מיקרופדיה תלמודית:הם אמרו והם אמרו
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - מקרים ידועים בהם חכמים תיקנו איזה דין, והם בעצמם ביטלוהו
בירושלמי
בירושלמי מצינו כלל זה בשני עניינים:
- בעדות החודש, חכמים תיקנו שלא יהיו מקבלים עדות אלא מן המכירים, ואם אינם מכירים אותו צריך אחר שיעיד עליו (משנה ראש השנה כב א ורש"י), ולדעת הירושלמי עד אחד נאמן להעיד עליו, שבדין היה שלא יהו צריכים עדים, והם אמרו שיהו צריכים עדים, והם אמרו עד אחד נאמן (ירושלמי ראש השנה ב א)[2].
- בתבלין ששמו "שבת", שאחר שנתן טעמו בקדרה אינו חשוב כאוכל, ואין בו משום תרומה, ואינו מטמא טומאת אוכלין (עוקצין ג ד, ורע"ב שם), ואמרו בירושלמי (תרומות יא א, ופני משה שם), בדין היה שלא יטמא טומאת אוכלין, שאינו אוכל ממש, והוא הדין לתרומה, והם אמרו שיטמא טומאת אוכלין, והם אמרו מכיון שנתן טעם בקדרה בטל[3].
בראשונים
בראשונים נאמר לשון זה של "הם אמרו והם אמרו" בכמה מקומות:
- בכתובה מאתים, שתקנו חכמים לבתולה, והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי - נאמן (כתובות י א. ורש"י שם, וראה ערך כתובה).
- בקיום שטרות, שנאמן אדם להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו (ראה כתובות כח א. וראה ערך קיום שטרות), אף על פי שלעדות גמורה צריכים גדול מתחילתו ועד סופו (ריטב"א שם ד"ה אלו. וראה ערך עדות), מפני שקיום שטרות מדרבנן, האמינוהו חכמים בדבר שהוא מדבריהם (כתובות שם).
- וכן בדיקת חמץ, שהיא מדרבנן, ומן התורה די בביטול בלבד, האמינו חכמים אפילו נשים ועבדים וקטנים (ראה פסחים ד ב, ורש"י שם. וראה ערך בדיקת חמץ).
- המלך והכלה ירחצו ביום הכפורים את פניהם, והיולדת תנעל את הסנדל (משנה יומא עג ב), לפי שאיסור רחיצה ונעילת הסנדל ביום הכפורים הוא מדרבנן (ראה ערך יום הכפורים, מחלוקת בדבר), ולכן הקילו באלו, שהם אמרו והם אמרו (תוספות יום טוב יומא ח א).
במובן אחר
מצינו בגמרא במקום אחד הלשון "הם אמרו והם אמרו" במובן אחר, לענין טלטול מרשות היחיד (ראה ערכו) למקום שמן התורה הוא רשות היחיד ועשאוהו חכמים ככרמלית (ראה ערכו) [-קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה], שאף שחכמים אסרו לטלטל מרשות היחיד לכרמלית, כאן התירו, לפי שהם אמרו והם אמרו, הם אמרו שדינו ככרמלית ואין מטלטלים בתוכו, והם אמרו עוד איסור, שאין מטלטלים מרשות היחיד לכרמלית, וראו שאין שני האיסורים יכולים להתקיים כאן, שאם תאסור מקרפף לכרמלית יבואו לומר שרשות היחיד גמורה היא זו, אפילו מדרבנן, ויבואו לטלטל בתוכו, וביטלו זה מפני זה (עירובין סז ב ורש"י).
הערות שוליים
- ↑ ט, טורים תמח – תנא. על קולות אחרות באיסורים ומצות שמדרבנן, ולא נאמרו לשון הם אמרו והם אמרו, ראה ערך אסור דרבנן וערך דברי סופרים.
- ↑ אלא שבבבלי אמרו שאחד אינו נאמן, ו"אחר" ששנינו היינו זוג אחר (ראש השנה שם. וכן להלכה ברמב"ם קדוש החודש ב ג. וראה ערך עדות החודש) .
- ↑ וראה חזון נחום (עוקצין שם) שאין כן שיטת הבבלי.