מיקרופדיה תלמודית:העלאת חוץ

הגדרה^[1] - איסור הקטרת קרבן חוץ לעזרה

איסורה וחיובה

מקורה וחיובה

כל הקרבנות כולם, בין קרבנות בהמה ועוף ובין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבם בבית הבחירה, שנאמר: שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ (דברים יב יד) - שם תעלה זו היא הקרבה, רוצה לומר: הקטרה על האש (ספר המצות לרמב"ם לא תעשה צ) - וכל המקריב קרבן בחוץ ביטל מצות עשה (רמב"ם מעשה הקרבנות יח א וב), ואף שלא נאמר עשה זה אלא בעולות, הרי כתוב שם: וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ, לרבות כל הקרבנות (ספרי ראה פיסקא ע, והובא בספר המצות עשה פד).

ויש מפרשים העשה האמור בהקרבת חוץ שהוא לאו הבא מכלל עשה, שנאמר: שם תעשה, ולא בחוץ, ולאו הבא מכלל עשה - עשה (ספר המצות לרמב"ם לא תעשה פט; החינוך מצוה תלט. וראה ערך לאו הבא מכלל עשה).

ויש מפרשים מהכתוב: וֶהֱבִיאֻם לַה' (ויקרא יז ה) - הרי זה עשה (רש"י זבחים קיב ב ד"ה בעשה).

עובר אף בלא תעשה

מלבד העשה עובר המקריב בחוץ אף על לא תעשה (רמב"ם מעשה הקרבנות יח ב), שנאמר: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה (דברים יב יג) - הרי לאו למעלה בחוץ, שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה (זבחים קו א; רמב"ם שם. וראה ערך אזהרה כרך א), ואף שהאזהרה לא נאמרה אלא בעולה למדנו לכל הקרבנות מזה שהוציא הכתוב במצות עשה עולה מכלל כל הקרבנות, שנאמר: שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ (דברים שם יד) - להקיש אליה ולומר מה עולה מיוחדת שהיא בעשה והיא בלא תעשה, אף כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה (ספרי שם).

העשה והלאו נמנו במנין המצות (ספר המצות עשה פד, ולא תעשה פט; סמ"ג עשין קפח, ולאוין שלג; החינוך מצוות תלט ותמ).

עונשה

כל העובר על לאו זה במזיד חייב כרת, שנאמר: אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו (ויקרא יז ח - ט) - הרי זה עונש למעלה בחוץ (משנה וגמרא זבחים קו א, ומשנה כריתות ב א; רמב"ם מעשה הקרבנות יח ב), ואם התרו בו - לוקה עליו (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א. וראה ערך חייבי כריתות), ואם העלה בשוגג - חייב חטאת, ככל חייבי כרת (משנה כריתות שם; רמב"ם מעשה הקרבנות שם. וראה ערך חטאת). היה שוגג, אנוס או מוטעה - פטור מכרת, שנאמר: ונכרת האיש ההוא, ההוא - למעט (זבחים קח ב), שכל מקום שנאמר בכרת 'ההוא' אינו אלא כשישנו בהווייתו ובדעתו, ולא אנוס, ולא שוגג מאליו, ולא מוטעה על ידי אחרים (רש"י שם ד"ה למעוטי).

השוגג, אף שבכל מקום אינו חייב כרת, שהרי הוא חייב להביא קרבן, נתמעט כאן שאפילו אם לא הביא קרבן אינו בכרת (תוספות זבחים שם ד"ה שוגג); והאנוס, אף שבכל מקום אנוס פטור מעונש, נתמעט כאן שאפילו אומר מותר - פטור (תוספות שם, ורצונו לומר וחייב בקרבן, וראה ערך אומר מותר כרך א על גדרי אומר מותר ודיניו).

המקור לשאר הקרבות ועבודות

אף שחיוב כרת על המעלה בחוץ נאמר בתורה על עולה, הוא הדין על כל המקריבים על גבי המזבח, וכן שנינו: אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה (ויקרא יז ח), אין לי אלא עולה, מנין אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים, תלמוד לומר: זָבַח (שם); מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והמנסך שלשה לוגים מים ושלשה לוגים יין, תלמוד לומר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ (שם ט), כל שהוא בא אל פתח אהל מועד חייבים עליו (תורת כהנים שם פרק י; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ג, וראה לחם משנה שם).

אף אם הקריב עולה לחוד, או אחד משאר זבחים לחוד - חייב, שהרי נאמר עולה או זבח, לחלק ביניהם (זבחים קז א לרבי ישמעאל. וראה ערך או לחלק), או לפי שנאמר: לא יביאנו, לשון יחיד, לחייב אף על אחד מהם (זבחים שם לרבי עקיבא).

המעלה להדיוט

אינו חייב עד שיעלה לה', אבל המעלה להדיוט - פטור (משנה זבחים קח א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט א), שנאמר: לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' (ויקרא יז ט), ולא להדיוט (גמרא שם; רמב"ם שם).

ונחלקו הראשונים בביאור מעלה להדיוט:

• יש מפרשים שמעלה לשם עבודה זרה, ואינו פטור אלא משום העלאת חוץ, אבל הוא חייב משום עבודה זרה, ואם הזיד בעבודה זרה, ושגג בהעלאת חוץ - אינו חייב על שגגתו חטאת (רש"י במשנה שם ד"ה והמעלה).

• יש חולקים וסוברים שכיון שהעלה לעבודה זרה, הרי מומר לעבודה זרה אינו בן חיוב קרבן בכלל (ראה ערך חטאת וערך מומר), אלא המעלה להדיוט הוא כשמעלה לחברו, ואינו מתכוין כלל לשם עבודה זרה (תוספות שם ב ד"ה והמעלה).

• ויש מפרשים שכל שאינו לשם שמים הרי זה מעלה להדיוט (פירוש הראב"ד לתורת כהנים פרק ט).

וכתבו אחרונים שאפילו העלה סתם, ולא נתכוין לא לשם ולא להדיוט, אינו חייב, שלא אמרו סתמם לשמים (ראה זבחים ב ב) אלא בפנים, שהקרבן עומד לכך, מה שאין כן בחוץ אינו חייב עד שיתכוין בפירוש לשם ה' (מנחת חינוך מצוה תמ, ולקוטי הלכות לבעל החפץ חיים זבחים שם, בדעת הרמב"ם).

גרים ונשים

אף הגרים והנשים חייבים בהעלאת חוץ, שנאמר: וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם (ויקרא יז ח), גר - אלו הגרים, אשר יגור - אלו נשי הגרים, בתוכם - לרבות נשים ועבדים (תורת כהנים שם פרק י); ויש שמסתפק באשה אם פטורה על העלאת חוץ, כיון שאינה ראויה להקריב בפנים, או שכיון שהזר כשר בבמה, אף האשה כשרה בבמה, ולכן חייבת בחוץ (שיטה מקובצת כריתות ג א אות יג, ובהשמטות שם אות יד. על אשה בבמה ראה ערך במה).

על עכו"ם שמותרים, ראה ערך שחוטי חוץ.

שנים שהעלו

שנים שהעלו אבר אחד, נחלקו תנאים: רבי שמעון אומר שניהם חייבים, שנאמר: איש איש אשר יעלה, להביא שנים (תורת כהנים פרק י, וברייתא זבחים קח ב, וסתם משנה שם א); רבי יוסי אומר פטורים, שנאמר: וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא (ויקרא יז ט) - אחד ולא שנים (תורת כהנים שם, וברייתא זבחים שם), ומאיש איש לא נתרבו, שדיברה-תורה-כלשון-בני-אדם (ראה ערכו. ברייתא שם). הלכה ששניהם חייבים (רמב"ם מעשה הקרבנות יט יב).

על העלאת חוץ באומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית שמחוץ למקדש, ראה ערך בית חוניו.

מקומה

המעלה על הסלע או על האבן

המעלה בחוץ על הסלע או על האבן, נחלקו תנאים אם הוא חייב:

• רבי יוסי אומר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח (תורת כהנים אחרי סוף פרק י; משנה זבחים קח א), היינו שיבנה מזבח ויסדר את המערכה (תוספתא זבחים יב בדבריו, וכן פרש"י במשנה שם, וכן ברמב"ם מעשה הקרבנות יט א להלכה^[2]), וכן אמר רבי ישמעאל: לעולם אינו חייב עד שיבנה כמין מזבח ויעלה עליו (תורת כהנים פרק ט), ולמדוהו מן הכתוב, שנאמר: וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' (בראשית ח כ. רב הונא בגמרא שם ב בטעם רבי יוסי), הרי שאין קרוי קרבן אלא על המזבח, ואף שהוא בחוץ (רמב"ם שם להלכה שפוסק כרבי יוסי).

• רבי שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן - חייב (תורת כהנים שם, ומשנה זבחים שם), שהואיל ובבמה בשעת היתר הבמות היא הקטרה, אף בשעת איסורן אם העלה על הסלע - חייב (רש"י זבחים שם ד"ה ה"ק). הלכה כרבי יוסי (רמב"ם שם).

צורת המזבח שבחוץ

למזבח של העלאת חוץ - לדעת הסוברים שצריך מזבח - אין צריך שיהיו לו קרן וכבש ויסוד וריבוע, כמו שצריך להיות במזבח בפנים (ראה ערך מזבח), שהרי אף בבמה קטנה בשעת היתר הבמות כשר בלי ארבעה דברים אלה (ראה ערך במה. מנחת חינוך מצוה תמ).

חציצה

היתה חציצה בין הקרבן למערכה - העצים אשר על האש - לדעת הסוברים שצריך דוקא מזבח, כמו בפנים - אינו חייב, לפי שבפנים אין זו העלאה, שהתורה אמרה: עַל הָעֵצִים (ויקרא א ח), שלא תהא חציצה ביניהם (זבחים קי א, ורש"י שם ד"ה והאיכא); לדעת הסוברים שאף המעלה על הסלע חייב, ואין צריך שיהיה מזבח דוקא, אין חציצה מעכבת בהעלאת חוץ (גמרא שם).

המעלה בגגו של היכל

המעלה בגגו של היכל, כתבו אחרונים שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים בשחוטי חוץ (ראה מחלוקת עולא ורבא בזבחים קז ב. וראה ערך שחוטי חוץ), וכיון שהלכה שעל השחיטה הוא פטור (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יח טו, וראה ערך הנ"ל), אף על ההעלאה הוא פטור (מנחת חינוך מצוה תמ^[3]).

זמנה

ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשים - בזמני העלאתם בחוץ (וכן בשחיטתם, ראה שם בברייתא בגמרא שחט והעלה כו') - וכדלהלן:

• הקדישם בשעת איסור הבמות, והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ, הרי הם בעשה ולא תעשה, ויש בהם כרת (ראה לעיל: איסורה וחיובה הלימודים על העשה ולא תעשה וכרת).

• הקדישם בשעת היתר הבמות (ראה ערך במה באיזה זמנים היה היתר במות), והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ, הרי הם בעשה ולא תעשה, ואין בהם כרת (תוספתא זבחים יג וברייתא שם קיט ב וראה שם קו ב ורש"י המקור).

• הקדיש בשעת איסור הבמות, והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות הרי הם בעשה ואין בהם לא תעשה (תוספתא שם, וברייתא שם קיט ב. וראה ברש"י במשנה שם קיב ב הטעם).

• הקדיש בשעת היתר הבמות, והעלה בשעת היתר הבמות, פטור מכלום (תוספתא שם, וברייתא שם. וראה שם בתוספות ד"ה הקדישן).

המעלה בזמן הזה בחוץ

המעלה בזמן הזה בחוץ, נחלקו אמוראים: רבי יוחנן אמר חייב, לפי שקדושת ירושלים קידשה לעתיד לבוא, וירושלים היא נחשבת כבית הבחירה ושעת איסור הבמות היא; וריש לקיש אמר פטור, שקדושת ירושלים לא קידשה לעתיד לבוא (זבחים קז ב ורש"י^[4]), והותרו הבמות (כן משמע ברש"י שם, וכן כתבו התוספות מכות יט א ד"ה ואי שאם לא קידשה לעתיד לבוא הבמות מותרות). הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם מעשה הקרבנות יט טו; סמ"ג לאוין שלב ושלג; החינוך מצוה קפו, ועוד. וראה ערך בית המקדש).

לדעת הסוברים להלכה שקדושת ירושלים בטלה בזמן הזה (ראה ראב"ד בית הבחירה ו טו, וראה ערך בית המקדש שם שרוב הראשונים חולקים עליו), המעלה בחוץ - פטור (ראה זבח תודה לקוטי הלכות זבחים סא א).

על מה חייבים בזמן הזה

כתבו ראשונים שאין חייבים על מעלה בחוץ בזמן הזה אלא בקטורת (ראה להלן: בקטורת), או בהעלאת מנחה שקמצה בכלי שרת בפנים, שכיון שקידשה לעתיד לבוא, הרי הם ראויים להקטרה בפנים; אבל אם העלה אימורים בחוץ, כשאין המזבח בנוי - פטור, שכיון ששחט בחוץ כשאין המזבח בנוי נפסל, אף שהקדושה קיימת, שבשעת שחיטה צריך שיהא המזבח קיים (ראה ערך שחיטה), ולא היה פסולם בקודש, ושוב אין חייבים על העלאתם בחוץ (ראה להלן: שאינו ראוי למזבח. אבן האזל מעשה הקרבנות יט טו לדעת התוספות, ראה שם בארוכה).

שאינו ראוי למזבח

דינו וגדרו

אינו חייב אלא על העלאת דבר הראוי לאשים ולמזבח, כגון העולה, שנאמר: אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח (ויקרא יז ח), מה עולה מיוחדת שהיא ראויה לאשים, אף כל הראוי לאשים הוא שחייבים על העלאתו בחוץ (תורת כהנים י; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ב), לפיכך המעלה מבשר חטאת, מבשר אשם, מבשר קדשי קדשים, מבשר קדשים קלים, ומותר העומר (ראה ערכו), ושתי-הלחם (ראה ערכו), ולחם-הפנים (ראה ערכו), ושיירי מנחות - הרי זה פטור, שכל אלו ראויים לאכילה, ואינם ראויים לאשים (תורת כהנים שם; משנה זבחים קיב ב; רמב"ם שם ד).

העלה את הבהמה כולה בחוץ

העלה את הבהמה כולה בחוץ, שהקריב הבשר והאימורים יחד בחוץ, חייב מפני האימורים (משנה זבחים קט ב, ורש"י ד"ה המעלה קדשים; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ה).

מנחה שלא נקמצה

המעלה מנחה שלא נקמצה - פטור (משנה זבחים קי א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ה), לפי שאינה ראויה לפנים (רש"י שם ד"ה מנחה).

קמצה, וחזר קומצה לתוכה, והקריב בחוץ - חייב (משנה שם; רמב"ם שם), לפי שאין השיריים מבטלים את הקומץ (גמרא שם, וראה ערך מנחות בהקטרה בפנים).

פרים ושעירים הנשרפים

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שהקריבם בחוץ - פטור (תוספתא זבחים יב), היינו שהקריב את בשרם, שאינו ראוי למזבח אלא עומד לשריפה (חסדי דוד שם).

שליא

המעלה שליא בחוץ - פטור (תוספתא חולין סוף פרק ד, וברייתא בזבחים לה ב), ולא את השליא עצמה, שהרי קרבן עולה אינו אלא זכר, ושאר קרבנות אף מן האם אינם קרבים אלא האימורים בלבד, אלא שהעלה מאימורי השליל - בן פקועה (ראה ערכו) - בשלמים או בחטאת.

צמר ועצמות ועוד

הצמר שבראשי כבשים, ושער שבזקן תיישים, והעצמות והגידים והקרניים והטלפיים - אף שהם עולים למזבח בפנים כשהם מחוברים (ראה משנה זבחים פה ב, וראה ערך עולה) - המעלה אותם בחוץ - פטור (תוספתא זבחים סוף פרק ג, וברייתא בזבחים לה ב).

קרבן שפטור על שחיטתו

המעלה בחוץ קרבן שהוא פטור על שחיטתו, פטור על העלאתו (רש"י זבחים קח ב ד"ה למה לי להוציא; רמב"ם מעשה הקרבנות יח י), שנאמר בתחילת פרשת העלאת חוץ: וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר (ויקרא יז ח), וי"ו מוסיף על ענין ראשון לערב הפרשיות של שחוטי חוץ והעלאת חוץ (ראה גמרא שם קז א), ולכן מי שאין חייבים על שחיטתו אין חייבים על העלאתו (ראה רש"י קח ב שם), ולפיכך קדשי בדק הבית, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, וכל איסורי מזבח כגון הרובע והנרבע ושאר הפסולים (ראה ערך אסורי מזבח) שאין חייבים על שחיטתם, אין חייבים על העלאתם (וראה ערך שחוטי חוץ הלימודים על כל אלה ועל דיניהם).

וכתבו אחרונים שהמעלה בכור שנולד בחוץ לארץ, אפילו בזמן שהמקדש קיים – פטור, שאינו ראוי לבוא לפנים לשחיטה (מנחת חינוך מצוה קפו, וראה ערך בכור בהמה טהורה, ושם מחלוקת בדבר).

קדשים פסולים

קדשים פסולים, שהיה פסולם בקודש, והקריבם בחוץ - חייב (משנה זבחים קט א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ז), ולפיכך הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, ושקיבלו פסולים את הדם או זרקו פסולים, והדמים הניתנים במזבח למטה מחוט הסיקרא שנתנם למעלה, או הניתנים למעלה שנתנם למטה, או הניתנים במזבח הפנימי שנתנם במזבח החיצון, או הניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמם - חייב על העלאתם בחוץ, שנאמר וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת (ויקרא יז ט), ולמדו מכך שכל המתקבל לבוא אל אהל מועד (ובברייתא בזבחים שם המתקבל בפתח אוהל כו') חייבים עליו בחוץ (תורת כהנים י, וברייתא בזבחים שם), וכל אלה הם ראויים לעשות, שהרי אם עלו לא ירדו (ראה ערך פסולי המוקדשים. רש"י במשנה שם ד"ה ואחד, ובגמרא ד"ה ת"ל לעשות).

מוקטרי חוץ

עניינו ודינו

העלאת חוץ ישנה בשני אופנים, במוקטרי פנים ובמוקטרי חוץ (ראה זבחים קז א):

• מוקטרי פנים הם הקרבנות שנשחטו כהלכתם, בפנים, ועומדים להקטירם בפנים, והקטירם בחוץ, והם עיקר העלאת חוץ הכתובה בתורה, שכן כתוב בהעלאה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ (ויקרא יז ט), בראויים להביאם לפנים ולהעלותם הכתוב מדבר (ראה רש"י שם ד"ה אשכחן).

• מוקטרי חוץ הם הקרבנות שנשחטו בחוץ, ועומדים להיות מוקטרים בחוץ, ובהם נחלקו תנאים אם חייבים עליהם, כפי ששנינו: השוחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב על השחיטה, וחייב על ההעלאה (משנה זבחים קו א), לפי שהם שני גופי עבירה, שנאמר: אֲשֶׁר יִשְׁחַט (ויקרא יז ג) ואֲשֶׁר יַעֲלֶה (שם ח), ולפיכך חייב שתים, אפילו עשאם בהעלם אחד (רש"י שם); רבי יוסי הגלילי אומר שחט בחוץ והעלה בחוץ, פטור על ההעלאה שלא העלה אלא דבר פסול (משנה שם), ואינו חייב אלא על המתקבל בפנים כמו שכתוב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו (רש"י שם, וראה שם המשך דברי הגמרא והטעמים). הלכה שחייב כחכמים (רמב"ם מעשה הקרבנות יח ה).

בשני אנשים

היו שני אנשים, אחד שחט בחוץ ובא אחר והעלה בחוץ - שניהם חייבים, שכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר והעלם הוא או אחר - חייב (רש"י קיא ב ד"ה שחט בחוץ, וכן כתב רש"י על התורה ויקרא יז ח).

העלה מוקטרי פנים וחוץ ביחד

העלה מוקטרי פנים עם מוקטרי חוץ, אפילו בהעלם אחד - חייב שתי חטאות (זבחים קז א), שהרי למדנו למוקטרי חוץ בחוץ בלימוד מיוחד והרי זה גוף עבירה בפני עצמו (רש"י שם ד"ה ל"ו כריתות); ויש סוברים שאינו חייב אלא אחת (משנה למלך מעשה הקרבנות יח ד ד"ה ודע דבאותה, וקרן אורה זבחים שם, בדעת הרמב"ם שהשמיט).

בלילה ובקבלה פסולה

השוחט בלילה בפנים והעלה בחוץ

השוחט בלילה בפנים והעלה בחוץ נחלקו בכך אמוראים:

• זעירי אמר שהדבר תלוי במחלוקת תנאים - לדעת חכמים פטור, שאינה מתקבלת בפנים, שאפילו אם עלתה תרד; ולדעת רבי שמעון חייב, שהוא סובר שנשחטה בלילה בפנים אם עלתה לא תרד, והרי זה מתקבל בפנים (זבחים קיא ב ורש"י, וראה ערך פסולי המוקדשים).

• רבי יוחנן אמר שאפילו לדעת הסוברים אם עלתה תרד, השוחט בלילה בפנים והעלה בחוץ - חייב, שלא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ שהוא חייב, אף שכבר נפסל (שם פד ב ופה א).

הלכה שהשוחט בלילה בפנים פטור על העלאתו בחוץ, לפי שלא העלה אלא דבר פסול, שאין לך שחיטה כשרה בלילה במקדש (רמב"ם מעשה הקרבנות יח יז), ואפילו אם העלה ביום (השגת הראב"ד שם).

השוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ

השוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ - חייב על ההעלאה (ברייתא בזבחים קיא ב), לפי שבשחיטת חוץ אין הבדל בין לילה ליום, שהרי הוא ראוי לבוא למחר אל פתח אהל מועד (ראה ערך שחוטי חוץ) - או לפי שהשחיטה בלילה כשרה בחוץ (רמב"ם מעשה הקרבנות יח יז) - ולכן חייב גם על העלאתו, שהרי נאמר ואליהם תאמר לחייב את המעלה שחוטי חוץ בחוץ (רש"י שם ד"ה שחט), ובין שהעלה בלילה מה ששחט בלילה בחוץ, ובין שהעלה ביום - חייב (רמב"ם שם, וראה בהשגות הראב"ד שם שהשיג על כך, ובלחם משנה ומרכבת המשנה שם).

שחט וקיבל הדם בפנים בכלי חול

שחט וקיבל הדם בפנים בכלי חול והעלה הקרבן בחוץ, נחלקו בכך תנאים:

• לדעת חכמים שפסול זה בפנים אם עלה ירד, שהרי זה כנשפך הדם, פטור על העלאתו בחוץ.

• ולדעת רבי שמעון שבנשפך דמה אם עלה לא ירד (ראה ערך פסולי המוקדשים) חייב על העלאתו בחוץ (זבחים קיא ב ורש"י). הלכה שאם עלה ירד (ראה רמב"ם פסולי המוקדשין ג ו), ולכן פטור על העלאתו (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יח יז שכתב בזרק בחוץ שפטור, וראה להלן על זריקה).

קיבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ, לדברי הכל חייב (גמרא שם, והרמב"ם השמיט^[5]).

בקרבן עוף

דינו

המעלה קרבן העוף בחוץ, שמלק אותו בפנים (ראה ערך מליקה) - חייב (משנה זבחים קיא א; רמב"ם מעשה הקרבנות יח יח). העלה בחוץ מה שמלק בחוץ, נחלקו תנאים:

• חכמים פוטרים (משנה שם ותנא קמא בברייתא שם ב), שהמליקה בחוץ נבלה היא, ואין חיוב על המליקה בחוץ (ראה ערך שחוטי חוץ), לפיכך פטור על העלאתו, שהרי אינו ראוי לפנים (ראה רש"י במשנה ד"ה מלק בחוץ).

• ורבי שמעון מחייב (ברייתא שם ב), שכל שחייבים עליו בפנים והעלה בחוץ, חייבים עליו כשעשה כן בחוץ והעלה בחוץ, וזה שאילו מלקו בפנים היה מתחייב על העלאתו בחוץ, אף כשמלקו בחוץ חייב על העלאתו (גמרא שם בפירוש דברי רבי שמעון במשנה ורש"י ד"ה והשתא). הלכה כחכמים (רמב"ם שם).

כששחט בפנים במקום למלוק

המעלה עוף בחוץ, ששחט אותו בפנים - פטור (משנה זבחים קיא א; רמב"ם מעשה הקרבנות יח יח), שלא העלה אלא דבר שאינו ראוי להיקרב, שהרי נפסל בשחיטה (רש"י שם ד"ה השוחט ורמב"ם שם), ואף שכל הנשחט בחוץ ונפסל בשחיטה מכל מקום חייב על העלאתו (ראה לעיל: מוקטרי חוץ; ענינו ודינו), הרי זה מפני שהתורה ריבתה שם שהנפסל משום שחוטי חוץ חייב על העלאתו, אבל בשאר פסולים צריך שיהיה מתקבל בפנים (רש"י שם).

כששחט בחוץ

המעלה בחוץ עוף ששחטו בחוץ, חייב על העלאתו (משנה זבחים קיא ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יח יח), שהרי למדנו מהכתוב ואליהם תאמר שכל שחייב על שחיטתו בחוץ חייב על העלאתו (ראה לעיל: שאינו ראוי למזבח; קרבן שפטור על שחיטתו), ומכיון שעל שחיטת העוף בחוץ חייב (ראה ערך שחוטי חוץ במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בטעם חיובו על שחיטתו), לכן חייב על העלאתו (רש"י שם ד"ה שחט בחוץ).

בחסר

דינו וגדרו

אין חייבים משום מעלה בחוץ אלא על השלם, שנאמר: לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (ויקרא יז ט), על השלם הוא חייב, ואינו חייב על החסר (זבחים קז א, ושם קח ב, ושם קט ב).

• יש מהתנאים סוברים שהדברים אמורים בשיעור ההקטרה, שאם הוא פחות מכזית (ראה ערך הקטרה שזהו שיעורו) והקטירו בחוץ, הרי זה חסר ופטור (עולא בלשון א בגמרא שם קח ב, בדעת רבי שמעון, ורש"י ותוספות שם ד"ה לא נחלקו), וכל המעלה פחות מכזית קומץ, ופחות מכזית מן העולה, ופחות מכזית אימורים - פטור, מפני שהוא חסר (תורת כהנים אחרי פרק י, וברייתא שם קט ב), אלא שבקומץ ולבונה ומנחות הנשרפות נחלקו תנאים: חכמים סוברים שאף בהם שיעור חיובו בחוץ הוא בכזית; ורבי אליעזר פוטר עד שיקריב את כולם (משנה שם קט ב. וראה ברש"י שם ד"ה והקטרת, הטעמים).

• יש מהתנאים סוברים שהדברים אמורים באבר, שאינו חייב אלא על הקטרת אבר שלם, ואם העלה וחזר והעלה מן הקרבן חייב על כל אבר ואבר, אבל פחות מאבר אינה העלאה (ריש לקיש שם קח ב, בדעת רבי שמעון במשנה שם א, ורבי יוחנן בגמרא שם לדברי הכל, וראה רש"י שם ב ד"ה אבל וד"ה ורבי יוחנן), ולדעה זו יש מהאחרונים מפרשים שאם הקריבו האבר לחצאים, פטור לגמרי על אותו אבר, שהקטרת חצי אבר אינה חשובה הקטרה אפילו להצטרף עם חצי אבר השני שהקטיר אחר כך (ברכת הזבח וצאן קדשים וחק נתן זבחים שם בדברי רש"י שם); ויש מפרשים ששני חצאי האבר מצטרפים לחייבו על כל פנים על הקטרה אחת (פנים מאירות שם, ולקוטי הלכות לבעל החפץ חיים שם).

• ויש סוברים שבבהמה כולה הוא שנאמר המיעוט של חסר, שאינו חייב על הקטרת אבר אחד, אלא כל הבהמה כולה העלאה אחת היא, ואם העלה וחזר והעלה אינו חייב אלא אחת, כשהוא משלים להקריב את כל הבהמה (ריש לקיש בגמרא שם לפי רבי יוסי במשנה שם א, וראה רש"י ותוספות שם ב ד"ה אכל בהמה).

במוקטרי פנים וחוץ

במוקטרי פנים - ששחט בפנים והקטיר בחוץ (ראה לעיל: מוקטרי חוץ; ענינו ודינו) - שחסרו והעלם בחוץ נחלקו תנאים:

• יש סוברים שחייב (רבי עקיבא במסכת זבחים קז א^[6]) שהרי אברים שפקעו בפנים מעל המזבח מחזירים אותם (ראה ערך הקטרה), הרי שאף שחסרו הקטרה היא (רש"י קז א ד"ה חד למוקטרי).

• יש סוברים שפטור על העלאתם בחוץ (רבי ישמעאל שם^[7]), לפי ששני לימודים הם לפטור את החסר, אחד מלַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (ראה לעיל), ואחד מלֹא יְבִיאֶנּוּ (ויקרא יז ט) - לפטור מוקטרי חוץ שחסרו, ולפטור מוקטרי פנים שחסרו (גמרא שם קז א).

• ויש סוברים אף במוקטרי חוץ - הם הקרבנות שנשחטו בחוץ, ועומדים להיות מוקטרים בחוץ (ראה לעיל שם) – שחסרו, שחייב על העלאתם (עולא שם קח ב בלשון א לדעת רבי שמעון), ולא נתמעט מן הכתוב אם חסר אבר, אף במוקטרי חוץ, אלא על פחות מכזית (רש"י שם ד"ה לא נחלקו, וראה תוספות שם).

להלכה

להלכה כתבו ראשונים שכל דבר שחייבים על העלאתו בחוץ, כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ - חייב, בין שהעלה בפנים תחילה ושייר ממנו כזית והעלהו בחוץ, ובין שהניח הכל בפנים ולקח ממנו כזית והעלה בחוץ, אבל אם חסר אותו דבר הקרב כל שהוא בפנים, והעלה שאריתו בחוץ - פטור (רמב"ם מעשה הקרבנות יט ח וט).

הוציא שלם ונחסר בחוץ

הוציא שלם ונחסר בחוץ והעלהו, הדבר ספק אם חשוב חסרון, שהרי כיון שיצא - נפסל, ומה לי חסר ומה לי שלם - וחייב, או שלא חייבה תורה משום חוץ אלא על יוצא כשהוא שלם, ולא כשהוא חסר (בעיא שלא נפשטה במסכת זבחים קי א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ט), לפיכך אינו לוקה (רמב"ם שם), ואין הספק אלא במוקטרי פנים, אבל מוקטרי חוץ ודאי שחסרונם הוא בחוץ (משנה למלך שם יא ד"ה ודע דרבינו, וראה שם בארוכה בביאור ספק זה).

בשר ואימורים

העולה - הבשר - ואימוריה מצטרפים לכזית (משנה זבחים קט א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט י).

קומץ ולבונה ושני בזיכי לבונה

הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהם בחוץ – חייב, רבי אליעזר פוטר עד שיקריב את השני (משנה זבחים קי א); וכן שני בזיכי לבונה (ראה ערך בזיכי לבונה) שהקריב את אחד מהם בחוץ - חייב, ורבי אליעזר פוטר עד שיקריב את השני (משנה שם), שרבי אליעזר אינו מחייב עד שיקריב את כל המתיר בחוץ, והקומץ והלבונה שניהם מתירים את שיירי מנחת נדבה לאכילה, וכן בזיכי הלבונה של לחם-הפנים (ראה ערכו) שניהם מתירים את הלחם (רש"י שם ד"ה הקומץ. וראה ערך הנ"ל). הלכה כחכמים (רמב"ם מעשה הקרבנות יט יד). הקריב אחד בפנים, ואחר כך את השני בחוץ, אף לרבי אליעזר חייב (משנה שם).

בקטורת

המקטיר קטורת בחוץ בכזית - חכמים מחייבים, ורבי אליעזר פוטר עד שיקריב את כולה (משנה זבחים קט ב), ונחלקו אמוראים באיזו קטורת הדברים אמורים:

• רבה אמר בקטורת של היכל, שבכל יום (ראה ערך קטורת), לדברי הכל שיעורה בכזית להתחייב עליה בחוץ, לפי שאף בפנים יוצאים ידי חובה בכזית, ולא אמרו שיעור פרס (ראה ערך הנ"ל) אלא מדבריהם, ולא נחלקו אלא בקטורת של לפני ולפנים ביום הכפורים, שנאמר בה שיעור מלא חפניו (ויקרא טז יב. וראה ערך הנ"ל), שחכמים סוברים מלא חפניו לאו דוקא, ורבי אליעזר סובר מלא חפניו דוקא, ולכן אף בחוץ אינו חייב אלא על קטורת שלמה (גמרא שם ורש"י).

• אביי אמר אף הוא שבקטורת של היכל הכל מודים ששיעורו בכזית, ולא נחלקו אלא בקטורת של פנים, אלא שאינם חלוקים בשיעור הקטרתו בפנים, והכל מודים מלא חפניו דוקא, ונחלקו על שיעור חיובו בחוץ בלבד, שחכמים למדים פנים מחוץ, היינו קטורת של פנים מקטורת של היכל, מה הקטרה של היכל בחוץ, בבמה, חיובו בכזית, אף קטורת של פנים חיובו בחוץ, בבמה, בכזית; ורבי אליעזר סובר אין למדים פנים מחוץ (גמרא שם ורש"י).

• ורבא אמר לדברי הכל אין למדים פנים מחוץ, וקטורת של יום הכפורים לדברי הכל אינו חייב בחוץ אלא במלא חפניו, ולא נחלקו אלא כשקבע לקטורת של היכל את כל הפרס בכלי (ראה ערך קטורת), שחכמים סוברים אין קביעת הכלי חשובה כלום, ושיעורו בין בהיכל ובין בחוץ בכזית, ורבי אליעזר סובר קביעת הכלי מחשיבתו, שאם חסר ממנו כל שהוא נפסל, ולכן אף בחוץ אינו חייב עד שיקריב את כולו, אבל בלי קביעת הכלי אף רבי אליעזר מודה ששיעורו בכזית (גמרא שם וקי א ורש"י).

הלכה שחיוב הקטורת בחוץ בכזית (משנה למלך מעשה הקרבנות יט יא ד"ה ומ"ש רבינו, בדעת הרמב"ם שם ח, וראה משנה למלך שם ד"ה ודע דרבינו), ואפילו קטורת של יום הכפורים (ראה רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה כו, וכסף משנה שם).

הקריב בפנים, ושייר כזית קטורת והעלה בחוץ - לדברי הכל חייב (משנה שם קט ב, וראה תוספתא שם יב מודה ר"א כו').

בזריקה

דינו ומקורו

הזורק את הדם בחוץ - חייב (תורת כהנים י; משנה זבחים קי א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ג), ונחלקו תנאים אם נתרבה לחיוב בפרשת שחוטי חוץ, או בפרשת העלאת חוץ:

• רבי ישמעאל אומר: דָּם יֵחָשֵׁב (ויקרא יז ד) - הכתוב בשחוטי חוץ - לרבות את הזורק (ברייתא שם קז א).

• ורבי עקיבא אומר: אוֹ זָבַח (ויקרא שם ח) - הכתוב בהעלאת חוץ - לרבות את הזורק (ברייתא שם, וכן הוא בתורת כהנים י בסתם). הלכה כרבי עקיבא (רמב"ם שם, ומשנה למלך שם יח ד בדעתו^[8]).

זרק הדם והעלה האימורים בהעלם אחד

זרק את הדם והעלה - את האימורים או שאר דברים הנקטרים - בהעלם אחד, לדברי רבי ישמעאל חייב שתים, שהרי שני איסורים הם, ולדברי רבי עקיבא שהריבוי הוא מהנאמר במעלה בחוץ, נחלקו אמוראים, רבי אבהו אמר אינו חייב אלא אחת, שלאו אחד הוא על הזריקה ועל ההעלאה, ואביי אמר שאף לדבריו חייב שתים, שחילק הכתוב בין מעלה לשאר עשיות, שנאמר: שָׁם תַּעֲלֶה וגו' וְשָׁם תַּעֲשֶׂה (דברים יב יד), הוציא הכתוב העלאה מכלל שאר העשיות לחייב עליה בפני עצמה ועל השאר בפני עצמם (זבחים קז ב ורש"י). להלכה כתבו ראשונים שחייב שתים (רמב"ם מעשה הקרבנות יט יא), אלא שכתבו לימוד אחר, שנאמר: אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה (ויקרא יז ח), ונאמר: לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (שם ט), הרי חילק הכתוב בין מעלה לעושה (רמב"ם שם).

שחט וזרק בהעלם אחד

שחט וזרק בהעלם אחד, לדברי רבי ישמעאל שהזריקה נתרבתה משחיטה, אינו חייב אלא אחת, ולדברי רבי עקיבא שנתרבתה מהעלאה נחלקו אמוראים, רבי אבהו אמר חייב שתים, שהזריקה והשחיטה הם שני איסורים, ואביי אמר אף לרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת, שנאמר: שם תעלה ושם תעשה, הזכיר הכתוב העלאה לבדה ושאר כל העשיות לבדן, לומר שאין חייב על שאר כל העשיות אלא אחת (זבחים קז ב ורש"י, וראה ערך שחוטי חוץ^[9]).

שחט וזרק והעלה, לדברי הכל חייב שתים (גמרא שם), לרבי ישמעאל אחת על העלאה ואחת על שחיטה וזריקה, ולרבי עקיבא אחת על העלאה וזריקה ואחת על שחיטה (רש"י שם).

זרק מקצת דמים

הזורק מקצת דמים - כגון מתנה אחת (רש"י ד"ה הזורק. וראה ערך זריקה) - בחוץ חייב (משנה זבחים קי א; רמב"ם מעשה הקרבנות יט יג), ואפילו בחטאות הפנימיות, שכל המתנות מעכבות זו את זו (ראה ערך הזאה), מכל מקום אינו צריך להעלות כל המתיר בחוץ כדי שיתחייב (רש"י שם ב ד"ה חייב לרבנן), ואפילו לסוברים שאינו חייב עד שיעלה כל המתיר (ראה לעיל: בחסר, מחלוקת חכמים ורבי אליעזר) כאן מודים, הואיל ואם נשפך הדם בפנים באמצע לדעתם מביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק (ראה ערך הנ"ל), ונמצא שהמתנה הראשונה מועילה בפנים (רבא בגמרא שם ורש"י ד"ה מודה).

הזורק שיירי הדם בחוץ

הזורק שיירי הדם בחוץ, נחלקו תנאים:

• רבי עקיבא - או רבי יעקב (גירסת התוספתא יב) - פוטר, לפי שהם שיירי מצוה, ואינם מעכבים את הכפרה, ואף שאברים ופדרים אף הם שיירי מצוה, ואין הקטרתם מעכבת הכפרה, ומכל מקום המקטירם בחוץ חייב, הרי זה מפני שהם תחילת עבודה, מה שאין כן זריקת שיירי הדם שאינה תחילת עבודה (תוספתא זבחים יב, וברייתא בגמרא שם קיא א).

• ורבי נחמיה מחייב (משנה שם קי ב, ותוספתא שם, וברייתא שם), אם מפני שהוא סובר ששיריים, אף בחטאות החיצוניות, מעכבים את הכפרה (רבי יוחנן בדעת רבי נחמיה בגמרא שם), או שאפילו אם אינם מעכבים את הכפרה הוא מחייב, כמו בהקטרת אברים (רבינו תם בתוספות שם לט א).

ויש סוברים שלא נחלקו אלא בשיריים של החטאות הפנימיות, שלרבי נחמיה חייב עליהם בחוץ מפני שמעכבים את הכפרה בפנים, אבל בשיריים החיצוניים לדברי הכל אינם מעכבים הכפרה בפנים, ופטור עליהם בחוץ (מסקנת הגמרא שם קיא א, לפי הר"י דאורליינש בתוספות שם).

להלכה אפילו זורק שיירי הדם הפנימיים בחוץ - פטור, שזריקת שיירי הדם שיירי מצוה הם ואינם מעכבים (רמב"ם מעשה הקרבנות יט ד), ואין זו זריקה גמורה (ראה רש"י קי ב במשנה ד"ה שיירי הדם).

קיבל הדם בכוס אחד ונתן חלקו בחוץ

חטאת שקיבל דמה בכוס אחד, ונתן ממנו בחוץ וחזר ונתן בפנים - חייב על הניתן בחוץ (משנה זבחים קיא ב, וברש"י שם שבחנם נשנית; רמב"ם מעשה הקרבנות יט יג), שהרי כולו ראוי להיקרב בפנים (גמרא שם קיב א; רמב"ם שם).

נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, הדבר תלוי במחלוקת, שהרי הנתון בחוץ שיריים הם, ולכן לדעת המחייב בשיריים בחוץ - חייב (משנה שם, ובגמרא שם הא מני רבי נחמיה היא), ולדעת הפוטר בשיריים (ראה לעיל דעת רבי עקיבא) - פטור (גמרא שם). הלכה שפטור (רמב"ם שם).

בנסכים

דינו

ניסוך היין והמים חייבים עליו בחוץ, כמו בהעלאה (ראה לעיל: איסורה וחיובה), ושיעורו בשלשה לוגים - שהוא הפחות שבנסכים (רש"י זבחים קט א ד"ה ושלשת, וראה ערך נסכים) - אבל המנסך פחות מזה פטור, מפני שהוא חסר (ברייתא שם ב מהלימוד מלעשות אותו כמו בכל החסרים, ראה לעיל: בחסר; דינו וגדרו), וראשונים כתבו מפני שכשחסר מהשיעור של שלשה לוגים אינו ראוי להתקבל בפנים (רמב"ם מעשה הקרבנות יט ד).

קידוש כלי

בניסוך היין שחייבים עליו בחוץ, נחלקו תנאים: המנסך שלשה לוגים יין בחוץ חייב, רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר והוא שקידשם בכלי (ברייתא זבחים קיא א), ונחלקו בדבריהם אמוראים:

• רב אדא בר רב יצחק אמר שלדברי הכל נסכים צריכים קידוש כלי, ולא נחלקו התנאים אלא בבירוצי המידות - מה שצף על שפת הכלי - שחכמים סוברים אף בירוצי המידות נתקדשו, ורבי אלעזר סובר לא נתקדש אלא מה שבתוך הכלי, ולכן אין חייבים עליהם בחוץ.

• ורבא בריה דרבה^[10] אמר שמחלוקת התנאים היא אם צריכים קידוש כלי, שחכמים סוברים קרבו נסכים בבמת יחיד בשעת היתר הבמות (ראה ערך במה), ושם לא היו כלי שרת, הרי מצינו נסכים בלא קידוש כלי^[11], ורבי אלעזר סובר לא קרבו נסכים בבמה, ולא מצינו נסכים בלא קידוש כלי (זבחים קיא א ורש"י. וראה ערך נסכים).

להלכה יש מהאחרונים מוכיחים בדעת ראשונים שאינו חייב עד שיתקדשו בכלי (קרן אורה זבחים שם ד"ה בקרבן בדעת הרמב"ם שסתם), בין בנסכי יין בין בנסכי מים (שם); ויש סוברים שאין צריך קידוש כלי, לפי שהלכה קרבו נסכים בבמה (מנחת חינוך תלא; לקוטי הלכות זבחים שם. וראה ערך הנ"ל).

התנאי לחיוב זה

בניסוך המים שחייבים בחוץ, הדברים אמורים לדעת הסוברים - וכן הלכה (ראה ערך נסוך המים) - שניסוך המים בחג הוא מן התורה, או הלכה למשה מסיני (ראה ערך הנ"ל. זבחים קי ב, ורש"י ותוספות שם); אבל לסוברים שניסוך המים מדבריהם, אין חייבים עליו בחוץ (ראה תוס' שם ד"ה אשתמיטתיה).

ויש מהראשונים שכתבו שדוקא אם ניסוך בחג מן התורה חייבים בחוץ, אבל אם הלכה למשה מסיני אין חייבים בחוץ (פירוש המשניות לרמב"ם זבחים קי ב, וברטנורא שם).

בשאר ימות השנה

בניסוך המים נחלקו תנאים כיצד הוא חיובו בחוץ: המנסך שלשה לוגים מים בחג בחוץ - חייב, בשאר ימות השנה - פטור (כן הוא בתוספתא זבחים יב, ובברייתא בגמרא שם קי ב); רבי אלעזר אומר והוא שמילאם לשם חג (תוספתא שם, וברייתא שם. וראה בגמרא שם בביאור המחלוקת).

הלכה המנסך פחות משלשה לוגים מים - פטור (רמב"ם מעשה הקרבנות יט ד), יש סוברים להלכה שאף בשאר ימות השנה חייב על ניסוך המים בחוץ (פשטות לשון הרמב"ם שם יין או מים כו' בין בחג בין בשאר ימות השנה); ויש סוברים דוקא בחג, ולא בשאר ימות השנה (כסף משנה שם בדעת הרמב"ם, וכתב שקיצר במובן).

בשאר עבודות וקרבנות

היוצק שמן על המנחה, והפותת מנחת מאפה לפתיתים, והבולל את המנחה בשמן, והמולח את הקרבנות, והמניף את הצריך תנופה (ראה ערכו), והמגיש מנחה הטעונה הגשה (ראה ערכו), והמסדר את השולחן, והמיטיב את הנרות, הקומץ את המנחה, והמקבל את דם הקרבנות בחוץ - פטור (תורת כהנים י; משנה זבחים קיב ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יט ו), שנאמר: אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח (ויקרא יז ח) - מה העלאה שהיא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה, יצאו אלו שאינם גמר עבודה (תורת כהנים שם, וברייתא שם קטו ב; רמב"ם שם).

בעצי המזבח

האומר הרי עלי עצים, שמביא דמי שני גזרי עצים, והכהנים לוקחים בהם עצים ומקריבים על גבי המזבח (ראה ערך קרבן עצים), אם הקריבם בחוץ - פטור (תוספתא שקלים ג), שאינו קרבן (מנחת בכורים שם).

אמר הרי עלי שני גזרי עצים אלו למזבח, שהכהן מקבלם הימנו ומקריבם למזבח (ראה ערך הנ"ל), אם הקריבם בחוץ נחלקו תנאים: רבי אומר חייב, וחכמים אומרים פטור (תוספתא שם), שרבי סובר קרבן גמור הוא, ולחכמים אף שקרבן הוא ומועלים בהם, אבל אינו קרבן גמור, ואינו צריך מליחה ככל קרבן (תוספות מנחות כ ב ד"ה מלמד. וראה ערך הנ"ל).

בקדשי עכו"ם

בקדשי עכו"ם שהעלה בחוץ, נחלקו תנאים:

• לדעת רבי שמעון נאמר בתורה: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ (דברים יב יג. וראה לעיל: איסורה וחיובה, שפסוק זה הוא אזהרה על העלאת חוץ), ודורשים מכך: ולא עולת עובדי כוכבים (ספרי שם פסקא ע).

• רבי יהודה אומר ולא עולת עכו"ם שהוקדשה בחוץ לארץ (ספרי שם), שהוא מחלק בין עולת עכו"ם בארץ ישראל שחייבים עליה, לעולת עכו"ם בחוץ לארץ שנתמעטה (ראה מלבי"ם שם).

• רבי יוסי מחייב על קדשי עכו"ם (ראה זבחים מה א בשחוטי חוץ, והוא הדין בהעלאתם) לעולם, אף בחוץ לארץ (מלבי"ם לספרי שם).

הלכה כרבי יוסי (רמב"ם מעשה הקרבנות יט טז, וכסף משנה שם), ואין הדברים אמורים אלא בקדשי עכו"ם שהקדישום להקריבם במקדש, אבל הקדישום להקריבם בבמה, אף הישראל מותר להעלות להם (ראה תוספות מנחות קט ב ד"ה והעלה, וכן כתב בקרן אורה זבחים קטז ב), שכיון שהקדישום לבמה אין חל עליהם שם קדשי המקדש כלל (קרן אורה שם); ויש סוברים שאף אלו בכלל מעלה בחוץ (תוספות זבחים קטז ב ד"ה אסור, ועי"ש בקרן אורה שתמה. וראה ערך שחוטי חוץ).

הערות שוליים