מיקרופדיה תלמודית:הקמה
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - הסכמת אדם לנדרים או לשבועות של אשתו, או של בתו שברשותו, שעל ידה אינו יכול עוד להפר אותם[2]
דינה וגדרה
מקיים אדם נדרי אשתו, שנאמר: כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ (במדבר ל יד), וכל שקיים, שוב אינו יכול להפר, שנאמר: וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ (במדבר שם ח), מגיד הכתוב שכל נדר שקיים שעה אחת, אינו יכול להפר (ספרי מטות קנג. וראה מלבי"ם שם), וכן באב נאמר: וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם (במדבר שם ה), שאם קיים שעה אחת, אינו רשאי להפר (ספרי שם)[3].
שמע וקיים לה, ואחר כך חזר והיפר לה, אפילו בו ביום, הרי הוא נושא את עונה, שנאמר: וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ (במדבר שם טז), ואחרי קיום הנדר הכתוב מדבר, ומגיד הכתוב שהוא מוכנס תחתיה לעון, ולמדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לעונשים (ספרי שם).
לשונות קיום
כיצד מקיים, כגון שאמר לה קיים לך (תוספתא נדרים (ליברמן) ו א; רמב"ם נדרים יג ג), או יפה עשית (תוספתא שם; נדרים עז ב; רבי חייא בירושלמי נזיר ד א; טור יו"ד רלד), או יפה נדרת (רמב"ם שם), או אף אני כמותך (תוספתא שם), או אין כמותך (גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם), או אילולא נדרת הייתי אני מדירך (תוספתא שם; נדרים שם; רבי חייא בירושלמי שם; רמב"ם שם; טור שם), וכל כיוצא בדברים שמשמעם שרצה בנדר זה (רמב"ם שם; טור שם; רמ"א שם לז)[4].
כשאמר לשון קיום על מנת להקניטה
נדרה לשנתיים, ואמר הבעל אילו ידעתי הייתי מכריחך לידור לחמש שנים, הרי זה היקם, ואפילו אמר כן כדי לקפח אותה בדברים (בית יוסף שם לז, בשם הרשב"א; מהרי"ק ז; רמ"א שם לז).
כשקיים בלבו
קיים לה בלבו, הרי זו הקמה, ואינו יכול להפר (נדרים עט א; רמב"ם שם יג יט; טוש"ע שם מא), שנאמר: וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ וגו' וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ (במדבר ל יב), והחריש לה, זו חרישה לקיים (ספרי שם קנד).
ואם חזר בו ממחשבתו תוך כדי דיבור - אינו קיום (רמב"ם שם; טוש"ע שם), שלא יהא כח דברים שבלבו גדול מכח המוציא בשפתיו (רמב"ם שם. וראה כסף משנה שם).
הבנת האשה
מקיים אדם נדרי אשתו או בתו בכל לשון, אף על פי שאינה מכרת, שאין האשה צריכה לשמוע את הקיום (רמב"ם שם א; שו"ע שם לז), שהרי אפילו קיים בלבו הרי זו הקמה (באור הגר"א שם ס"ק פא).
שליח
עשה שליח להקמה - אינו כלום (רמב"ם שם ט), שאין יכולים לעשות שליח להקמה (טוש"ע שם ל).
הקמה והפרה
כשההקמה חלה רק אם ההפרה חלה
אמר קיים לך ומופר לך, ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה, נחלקו הדעות:
- יש אומרים שההפרה חלה (נדרים סט ב, לגירסתנו; רמב"ם נדרים יג כב; טור יו"ד רלד, בשמו; שו"ע שם מג). שההקמה בודאי לא חלה, שממה נפשך אם ההפרה חלה, הרי אין הקמה אחר הפרה (ראה ערך הפרה), ואם ההפרה לא חלה, הרי התנה ואמר שלא תחול הקמה בלא שההפרה תחול, אבל ההפרה חלה, כיון שגילה דעתו שמקפיד על הפרה, שהתנה שהקמה לא תחול אלא אחריה (ר"ן שם ד"ה (סט א) בעי רבה).
- יש אומרים ששתיהן חלות, ואין יודעים אם זו הקמה או הפרה (רא"ש שם ושם, בשם יש מפרשים; טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש), ולפיכך מחמירים לומר שהרי זו הקמה (טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש; רמ"א שם, בשם יש אומרים).
- ויש אומרים שאין כאן לא הקמה ולא הפרה, וישאר הנדר כמעיקרו, ויכול להפר כל היום (מאירי שם, בסתם).
קיים לך היום
אמר לה קיים לך היום, הסתפקו בתלמוד אם זה כאילו אמר לה מופר לך למחר מהיום, או כיון שלא אמר בפירוש ההפרה אין כאן אלא קיום בלבד (נדרים סט ב).
וכן אם אמר לה מופר לך למחר, הסתפקו בתלמוד אם הרי זה כאומר לה קיים לך היום, ואינו יכול להפר למחר, אחר שכבר נתקיים היום, או כיון שלא אמר בפירוש ההקמה, אין כאן אלא הפרה בלבד למחר מהיום (שם ע א).
וכן אם אמר לה קיים לך שעה אחת, נסתפקו בתלמוד אם הרי זה קיום, ואינו כאומר מופר לך לאחר שעה, כיון שלא הוציא הפרה מפיו, או שהרי זה כאילו אמר מופר לך לאחר שעה, כיון שכל היום בר הפרה הוא (גמ' שם).
וכן אם אמר לה בפירוש קיים לך שעה אחת, ומופר לך אחר שעה (גמ' שם, לפי הטור שם; מאירי שם), או שאמר לה קיים לך שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה מופר (גמ' שם, לפי הרמב"ם שם; מאירי שם), נסתפקו בתלמוד אם אומרים כיון שקיימו שעה אחת קיים הוא לעולם, או שכיון שכל היום בהקמה והפרה הוא, כל היום ברשותו להפר ולהקים, ואינו קיים אם לא הקימו יום שלם (גמ' שם, ופירוש הרא"ש ד"ה היכא דקאמר, וד"ה או דלמא, השני).
להלכה נחלקו ראשונים:
- יש סוברים שבכל אלו הבעיות הרי זו הקמה, מלבד באחרונה שהדבר ספק ואסורה בנדרה, ואם עברה עליו אינה לוקה (רמב"ם שם; מאירי שם; שו"ע שם מה-מח), שבכולם נזכר לשון אם-תמצא-לומר (ראה ערכו) מלבד האחרונה, ולדעתם בכל מקום שנזכר לשון זה, מכריע שכן ההלכה (ראה ערך הנ"ל. רדב"ז שם).
- ויש סוברים שכל הבעיות נשארו בספק, והולכים בהם להחמיר (רא"ש שם י ד; טור שם; ר"ן שם ד"ה ואמר ואני), שאינם סוברים כלל זה (רא"ש בבא מציעא י ב).
הקמה במקצת
קיים מקצת הנדר, כגון שאמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, וקיים לתאנים, נחלקו תנאים:
- יש אומרים שכולו קיים (רבי ישמעאל ורבי עקיבא בספרי מטות קנה, וגמ' נדרים פז א-ב; סתם משנה שם א), שנאמר: אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ (במדבר ל יד), לשון יקים ממנו (המפרש שם ב ד"ה אף יפרנו), דהיינו מקצתו (ר"ן שם ד"ה מה יקימנו).
- ויש אומרים שמקצת הנדר קיים, שמקישים הקמה להפרה שנאמר שם: אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ (במדבר שם), מה הפרה מה שהיפר - היפר, אף הקמה - מה שקיים קיים (חכמים בגמ' שם ב, לגירסתנו, והר"ן שם ד"ה אבל חכמים, בשם גירסת הספרים)[5].
להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים כדעה הראשונה (הלכות נדרים לרמב"ן שם; רא"ש שם יא ג; טור ורמ"א שם לו); ויש הפוסקים כדעה השניה (רמב"ם שם י; שו"ע שם).
הקמה בטעות
סבור שנדרה אחרת
נדרה אשתו וקיים לה, וסבור שהיא בתו, או בתו וסבור שהיא אשתו - הרי זה יפר (תוספתא נדרים (ליברמן) ז ד; ירושלמי שם יא ה; בית יוסף ושו"ע יו"ד רלד לב), שאם הקים בטעות - אינה הקמה (ר"ן שם פו ב ד"ה הרי זה; ש"ך שם סק"נ), שנאמר: הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ (במדבר ל טו), "לה" דוקא (ספרי מטות קנג, לפי ספרי דבי רב שם והרש"ש לנדרים שם; ר"ן שם ד"ה למימרא).
סבור שאינו לשון הקמה
נדרה אשתו וקיים לה באחת מלשונות של הקמה, וכסבור שאינן לשון הקמה, ובו ביום היפר לה - הקמתו הקמה (שו"ת הרשב"א ה ריז; מאירי שם, בשם גדולי הדור; שו"ע שם כב), ואינו דומה לטועה ואינו יודע שנדר זה יכול להפר, שמיפר גם אחר יום שמעו (ראה ערך הפרה), מפני שבשאינו יודע אין זו שמיעה ולא נקרא יום שמעו, אבל כשידע שזה נדר ושיכול להפר, הרי זו שמיעה, ומה שטעה בהקמתו אין בכך כלום (שו"ת הרשב"א שם). ואף על פי שהקמה בטעות אינה הקמה, אין זה אלא בטועה בגופו של נודר, שנדרה אשתו וכסבור בתו, אבל בזו - הקמה היא, ועוד שהקמה היא כנדר שלו, ובנדר אף על פי שנדר בטעות צריך שאלה לחכם (ראה ערך התרת נדרים. מאירי שם).
קיום להבא
האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הרי הם קיימים, לא אמר כלום (משנה נדרים עה א; רמב"ם נדרים יג ט), ונחלקו הדעות בטעם הדבר:
- אם הוא לפי שנאמר: לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ (במדבר שם ג), שלא נאמר ומה במקום שאין מפר נדרי עצמו, משנדר, הרי הוא מיפר נדרי עצמו עד שלא נדר (ראה ערך הנ"ל), מקום שמקיים נדרי אשתו משנדרה, אינו דין שיקיים נדרי אשתו עד שלא נדרה, תלמוד לומר לאסור אסר על נפשו, על נפשו הוא אוסר ואינו אוסר על אחרים (ילקוט שמעוני מטות תשפה).
- או מפני שהוא קיום בטעות, שמא תדור דברים שהוא מצטער ובוש מפניהם ואינו חפץ בקיומם (תוספות נזיר יב ב ד"ה טעמא; פירוש הרא"ש שם ד"ה הרי, ונדרים עב ב ד"ה הרי, ושם עה א ד"ה הרי), ולדעה זו אם מפרט איזה נדר שרוצה לקיים - יוכל לקיים (גליון מהרש"א לשו"ע שם כח).
- או לפי שלא מצינו בתורה דין הקמה אלא בנדרים שכבר חלו, שהם חמורים יותר, שכבר באו לכלל איסור, ומנין לנו שיוכל לקיים אף נדרים שעדיין לא חלו (המפרש שם עב ב ד"ה ת"ש האומר. וראה ר"ן שם עה א ד"ה האומר לאשתו).
שאלה בהקמה
נשאלים על ההקמה (נדרים סט א), שאם קיים נדרי אשתו או בתו ונתחרט, הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו (ראה ערך התרת נדרים), וחוזר ומיפר לה (רמב"ם נדרים יג כ; טוש"ע יו"ד רלד מט). ואף על פי שאין נשאלים על ההפרה (ראה ערך הפרה), הקמה כעין נדר היא, ונשאלים עליה כמו שנשאלים על נדר (פירוש הרא"ש שם ד"ה יש שאלה; ר"ן שם ד"ה בעי רבה יש שאלה).
אמר לאשתו קיים לך קיים לך, שתי פעמים, ונשאל על הקמה ראשונה, הרי הקמה שניה חלה (נדרים סט א; רמב"ם שם כב; טוש"ע שם נ), ואף על פי שבשעה שהוציא הקמה השניה מפיו לא חלה, הרי זה לפי שבאותה שעה היתה ההקמה הראשונה קיימת, ולא נתנה לשניה לחול, אבל כשנשאל על הראשונה מצאה השניה ריוח לחול, וחלה (ר"ן שם ד"ה בעי רבה קיים). ועל שתיהן כאחת אינו יכול להישאל, מכיון שבשעה שהראשונה קיימת עדיין אין השניה יכולה לחול (מאירי שם).
כשצריך שתי הפרות
אף על פי ששאלה על ההקמה עוקרת אותה למפרע, מכל מקום אין הדברים אמורים אלא במקום שההפרה תלויה בו לבד, באב או בבעל, אבל במקום שצריך שתי הפרות, היינו בנערה המאורסה, שאביה ובעלה צריכים שניהם להפר (ראה ערך הפרה), מועילה הקמה זו שנשאל עליה לבטל את הפרתו של אחד מהם, כגון שהיפר אחד מהם וקיים השני וחזר ונשאל על הקמתו, אין מקיים זה חוזר ומיפר לה (נדרים סז א ור"ן שם; רמב"ם שם כא; טוש"ע שם ו).
כשהאשה נשאלה על הנדר לאחר ההקמה
הקים הבעל נדרי אשתו, והלכה אשתו ונשאלה לחכם או לשלשה הדיוטות והתירו לה את הנדר עצמו, נחלקו ראשונים:
- יש אומרים שהנדר מותר (הגהות מרדכי שבת תסז, בשם ר"י והרא"ם; מאירי נדרים ח ב, ושם סט א; תרומת הדשן רעט), שאין קיומו עושה בנדרה - שאינו פועל בגוף הנדר - אלא שעושהו כנדר אלמנה וגרושה אשר אין לה קצין שוטר ומושל להפר נדרה אלא שהחכם יכול להתירה (מאירי שם סט א), וכן הלכה (שו"ע שם כג; רמ"א שם, שכן עיקר)[6].
- ויש אומרים שאין החכם מתיר אחר הקמת הבעל (מרדכי גיטין שעו, בשם ר"י, והגהות מרדכי שבת שם, בשם ר' יונתן; מאירי שם, בשם יש חולקין), שכל הנודרת רק על דעת בעלה היא נודרת (מאירי שם, בשם יש חולקין; ט"ז שם ס"ק כו).
הערות שוליים
- ↑ י, טורים תקטו-תקכז.
- ↑ על הפרת הנדרים, ראה ערך הפרה.
- ↑ הבעל שקיים נדר אשתו, אם הוא האשם בנדר זה על שקיים לה, או היא אשמה, על שנדרה, בנוגע לחיוב הבעל לאשתו, ראה ערך בעל.
- ↑ ויש מהאמוראים הסובר שאין הדין כן, ובכל הלשונות הללו יכול להפר עד שיאמר: אמן וקיים לך (רבי הושעיא בירושלמי שם).
- ↑ ויש גורסים בדבריהם שאינו קיים כלל: מה הפרה מה שהיפר לא היפר, אף הקמה מה שקיים לא קיים (חכמים בגמ' שם, לגירסת הלכות נדרים לרמב"ן שם, והר"ן שם, בשם גירסת קצת ספרים, והסכים עימם).
- ↑ אך יש מחמירים לחוש לדעה השניה (ראה להלן), שהבעל ישאל על ההקמה ואחר כך תישאל היא על נדרה (מהרי"ק נ), ויש מחמירים שהבעל אחרי שנשאל על ההיקם יפר לה גם כן ואחר כך תישאל היא לחכם, אם אינו ביום שמעו (רמ"א שם, שכן יש לנהוג לכתחחלה לחוש לדעת המחמירים).