא זוהי מידת כל אדם, כיון שאם בא לבנות יהיה ניזק מיד בראיית בעל החלון עד שיעמידו בדין ויזכה, וכל שכן עכשיו שיש מחלוקת אם יש חזקה להיזק ראיה, ושמא יעמוד בית דין וידון שיש לו חזקה, ונמצא זה זקוק למחות תמיד, ואפילו יכתוב לו שטר הודאה על כך אין שומעים לו, שנמצא זה צריך לשמור שטרו מן העכברים (רמב"ן בבא בתרא יח ב; שו"ת הרשב"א א אלף קמד; רא"ש שם ב ב, בשם רבנו יונה; נמוקי יוסף שם יז ב, בשם רי"ף ורש"י וראב"ד ורשב"א; ריטב"א בבא בתרא יח א; שו"ע חו"מ קנד טז, בשם הרשב"א והראב"ד ועוד, וסיים והכי נקטינן).
ויש מהאחרונים שכתבו שאף לדעת הסוברים שבשאר נזקים אין חוששים לנזק שיבוא אחר כך, בהיזק ראיה מודים, שהרי פותח לרשות חברו ונהנה מאוירו, וזה חסר שיצטרך להתדיין עמו אחר כך (נתיבות המשפט קנד ס"ק יז).
ובמקום שיש מנהג, הולכים בזה אחר המנהג (רמ"א חו"מ קנד טז, בשם שו"ת הריב"ש תעא).
לדעה זו שיכול למחות, יש סוברים שלפיכך אם פתח הלה את חלונו וזה לא מיחה, הרי החזיק, ומטעם זה עצמו יוכל למחות שלא יפתח כדי שלא יחזיק (הריב"ש שם); ויש סוברים שאף על פי שבידו למחות, מכל מקום אינו יכול להחזיק עליו, הואיל ואינו מזיקו עכשיו, ולכן לא חשש למחות (רמב"ן בבא בתרא יח ב; מאירי שם; שו"ע שם, בשם רמב"ן).
באחים שחלקו ולוקח ומוכר
בחלונות
האחים שחלקו, אין להם חלונות זה על זה, דהיינו שאין אחד מהם צריך להרחיק מחלון חברו כשבא לבנות כנגדו (ראה בבא בתרא ז ב. וראה ערך חלוקת שותפות), ונחלקו הראשונים בביאור הדבר:
- יש מהראשונים סוברים שאין הדברים אמורים אלא לענין האפלת האורה, שאם השני רוצה לבנות כנגדו, אין בעל החלון יכול לערער, אף על פי שמאפיל עליו, אבל אין השני יכול לומר סתום חלונותיך, שיש בהם היזק ראיה (רמב"ן בבא בתרא ז ב; רא"ש בבא בתרא א כ, בשם הראב"ד; מגיד משנה שכנים ב יב, בשם רש"י ורמב"ן ורשב"א; שו"ע חו"מ קנד כז), לפי שבשעה שחלקו לא חלקו על דעת שיצטרך לסלק חלונו (רמב"ן שם), ולא נתחייב לו בבנין (מגיד משנה שם, בשם רשב"א)[14].
- ויש חולקים וסוברים שיכול לכופו לסתום חלונו (רמ"ה בבא בתרא א עב; רא"ש שם, וכך כתב בדעת הרמב"ם; ריטב"א בבא בתרא ז ב; טור חו"מ קנד; רמ"א חו"מ קנד כז, בשם יש אומרים); שהאחים שחלקו לקוחות הם, ומוכר בעין יפה מוכר, ולא השאיר לעצמו זכות בדבר המכור, והרי בעל החלון כאילו בא לפתוח החלון עכשיו לאחר חלוקה, שאינו יכול משום היזק ראיה (רמ"ה שם); ועוד שלאחר שלש שנים יוכל לטעון שכבר החזיק (רא"ש וטור שם).
מתחמק מלשלם
מי שהיה מזיק את חברו בהיזק ראיה, וכשראה שחברו תובעו נתן אותו הכח לבנו קטן, אין אומרים נמתין עד שיגדיל, אלא מסלקים ההיזק מיד; ואם קדם ומכר את הבית לגוי, כופים את המוכר לסלק היזקו (בית יוסף חו"מ קנד כט, בשם הרשב"א בתשובה; שו"ע שם).
הערות שוליים
- ↑ ח, טורים תרנט – תשב.
- ↑ בעמק המשפט יא ה-ח, יג ט, האריך בזה וכתב שאם ברי היזיקא לא מועיל מנהג, אבל אם לא ברי היזיקא מועיל המנהג לומר שאין בזה היזק ראיה.
- ↑ וראה עוד ביסוד היזק ראיה באבן האזל שכנים ב טז. וראה חזון יחזקאל בבא בתרא א ה, וסמ"ע שעח סק"ד.
- ↑ וראה תוס' ב ב ד"ה היזקא דרבים, ומהר"ם לובלין ורש"ש שם.
- ↑ כתב בשו"ת הרא"ם ח, שאין חיוב לבנות מחיצה כדי למנוע היזק שמיעה. והטעם כתב המאירי בבא בתרא ב א, שמסמתא רוב בני אדם נזהרים שלא לדבר באופן שחבריהם ישמעו, ולכן אין חיוב בניית מחיצה. וכתב בעמק המשפט כו ג-ה, שמכל מקום לכתחילה יש איסור גמור לשמוע או להאזין לשיחת חברו, או לפרוץ למאגרי מידע, שגם בזה שייכים הטעמים שכתב הרמב"ן על היזק ראיה, וכן כתב בפתחי חושן נזיקין יד ס"ק נג.
- ↑ וראה חזון איש בבא בתרא א סק"ב, שדוקא במנהג שנהגו מאליו, אבל אם הוא בהסכמת בני העיר הולכים אחריו. וראה ערך מנהג.
- ↑ וראה פתחי חושן נזיקין יד ס"ק יב, שאם משתמשים בגג לתליית כביסה נקרא תשמיש דירה, ויש בזה היזק ראיה, אבל אם רק לפעמים עולים שם לתקן אינו נקרא תשמיש דירה, ואין בו היזק ראיה.
- ↑ וראה עמק המשפט שכנים יא ג, שכתב שאם יש בניינים ממול ביתו, ורואים אותו דרך חלונותיהם - מותר לפתוח מולו חלון נוסף, ובלבד שלא יראה דרכו מקומות שלא רואים דרך החלונות הראשונים.
- ↑ וראה פתחי חושן נזיקין יד ס"ק נג, שהסתפק אם אדם יכול למחות בשכנו שתולה כביסה תוך ד' אמות של חלונו בטענה שמאפיל עליו, או שכיון שאינו קבוע אינו בכלל היזק של האפלה.
- ↑ וראה שו"ת חתם סופר חושן משפט כו.
- ↑ וכתב שם יח, שכך הורה הגרי"ש אלישיב.
- ↑ בעמק המשפט שם יא טז, שאם רוצה להוסיף לדירתו תוספת בניה שעל ידה יהיה היזק ראיה לדייר שמולו, בזה לא מועיל המנהג, ואסור לעשות כן.
- ↑ וראה ערך הרחקת נזיקין, על חזקת החלון בנוגע לחברו שאינו יכול לבנות כנגדו ולהאפיל על בעל החלון, ועל סתימת החלון על ידי חברו אם זוהי חזקה אף שסותר את אורו.
- ↑ וראה אבן האזל שכנים ז טז, שהסביר יותר הלכה זו.