מיקרופדיה תלמודית:הטמנה

הגדרה^[1] - נתינת תבשיל מערב שבת, או בשבת, בדבר המוסיף חום, או המשמר חום

איסורה

אין טומנים בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום, ואין טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה (שבת לד א-ב; רמב"ם שבת ד ב-ג; טוש"ע או"ח רנז א). המוסיף הבל הוא שהתבשיל מתחמם בו ומוסיף בבישולו, כעין האש, ושאינו מוסיף הבל הוא שמונע את התבשיל מלהצטנן, אלא ישאר בחמימותו, ואינו מוסיף לו בישול (רמב"ם שם א).

טעם האיסור

בטעם האיסור נחלקו הדעות:

• יש אומרים שבדבר המוסיף הבל מבעוד יום טעם האיסור הוא שמא ירתיח, ובדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה טעמו משום גזרה שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים (רבא בגמ' שם א-ב, לגירסת הרמב"ן והרשב"א שם, בשם הגאונים, ורבנו חננאל והרי"ף שם, ומאירי שם בשם גדולי הפוסקים; רמב"ם שם), ומפרשים שמן הדין טומנים בדבר המוסיף הבל מבעוד יום, וישאר התבשיל טמון בשבת, שהרי משהים על גבי האש בשבת (ראה ערך שהיה וחזרה. רמב"ם שם ב). ואפילו בשבת היה ראוי להתיר, שאין תוספת חימום או חימום מתחילתו אסור בשבת אלא בתולדת האש, והטמנה האסורה בדבר המוסיף הבל אינה בתולדת האש (ראה להלן: המוסיף ושאינו מוסיף הבל), אבל אסרוה בשבת גזרה שמא ירתיח ויאמר כשם שמותר בתוספת חימום בהטמנה, כך מותר על גבי האש, ויבוא לידי חימום על גבי האש בשבת (פירוש המשניות לרמב"ם שבת ד א); ואסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום, גזרה שמא תרתיח הקדרה בשבת, ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה, ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת, שהוא אסור (רמב"ם שם ב, ופירוש המשניות שם, על פי ירושלמי שבת ד א; ריטב"א שם; מאירי שם)^[2]. וכן מן הדין היה מותר להטמין התבשיל בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת עצמה, אבל אסרו חכמים משום גזרה שמא יטמין ברמץ, ויהיו בו ניצוצות של אש, ונמצא חותה בגחלים (רמב"ם שם ג), והרמץ הוא אפר חם, שאינו מוסיף הבל, ואסרו שמא תהיה באפר גחלת אש קטנה, ובשעה שמגיע האפר יחתה בגחלים (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

• יש אומרים שבדבר המוסיף הבל מבעוד יום טעם האיסור הוא שמא יטמין ברמץ ויחתה בשבת בגחלים, ובדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה טעמו שמא ירתיח (רבא בגמ' שם א-ב, לגירסתנו וגירסת רש"י שם א ד"ה ה"ג, ושם ב ד"ה מפני מה; רשב"א ור"ן שם; רא"ש שם ב כג; מגיד משנה שם), שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה, וירתיחנה תחילה ונמצא מבשל בשבת (רש"י שם א ד"ה משחשכה). ואפילו לסוברים אין בישול אחר בישול בשבת אף כשנצטנן (ראה ערך מבשל), מכל מקום יש לחוש שמא יחמם הקדרה על גבי האש ויחתה בגחלים (רא"ש שם ג י), ויעבור משום מבעיר בשבת (שלחן ערוך הרב או"ח רנז ב).

• יש אומרים הטעם מפני ביטול בית המדרש (תמן אמרין בירושלמי שבת ד א), שכך היה מנהגם לדרוש בליל שבת עם חשכה בבית המדרש (קרבן העדה ופני משה שם).

• ויש אומרים מפני החשד, שאם יאמרו שמותר אף הוא אינו עושה כל צרכו מבעוד יום, ומתוך שיודע שאסור - עושה כל צרכו מבעוד יום (רבי בא בירושלמי שם), ונחלקו המפרשים אם החשד הוא שיחשדו שאינו עושה כל צרכו לכבוד שבת מבעוד יום (פני משה שם); או שיאמרו שבישל הקדרה בשבת (קרבן העדה שם).

ספק חשכה

ספק חשכה ספק אינה חשכה, טומנים את החמין (משנה שבת לד א; רמב"ם שבת ד ד; טוש"ע או"ח רסא א), שבבין השמשות לא גזרו איסור על הטמנה, לפי שסתם קדרות רותחות הן בין השמשות (גמ' שם). ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שלא גזרו אף בדבר המוסיף הבל, ואף על פי שמבעוד יום אסור, הרי זה לפי שחוששים שמא תרתיח בשבת ויגלה כדי שתנוח ויחזור ויכסה (ראה לעיל), אבל בין השמשות סתם קדרות כבר רתחו ונחו מבעוד יום מבעבוען, וכיון שנחו שוב אינן רותחות (רמב"ם שם ב).

• יש אומרים שבדבר המוסיף הבל אסור בין השמשות, שאי אפשר שמבעוד יום יהיה אסור, ובין השמשות יהיה מותר, ולא התירו להטמין בין השמשות אלא בדבר שאינו מוסיף הבל (מגיד משנה ורשב"א ומאירי שם, בשם הראב"ד; טוש"ע או"ח רנז א)^[3].

• ולדעת הסוברים שהגזרה שמא ירתיח נאמרה על איסור הטמנה בשבת באינו מוסיף הבל (ראה לעיל), בין השמשות מותר באינו מוסיף הבל, לפי שסתם קדרות רותחות הן, שסמוך לחשכה מעבירן מעל האור, ואין לחשוש שמא נצטננה וירתיחנה (רש"י שם; טוש"ע שם, וט"ז סק"א, ומגן אברהם סק"ב).

הטמנה מבעוד יום לצורך מחר

הטמנה מבעוד יום לצורך מחר, נחלקו בה ראשונים:

• יש אומרים שמותרת, אפילו בדבר המוסיף הבל, שאין לחוש עוד שמא יחתה בגחלים, שכיון שאין דעתו אלא לאכילת מחר הסיח דעתו ממנו עד למחר ולא יחתה - ועד מחר יתבשל אף בלא חיתוי (מגן אברהם רנז סק"ח) - ולא אסרו להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל אלא כשמטמין לצורך הלילה (ראב"ן שבת שלח; שבלי הלקט נז; מרדכי שבת רצט; רמ"א או"ח רנז א, בשם יש אומרים).

• ויש אומרים שאסורה, שמאחר שראוי לאכול בלילה חוששים שיבוא לחתות, אף על פי שאינו עושה אלא לצורך מחר (בית יוסף או"ח רנד א, בדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש).

להלכה כתבו הפוסקים שלכתחילה אין להטמין לצורך מחר, ואם הטמין, יש לסמוך על המתירים, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן (רמ"א או"ח רנז א), שמכיון שמעיקר הדין אין מקום לדעת המתירים, כשרגיל בכך יש לאוסרו לעולם (משנה ברורה שם ס"ק יב).

דבר שאינו מבושל כלל, או שמבושל כל צרכו

דבר שאינו מבושל כלל, או שהוא מבושל כל צרכו, נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שלא נאסר בהטמנה מבעוד יום אף בדבר המוסיף הבל, שאם הוא חי לגמרי, לא יתבשל אף על ידי החיתוי לצורך הלילה, ולמחר יתבשל אף בלי חיתוי, ולכן לא יבוא לחתות, ואם הוא מבושל כל צרכו אינו צריך לחיתוי, שאיסור הטמנה לדעתם כאיסור שהייה, וכל שמותר להשהות מותר גם להטמין (תוספות שבת מז ב ד"ה במה, ורא"ש שם ד א, בשם ה"ר יוסף שאמר בשם הרשב"ם; אור זרוע ב ח, בשם הר"י מאורליינש; תוספות רי"ד שבת לט א; טור או"ח רנז, בשם הרשב"ם; רמ"א שם ז, בשם יש מקילין), וכן לסוברים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, שהוא שליש בישולו (ראה ערך בשול) מותר להשהות (ראה ערך שהיה וחזרה), מותר גם להטמין (תוספות שם ורא"ש שם, בשם ה"ר יוסף שאמר בשם הרשב"ם; טור או"ח רנז, בשם הרשב"ם; מגן אברהם רנז ס"ק יז).

• ויש אומרים שיש הבדל בין שהייה להטמנה, שבשהייה הקדרה מגולה ושולט בה אויר, וסתם שהייה היא לצורך הלילה, ואין צריך כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי, ואם משהה אותה עד למחר אין לחוש, שמעט חיתוי אין מועיל לה עד למחר, אבל בהטמנה, שסתם הטמנה היא לצורך מחר, והקדרה טמונה ומכוסה, וצריכה חיתוי שלא תתקרר עד מחר, ומעט חיתוי מועיל לה להחזיק החום כיון שהיא טמונה, לכן אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ ויחתה (תוספות ורא"ש ורשב"א וריטב"א וטור שם, בשם רבנו תם, והסכימו עמו; רבנו חננאל שם לז א; רמב"ן שם לח ב), ואפילו נתבשל התבשיל כל צרכו - אסור, שהרי סתם קדרות מבושלות כל צרכן ואמרו שאין טומנים (רשב"א וריטב"א שם, בשם רבנו תם), ואפילו מצטמק ורע לו (רשב"א ור"ן שם).

ההלכה כדעה השניה (שו"ע שם ז), ולא זו בלבד, אלא כתבו הפוסקים שאין מקום בדין לדעת המתירים, ולכן (משנה ברורה שם ס"ק יב) במקום שנהגו להקל כשהוא חי לגמרי, או נתבשל כל צרכו - אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות (רמ"א שם).

הטמנה בשבת

וכל זה בהטמנה מבעוד יום, אבל בשבת אסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו (רשב"א וריטב"א ור"ן שבת לח ב; שו"ע שם ב) לדברי הכל (פרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק טז; משנה ברורה שם ס"ק לה).

ואף על פי שאסור להטמין בשבת אף בדבר שאינו מוסיף הבל, מכל מקום מותר לשום כלים על התבשיל כדי לשומרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר וכנותן כיסוי על הקדרה (ר"ן שם; בית יוסף ושו"ע שם ב), ואפילו בגדים המעמידים את חום הקדרה שלא יצטנן - מותר, כיון שאינו מכוין לכך (משנה ברורה שם ס"ק יד)^[4].

מצותה

הטמנת חמין - באופן המותר, היינו בדבר שאינו מוסיף הבל - תקנה גדולה היא שתיקנו חכמים משום עונג שבת, שהרי כל ימות החול אוכל אדם תבשיל חם, ותיקנו חכמים לטמנו מבערב כדי שישתמר המאכל בחמימותו, ויהיה חם בשבת (תשובות הגאונים (שערי תשובה) לד; ספר העתים טז; המאור שבת לו ב, בשם יש אומרים; רמ"א או"ח רנז ח).

ולפי שבזמן הגאונים נתפרצו הקראים שאסרו ההטמנה (עתים לבינה לספר העתים שם), אמרו הגאונים שמי שאינו אוכל חמין בשבת בן נידוי הוא, וצריך להפרישו מקהל ישראל (תשובות הגאונים שם; ספר העתים שם). וכן כתבו ראשונים ואחרונים שצריך בדיקה אחריו אם הוא מין (המאור שם, בשם יש אומרים; רמ"א שם), ומכל מקום מי שמזיקים לו החמין - מותר לאכול צונן (מגן אברהם שם סק"כ). ומי שאינו אוכל חמין בשבת, אם משום חולי הוא, או שאינו תאב לאכול מאותו מאכל, ולא משום צד מינות, אין לנו להוכיחו על כך, אבל יש לזרזו ולהודיעו להתרחק מאותו דרך, ולהכריח עצמו שיענג את השבת כדרך שתיקנו חכמים בהטמנת חמין (תשובות הגאונים שם; ספר העתים שם).

גדרה

הפסק אויר

אין הטמנה אסורה אלא כשהקדרה נוגעת בדבר שמטמין בו, שהרי לא אסרו הטמנה אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ (ראה לעיל: איסורה), ולכן אין לאסור אלא כעין רמץ, שהרמץ נוגע סביב הקדרה, אבל אם יש הפסק אויר ביניהם - אינה הטמנה, ולכן מותר להניח הקדרה בתנור - באופן שאין בה איסור משום שהייה על גבי האש (ראה ערך שהיה וחזרה) - ואין זה הטמנה, כיון שיש אויר בין דפנות התנור לקדרה, אף על פי שכל הקדרה בתוך התנור (תוספות שבת מח א ד"ה דזיתים; רא"ש שם ד א; רשב"א ור"ן שם; טוש"ע או"ח רנז ח), ואפילו שמכסה את פי התנור בבגדים - ובודאי מוסיף הבל על ידי חום התנור והבגדים (משנה ברורה שם ס"ק מד) - כיון שאין הבגדים נוגעים בקדרה אינה הטמנה ומותרת (שו"ע שם, על פי הטור בשם הרא"ש שם).

העמדת קדרה ליד דופן תנור

יש שכתב שצריך להיזהר לא להעמיד הקדרה אצל דופן התנור, שאז נראה כהטמנה, שהרי אין שם אויר הפסק ביניהם, ואף הדף הסותם את התנור לא יגע בקדרה מטעם זה (ט"ז שם סק"ו); ונחלקו עליו, שכיון שמגולה משאר הצדדים אין זו הטמנה (שלחן ערוך הרב שם, בקונטרס אחרון; באור הלכה שם, בשם כמה אחרונים), וכל שכן שאף בהטמנה ממש הרבה מקילים כשפי התנור טוח בטיט (באור הלכה שם).

דבר שאינו מוסיף הבל על גבי דבר המוסיף

קופה שטמן בה, היינו שנתן בה מוכין - דבר שאינו מוסיף הבל - וטמן בה את הקדרה, אסור להניחה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים, היינו דבר המוסיף הבל (ראה להלן: המוסיף ושאינו מוסיף הבל. שבת מז ב - מח א), ונחלקו הדעות בטעם הדבר:

• יש אומרים לפי שהדבר המוסיף שלמטה מעלה הבל ומרתיח את הקדרה (רש"י שם מח א ד"ה אסוקי; ר"ן שם).

• יש אומרים לפי שהקדרה מכוסה בבגדים וכיוצא, ולכן אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת ההבל העולה מלמטה לבגדים, הבגדים אף הם מוסיפים הבל בקדרה הטמונה בהם, והרי הוא כמטמין בדבר המוסיף הבל (בית יוסף או"ח רנז ח; שו"ע שם; שלחן ערוך הרב שם י).

• ויש אומרים הטעם, שיש לחוש שמא יטמין כולה בתוך הפסולת של זיתים (תוספות שם ד"ה דזיתים, בשם ר"י), שמכיון שראוי להטמין בתוך הפסולת יאמרו מה לי ליתן הפסולת תחת הקדרה, מה לי להטמין בתוכה (רא"ש שם ד ב).

אכן מותר להעמיד הקדרה על גבי פסולת של שומשמין, ואפילו אם פסולת שומשמין מוסיפה הבל ואסור להטמין כל הקדרה בה (ראה להלן: המוסיף ושאינו מוסיף הבל) מכל מקום הם אינם מעלים הבל למעלה (גמ' שם), וכן מותר להעמידה על גבי כירה, שמסיקים אותה ומבשלים בה הקדרות כל היום, לאחר שגרפו ממנה הגחלים - שאם לא גרפו, אף על פי שקטמו את הגחלים באפר, דינם כפסולת של זיתים - ואף על פי שהיא עדיין מוספת הבל, אם מפני שלא שייך בכירה החשש שמא יטמין כולה בתוכה כמו בפסולת של זיתים (תוספות שם, בשם ר"י; רא"ש שם); או לפי שאין חום הכירה מחמת עצמה, אלא מחמת האש, וכל שעה היא הולכת ומתקררת, ולכן אינה נקראת דבר המוסיף הבל, ואינה דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם, שהם מוסיפים הבל מעצמם (תוספות שם, בשם רבנו ברוך; מגן אברהם שם ס"ק יח; שלחן ערוך הרב שם).

הטמנה במקצת

הטמנה במקצת מבעוד יום

אם העמיד הקדרה מבעוד יום על גבי גחלים, באופן ששולי הקדרה בלבד נוגעים בגחלים, וכל הקדרה אינה מכוסה, נחלקו גאונים וראשונים אם זו בכלל הטמנה:

• יש אומרים שהדבר אסור, שהטמנה במקצת הטמנה היא, ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדרה (המאור שבת לו ב; רשב"א שם ומז ב, בשם רב האי ורבנו חננאל; אור זרוע ב ח, בדעת רבנו חננאל; רא"ש שם ג א; הר"ן שם לו ב, בשם רב האי ורבנו אפרים).

• ויש אומרים שאינה הטמנה אלא כשמטמין את כל הקדרה בתוך הדבר שמטמין בו מכל צד, אבל אם היא מגולה למעלה - היינו שאינו מכסה עליה בבגדים וכיוצא למעלה (משנה ברורה רנג ס"ק פח) - אין זו הטמנה, ואפילו שנותן הקדרה על גבי הגחלים - מותר (תוספות שם מח א ד"ה דזיתים והתרומה רלא, בשם ר"י; ספר הישר, החידושים רלה; אור זרוע ב ח; ב"ח או"ח רנג א, וקרבן נתנאל שבת ג ח, בדעת רבנו חננאל והרא"ש). ולפיכך אפילו כל דפנותיה טמונים, ולמעלה בלבד אינו טמון - אינה הטמנה, שלא אסרו הטמנה אלא משום שמא יטמין ברמץ (ראה לעיל: האיסור), לכן אין לאסור אלא כעין רמץ, שהוא נוגע סביב הקדרה מארבע רוחותיה (שלחן ערוך הרב או"ח רנז, קונטרס אחרון ג)^[5].

ונחלקו הפוסקים אם ההלכה כדעה הראשונה (טור או"ח רנג; שו"ע שם א ורנז ח); או השנייה (רמ"א או"ח רנג א), וכתבו שהמנהג - אצל בני אשכנז - כדעה השניה (רמ"א שם).

הטמנה במקצת בשבת

הטמנה במקצת בשבת עצמה, בדבר שאינו מוסיף הבל, נחלקו בה הפוסקים:

• יש אומרים שאף היא מותרת לדעת האומרים שהטמנה במקצת אינה הטמנה, ולכן אם נותן בשבת המאכל שהוציא מן התנור בכרים וכסתות, שאינם מוסיפים הבל, והקדרה פתוחה מלמעלה, הרי זה מותר (ט"ז או"ח רנג ס"ק יד; משנה ברורה שם ס"ק סט).

• ויש אומרים שבמגולה למעלה לדברי הכל מותר באינו מוסיף הבל, אפילו בשבת, שאף האומרים הטמנה במקצת הטמנה היא, מכל מקום בדבר המוסיף עיקר פעולת ההטמנה היא מלמטה וסביבותיה ולא על גבה מלמעלה, שטבע ההבל לעלות למעלה, ולכן גזרו אף כשלא נתן דבר המוסיף על גבי הקדרה למעלה, אבל דבר שאינו מוסיף אלא מעמיד החום שלא יצא החוצה, העיקר הוא למעלה, שאם פתוחה למעלה לא יועיל כלום מה שנותן תחתיה וסביבותיה, וגם אין דרך בני אדם לעשות כן, ולא גזרו על דבר שאינו מצוי כלל, אבל אם כיסה למעלה ולא למטה וסביבותיה - אסור, שהטמנה במקצת שמה הטמנה (מהדורה בתרא לשלחן ערוך הרב או"ח רנט, לדעת הרשב"א)^[6].

הטמנת צונן

הטמנת צונן בשבת

בהטמנת צונן בשבת נחלקו תנאים:

• יש אומרים שממלא אדם - בשבת - את הקיתון של מים צוננים, ונותן לתוך הכר, או לתוך הכסת (סתם משנה שבת נא א, ורש"י ד"ה ממלא), שמותר להטמין את הצונן (רבי בגמ' שם נא ב, ובירושלמי שם ד ג), וכן הלכה (רבמ"ם שבת ד ד; טוש"ע או"ח רנז ו). ולא מים צוננים בלבד, שאין דרכם להטמינם, אלא אף דבר שדרכו להטמין, כגון תבשיל שנצטנן, מותר להטמין (רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם נא א, לפי אביי שם).

• ויש אומרים שכשם שאין טומנים את החמין בתחילה בשבת, כך אין טומנים את הצונן (סתם תוספתא שבת (ליברמן) ג כג; תנא קמא בבבלי שם נא ב, ובירושלמי שם)^[7].

הטמנת צונן בליל שבת משחשכה

בהטמנת צונן בליל שבת משחשכה, נחלקו אמוראים:

• יש אוסרים, שכשם שאסור להטמין החמין משחשכה מפני ביטול בית המדרש (ראה לעיל: איסורה), כך שייך טעם זה עצמו אף בהטמנת צונן (ירושלמי שם ד א, לדעת תמן אמרין שם, לפי הפני משה שם).

• ויש מתירים, שלדעתם אסרו בחמין מפני החשד, שלא יאמרו שלא עשה כל צרכו מבעוד יום, וסומך על זה שיעשה בשבת (ראה לעיל: שם), ובהטמנת צונן לא שייך זה, שאין בו כל התעסקות (ירושלמי שם, לדעת רבי בא שם, לפי הפני משה שם), וכן הלכה (הפוסקים לא חילקו בדבר).

מהות ההטמנה

ראשונים נחלקו בפירוש הטמנה זו:

• יש אומרים שמטמין הצונן כדי שלא יתחממו בחום הקיץ והחמה (רש"י שם נא א ד"ה ונותן וד"ה מותר), ואין גוזרים הטמנה זו משום הטמנה כדי שיתחממו (רש"י שם ד"ה מותר), אבל אם מטמין את הצונן כדי לחממו, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל - אסור (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם, לדעת רש"י).

• ויש אומרים שאף אם מטמין את הצונן כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפוג צינתו - מותר (רמב"ם שבת ד ד; רמב"ן ורשב"א ור"ן שם, בשם הגאונים, והסכימו עימם), וכן הלכה (טוש"ע או"ח רנז ו).

הטמנה בדבר המוסיף הבל

במה דברים אמורים בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל בדבר המוסיף הבל, אסור להטמין אפילו צונן גמור, ואפילו מבעוד יום (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם; טוש"ע שם), וכן היה מעשה באנשי טבריה שהביאו סילון של מים צוננים לתוך אמה של חמי טבריה, כדי לחממם, ואסרו להם חכמים (משנה שבת לח ב, ורש"י ד"ה של צונן וד"ה לתוך אמה) משום הטמנה (כן משמע מהגמ' שם לט א-ב), הרי שבמוסיף הבל אסור גם בצונן ומבעוד יום (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם).

ואפילו לדעת הסוברים שבין השמשות קל יותר מבעוד יום, ומותר להטמין אפילו בדבר המוסיף הבל (ראה לעיל: איסורה), אין הדברים אמורים אלא בחמין, שכבר נתבשלו, אבל בצונן - אסור, שנראה כמבשל בשבת (אור שמח שבת ד א, על פי משנה שבת לד א).

להטמין צונן בשבת כדי שיתחמם

להטמין דבר צונן בשבת כדי שיתחמם, נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שאסור, שאפילו למתירים להטמין כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפוג צינתם, לא התירו כדי שיתחמם, אפילו שלא יגיע לידי חום שהיד סולדת בו (משנה ברורה רנח סק"ב, ושער הציון שם סק"ד).

• ויש אומרים שאף כדי שיתחמם מותר, אם לא יגיע החום ליד סולדת בו, והוא דבר שאינו מוסיף הבל (פרי מגדים שם משבצות זהב סק"א).

הטמנת ביצה בשבת כדי שתצלה

אסור להטמין ביצה - קרה (תוספות שבת לח ב ד"ה לא; רשב"א שם) - בשבת בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה (משנה שבת לח ב)^[8].

בטעם הדבר נחלקו אמוראים:

• יש אומרים גזרה שמא יטמין ברמץ (רבה בגמ' שם), ואף על פי שטבע החול לקרר דבר קר (ראה להלן: דבר המוסיף ושאינו מוסיף הבל), והביצה היא קרה, כאן החול הוחם בחמה, ומחמם אף דבר קר (תוספות שם), והיה מהראוי לפי זה לאסור הטמנת הביצה אף מבעוד יום, כשם שאוסרים בכל דבר המוסיף הבל, אלא שהחול והאבק כשהוחמו בערב שבת מן החמה, מצטננים הם לגמרי בליל שבת, ולא יוסיף הבל בשבת (רשב"א שם).

• ויש אומרים גזרה שמא יזיז עפר ממקומו (רב יוסף בגמ' שם)^[9].

בביאור דעה זו נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שדעה זו לא גזרו על הטמנה בשבת בדבר חי שמבשלו בישול גמור, שלא יבוא אדם לבשל באש בשבת, ואין מקום לטעות, ולא גזרו הטמנה אלא או בערב שבת, או משחשכה בדבר המבושל שיש לגזור שמא ירתיח (תוספות שם לט א ד"ה אלא).

• יש אומרים שלדעה זו לא גזרו הטמנה אלא בדבר המוסיף הבל מצד עצמו, אבל חול ואבק שאין חומם מצד עצמם אלא מצד השמש, וכשתסלקם ממקומם יתקררו, לא גזרו אפילו במקומם, והחול מצד עצמו אינו מוסיף הבל, כיון שהביצה קרה, וטבע החול לקרר דבר הקר (רשב"א שם).

• ויש אומרים שאין דעה זו חלוקה על הטעם של הטמנה של קודמתה, אלא שמוסיפה טעם גם משום מזיז עפר, שאפילו במקום שאין בו משום הטמנה יש בו משום מזיז (רשב"א שם, בשם רב האי גאון).

הטמנה בשבת בכלי שני

פינה התבשיל או המים החמים בשבת מכלי לכלי אחר, מותר להטמין בשבת הכלי האחר, בדבר שאינו מוסיף הבל, שלא אסרו להטמין בשבת אלא באותו כלי שהוחמו בו (רבן שמעון בן גמליאל בגמ' שם נא א; רמב"ם שם ה; טוש"ע שם ה), שהרי זה כמו הדבר הצונן שמותר להטמין (רמב"ם שם).

• לדעת הסוברים שהיתר הטמנת צונן הוא כשמטמין כדי שלא יתחממו (ראה לעיל), אף כאן, במפנה מכלי לכלי, פירושו שמפנה כדי לקרר את התבשיל והמים, וטעם היתרו הוא, שאין כאן מקום לחוש שיבוא להרתיח, כדרך שחוששים בכל הטמנה בשבת, שכיון שכל עצמו הוא בא לקרר אותם, ואיך יבוא להרתיחם (רש"י שם ד"ה אבל מפנה, לגירסתנו בגמ').

• ולדעת הסוברים שאפילו מטמין הצונן כדי שלא יצטנן ביותר מותר, אף כאן אפילו שלא פינה כדי לקרר מותר, וטעם היתרו הוא שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו (רמב"ם שם, לגירסת הרי"ף שם; שו"ע שם).

ואפילו שהיה התבשיל עדיין חם שהיד סולדת בו - מותר, כל שפינהו לכלי אחר (משנה ברורה שם ס"ק כח), ואפילו חזר ועירה אותו לכלי הראשון - מותר, שכבר אין לו דין כלי-ראשון (ראה ערכו. מגן אברהם שם ס"ק יד), שכבר נתקרר קצת בדופני הקדרה השניה (שלחן ערוך הרב שם ט); ויש מצדדים שאפילו אם באותו כלי ראשון עצמו נתקרר קצת, מותר להטמין (מגן אברהם שם), ובמקום הצורך יכול לנהוג כן (משנה ברורה שם ס"ק כח, ושער הציון שם).

החזרה, החלפה והוספה

כיסוי

אף על פי שאין טומנים בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשכה, מותר לחזור ולכסותו (משנה שבת נא א; רמב"ם שבת ד ד; טוש"ע או"ח רנז ד), ואפילו לכתחילה מותר לגלות בידים ולחזור ולכסותו (תוספות שם ד"ה כיסהו; רא"ש שם ד י; טוש"ע שם)^[10].

החזרה

וכן אם נטל את הקדרה מתוך המקום שהטמינה שם, מותר להחזירה (ירושלמי שבת ד ג, וקרבן העדה ופני משה שם).

ונחלקו הדעות:

• יש אומרים שלעולם יכול להחזירה לשם (כן משמע מרש"י שבת מט א ד"ה שמא יטול; כן משמע מטור או"ח רנט; כן משמע משו"ע שם ג, בסתם), וכן הלכה (לבוש שם ג; אליה רבה שם ט).

• ויש אומרים שאם נתקלקלה הגומא, כגון שהטמין הקדרה בתבן וכשהסיר הקדרה משם נהרס המקום ונתרפה התבן, אסור להחזיר הקדרה לאותו תבן, שהרי יצטרך עכשיו לעשות מקום בתבן לקדרה, והרי זה כטומן בשבת (ירושלמי שם, לפי באור הגר"א שם ד"ה וי"א שאפי'; פירוש המשניות לרמב"ם שם, על פי גמ' שם נ ב; בית יוסף שם, בשמו; שו"ע שם, בשם יש אומרים).

ניטל מבעוד יום

נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום, הדבר ספק אם מותר להחזירו בשבת (ירושלמי שם, וקרבן העדה ופני משה שם).

נתגלה מבעוד יום

וכשנתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום נסתפקו בו בירושלמי (ירושלמי שם, לפי קרבן העדה ופני משה שם, וערוך השלחן או"ח רנז כ), וראשונים נחלקו בדבר:

• יש אומרים שאם נתגלה מאליו מבעוד יום - מותר לכסותו משתחשך, אבל אם גילהו מבעוד יום בידים על דעת שלא לכסותו מבעוד יום אלא משתחשך, הרי זו כתחילת הטמנה בשבת - ואסור (תוספות שם נא א ד"ה כיסהו, בשם ר"י; רא"ש שם י וטור או"ח רנז, לפי הב"ח שם ד), וכל שכן אם היה בדעתו שלא לכסותו אפילו משתחשך - שאסור, אבל אם היה בדעתו לחזור ולכסותו מבעוד יום, ושכח ולא כיסה, הרי זה כנתגלה מאליו, ומותר לכסותו בשבת (ב"ח שם).

• יש אומרים שאינו אסור אלא אם היה בדעתו שלא לחזור ולכסותו אפילו משתחשך, אבל אם היה בדעתו לחזור ולכסותו משתחשך - מותר (רא"ש וטור שם, לפי הבית יוסף שם).

• ויש חולקים לגמרי וסוברים אפילו היה בדעתו לחזור ולכסותו מבעוד יום, ואפילו נתגלה מאליו, אסור לכסותו בשבת (ירושלמי שם, לפי הבית יוסף שם; מאירי שם; סמ"ג לאוין סה; סמ"ק רפא; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם), וכן הלכה (שו"ע שם ד; מגן אברהם שם ס"ק יב; שלחן ערוך הרב שם ח; משנה ברורה שם ס"ק כה)^[11].

החלפה מטמינה לטמינה

מטמינה לטמינה - כגון מטמינת כסות לטמינת פירות וכדומה (קרבן העדה שם) - הדבר ספק אם מותר להחליף בשבת (ירושלמי שם).

הוספת כיסוי

אם בא להוסיף בשבת בכיסוי - מוסיף, נוטל את הסדינים שאין בהם הבל כל כך, ומניח עליהם בגדים שיש בהם יותר הבל, או בימות החמה, שירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי, נוטל את הבגדים ומניח במקומם סדינים (רבן שמעון בן גמליאל בשבת נא א, ורש"י ד"ה גלופקרא), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שהכל מודים בדין זה, שמותר להחליף כיסוי קל בכיסוי חם ממנו, שאין זה כתחילת הטמנה (רמב"ן ורשב"א וריטב"א שם, לגירסתנו בגמ'; רא"ש שם ד יב שם; מגיד משנה שבת ד ד, בדעת הרמב"ם), וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רנז ד).

• ויש אומרים שמחלוקת תנאים בדבר, שיש אומרים שאינו מותר אלא להוסיף כיסוי, אבל להחליף כיסוי זה בכיסוי אחר - אסור (תנא קמא שם); ויש אומרים שלא זו בלבד שמותר להוסיף, אלא אף להחליף מותר (רבן שמעון בן גמליאל שם. כן משמע מהתוספתא שבת (ליברמן) ג כ; תוספות שם ד"ה כיצד, בשם ר"י ור"י פורת, לגירסתם בגמ'; רשב"א וריטב"א שם, בשם רבנו יונה, שכך גירסת איכא מרבוותא; סמ"ק לאוין סה; סמ"ק רפא, בשם ר"י)^[12].

ונחלקו ראשונים אם מותר להוסיף כיסוי על כיסוי:

• יש אומרים שהדבר אסור, שלא התירו ההוספה אלא באופן שמחליף כיסוי קל בכיסוי טוב ממנו (מגיד משנה שם, בדעת הרמב"ם).

• ויש אומרים שיותר היה ראוי לאסור להחליף הכיסוי בטוב ממנו ממה שראוי לאסור להוסיף כיסוי על כיסוי, שהרי יש אוסרים להחליף ומתירים להוסיף, ולכן המתירים להחליף כל שכן שמתירים להוסיף (כסף משנה שם, ובית יוסף שם, בדעת הרמב"ם).

כמה יהא על הקדרה כיסוי ויהא מותר להוסיף, נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שיש צורך שיהיה כיסוי בדבר המועיל לשמר את החום (רבי זעירא בירושלמי שבת ד ג, וקרבן העדה שם).

• ויש אומרים שכל הדברים מועילים לשמר את החום, ואפילו מפה מונחת עליה מבעוד יום מותר להוסיף משחשכה כסות וכלים (רבי זריקן בשם רבי חנינא ורבי חנינא ורבי מתניה בירושלמי שם).

כשלא נתבשלה כל צרכה

במה דברים אמורים שמותר להוסיף, כשנתבשלה הקדרה, אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, אסור להוסיף על הכיסוי, שתוספת זו גורמת לה להתבשל (סמ"ג שם; סמ"ק שם; טוש"ע שם), ואפילו אם כבר נתבשלה כמאכל בן דרוסאי (ראה ערך בשול. סמ"ג שם; בית יוסף שם), ואפילו שטמונה בדבר שאינו מוסיף הבל (מגן אברהם שם ס"ק יג).

המוסיף ושאינו מוסיף הבל

דברים המוסיפים הבל

אלו דברים מוסיפים הבל, ואסור להטמין בהם אף מבעוד יום:

• הגפת (משנה שבת מז ב; רמב"ם שבת ד א; טוש"ע או"ח רנז ג) של זיתים (גמ' שם), והוא פסולת של בית הבד של שמן שהיא כנוסה יחד וחמה מאד (רש"י שם ד"ה גפת; כן משמע מהטוש"ע שם).

• הגפת של שומשמין (טוש"ע שם), ואף על פי שנסתפקו בה בתלמוד, נפשט הספק להחמיר (ר"ן שם, על פי הגמ' שם; בית יוסף שם, בשם רבנו ירוחם), או שאף אם לא נפשט - מחמירים בספקה, אף על פי שאינו אלא איסור מדבריהם, מפני שהוא קרוב לאיסור תורה (בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם).

• הזבל והמלח והסיד והחול, בין לחים ובין יבשים (משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), אף שהיבשים אין בהם כל כך הבל כמו בלחים (רש"י שם ד"ה לחין), אלא שהחול שונה משאר הדברים שמחמם הוא דבר חם, ומקרר דבר קר (בבא בתרא יט א; ירושלמי שבת ד א), ולכן דבר צונן שאסור להטמינו בדבר המוסיף הבל (ראה לעיל: הטמנת צונן) בחול מותר (תוספת שבת שם ס"ק כא; באור הלכה שם ד"ה אבל בדבר, בשמו).

• התבן והזגין - פסולת של יקב יין (רש"י שבת שם ד"ה זגין) - והמוכין - כל דבר רך כגון צמר גפן, ותלישי צמר של בהמה, וגרירת בגדים בלויים (רש"י שם ד"ה מוכין) - בזמן שהם לחים (משנה שבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שכשהם יבשים אינם מוסיפים הבל, אלא מעמידים את החום (מאירי שם), שהתבן הוא בעל פקדון, כמו שאתה נותן לו, כך הוא נותן לך (ירושלמי שם ד א), שאינו מוסיף לא חמימות ולא קרירות (קרבן העדה שם). ונסתפקו בתלמוד בלחים, אם הם לחים מחמת עצמם, או לחים מחמת דבר אחר (גמ' שם מט א). יש מפרשים שמחמת עצמם מחממת יותר (רש"י שם ד"ה לחין; פירוש המשניות לרמב"ם שם; רא"ש שם ד ה; בית יוסף שם, בדעת הרי"ף), ולכן יש פוסקים להלכה שלא אסרו אלא לחים מחמת עצמם, שספק איסור דבריהם הוא, והולכים בו להקל (רא"ש שם; בית יוסף שם, בדעת הרי"ף; משנה ברורה שם ס"ק יט, ושער הציון ס"ק טז, בשם כמה אחרונים); ויש מפרשים שלחים מחמת דבר אחר מחממים יותר, אלא שלהלכה הם פוסקים שאף בלחים מחמת עצמם אסור (רמב"ם שם, לפי המגיד משנה וכסף משנה ולחם משנה שם), ויש פוסקים כן, אלא שסוברים שמחמת עצמם מחממים יותר, ומכל מקום שניהם אסורים (כן משמע מהשו"ע שם, לפי המגן אברהם שם סק"י, ושלחן ערוך הרב שם ה).

דברים שאינם מוסיפים הבל

ואלו דברים שאינם מוסיפים הבל:

• אפר שאין גחלים מעורבים בו, אפילו שהוא חם, אינו מוסיף הבל (שו"ת מהרש"ל ס; שלחן ערוך הרב או"ח רנז ו; משנה ברורה שם ס"ק כד), והוא הדין בכל דבר שאינו מוסיף הבל, שאפילו הוא חם מותר להטמין בו (משנה ברורה שם).

• הכסות והפירות וכנפי יונה הם דברים שאינם מוסיפים הבל, ומותר להטמין בהם מבעוד יום (משנה שם מט א; רמב"ם שם ד א; טוש"ע או"ח רנז ג), וכן שאר נוצות (רמ"א שם).

• נעורת של פשתן ונסורת של חרשים - מה שמנסרים הנגרים מן העצים (רש"י שם ד"ה נסורת), היינו הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררים אותו במגרה (רמ"א שם) - אינן מוסיפות הבל (משנה שם; רמב"ם וטוש"ע שם)^[13].

• עורות וגיזי צמר אינם מוסיפים הבל (משנה שם; רמב"ם שם).

מטבעות

מטבעות של זהב ושל נחושת אינם מחממים, וטומנים בהם, ושל כסף מחממים, ואין טומנים בהם (ירושלמי שם, וקרבן העדה שם).

סלעים

הסלעים - אבנים שמוציאים מהן אש (תוספות בבא בתרא יט א ד"ה משום) - נחלקו בהם אמוראים:

• יש אומרים שאסור להטמין בהם מפני שמוסיפים הבל (אביי בבבא בתרא שם).

• ויש אומרים שמותר להטמין בהם (רבי יוסי בירושלמי שבת ד א; רבא בגמ' שם, לפי תוספות שם, בפירוש השני ובשם רבנו חננאל ורבנו תם), שלדעתם אינם מוסיפים הבל (רבי יוסי בירושלמי שם; תוספות שם, בשם רבנו חננאל, לדעה זו)^[14], וכן המנהג (תוספות שם), וכן הלכה (מרדכי שם תקיב; רמ"א או"ח רנז ג)^[15].

גחלים קטומים

גחלים קטומים - שנתן עליהם אפר - נחלקו בהם ראשונים:

• יש אומרים שאינם מוסיפים הבל, לפי שהם עוממים והולכים, ולא די שאינם מוסיפים אלא פוחתים, ומותר להטמין בהם (המאור שבת לו ב, בשם יש מי שאומר; רמב"ן וריטב"א שם לח ב, בשם רש"י).

• ויש אומרים, שכל שהוא מוציא חמימות מגופו, אפילו שפוחת והולך דבר המוסיף נקרא (רמב"ן שם; שלחן ערוך הרב או"ח רנז י).

קדרה חמה אינה דבר המוסיף הבל (טוש"ע או"ח רנח א), לפי שחומה הולך ומתמעט (בית יוסף שם; ט"ז שם סק"א), ולפיכך מותר להטמין מבעוד יום, בין תבשיל חם ובין תבשיל קר, על גבי קדרה רותחת (שלחן ערוך הרב שם א), ואפילו כיסה הכלי והקדרה בבגדים (משנה ברורה שם סק"ב)^[16].

עבר והטמין

במזיד

הטמין - במזיד - מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור באכילה אפילו בדיעבד (תוספות שבת לט ב ד"ה ממעשה, בשם ה"ר שמואל מוורדין, על פי הגמ' שם; רמב"ן ורשב"א ור"ן שם; שו"ע או"ח רנז א), בין לו ובין לאחרים, עד מוצאי שבת (שלחן ערוך הרב שם א). ודוקא בצונן שנתחמם, או שנצטמק ויפה לו, אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה - מותר (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם; שו"ע שם), שהרי אינו נהנה כלל מהאיסור (שלחן ערוך הרב שם; משנה ברורה שם סק"ח). וכן המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, אף על פי שאסור לעשות כן (ראה לעיל: איסורה), התבשיל מותר בדיעבד, שהרי אינו אלא עומד בחמימותו הראשונה (מגן אברהם שם סק"ו)^[17].

בשוגג

שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל, נחלקו בו הדעות:

• יש אומרים שמותר לאכול (הגהות מרדכי שבת תנו; רמ"א שם, בשם יש אומרים), ודוקא תבשיל שנתבשל כל צרכו, אבל אם נגמר בישולו בשבת - אסור (מגן אברהם שם סק"ז, על פי הגהות מרדכי שם)^[18].

• יש אומרים שאף שהטמין בשוגג - המאכל אסור (מגן אברהם שם סק"ד, בדעת השו"ע).

• ויש אומרים שאין מחלוקת בדבר, ואף המתירים לא התירו אלא כשעיקר ההטמנה היתה בדבר שאינו מוסיף הבל, אלא שמצא אחר כך מעט גחלים בוערות סביב לה, ובאופן זה לדברי הכל מותר (ט"ז שם סק"ב, על פי הגהות מרדכי שם).

להלכה הסכימו האחרונים לסמוך בעת הצורך על דעת המתירים (משנה ברורה שם סק"י, ושער הציון סק"ט, בשם כמה אחרונים).

אומר מותר

שגג מפני שחשב שמותר, אף הוא דינו בזה כשוגג (ראה ערך אומר מותר. משנה ברורה שם סק"ט).

לצורך חול

להטמין מערב יום הכפורים למוצאי יום הכפורים, כמו שעושים בערבי שבתות, נחלקו גאונים וראשונים:

• יש אוסרים, מפני שאין טומנים את החמין אלא לכבוד שבת, וזה נמצא אוכלו בחול במוצאי יום הכפורים, והרי זה מטמין לכבוד החול (רי"ץ גיאת, הלכות יום הכפורים עמ' פט, ורא"ש יומא ח כו, וטור או"ח תרט, בשם רב עמרם גאון; שבלי הלקט שט, בשם תשובות הגאונים ורבי אליעזר מטול שאמר בשם רבי יצחק הלבן; רמ"א שם א, בשם יש אומרים). ואיסורו משום הכנה, שמכין מיום הכפורים לחול, שביום הכפורים הוא מצטמק ויפה לו, ואף על פי שבשבת מותר, הרי זה מפני ששבת מכינה לעצמה (שבלי הלקט שם), ואף שביום הכפורים לא עשה כלום, שהרי הטמין מערב יום הכפורים, מכל מקום הכנה מאליה כמו זו אסורה (מחצית השקל או"ח רנז סק"ב), ואיסור זה חידוש הוא, שהרי מותר להתחיל מלאכה בערב שבת שתיגמר בשבת, אף שהוא לצורך חול (מגן אברהם רנז סק"ב)^[19]; או שאיסורו מפני שנראה כמבשל מיום הכפורים לחול, ובמוצאי יום הכפורים הוא נהנה ממלאכת יום הכפורים, אם לא ימתין זמן שאפשר היה לבשל (אור זרוע ב ט); או לפי שאחר שאסרו להטמין בדבר המוסיף הבל בערב שבת משום גזרה, היה ראוי לאסור אף בדבר שאינו מוסיף הבל, גזרה משום מוסיף הבל (ראה ערך גזרה לגזרה), אלא שהתירו לכבוד שבת, ולכן לצורך חול אסור (רא"ש שם, בשם רב עמרם), ואף להטמין מערב שבת למוצאי שבת - אסור, לדעת הגאונים האוסרים למוצאי יום הכפורים (מגן אברהם רנז סק"ב)^[20].

• ויש אומרים שמותר לעשות כן, שאינו אלא מכין מחול לחול, ואף שנשתהה ביום הכפורים והטמינו לשמור חומו - אין בכך כלום (רא"ש וטור שם, בשם רב שרירא גאון ורב נטרונאי גאון; שבלי הלקט שם, בשם רב נחשון גאון, ושכן המנהג; שו"ע או"ח תרט א). ונחלקו לדעה זו: יש אומרים שלמוצאי יום הכפורים ישהה שיעור כדי שתחום הקדרה באותו חום, ואחר כך יאכל ממנה (רא"ש וטור שם, בשם רב שרירא גאון; תשובת רב נטרונאי גאון בתשובות גאוני מזרח ומערב סג), מפני שמלאכה בערב שבת ויום טוב לאחר חצות לצורך חול היא באיסור, ולכן צריך להמתין למוצאי יום הכפורים בכדי שיעשה (ב"ח שם); ויש אומרים שאין צורך להמתין במוצאי יום הכפורים, שלא מצאנו כן אלא במלאכה שנעשית באיסור, אבל זה טמן בהיתר, והוסיפו שאדרבה יותר טוב שיטמין כדי שימצא סעודתו מוכנת במוצאי יום הכפורים, וגדולה מזו התירו קניבת - הסרת העלים - ירק מן המנחה ולמעלה ביום הכפורים כדי להכין סעודתו (ראה שבת קיד ב), כל שכן הטמנת חמין מערב יום הכפורים (טור שם; בית יוסף שם, שכן המנהג).

להלכה ההטמנה מותרת (שלחן ערוך הרב שם), ומכל מקום המנהג - במדינות אשכנז - שלא להטמין (רמ"א שם), אך במדינות ספרד נוהגים להטמין (כף החיים שם).

בדבר המוסיף הבל

אף המתירים להטמין אינו אלא בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל בדבר המוסיף הבל הרי זה תלוי במחלוקת הפוסקים בהטמנת דבר חי בלתי מבושל בערב שבת, שלדעת המתירים שם מפני שמסיח דעתו עד למחר, ולמחר יתבשל אף בלי חיתוי (ראה לעיל: איסורה) בערב יום הכפורים מותר בכל דבר, שהרי עד מוצאי יום הכפורים מסיח דעתו, ולדעת האוסרים בערב שבת במוסיף הבל אף בחי, שחוששים לחיתוי לצורך מחר, אף בערב יום הכפורים אסור (חידושי רבי עקיבא איגר לשו"ע או"ח תרט).

הערות שוליים